0

ביחד בדרך – הנחיה משותפת בקורס להכשרת הורים

לאנשים עם מגבלה פסיכיאטרית בגישה הקוגניטיבית דינאמית (קשת)
Israeli Journal of Occupational Therapy אוגוסט 2009

מאת:
ורד שפיר קיסר-M.A בריפוי בעיסוק, רכזת ארצית תחום השכלה וחונכות, משרד הבריאות.

אורלי אלון-M.S בסוציולוגיה, יועצת ארגונית, הורה מנחה

תקציר
תוכנית קש"ת (קידום שיתוף תקשורת) היא תוכנית הכוללת קורסים עבור בני משפחה של אנשים המתמודדים עם פגיעות נפשיות. מטרתה העיקרית של התוכנית היא ללמד את חברי המשפחה דרכים להשתנות עצמית, למען התמודדות טובה יותר עם מצבי החיים המורכבים עמם הם מתמודדים. הקורסים מושתתים על עקרונות תפיסת ההשתנות הקוגניטיבית מבנית שפותחה על ידי פרופ' פוירשטיין ועל גישת ההתערבות הקוגניטיבית דינאמית שפותחה על ידי ד"ר נעמי הדס לידור. המאמר יתמקד בצורת ההנחיה הייחודית של קורסי קשת, בהם ההנחיה היא משותפת של איש מקצוע והורה מנחה. המאמר יסקור בקצרה את סוגי ההתערבויות המשפחתיות המקובלות בבריאות נפש. יתואר קורס קשת על מטרותיו, הגישה שעומדת בבסיסו, וההנחיה המשותפת של הורה ואיש מקצוע בו. הדיון יעסוק בקשיים ובתרומה הייחודית וההדדית בהעברת הקבוצות בשותפות מלאה. סופו של המאמר יהיה בנימה אישית של כותביו ויתעד את החוויה האישית מהלמידה ההדדית של המנחים.

מבוא – חשיבות ההתערבות המשפחתית בבריאות נפש
בישראל למעלה מ-80,000 אנשים מוגדרים כחולים במחלה פסיכיאטרית. רבים מהם
נשארים לגור יחד עם המשפחה הגרעינית, מה שיוצר אתגר משפחתי מורכב עבור כל אחד מחברי המשפחה.

מחקרים מראים שהשפעת המחלה הפסיכיאטרית שמופיעה אצל אחד מבני המשפחה באמצע חייה היא משבר, פעמים רבות היא גורמת לבלבול, לפחד, לכעס, לאכזבה, לאשמה, בושה, לאבל, דאגה לעתיד בן משפחה החולה, בידוד והתנתקות חברתית שנובעים מסיבות טכניות ועמדה סטיגמטית של הסביבהLefly, 1996 ; Saunders,2003) ). משפחות אף מדווחות שהן מרגישות מואשמות, יותר מאשר נעזרות, על ידי אנשי מקצוע, מה שמקשה מאוד רגשית (Fisher, Benson & Tessler, 1990).

מחקרים רבים מצביעים בשנים האחרונות על השפעה חיובית על התמודדות המשפחה בעקבות התערבות נכונה בה ותמיכה תואמת Leff, & Vaughn, 1985) ,; הדס-לידור, חסדאי וירוס, 2006). וכן ניתן לראות כי להתערבות במשפחה יש תפקיד משמעותי בתהליך ההחלמה של האדם. מגוון רחב של התערבויות פותחו בשנים האחרונות, שתפקידן לספק לבני המשפחה מידע, סוגי טיפול, העצמה, סנגור, וכלים להתמודדויות במצבים שונים (Kim & Salyers, 2008).

בתחילה כללו ההתערבויות טכנולוגיות שונות שעיקרן: מתן מידע על מהלך המחלה, סוגי טיפול, עצות פרקטיות לגבי מגוון תגובות לסיטואציות משתנות, תמיכה רגשית וסנגור עצמי (Smith, 2003). להתערבות מסוג זה יכולה להיות השפעה רבה על מהלך המחלה של האדם (Leff & Vaughn, 1985) ולבריאות המשפחה כולה.

ההשפעה של ההתערבויות המשפחתיות על בן המשפחה החולה משמעותיות והן מפחיתות את כמות האשפוזים, ומגבירות את היכולות החברתיות והתעסוקתיות (Dixon et al, 2001). כאמור, כאשר יש בן משפחה עם מגבלה פסיכיאטרית, ההשפעה היא על כל המעגל המשפחתי. כולם חווים את המחלה כשינוי מהותי בחיים (Kim & Salyers, 2008). שינוי זה משפיע על כל תחומי החיים, סביבת המשפחה, עבודה, פנאי, יחסים עם בני משפחה נוספים, חברים ועוד (Corrigan, Mueser, Bond, Drake & Solomon, 2008).

