"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

אני אוהב

יהונתן גפן
איורים: לנה גוברמן
הוצאת כנרת, דמורה-ביתן, דביר, 2005.

סוקרת: סיגלית אבירם

"אני אוהב שוקולד
ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות
ותות גינה…"

מי לא מכיר את השיר הנפלא הזה? סביר להניח שרובנו גם יודעים לשיר אותו לפי המנגינה…
"אני אוהב" התפרסם לראשונה בספר שיריו של יהונתן גפן – "הכבש הששה עשר". אחד מספרי השירה הטובים, הידועים ומצליחים ביותר לילדים בארץ. הספר כלל קלאסיקה לילדים כגון: "הילדה הכי יפה בגן", "איך שיר נולד?", "גן סגור" ועוד. "הכבש הששה עשר" יצא לאור ב-1978.

לאחר הלחנת השירים, הפך הספר גם למופע מצליח בהשתתפות יוני רכטר, דיויד ברוזה, יהודית רביץ, גידי גוב ויהונתן גפן עצמו.

כעת יוצא השיר "אני אוהב" כספר בודד. ספר שלם שכולו שיר אחד. על-פניו יש משהו מקומם בספר – מדוע עלי, כצרכנית, להשקיע כמה עשרות שקלים בספר שבעצם אין בו יצירה חדשה, יש בו מעט מאד מלל ושיר שניתן למצוא במקומות אחרים? האם מדובר ב"חלטורה" של גפן? של ההוצאה? דרך קלה לכספי קהל הקוראים? אז זהו, שלא. הספר חף מכל היבט חלטוריסטי והיצירה החדשה (או המחודשת) כאן היא בעיצוב הספר, באיורים ובהגשה המקורית של שיר מוכר.

לנה גוברמן, שאחראית על איוריי הספר ועיצובו עשתה עבודה מצויינת על-ידי בחירות אמנותיות מעניינות וחדשניות.

כאשר פותחים את הספר, נגלה לעינינו מעין פאזל צבעוני ורך החושף קצת מכל מה שנֶאֱהָב: השוקולד, האביב, "זאת עם הגומות", הקיץ וגם כמה כוכבים. כל דף בספר חתוך בצורה שונה שיחד יוצרים פסיפס מרהיב, מכלול חייו של ילד.

בכל דף נגלית שורה מהשיר והאיורים מוסיפים פרשנות ובונים תמונה שלמה של התרחשות. כך למשל, כאשר הטקסט מכתיב: "אני אוהב את אמא ואת אבא גם", אנו רואים את אמא יושבת בסלון, מעיינת בספר בישול ואת אבא, עומד במטבח ומכין את האוכל. מאחור תלויה תמונה של זוג הורים עם ילד וכך מספר האיור קצת על המשפחה.

לשורה "אני אוהב את אחותי", בחרה גוברמן לאייר תינוקת שכובה על גבה, צורחת באופייניות תינוקית.

בעמוד האחרון, עם השורה הנפלאה: "אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי", אנחנו רואים ילד מאושר וחייכני שמסביבו מתעופפים להם הדברים שהוא אוהב…

גם מבחינת העיצוב והעימוד, ניכר שהושקעה מחשבה רבה.

בתוך הספר יש הפתעות עיצוביות כמו, הסתיו שמיוצג בציור עלה יבש הנשמר במעטפה או האביב המשתקף באיור המאפיין את אמנות המזרח הרחוק – עץ אדמדם עם ניצני פריחה שמוגש בדף דמוי סימניה.

בעמוד הבא, כשהילד אוהב "את מה שעכשיו", הוא שוכב במיטתו ומחזיק בגעגועים בסימניית העץ אותה פגשנו קודם. הספר גדול מהרגיל וכרוך בספיראלה, מה שמשווה לו מראה אלבומי.

הבחירה בפורמט דמוי-אלבום מעניקה לספר מימד נוסטלגי, מתנה למי שגדל על שירי "הכבש הששה עשר", אי שם בשלהי שנות השבעים. כמובן שגם ילדים צעירים יותר יכולים להתענג על החוויה האמנותית, הרב חושית שמזמן הספר.

לסיום, עוד המלצה קטנטנה.

למי שבעקבות "אני אוהב" ימצא עצמו מדפדף במקור: "שיר לשירה", שיר קצת פחות מוכר מתוך ה"כבש הששה עשר" הוא אחד האהובים עלי, שיר של אהבה הורית גדולה לילדה קטנה (הולחן ובוצע על-ידי קורין אלאל).

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה