0

איך אני רואה שיר? – ילדים מאיירים לאה גולדברג

מאת: ד"ר תור גונן

* מוגש לקרן קרב למעורבות בחינוך
** כל הזכויות שמורות למחבר

1.8.2006
הפגשת ילדים באופן מודע ומכוון עם טקסטים ספרותיים למטרת איורם הוא אחד הפרויקטים היצירתיים ביותר שתכנית למעורבות חינוכית יכולה להגות. טקסטים מרובי-רבדים מאפשרים פרשנות ויזואלית עשירה ועמוקה שהנה הרבה מעבר לעיטור או לתיאור ממחיש, ולכן הבחירה בשירה ולא בפרוזה היתה בחירה אינטואיטיבית ודידקטית פוריה. בחירה זו מסבירה את התוצאות הויזואליות העשירות שהתקבלו ממפגש שירי לאה גולדברג עם ילדים בגילאי 6-8 , טווח גילים שבו ההתפתחות המשמעותית של היכולות הקוגניטיביות המובנות כבר מפותחת אך עדיין אינה ממסכת, בולמת או מונעת מבעד ליכולות הרגשיות הטבעיות, ההיוליות, מלפרוץ ולהתבטא באופן חופשי. וכך, חשיפת נמענים צעירים בעלי כוח יצירתי אותנטי ולא-מבוית לטקסטים ספרותיים עשירים ולטכניקות מגוונות יצר מספר רב של יצירות אמנות ילדיות מרתקות, המציגות גלריה שלמה של פרשנויות אישיות, אידיוסינקרטיות בחלקן, שמתוכן מתהדהדת תמונת עולמו הפנימי של כל ילד וילד. אופים הרבגוני של השירים אפשרה לילדים בחירה שהתאימה לעולמם האישי, ליכולותיהם הגרפיות ולמצב רוחם, והעדפות אלו התבטאו בסגנונות ביטוי שונים ובבחירה בטכניקות השונות. חלקם בחרו לתאר את תמונת השיר כולו או בבית אחד מתוכו, חלקם העדיפו להתמקד בפרט אחד מתוך השיר ולהעצימו, חלקם הדגישו את גיבור השיר בצורות שונות, וחלקם הרחיבו או הוסיפו פרטים שכלל לא נזכרו בו.

אחד האיורים רבי-העוצמה ביותר בגלריית-האיורים הנו איורו של יובל ……… מבי"ס "התבור" בחולון לשיר "הילד הרע". הדמות הקולוסאלית, תלושה מכל שייכות סביבתית אנושית מנחמת או מוכרת. הדמות, חסרת פנים, כבדה ולא אנושית, מתמצתת בגולמיותה, במאסה חסרת פרטים, את הרגשתו הפסיכולוגית של "הילד הרע". מואשם וחסר תקווה, הוא מנודה שלא באשמתו מן העולם כולו. הדמות באיור מפציעה כמו פאנטום דומם אך מאיים מתוך רקע ערפילי ולא ברור שהאימפקט העמום שלו הושג על ידי טכניקה של מריחת פחם. היא חנוקה בבית כלא חסר מרחב מחיה ואוויר כשלצידה האחד חומת קווים עבה ומשאר צדדיה סוגרים עליה קווים המגדירים את המרחב הרגשי הצר, את תחושת חוסר המוצא שאליו נקלע "הילד הרע". העבודה האקספרסיבית בטכניקה של צבעי פחם ופנדה, בקווים נחרצים וחסרי היסוס והשימוש במונוכרום מעצימים את החוויה הפסיכולוגית חסרת הנוחם, ומתארים באופן פואטי את סגירותו של הגיבור כאשר כוח אובססיבי שעליו אין לו כל שליטה משתלט עליו, מתוגבר על ידי אצבע מאשימה של החברה סביבו. אבל זה איננו האיור כולו. הקריאה הפנימית "זה לא אני," מוצאת את ביטויה בקו מיתאר בהיר, זוהר כהילה, סביב הדמות כולה. קו זה מבטא את מהותו של הילד לאמיתו, החש שללא אזהרה מוקדמת הצל הרע הבוקע מתוכו, עוטף את כולו, בולע ומטשטש את דמותו האנושית, מכסה את כל ישותו. זה איננו הוא!