אנשי מקצוע רבים חשבו ועדיין חושבים שמספיק לתת למשפחות מידע. היום אנו יודעים שלא משנים התנהגות רק על ידי מתן ידע, משנים התנהגות על ידי עבודה עם ההתנהגות של האנשים, לכן ישנה חשיבות גדולה לספק למשפחות כלים שונים ומגוונים להתמודדות עם בן המשפחה החולה (Leff & Vaughn, 1985).

כמו במקומות שונים בעולם המערבי בעשרים השנים האחרונות, גם מדינת ישראל הכירה בשנת 2000 בצורך ובחשיבות של ההתייחסות למשפחת האדם עם המגבלה הנפשית. הכרה זו באה לידי ביטוי בחוק שיקום נכי נפש בקהילה (התש"ס, 2000). הסעיף בחוק העוסק במשפחות מדבר על שירות של ייעוץ, הדרכה והנחיה למשפחות נכי הנפש. בעקבות חוק זה, והתפתחות מערך השיקום בארץ בעשר השנים האחרונות, נבנו מרכזים לייעוץ למשפחות, מרכזים העובדים בגישות פסיכו חינוכיות, מתן תמיכה, ייעוץ ומידע.

למרות שאנשי מקצוע רבים, הורים וכך גם הגורמים הממשלתיים רואים חשיבות גדולה במתן תמיכה למשפחות, שירותים כאלה עדין ניתנים בצורה מוגבלת גם בעולם וגם בישראל (Corrigan et al, 2008).

במאמר זה נציג את המודל הייחודי של הנחית קבוצות קשת, אחת ההתערבויות המשפחתיות שפותחו בארץ משנת 2002 למען המשפחות. נביא את ההתנסות הייחודית בהעברת כלים וידע קוגניטיבי דינאמי למשפחות של אנשים הסובלים ממגבלה נפשית, וזאת בהנחיה של איש מקצוע מומחה בתחום בשיתוף הורה עמית שהתמחה והתמקצע בידע זה.

הצרכים של משפחות המתמודדים
המשפחות רוצות לקבל מידע, להיות שותפות בקבלת ההחלטות ולהשתייך לקבוצת שווים.
המשפחות זקוקות ורוצות לקבל מידע וכלים בנושאים הנוגעים למידע על ההפרעה והאבחנה, על הפרוגנוזה, סוגי טיפולים, מטפלים, ידע על מרכזי שיקום ואפשרויות שיקום בקהילה ועוד. גם אחאים וקרובים נוספים רוצים מידע עדכני על המחלה וההתמודדויות איתה (Doornbos, 2001). משפחות רוצות ללמוד מיומנויות שיעזרו להן בהתמודדות עם המחלה , והשלכותיה על שאר חברי המשפחה, זאת כדי לקבל תמיכה ולרכוש יכולת להתמודד עם מתחים, לחצים ואתגרים העומדים בפניהם.

משפחות אף מבקשות לדעת להתמודד עם המטפלים השונים ועם המערכות הטיפוליות והשיקומיות שמולם הם צריכים לעמוד (שטרוך, שרשבסקי,שגיב, בידני -אורבך ולכמן, 2007). במחקרים ובשאלונים רבים המשפחות מצינות את רצונן העז להיות שותפות ומעורבות בתכנון התהליך השיקומי הקשור לבן משפחתם המתמודד (Doornbos, 2001).

רבות מהמשפחות מדווחות על חוסר הבנה בציפיות של עובדי בריאות הנפש מהמשפחות כמטפלים העיקריים. אנשי מקצוע לא תמיד ערים לעומס הרב שיש למשפחות בהתמודדותן עם בן משפחה שמתמודד עם מחלה נפשית. משפחות עד היום מרגישות אשמות, דחויות ומנוכרות מצד הגורמים המטפלים( (kass, Lee & peitzman, 2003

ליווי בעזרת קבוצת משפחות
מחקרים מראים שמחלות פסיכיאטריות משפיעות על המשפחה כמערכת. מעורבות המשפחה יכולה לתרום למאמץ השיקומי. בקבוצה של משפחות אפשר להעביר מידע, להפחית תקשורת טעונה רגשית, לטפח תקשורת פתוחה, לחזק המערכת המשפחתית, להרחיב הרשת החברתית, לקבל תמיכה וללמוד זה מזה. מעל לכל תפקידה של הקבוצה להפחית סטיגמה, כיוון שהסטיגמה הקשה של מחלת הנפש כמעט ולא מאפשרת למשפחה לשתף ב"צרתה" אף אחד סביבה, או בשום מקום אחר (שטרוך ואחרים, 2007). הקבוצה הופכת להיות המקום היחיד שמאפשר לה זאת.

