0

אדם לתנועה נולד

מאת: יונה שחר-לוי

מתוך הספר "מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי" (2004),
zviyona@bezeqint.net

רטט החיים

הטבע רוחש תנועה. הסינפסות של תאי העצב רוחשות תנודות של זרימה ועצירה של טרנסמיטרים. בין תאי העצב עוברים זרמים חשמליים. במערכת כלי הדם יש זרימת הלוך ושוב של דם וחמצן, בקצב המחזורי של פעימות הלב. במערכת הנשימה מתרחשת תנועת חילופין בין שאיפה לנשיפה. אברי העיכול "פועמים" בתנועה פריסטלטית ואברי הרבייה רוטטים בעת עוררות מינית ובמיוחד בעת האורגזמה. ברמה הבסיסית ביותר חיים פירושם רטטים ותנודות בין מתח לרגיעה, בין זרימה לבין עצירה. כל גוף חי רוחש רטטים, תנודות ותנועות. כל יצור חי נע, מספק את צרכיו ומארגן את סביבתו באמצעות תנועות גופו. (ראה הפרק על "החדווה").

חדוות התנועתיות
התנועתיות היא יצר מולד ומקור הנאה חושנית ותפקודית: הדחף לנוע, לפרוק ריגושים, לחקור, לנסות, לגלות, לגדול, להתקרב, להתרחק. כל הנמצא במחיצתם של תינוקות (מעל גיל חצי שנה) וילדים קטנים אינו יכול שלא להתרשם מן העובדה שהם נמצאים בתנועה כזאת או אחרת, רוב שעות העירות. התנועה מלווה את היניקה, את הצחוק ואת הבכי ואפילו את ההתבוננות בצעצוע התלוי מעל הראש. כל ריגוש שמתעורר, דוחף את הגוף לתנועתיות ודרך הפריקה התנועתית של המתח השרירי הוא מגיע שוב לרגיעה (בתנאים אופטימליים). מאחר שתינוקות פטורים ממשימות ומטלות של הפעלת אובייקטים, מתבקשת ההנחה שהם נמצאים בתנועה משום שהם נהנים מתנועה. פול שילדר טוען בספרו המנומנטלי על דימוי הגוף כי תינוקות מפיקים הנאה ארוטית מהפעלת השרירים בתנועה.

גוף, תנועה, רגשות ותפיסה הם מערכת אינטראקטיבית אחת – מערכת העצמי
"האורגניזם מחבר ומספר סיפורים במולטימידיה"
אוליבר זקס

גוף, תנועה, רגשות ותפיסה הם מערכת אינטראקטיבית אחת – מערכת העצמי. כל הפרדה ביניהם היא הפרדה ברמת ההמשגה ולצורך הדיון, אך אסור שתטעה אותנו לחשוב שיש כיסוי להמשגה כזאת בחוויה הסובייקטיבית. בקליפת המוח (הקורטקס) יש שזירה מבנית והתפתחותית בין המערכת החושית, המערכת הרגשית, המערכת המוטורית, ומרכזי התפיסה והקוגניציה.
התנועה האנושית היא התמונה החיצונית של מנגנונים ותהליכים מוחיים גוף, תנועה, רגשות ויחסים הם פנים שונים של עצמי אחד. הגוף מייצג בצורותיו ומצביו המשתנים רבדים שונים של סיפורי-עצמי. בכל התנהגות ובכל קטע של התנהגות יש רכיב תנועתי ובכל תנועה יש רכיבים רגשיים, תפיסתיים והתייחסותיים. כדי להבין את ההתנהגות של האדם עלינו לנוע בתנועה מתמדת בין ההתרשמות מן הצורות הגלויות של הגוף המתנועע לבין חיפוש ההקשרים הנפשיים הסמויים. תנועה כזאת מאפשרת ראייה מרקמית של הגוף.
הפיקוח על התנועתיות נעשה לא רק במרכזים ה"נמוכים" אלא גם בקליפת המוח. עובדה זו מלמדת לא רק על חשיבות המוטוריות אלא גם על הפוטנציאל להגיע לרמות של תפקוד מוטורי גבוה, מלווה ברצוניות ומודעות.
לאדם יש שתי אופנויות-תנועה, תנועה משימתית ותנועה רגשית.