איורו של רון פולונובסקי מבי"ס "זבולון המר" בלוד לשיר "הילד הרע" מתמקד בגיבור ומדגיש את פניו של "הילד הרע", כפני קונדס, ערמומי משהו. לעומת איורו של יובל, שום מצוקה, הצטדקות, צער או אשמה אינם עולים מן האיור. להפך, על רקע שמיים כחולים ודשא ירוק, ניצב דימוי ילדי מסיבי ומלא נוכחות, תופס את מקומו בעולם ועל גבי הדף ומצהיר את זכות קיומו כפי שהוא! רון אוהב את "הילד הרע" ולמרות זדוניות מזעזעת-משהו הבאה לידי ביטוי באיור באופן הומוריסטי מוצלח להפליא בעיני-הסיכה הדוקרניות שלו, בגבות עיניו העבות, המחוברות זו לזו, ובפה המגחך בשובבות בחיוך רחב לצד אחד – הוא מעורר בצופים חיבה! השימוש בצבעי פנדה עזי גוונים מחיים את הגיבור, והצבע הדומיננטי שבו מאייר הילד את גיבורו הוא צבע חום-כתום לוהב ובולט המזכיר את צבעה של אש בוערת. בחירה זו מעידה על יכולת לתרגם רגש לצבע, ועל יכולת אמנותית לבטא את אופיו של הילד בשיר באופן נאמן. אווירת האיור מהדהדת את אווירת השיר הקונדסי באחד מרבדיו, וגם הדמויות הקטנות המעופפות בשמיים, משני צידי ראשו של הגיבור מצליחות להצחיק. האם הן התגלמויות רוחו של הילד הטוב והילד הרע? ואולי הן דימויי האם והסבתא הגוערות בו, מעופפות משום ש"יצאו מהכלים", או חבריו של הגיבור ש"נהנו" מתעלוליו?

איור דרמטי המעורר במתבונן תחושה קמאית של לילה נצחי הנו זה של תהיר מבי"ס "יונתן" בנתניה.
האיור לשיר "לבנה בשמיים" מתאר אמנם מבחינה תוכנית את הלבנה, את הבית ואת הסולם הנמתח ממנו אליה ממש כפי שהם מופיעים בשיר, אבל החוויה הרגשית באיור הנה שונה בתכלית מזו שבשיר, ולמעשה, הפוכה לחלוטין! חוויה זו נוצרת בעיקר בעזרתן של קומפוזיציה, טכניקה וצבעוניות. מול שיר מלא אור, ילדים מציצים מחלונם ומדמיינים כיצד יגיעו לירח כש"במרום הלבנה נוגהת, מחייכת להם מרחוק", האיור מתאר לילה סמיך, דחוס ואפל, בו שמיים שחורים ומעיקים מכסים את פני הדף כולו, עוטפים בצילם בית, ירח וסולם גם יחד. הבית, שבשיר הנו מקום של בטחון והגנה, איננו נמצא במרכז האיור. להפך, הוא בודד, צר וקטן מול כוח טבע עצום וגדול ממנו. כמעט נסחף בים של שמיים קודרים, הוא ממוקם באופן אינטואיטיבי בחתך הזהב על גבי הדף ומעצים בכך את המתח האצור באיור. והיכן הילדים המוגנים היטב בחיק ביתם המתוארים בשיר? מול דו-שיח ילדי תמים ומלא שעשוע ליד חלון בשיר, בולטים מאד באיור החלונות הריקים, ומעצימים חוויה מפחידה ומוזרה של היעדר, הנעדרת לחלוטין בשיר עצמו. האיור מציע פרשנות אישית מפתיעה, המתייחסת לא לפטפוטי-הדמיון המתייחסים ללבנה, אלא דווקא אל הפחד הטבעי המתעורר לנוכח אפילה האופפת את היקום עם ערב. האפילה הופכת איפא להיות נושא האיור, והחוויה הרגשית המתעוררת לנוכח אותו אופל מועצמת בו בהצלחה לא רק על ידי יחסי הגדלים בין בית קטן וטבע ענק או ריקותם של החלונות אלא גם על ידי הבחירה בטכניקה של משיחות בצבעי פחם.