קבוצות למשפחות בתחום השיקום בבריאות הנפש
ניתן לחלק את הקבוצות המסייעות למשפחות בהתמודדותן עם מחלה של בן משפחה לשני סוגי התערבויות עיקריים: התערבויות קליניות, שפותחו על ידי מומחים בבריאות הנפש, והתערבויות לא קליניות שרובן פותחו על ידי חברי המשפחות עצמן.

ההתערבויות הקליניות כוללות התערבויות פסיכו חינוכיות, והתערבויות ממוקדות משפחה.
ההתערבות הפסיכו חינוכית מכילה מרכיבים חינוכיים וטיפוליים כאחד. התערבות זו נוצרה בעקבות מחקרים על הבעת רגשות (Express Emotion-EE). מטרת קבוצות אלה לעזור למשפחות המתמודדות עם בני המשפחה להפחית את רמת ה- EE (Leff, & Vaughn, 1985).
התערבויות לא קליניות כוללות קבוצות תמיכה עצמית, קבוצות לסנגור עצמי, התייעצות משפחתית, חינוך משפחתי, תוכנית לתכנון אורח חיים, וקבוצות נוספות לתמיכה (Corrigan et al, 2008).

ניתן למצוא סוגים שונים של הנחיית קבוצות משפחות בתחום השיקום בבריאות הנפש:
קבוצות בני משפחה בהנחיית צוות מקצועי – בקבוצות אלה מומלץ שיהיו שישה שבעה משתתפים עם שני מנחים (Leff, & Vaughn, 1985). הקבוצה מאופיינת באינטימיות וגמישות, הדיון פתוח. תפקיד המנחים לטפח תחושות שייכות וביטחון ולספק עידוד. המנחה המקצועי הוא המומחה, בעל הידע.

קבוצות לעזרה עצמית – העיקרון המנחה הוא ניהול עצמי. יש בקבוצות מסוג זה התנגדות כלפי אוריינטציה המפתחת תלות. האמונה היא כי כשאנשים עוזרים לעצמם הם מרגישים מחוזקים ויש להם לפתע את היכולת לשלוט בחייהם (גדרון ואחרים, 1988). ישנם מודלים מסוג זה שבהם ההנחיה הישירה נעשית על ידי בן משפחה והיא כוללת הדרכה של איש מקצוע מבחוץ.

קבוצות בהנחיה משותפת – צוות המנחים כולל אנשי מקצוע ובני משפחה (הדס לידור, חסדאי, וירוס , 2006).

תיאור קורס קש"ת
בשש השנים האחרונות פותח בישראל קורס התערבות ייחודי למשפחות המתמודדות עם מגבלה נפשית של בן משפחה. הקורס מבוסס על עקרונות תיאורית ההשתנות הקוגניטיבית מבנית (הדס-לידור, חסדאי, וירוס, 2006)., ויישומה במודל ההתערבות הקוגניטיבית דינאמית – Dynamic Cognitive Intervention (DCI) (הדס-לידור, חסדאי, וירוס, 2006).

עמוד התווך של התערבות זו הוא תורת הלמידה המתווכת. ארבעת המאפיינים ההכרחיים לקיומה של אינטראקציה בעלת איכות מתווכת הינם:
כוונה והדדיות- חשיבות שתוכן הסיטואציה יהיה ברור לכל המשתתפים, הכוונה משנה את שלושת השותפים לאינטראקציה: הגירויים, המתווך והמתווך.
תיווך להעברה- הליכה מעבר ליעדי האינטראקציה, הבאת הפרט לידי רכישת מיומנות או יכולת בתחום מסוים של ידע.
תיווך למשמעות – הבנה של חשיבות האינטראקציה, הבנת הסיבות והמסרים של המתווך
תיווך למסוגלות- יצירת תחושת יכולת אצל האדם באמצעות אינטראקציה של תיווך אשר מכוונת לתחושת מסוגלות. הלמידה המתווכת יוצרת תנאים של הכללה והעברה של מה שנרכש מעבר לסיטואציה המידית. המרכיבים של התיווך נלמדים בקורס ומתורגלים דרך אירועי חיים שהמשתתפים כותבים. הגישה שמה דגש על חיבור בין קוגניציה, רגש והתנהגות. ויישום הלמידה בהקשרי חיים המשמעותיים למשתתפי הקבוצה (Hadas-Lidor & Weiss, 2005) .