התנועה היא נשמת השרירים
ב' בראון, שהייתה שותפה לפיתוח הביסוס המדעי של המשוב הביולוגי, כותבת בספרה:
"כל כך הורגלנו בחינוכנו להתייחס לעולם החיצוני, עד כי אנחנו מתייחסים אל השרירים רק מצד תרומתם לעיסוקים היום-יומיים בהישרדות נפשית וחברתית. (אך) יש סיבות רבות להאמין, שחוויות השרירים עשויות לקחת את הנפש לאופקים, שטרם נחקרו. מחוזות שבהם הגוף והנפש יכולים להתאחד במציאת הבנה טובה יותר של העצמי" (תרגום שלי, יש"ל).
בספר זה, המושג "תנועה" או "תנועתיות" מציין את סך כל הפעולות והמצבים הגופניים המהווים – במודע או שלא במודע – חלק בלתי נפרד של כל חוויה רגשית ושל כל התנהגות חיצונית. במשמעות הרחבה הזאת, כל "תנועה" מכילה, בו זמנית, רמות שונות והבטים שונים. ההפרדה בין הרמות וההבטים היא לצורך ההבהרה בלבד. במציאות הם שזורים אלה באלה למקשה פסיכו-פיסית אחת.

לתנועה תפקידים רבים
* התנועה היא התמודדות כנגד כוחות הכבידה.
* התנועה הינקותית היא תנועה רגשית ולא משימתית
* התנועתיות היא שפת הקשר ("שפת האם") הראשונית
* התנועתיות המוקדמת היא חשיבה "פרוצדורלית", כלומר חשיבה-בתוך-עשייה
* התנועה במרחב ובזמן מכוננת את יסודות התפיסה המופשטת של יחסים והקשרים
* התנועתיות היא אחד האופנים של צבירת מידע וארגון התנהגות
* התנועה היא ערוץ הפריקה הראשוני של יצרים ורגשות
לתנועה הבטים רבים
* הבטים סנסומוטוריים: תנועה היא תהליך שבו העצמי חווה בתוך גופו את התנועה כרצף של שינויים, תחושות, מגע וניידות
* הבטים יצריים-רגשיים: התנועה כמוציאה לפועל של יצרים ורגשות
* הבטים התפתחותיים:
* הבטים התייחסותי: החלק שתנועה לוקחת בדרמה המתרחשת בתוך מרחב בין-אישי (ויניקוט, סטרן)
* הבטים הבעתיים-תקשורתיים
* הבטים מטפוריים-סימבוליים
לתנועה רמות שונות
* רמת רפלכסים
* רמה של תגובות ראשוניות
* רמת אימונים מוטוריים
* רמה גבוהה של תנועה רצונית-מודעת
המונח "תנועה" מכסה טיפוסים שונים של תנועתיות
* תנועה פרכוסית-מתרפקת
* תנועה בליסטית מתפרצת
* מוטוריקה גסה
* מוטוריקה עדינה
* טיפוסי התנועה מתפתחים בהדרגה ומעניקים לתינוק אופציות שונות ומשלימות. התנועה הפרכוסית מתרפקת משרתת אותו בשלב ההיקשרות לגופים ההוריים. התנועה הבליסטית-מתפרצת משרתת אותו בשלב שהוא מתחיל להתנתק מהגוף האחר ולבנות את היכולות העצמאיות של גופו.

מהי "תנועה רגשית"?
תנועה והתרגשות שזורות זו בזו בקשר ביולוגי הדוק
החיבור בין תנועה לריגוש הוא חלק מן הפוטנציאל הביולוגי הבסיסי של המערכת. עוררות רגשית פועלת כמצת מהיר של מנגנון ההתגייסות המוטורית (מנגנון הגברת המתח השרירי) ודוחפת את המערכת התנועתית לפעילות של תנועה או של חסימת תנועה. התרגשות יוצרת עוררות של המערכת התנועתית, בין שהיא מובילה לתנועה ממש ובין שהיא גורמת רק להגברת המתח השרירי. התרגשות מעוררת את המערכת המוטורית להתגייסות, לתנועה, לפריצת גבולות האינרציה והכבידה.
בחודשים הראשונים לחיי התינוק, תנועותיו הן תנועות של פורקן רגשי ולא תנועות משימתיות.