אווירה זו עומדת בניגוד מוחלט לאווירה האופטימית באיורה של ניקול מבי"ס "שזר", המתייחס לאותו שיר עצמו. ניקול, שתארה את הסיטואציה בשיר "לבנה בשמיים" כלשונה ולא החסירה אף פרט, בחרה להשתמש בצבעי עפרון חלשים, בהירים ונעימים. האימפקט הנוצר בשל הבחירה בטכניקה זו הוא אוורירי ומלא שקיפות, עד כי אין לדעת אם יום זה או לילה! הלילה, המאבד באיור זה מן המשמעות המאיימת, הדחוסה, שהיתה לו באיור הקודם, מתואר כאן בקווי עפרון עופרת בהירים ונוצתיים, בתנופה נינוחה בכוונים שונים, ושמי הערב, הנראים כוילון הנפרש משני צידי הבית, מגינים עליו, מלטפים אותו. הבית רחב ויציב, ושני הילדים המתוארים בשיר מקבלים באיור המחשה מדויקת. באיור הם קרובים מאד זה לזה, ודמותם השמחה, המחוייכת, המוגנת מאחורי חלון ביתם, צופה בלבנה גדולה וצהבהבת כצבע פלומתו של אפרוח. הלבנה, כמו בשיר, אכן שטה כאן לאיטה כבלון גדול בשמיים, ואורה משתקף בצבעה הבהיר של אדמה ירקרקת, כמו גם נוגהת בשערו הצהבהב של הילד. האיור לא רק מתאר וממחיש את הסצנה השירית כולה אלא מהדהד בהצלחה רבה בצבעיו הבהירים גם את האווירה הקלילה שבו.

איור נוסף רב עוצמה ל"לבנה בשמיים", המזכיר את איוריה של רות צרפתי בספר "שלוש משאלות" הנו זה של ליאור אלוש מבי"ס "גני יער" בלוד. האימפקט הנוצר באיור מיוחד זה הוא כשל חלום או לילה הזוי, והאובייקטים מאבדים ממוצקותם. הבית, הסולם, הלבנה והכוכבים הגדולים (שהנם תוספת המייחדת את איורו של ליאור), מעלים במתבונן תחושה של מוך חסר ממשות. תחושת הניתוק ה"מוכית" המיוחדת מושגת על ידי שימוש בטכניקה של טשטוש, מריחה ומחיקה של הצבע, כמו גם על ידי שימוש יצירתי להפליא בצבע פנדה לבן בהיר על גבי צבע כהה. וכך, למרות שהבית, שהנו גדול וניצב איתן באמצע הדף באיור זה, מאבד מן המסיביות שלו. מן האיור עולה אווירה של כמיהה שאינה מתממשת: הסולם, הנראה כסולם חסר ממשות, אינו מגיע עד ללבנה, הילדים המביטים בירח הנם זעירים ביחס לבית הענק, רחוקים זה מזה וניבטים מבעד לשני חלונות נפרדים, והדלת נראית כאילו כלאה אותם. גג הרעפים המשולש, העשוי גריד של קווי טוש דק בצבע אדום-כתום הנו הכתם החם היחידי באיור ייחודי זה.

פרשנות ויזואלית מעניינת נוספת לשיר "לבנה בשמיים" היא זו של … … מבי"ס ….. ב.. האלמנט ההופך את האיור לייחודי איננו נעוץ בבחירת הטכניקה אלא דווקא בקומפוזיציה המפתיעה, בסגנון המופשט וברעיון הבלתי רגיל המובע בו. שלא כבשאר האיורים השגורים, פניו של הילד הצופה בלבנה אינן נראות. כל מה שאנו רואים הוא את דמותו מאחור. גם זווית הראיה הייחודית שהילד-המאייר מציע לנו, המתבוננים, הופכת את האיור לבלתי רגיל. הוא מציע לנו לעמוד מאחוריו, ויחד עמו להתבונן החוצה מבעד לחלון ולצפות בלבנה מתוך הבית! האיור מפתיע בבגרותו, בתחכומו, בחידתיות צורותיו הגיאומטריות המופשטות. קשה להבינו ממבט ראשון, אך דווקא העובדה שרק במבט בוחן יותר ניתן לראות שיש כאן דו-שיח בין ילד ללבנה, היא זו ההופכת אותו למיוחד כל כך. לכך נוסף גם המשחק בין פוזיטיב לנגטיב, כשצורת קודקודו הכהה של הילד וצורת הלבנה הבהירה הנן שתי אליפסות מוטות מעט, עגולות קמעה, כמעט זהות בגודלן. אל חשכת-השמיים שהוגדרה על ידי ריבוע מסגרתו של החלון הוצמדה באיור מאסה צבעונית כהה וצרה שאי אפשר להבין את פישרה. אולי זה סולם? אולי הוכלא החלון עם גזע הברוש? למרות המאסה הכהה הגדולה, ולמרות האווירה הרצינית והמאופקת, האיור איננו קודר באווירתו, משום שקדרותו של הלילה מאוזנת להפליא בנעימות צבעו הוורדרד של המשטח סביב לריבוע החלון. אכן, מלאכת מחשבת מסקרנת!