קורס קש"ת (קידום שיתוף תקשורת) הינו קורס אקדמי, מובנה שמטרתו הקניית התפיסה, הגישה וכלים לתקשורת קוגניטיבית בתוך המשפחה ומחוצה לה. הייחודיות של קורס זה מתבטאת במספר מרכיבים: שייכות הקורס למסגרת אוניברסיטאית, ולא למסגרת רפואית, בית חולים או מרפאה, אוכלוסיית היעד של הקורס היא לא החולים עצמם, אלא הוריהם. המטרה היא להעצימם ולהפכם לשותפים פעילים ויעילים יותר בתהליכים שילדיהם עוברים, שיתוף ההורים עצמם בהנחיה בקורס, מה שהופך את הלמידה למאוד אותנטית ורלוונטית לחייהם של האנשים. הקורס הוא אקדמי בנושא של ההתערבות הקוגניטיבית דינאמית וספציפית יותר בנושא התיווך. ישנם במסגרת הקורס תכנים ייחודיים שבהם מוקנים כלים יישומיים קונקרטיים, כמו: ניתוח פעילות בדרך קוגניטיבית, הקשבה פעילה, דרכים לנתינת משוב בונה, דרכים לשיתוף, שינוי נקודת המבט וכדומה. וכל זאת תוך ניתוח אירועים מחיי משתתפי הקורס עצמם. ניתוח המאפשר הדגמה והמחשה לתהליך השינוי שניתן לחולל במערך המשפחתי ומחוצה לו.

קורסי קש"ת – הלכה למעשה
• בצוות המנחים של כל קורס, חברים שני אנשי מקצוע בכירים בתחום השיקום ומומחים בהתערבות הקוגניטיבית דינאמית והורה בוגר קש"ת שעובר הכשרה מיוחדת לשם כך.
• אנשי המקצוע מציגים את תיאוריית ההשתנות הקוגניטיבית, ההורה המנחה מחבר את התיאוריה לחיי המשפחות והמתמודדים.
• הצוות כולו שותף לקבוצות למידה ולהכנות לקראת המפגשים, למפגשים עצמם ולהסקת המסקנות.
• הצוות כולו שותף במתן משוב לאירועי החיים והעבודות שמביאות המשפחות.
• הקורס כולל 15 מפגשים: 12 מפגשים דו-שבועיים, ושלושה מפגשי מעקב שניתנים פעם בחודש. כל מפגש בן 3 שעות אקדמיות.

מטרות קורס קש"ת
· למידה של הגישה הקוגניטיבית דינאמית כגישה המאפשרת שינוי וצמיחה מעבר ליכולת הנראית לעין (Feuerstein & Feuerstein, 1991).
· שיפור התקשורת הבין אישית במשפחה.
· הקניית ידע בפתרון בעיות בחיי היומיום, הנובעות מעצם הקשיים של המתמודד במשפחה, בעבודה, ובסביבה.
· הקניית תפיסת ההחלמה כעמדה פעילה ואחראית ביחס לחיים.
· שיתוף הורים על ידי הכשרתם כמנחים שיעבדו בצמוד למנחים מהאקדמיה.

הנחות היסוד שעומדות בבסיס הקורס הן אמונה ביכולת ההשתנות, חזון ההחלמה, והשיתוף כאסטרטגיה לשינוי.

שלבים בבניית השיתוף בצוות ההנחיה
שלב 1 – היווצרות (התהוות)

תפקיד המנחה הוא לבנות מסגרת לקבוצה ולהציג את מטרותיה. בשלב זה המנחים יוצרים את ההבחנה בין קבוצות תמיכה לעומת קבוצת קשת כקבוצת למידה. במסגרת הקבוצה לומדים בכיתה, מקבלים חומר קריאה ומשתפים אחרים בהקשר ללמידה.