החיבור בין תנועה להתרגשות בולט במיוחד בראשית החיים, כאשר התנועתיות המוטורית אינה משרתת שום תפקוד של תפעול חפצים בעולם, אלא משמשת כדרך הספונטנית לפריקה גופנית של התרגשות מציפה. התנועה הרגשית היא ערוץ תגובה שונה מן הערוץ הקוגניטיבי וקודם לו. ילד מתרגש, שמח, כועס, הוא קודם-כל ילד מתנועע. כל המערכת התנועתית של הילד נטענת מלכתחילה במטען רגשי ותפיסתי עד כדי כך, שאין תנועה ספונטנית (להבדיל מתנועה נלמדת, מסוגננת), שלא משוקעים בה ייצוגים קדומים של משא ומתן בין העצמי ובין האחרים המשמעותיים. לעובדה שתבניות התנועה הרגשית מופיעות לפני תבניות התנועה המשימתית יש חשיבות מכרעת בהבנת ההתנהגות הגופנית וניתוח המרכיבים של "הדיבור הגופני", כי הן מעצבות את המילון הראשוני והן יוצרות את הרובד הראשוני של זכרונות הגוף.

תפקודי התנועה הרגשית
התנועתיות היא הפן המוחצן של פעילות המוח תנועה מוטורית יוצרת מסלולים וערוצי חיבור בין העולם הפנימי לבין העולם החיצוני. היא מתרגמת אירועים עצביים-ריגושיים לתנועות במרחב ובזמן. זוהי החצנה גופנית (פיסיקליזציה). ההחצנה הגופנית הופכת אנרגיה-פנימית לאנרגיה-שרירית (פריקה מוטורית) וזו מתורגמת למצבי גוף, יחסים במרחב ודגמי מסלול בעלי צורניות גלויה לעין. בהכללה, תנועות ומיצבים הם החלק הגלוי של חוויות פנימיות. קווי הגוף מסמנים לא רק מבנה צורני. הם עדות חיצונית לארגון של העולם הפנימי.
תנועה היא התמודדות עם כוחות הכבידה

הגוף נולד לתוך שדה של כוחות כבידה. כל פעילותו מתייחסת לכבידה וניתנת למדידה במדד הכבידה: תנועה כלפי מעלה מחייבת לגייס אנרגיה רבה יותר מאשר תנועה כלפי מטה. הישגים מתוארים בדרך כלל במלים שמציינות תנועה כלפי מעלה: שיא, מעלה, התרוממות-רוח, התעלות נפש, תקומה (מהשורש ק-ו-ם). עצם המילה "קיום", הנגזרת גם היא מן השורש ק-ו-ם, מסמנת את העובדה שהקיום מותנה בהתמודדות כנגד הכבידה. ואומנם, מצבים של קושי או הידרדרות מסומנים בשפה על ידי מלים שמציינות "כניעה" לכוח הכבידה: ירידה, הידרדרות, שקיעה, דיכאון (משורש ד-כ-א, המציין מקום נמוך).

התנועה היא מקור חוסן ועוצמה של העצמי
בהתפתחות תחושת העצמי יש חשיבות לעובדה, שחדוות התנועתיות היא הנאה שמקורה פנימי ומיקומה בתוך גוף העצמי. זוהי הנאה שאינה תלויה באחר. התנועתיות היא אחד ממקורות הכוח הבסיסיים של העצמי. היא תורמת לאינטגרציה בין המערכת החושית, הרגשית והתפיסתית: תנועות הגוף במרחב מזינות את המערכת החושית בגירויים חושיים ובה בעת החושים מזינים את המערכת התנועתית במידע על הסביבה ועל הגוף. בהיותה פעילות מהנה, מספקת מידע ומארגנת תגובה, היא תורמת לתחושת עוצמה ועצמאות. חשיבות מיוחדת יש לעובדה, שתנועת הגוף העצמי מגדירה את גבולותיו על ידי פעילות עצמית ועל ידי כך יוצרת מקור פנימי לתחושת חוסן.