התייחסות גרפית נוספת לשיר "לבנה בשמיים" היא זו של שי אברהם מבי"ס "מעלות משולם" ברחובות. הייחוד באיור, המזכיר בעזרת בחירה בטכניקה של צבעי עפרון מחוקים וצבעוניות אפרפרה בהירה, ציור על גבי משטח קרמי, נובע מן ההתייחסות המבנית הבלתי רגילה הקושרת בין פנים לחוץ, מתעלמת מן העובדה שחלון הנו חלק מבית, ומשטיחה את העולם כולו. ההתייחסות הצורנית לדמויות הנה סכמטית אך הבחירה להכניס חלק מן הטקסט השירי לתוך האיור מקבלת פתרון יצירתי הומוריסטי, כשהשיחה בין הגיבורים נובעת מפיהם בתוך בלוני-קומיקס. לשמע אותה שיחה אין ללבנה המואנשת באיור זה אלא לחייך… איורה של סיוון … מבי"ס … ב.. מהדהד את עולמה של המאיירת הצעירה בהזכירו את איורי "הנזל וגרטל" ממעשיות האחים גרים. השימוש בטכניקה מעורבת של צבעי עפרון, צבעי-מים וקולאז' והבחירה בצבעוניות בולטת, עזה ועמוקה יוצרים איור מהפנט באווירתו. הירח, שנוצר על ידי הדבקת עיגול בצהוב עז נראה כמגנט רב-עצמה, והילדים, בשני חלונות נפרדים, נראים כשבויים בבית מכושף.

מאיה גולן מבי"ס "בן צבי" בהרצליה, באיורה לשיר "לבנה בשמיים", החליטה להתייחס לסצנה אחת בלבד מתוך השיר כולו, ולממש באיורה את יכולתה הדמיונית של הגיבורה להצמיח כנפיים במעוף חופשי אל הירח. הגיבורה המאוירת מעופפת, מחייכת ומלאת עזוז, כפות ידיה צבועות בוורוד, מרמזות על אמונה ביכולות עשיה דמיוניות, שעליה רומז השיר בהומור. באיור זה תיאור התפאורה הנו סלקטיבי, ומתוך כלל הפריטים בשיר נבחר עץ הברוש הירוק והלבנה תוארה כבלון ממשי על חוט. רמת החופש היצירתי באיור היא עצומה והאווירה עליזה ואופטימית. מלווים את הילדה במעופה ציפורים שכלל אינם חלק מן הטקסט, והלילה הופך ליום כשהכוכבים מפוזרים על פני שמיים תכולים.

השיר "אני לבדי בבית" זכה למספר התייחסויות ויזואליות מעניינות, ונקודת התצפית של הילד-הדובר בגיל הרך, המאפיינת את השיר הלירי, מקבלת תשובה ויזואלית אותנטית על ידי איורים שנעשו מנקודת התצפית של ילדים בגיל הרך. בין ההתייחסויות לשיר זה יש לציין את זו של …… אלמז מבי"ס "חופים" ביד מרדכי, שאיורו הנו אחת ההתייחסויות הקולוריסטיות המעודנות ביותר לשיר, תוך היענות אינטואיטיבית מדויקת להלך הרוח הלירי העולה ממנו. הבחירה בטכניקת צבעי מים שקופים וחסרי חומריות מעבירה היטב את תחושת המרחב הריק, השקוף, הנפרש בליבו של זה שנעזב, ומהווה תשובה ויזואלית אולטימטיבית להלך הרוח בשיר לירי מעין זה. בניגוד לפרטים הרבים המופיעים בשיר (אוטו, כלב, כביש, אמא, סבתא, אבא, מעיל, ספר, חלון, זבוב) – האיור הנו מופשט בסגנונו, ומלבד רמז לעץ ירוק ובית כחול, הבחירה להתעלם מפרטי השיר מעצימה את ריקותה של בדידות. זה איור של אווירה, שמתוכו עולה תמונת עולם הרהרנית, הנוצרת על ידי משיכות מכחול חופשיות, אגביות כמעט, שאינן מנסות לתקן או להסתיר דבר. בעוד צבעוניותו העליזה של האיור אמנם אינה מעבירה את עצבות בדידותו של הילד בבית הריק שבו אין איש, אך מתארת היטב את העולם "החוגג" סביבו בעוד הוא לבדו בבית. תחושת הקיפוח של זה שנותר בבית לב מתחדדת כשבמבט בוחן וממוקד יותר, בין משיחות מכחול בירוק, וורוד ותכלת מתגלה לפתע במרכז האיור מפציעה מתוך מה שנראה כפתח אמורפי שנפער בבית הכחול, דמות פיגורטיבית מיניאטורית וחסרת גוף, הרשומה באופן ברור וחד ברישום עפרון דק ומחודד! הצבת הילד הזעיר במרכז האיור המופשט מהדהדת את תכונותיו של השיר הלירי שאינו קשור בזמן או במקום, כמו גם את רגשותיו של הגיבור הילדי העומד במרכז העולם, רגיש ופגיע. עם זאת, למרות שהדמות זעירה ורשומה בעפרון דק וחלש, כביכול אבודה במרחב האיורי הצבעוני – אי אפשר להתעלם ממנה! היא נוכחת ואין כלום סביבה: האין זו הבדידות במלא התגלמותה, דווקא בתוך עולם פסטורלי?

איור מעניין נוסף לשיר "אני לבדי בבית" הנו זה של תומר ….. מבי"ס "בן צבי" בהרצליה. בחירתו של תומר לאייר מבחינה תוכנית פרט אחד מתוך הבית האחרון, את הזבוב המטייל על החלון, היא בחירה מתומצתת מושגית, בוגרת והומוריסטית כאחד, והנה הרבה מעבר לתיאור פשוט של אחד הפרטים המופיעים בטקסט. כאן הזבוב הקטן, על כנפיו השקופות, מלאות הנימים, ניצב בדממה על זגוגית החלון ומביט מבעד לחלון הוא הוא הילד. האיור, פרשני באופיו, מתמצת את מצבו הפיזי והפסיכולוגי של הילד, והדרמה הפסיכולוגית שלו מועצמת על ידי צלב ענק לרוחבו ולאורכו של האיור, הנוצר על ידי מסגרת החלון על רקע שמיים ריקים. הרעיון המפתיע להתמקד בתיאור הזבוב ולא בגיבור האנושי ולהשמיט את כל שאר הפרטים שהוזכרו בשיר נחווית כאמירה פילוסופית, הומוריסטית רק למחצה, על מצבו הקיומי של כל-אדם, בדידותו, פגיעותו וזעירותו נטולת המשמעות מול יקום ריק של שמיים תכולים. בחירה מדהימה .

מול שני איורים אלה, איוריהם הצבעוניים להפליא של אלמוג טל מבי"ס "מעלה שחרות" בנווה חדיף, של חן דינסטאג מבי"ס ….. ב….. ושל דניאלה יאזין מבי"ס "אשלים" בחולון הנם בעלי אופי תיאורי בעיקרם, והאווירה העליזה בהם היא תוצאה של צבעוניות רבגונית. בחירתם בטכניקה איננה מהותית לפרשנות הויזואלית שלהם, והסצנה האיורית פורשת בפני המתבונן מבחינה תוכנית את מה שגיבור השיר רואה מחלונו. עם זאת, כל איור מתייחד בפרט מעניין משלו. איורה של …. … מראה באופן בלתי רגיל לאיור ילדי בגיל זה את ביתו של הגיבור מן הצד דווקא, ומתאר ברוב חן את וילונות חדרו אסופים לצדדים. למרות שבאיור זה הגיבור אינו נראה לעין, המאיירת הופכת את המתבונן באיור לשותפו של הגיבור, ופורשת בפניו את כל מה שהגיבור רואה. האלמנט המיוחד באיור זה הוא דמותו של הכלב, המועתקת בצלמו של הכלבלב המוטבע על גבי ניירות הטואלט של "לילי", ומוסיפה נופך הומוריסטי לאיור. עם זאת, עצם הבחירה לכתוב באותיות גדולות את שם השיר על גבי האיור (שהנו עליז בצבעיו ובאווירה שלו), וללוות זאת בסימן קריאה דרמטי ובולט מביעה יותר מכל את זעקתו המוכיחה של הילד שנותר לבדו בבית.

איורה של אביגל (?).. מבי"ס … ב…מתמקד באופן מפתיע בדימוי אמו של הגיבור בשיר כאשה צעירה בעלת שער כתום שופע, נמשים גדולים ואיפור כחול מהפנט, וניתן לשער שההשראה לדמותה של האם נשאבה קרוב לוודאי מדמויות בעולמה האישי של המאיירת. פניה הדומיננטיות של האם בולטות בתקריב ומשתלטות מבחינה צורנית וצבעונית על האיור כולו, כשמפיה אדום השפתיים נובע בלון של טקסט מתוך השיר, הקורא לגיבור רגע לפני שהיא עזבה אותו לבדו: "תלבש מעיל". אל הטקסט באיור נוספו שלושה סמני קריאה!!!, המעצימים את הקריאה ומחיים את הסצנה כולה. איור זה, המושפע באופן ברור מאסתטיקה ויזואלית של סיפורי קומיקס, שהנם חלק מעולמו של הילד העכשווי, מחיה בתיאורו לא רק את אמו של גיבור השיר אלא מתאר (קרוב לוודאי) גם אירוע ממשי מחייה של המאיירת.