התנועה הרגשית היא חולית-חיבור בין העצמי וסביבתו
התנועה הרגשית יוצרת חיבורים דינמיים בין העצמי וסביבתו. היא מוציאה את התגובות הפנימיות מן העולם הפרטי אל המרחב הבין-אישי. מבחינה פיזיולוגית, הכוח המוציא לפועל את התנועה הוא עוררות עצבית-מוטורית ומחזורי כיווץ-אל כיווץ. מתח השרירים הוא רקמת-חיבור עדינה בין מנגנוני "הגוף" ומנגנוני ה"נפש" והתנועה שוזרת את הפנים עם החוץ ואת ה"גופיות" עם ה"נפשיות".

התנועתיות היא שפת הקשר ("שפת האם") הראשונית
החל מיומו הראשון של התינוק נפתחת שזירה דינמית בין התנועות, התחושות, הריגושים והתקשורת המורכבת עם הסביבה הבין-אישית. על המערכת המוטורית מוטלת משימה כפולה: גם לבצע תנועות ופעולות עצמיות כמו מעברים משכיבה לישיבה או עמידה, ניידות ותפעול חפצים (תנועות תפקוד), וגם ליצור את "הקודים הלא מילוליים" שישמשו את התינוק בקשר עם האחרים, שבהם הוא תלוי (תקשורת). תינוק אינו יכול לומר "אני רוצה/לא רוצה" "די!" או "זה לא מוצא חן בעיני". הדרך היחידה הפתוחה לפניו היא להשתמש במו גופו: להטות גו לכיוון הדבר הרצוי, להפנות ראש במחוות סירוב, לפתוח או לסגור את פיו, לבצע תנועות פליטה בלשונו ובשפתיו או לבכות בכל גופו! הגוף התינוקי "רוצה" ו"לא רוצה" במצבים שריריים. חיוך או בכי, הסמקה או החוורה, תנועתיות מוגברת או איבון הם החלק הגלוי של התרחשויות פנימיות.

התנועתיות היא צורת החשיבה המוקדמת
התנועתיות היא אחד האופנים של צבירת מידע וארגון התנהגות. באמצעות התנועה אנחנו מקיימים תפקודים רבים ומגוונים: נעים ממקום למקום, מתקרבים ומתרחקים, יוצרים קשר או מתנתקים מקשר, נלחמים או בורחים, מנסים, מגלים, מארגנים ושולטים. התנועתיות לסוגיה יוצרת הזדמנויות לאימונים תחושתיים-מוטוריים. לתנועתיות יש תפקיד חיוני בהתפתחות התפיסה. למעשה, התנועה המוטוריות היא אחת מצורות החשיבה. תנועה, בעצם טיבה, יוצרת יחסים ומשנה יחסים בין אברים בתוך הגוף ובין הגוף והסביבה. כל תנועה יוצרת יחידה של זמן בתוך מרחב ובתוך שדה חברתי ועל ידי כך היא מזינה את התפיסה בקואורדינטות של מרחב, זמן ויחסים. הביטוי "חשיבה תנועתית" הוא ביטוי מטפורי. ברור שמקור עיבוד הנתונים הוא במוח. בכל מקרה, הגוף מתווך על ידי המוח וההתייחסות לחשיבה של הגוף אינה מבטלת זאת."חשיבה תנועתית" אינה חשיבה במונחים מופשטים אנליטיים אלא חשיבה תהליכית, שבה הגוף מתאים את תנועותיו (במידה כזאת או אחרת) לנתוני המרחב הפיסי והחברתי, תוך עקיפה של המסילות הקוגניטיביות.

סכנת החסך ו/או הדיכוי של התנועה הרגשית

בגלל התפקודים הרבים של התנועה הרגשית יש חשיבות רבה לכך שבגיל הרך תינתן לתינוק אפשרות לנוע באופן חופשי, לחקור את גופו ואת סביבתו ולתקשר עם האחרים בעולמו. הדשאים וגני השעשועים מלאים פעוטות צוהלים ומאושרים מעצם החופש לרוץ, לטפס, להתגלש ולזרוק כדור. חסימה שיטתית של תנועותהתינוק חוסמת גם את רגשותיו ואת תחושת החוסן העצמי. ילדים כאלה יהיו מעוכבי תנועה כבר מגיל צעיר. במקום חדווה בסיסית מתפתחים בנפשו מוקדים של זעם וחרדה מבלי שהבוגרים סביבו מבינים מדוע. כדאי לזכור שכאשר הבוגרים מבינים זאת ומשנים כיוון, לגוף ולתנועה הרגשית יש פוטנציאל גדול לתיקון.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.