האינטרפרטציות הרבות לשיר הלירי "כובע קסמים" הניבו בעיקר איורים תיאוריים בעלי אופי פיגורטיבי, והדבר ענה על הסיפוריות הבולטת בשיר, בעוד הצבעוניות העליזה הקיימת ברוב האיורים עונה בעיקר על משאלות הלב הילדיות המובעות בו ותומכת בהן. הדמות הקולוסאלית אך עדינה באיורו של עומר פרידמן מבי"ס "מעלה שחרות" בקיבוץ שחרות עונה על הפנטזיה הילדית לגדול מהר, להחלץ ממצב של נחיתות בלתי מוצדקת ולהגיע לעמדה של שיתוף בעולם המבוגרים. הערכה, "יראה וכבוד" מצידם. בחירתו להתמקד בדמותה של הגיבורה, כמו גם מיקומה המרכזי על גבי הדף, גופה הרחב וידיה הפרושות לצדדים מביעים באקספרסיביות רצון עז לתפיסת המקום הראוי לה בעולם, להפוך באופן מאגי להיות שליטת היקום. האיור הנו ביטוי של שחרור פנימי אישי בעולם שכולו תחושות אכזבה מן המבוגרים, ויחד עם זאת, עולה ממנו גם תחושת מועקה מסוימת המסומלת באופן יצירתי על ידי חשרת עבים אפורה פרושה על גבי הדף כולו. אולי תחושת המועקה העולה מן האיור מקורה בהרגשה פסיכולוגית מאיימת של חוסר בטחון לנוכח העלמם של המבוגרים מעולמו של הילד? ניתן, אכן, לנסוע באונית-קסמים, המתוארת באיור מרחוק, באופק, על פני הים הגדול, אבל המסע המסוכן כולו נופל על כתפי הילד. מימוש האפשרות לגדול, לקחת אחריות, להחליט החלטות לגבי החיים מסתברת כמאיימת למדי. אכן, חופש הוא דבר מפחיד.

מעניין לציין שלמרות ששקד …… מבי"ס "הרצל" בבת ים התמקדה אף היא באיורה בגיבורה כדמות מרכזית ויחידה על גבי הדף, הדמות נותרת ילדית ואינה צומחת לממדי ענק. למרות היותה מוקפת בים של שמיים שחורים, בגדיה צבעוניים והבעת פניה שמחה. "אף על פי כן" יכול להיות המוטו באיור זה.
גם באיורה של רעיה ……. מבי"ס "בן-צבי" בקרית עקרון הילדה נותרת בממדיה הילדיים. רעיה בחרה לתאר את הבית השני בשיר, בו מתוארת הילדה שטה בספינה על פני הים הגדול. האווירה באיור הנה אופטימית, עננים תכולים ושמיים מופזים בצהוב זוהר הנם רקע מלא יופי ועל פני הילדה, שנותרה קטנה באיור זה, נסוך חיוך מאושר. כובע הקסמים, כספינת-חלל ענקית, שטה למעלה מעליה, מגנה ומלווה אותה במסעה, ההופך למציאות מאוירת מוחשית שעליה איש לא יעז עוד להגיד: "שוב היא בודה ספורי כזב".

איורה של מיתר אושרי מבי"ס "בן צבי" בקרית עקרון מתאר אף הוא את דמותה של הילדה מן השיר. עם זאת, כאן האיור הוא פרשני באופיו למרות השימוש בתיאור תוכני. מרכזית ובולטת על פני רקע ירוק ומלא תקווה, כשסביבה מרחפים כפרפרים כובעים בצבעים שונים ניצבת גיבורת השיר כאשה צעירה ולא כילדה גדולת ממדים, שכל מטרתה היא להיחלץ מרודנותם של המבוגרים סביבה. האיור מפרש את המשאלה לגדול המובעת בשיר כמשאלה שמשמעותה היא להיות אשה, שאף אדם לא יוכל לומר לה "אל תתערבי בשיחת הגדולים". להיות גדולה מתפרשת באיור זה כמו "להיות אשה במלוא פריחתה". הגיבורה המאוירת מציגה עצמה לראווה במרכז האיור בהפגנת בטחון ועוצמה נשית מושכת. עדוית תכשיטים, גופה הנאה מהודק בשמלת נשף מיוחדת בצבעי כחול ואדום, יפי פניה מודגש על ידי ריסים מוארכים, שערה הארוך שופע עד למותניה וידיה נתונות בכפפות "ליידי" עד המרפק. המאיירת מספקת למתבונן חוויה אסתטית העונה על משאלתה (של גיבורת השיר בלבד?) לעורר הערצה. הגיבורה באיור היא דמות כל-יכולה. הרבה מעבר למשאלתה בטקסט השירי. באיור אין כובע אחד בלבד! חסרת הסוס, בוטחת ביכולותיה, היא זו אשר בוחרת באיור, כיד הדמיון הטובה עליה, בכל כובע שתרצה: האחד מעוטר בפרחים, השני – בכפתורים והשלישי- בנוצות. יותר מזה – נראה כי באיור הכוח איננו טמון כלל בכובע. הכוח טמון בגיבורה עצמה! פרשנות זו, המביעה עצמה בעיטוריות עשירה ובצבעוניות עזה היא אחת מן הנועזות ביותר לשיר שהנו לירי בעיקרו ונוגע במצב פסיכולוגי של נחיתות ואכזבה.

איורו של נועם בן-נון מבי"ס "מעלה שחרות" בעובדה, כמו גם איורה של ריטה וקסלר מבי"ס "גני-אביב" בלוד מתארים את הגיבורה בשיר "כובע קסמים", אך מוסיפים גלריה שלמה של דמויות רבות נוספות, ומתמקדים בתיאור ממשי של היפוך מצבים בסצנות מחיי היום יום ממש. כאן בנוסף לגיבורה הראשית מתוארות גם דמויות רבות, מגומדות ביחס אליה ונמצאות במצב של נחיתות מולה. משני האיורים גם יחד עולה באופן מועצם להפליא לא רק משאלתה של גיבורת השיר להפוך שווה בין שווים בעולם של מבוגרים, אלא רצון עז החורג מן המתואר בטקסט עצמו, להיפוך תפקידים מוחלט! באיורים אלה הופכת הגיבורה לזו המכתיבה לסביבה את כללי המשחק! כאן הילדה הקטנה, חסרת סמכות אך רגישה וחדת אבחנה מפצה עצמה על חולשתה מול הגדולים, בעלי כוח וזכויות החלטה למרות שאינם ראויים לכך, והופכת אותם לילדים קטנים הסובבים סביבה במעגל, תוך שינוי הסדר החברתי הקיים. באיורים הללו בניגוד לאחרים יש התייחסות ויזואלית הממחישה את המושג הטקסטואלי המופשט שהופיע בשיר בשורה "והכל מסתכלים ביראה וכבוד", כמו גם את המשפט "ומסביבי ישבו חברים". עם זאת, הסצנה והאווירה בשני האיורים שונות בתכלית. באיורו של נועם, למרות שדמותה של גיבורת השיר ניצבת במרכז האיור, עצומה במימדי-ענק ומגמדת את כל סובביה, היא נותרת עדיין ילדה החובשת כובע וורוד עם נוצה ולובשת שמלה רחבת שוליים בצבע אדום עז. הבחירה להשתמש בצבע פנדה אדום לתיאור שמלתה של הגיבורה הראשית מוסיף לעוצמתה, זאת במיוחד כאשר שאר הדמויות בציור וגם הנוף בו אוירו בצבעי גואש מדוללים. כשידיה על מותניה, בשפת גוף אסרטיבית ומצווה כשל מורה או גננת בגן ילדים, פיה פעור בדיבור ועיניה מזרות אימה, היא עומדת במרכזה של קבוצת ילדים קטנים בבגדים צבעוניים, המצייתת לה בכל מאודה. מצחיקה במיוחד היא דמותו של אחד הילדים השוכבת אפרקדן, כשהסצנה כולה, על רקע של דשא ירוק, שמש צהובה ושמיים כחולים, נראית כהתרחשות אמיתית, המוכרת למאייר הצעיר היטב ושאובה מנסיבות חייו המיידיות.
איורה הפיגורטיבי המדויק של ריטה רומז באופן עמום על יחסי גברים ונשים. כאן צמחה גיבורת-השיר והפכה לבחורה צעירה בלבוש אקזוטי צר ומיוחד, בעוד הדמויות סביבה הנן קטנות יחסית למימדיה ומאוירות כמבוגרים מוקטנים. הבחירה בטכניקה של עפרונות צבעוניים עוזרת לדיוק המוקפד בתיאור הגיבורים. ריטה בחרה למקם את הגיבורה במיקום חתך הזהב באיור והיא אינה תופסת את כל הדף. היא ניצבת על רקע שמיים רחבים ותכולים כשמצד אחד שלה מאוירת דמותו של גבר משופם (אבא?) בשפת גוף מעריצה ומתחננת בלבוש חסר דופי, מעניק זר פרחים לגיבורה המביטה בו מלמעלה למטה, כשמאחורי גבו עומדת אשה המרימה ידיה ביאוש. מצד שני של הגיבורה ניצב בחור צעיר המגיש לה מה שנראה ככדור כחול, ומאחוריו עומדת חבורת צעירים נוספת. פרפר ענק, ציפורים ושמש הנן תוספות שגורות אך הענן הלבן הענק הפרוש כחופה לבנה רחבה וצרה לרוחב הדף כולו הנו מיוחד במינו.
מול איורים פיגורטיביים אלו, דור אשר מבי"ס מעלה ב'" באור יהודה ו…. …. מבי"ס …. ב….שבחרו לאייר רק את כובע הקסמים כישות בפני עצמה, יצרו איורים בסגנון מופשט. איורו של דור מעניין ביצירת מרקם עשיר והשתקפויות צבעוניות שנוצרו על ידי עבודה אינטנסיבית בגירי פנדה בצבעים חמים זה על גבי זה שעליהן נעשתה חריטה במכשיר דק ועדין, בעוד כובע הקסמים שאויר ככובע מצנפת משולש שנוצה בקצהו, נבנה ללא קווי מיתאר בעזרת מריחות פחם, המקנות לו איכות אוורירית וחסרת חומריות, איכות של כובע קסמים. הקומפוזיציה שבה הכובע, עצום-מימדים ותופס את הדף כולו, מונח על גבי צבע אדום מתחתיו ורקע כתום מאחוריו משיאה את המתבונן לתפוס אותו כספינה השטה על גבי מים אדומים על רקע של שקיעה כתומה. ההכלאה בין כובע קסמים וספינה ענקית, המוזכרים בשיר, יוצרת אמירה מיוחדת במינה, אף שאולי לא זו היתה הכוונה. לעומת זאת, באיורו של ……… כובע הקסמים המתואר כגליל ולידו כוכבים זהובים קטנים מזכיר למתבונן כובע של קוסם בקרקס. גם זווית תיאורו הבלתי רגילה יוצרת אימפקט אניגמטי באיור כולו. לא ניתן להתעלם גם מאיורו של אורון סעדי מבי"ס "בן-צבי" ברמלה. למרות שהאיור כלל איננו מתאר את השיר "כובע קסמים" ולא מציע לו פרשנות, הוא מצטיין באווירה קסומה של מרחבי-קיץ זוהרים באור מופז, והאימפקט המרהיב נוצר כתוצאה מן הבחירה לכסות את הדף כולו במריחות של צבע פנדה צהוב ולהוסיף שלושה ענני נוצה בצבע תכלכל.

לא נראה שהשיר "חסידות מספרות", שהנו שיר של בקורת חברתית בעל מסר פילוסופי ונימה צינית עוקצנית אודות טיפשותם, מוגבלותם וקוצר דעתם של אנשים, יכול להיות מובן לילדים בגיל הרך. עם זאת, איורו של גל ….. מבי"ס בן-עטר" בדימונה הנו אחד האיורים היפים ביותר בגלרית האיורים. תיאור ויזואלי פשוט של שתי חסידות לבנות בפרופיל עומדות ליד שתי ציצות דשא ירוק ושני צבעונים צהובים, על גבי פיסת אדמה חומה, כשמעליהן שני עננים ושמש צהובה אחת ומאחוריהן רקע כחול עמוק, הנוצר כתוצאה משימוש אינטנסיבי וצפוף בצבעי פנדה כחולים, הנו איור בעל עוצמה גרפית דקורטיבית בלתי רגילה.

הכוונת הילדים למפגש עם טקסט בעל רמה ספרותית גבוהה כדי לאיירו יצרה אצלם, למעשה, תהליך מנטלי זהה לזה שעובר כל מאייר המקבל לידיו טקסט לאיור: הצורך להבין אותו לא רק ברובד התוכני והאינטלקטואלי אלא לחדור לעומקו ולהניב פתרון ויזואלי קונקרטי מיוחד וחד-פעמי שבו המשקף מקורות השראה שונים. מגוון התיאורים, הפרשנויות, הסגנונות, הטכניקות וההקשרים הטקסטואליים שנעשו על ידי ילדים במסגרת חינוכית רגילה מוכיחים שוב ושוב את הצורך הדחוף לחשוף אותם לתחומים המאפשרים אמירה יצירתית.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.