שלב ההיווצרות מתחיל מבחינת הצוות המנחה כשכל אחד מהמנחים עסוק בתהליכים אינטרא-פסיכיים של עצמו. המנחה עסוק בתחושת היכולת והמסוגלות שלו (האם אני מסוגל להנחות קבוצה?), בחשש מביצועיו בקבוצה ובצוות המנחים (האם אדע איך להגיב בקבוצה? האם אדע איך לעבוד עם השותף שלי בהנחיה?), בהגדרת הזהות האישית שלו ( לדוגמא: מעבר מעמית בקבוצה למנחה בקבוצה).

המעבר לשלב הבא דורש מהמנחים לשתף במחשבותיהם, תחושותיהם ואסטרטגיות הפעולה, כלומר לצאת מהתוך אישי אל המרחב הבינאישי Lessler &.Whiteside, 1980) Dick,)
"לימור( משתתפת )אומרת להורה מנחה: מאיפה את לוקחת את הכוחות לתת לנו?…"
הורה מנחה: אין תרופת פלא, המציאות לא משתנה, מה שיכול להשתנות זה היכולת שלנו, ההסתכלות שלנו, תחושת המסוגלות שלנו".
(מתוך סיכום פרוטוקול מפגש ראשון של קבוצת קשת).

שלב 2 – תמיכה הדדית
לאחר שלב ההיווצרות המוקד העיקרי בתהליך הקבוצתי הוא הדינמיקה הבינאישית, דינמיקה זו לובשת תחילה צורה של מאבק ואח"כ רצון מחודש להתקרבות.

תפקיד המנחה בשלב המאבק הוא להציג דילמה, ולתת לגיטימציה לקונפליקט. בקבוצות קשת לעיתים המאבק הוא סביב היכולת היישומית של הקורס, או סביב האיזון בין למידה תאורטית ויישום.

לדוגמא באחת הקבוצות תקפה אחת המשתתפות את הצוות שאינו נותן מספיק זמן לדברי ההורה המנחה. הטענה היתה שאלו הדברים שעוזרים. הצוות המנחה נתן לגיטימציה למתח בין היות הקורס אקדמי עם מטרות לימודיות בתיאוריה הקוגנטיבית, ובין היותו קורס מעשי ויישומי. מתן הלגיטימציה אפשר לקבוע שוב את הגבולות ולקדם את הקבוצה לאינטימיות ראשונית. המנחים קישרו את האירוע לשלב בתיאוריה הקוגניטיבית דינאמית בו היתה הקבוצה (כוונה והדדיות), וכך נתנו פרספקטיבה חדשה וכלים חדשים להתמודדות עם הקונפליקט.

בשלב זה המוקד העיקרי הוא בין אישי גם מבחינת צוות ההנחיה. הפעילות העיקרית היא שיתוף של המנחים ב-CO זה את זה בתחושותיהם וחששותיהם. הדינאמיקה המורכבת בקבוצה בשלב זה מחייבת שיתוף מלא ופתיחות בצוות ההנחיה. בעזרת השיתוף המובנה בישיבות הצוות, כל מנחה יודע מה מרגישים וחושבים המנחים בצוות ולמה לצפות זה מזה.

בשלב זה יכולים אנשי הצוות לתמוך זה בזה, לזהות ולהשתמש בכוחותיו המיוחדים של כל משתתף בצוות. להגדיר את תפקידו של ההורה המנחה הספציפי בצוות והמנחים המקצועיים בצוות על בסיס יכולותיהם האינדיווידואליות. לפצות על מגרעותיו הנתפסות של כל אחד בצוות, ולשמור זה על זה ע"י השלמת יכולות הצוות כולו ביכולותיהם של הפרטים. הדרך בה מחלק הצוות את תפקידיו הרשמיים והלא רשמיים קובעת את איכות הערך שיוסיף לקבוצה (Dick, Lessler &.Whiteside, 1980).

"לימור: עוד קשה לי לעשות תרגילים
מנחה 1: מאוד חשוב להתחיל משהו קטן, כי עם הזמן זה יהיה יותר קל.. זה תהליך, זה החומר שלנו, עם זה אנו עובדים. אפשר יהיה להביא אירועים חיצוניים אבל חשוב לעבוד על אירועים שלכם.
מנחה 2: נסו להתייחס לזה לא כעונש ושיעורי בית
לימור: הקושי להתמקד במשהו מסוים, יש כל כך הרבה…
הורה מנחה: הכי חשוב זה להתחיל. הדבר הכי משמעותי זו היכולת לחלק את החיים את הרצף של החיים לחלקים לאירועים".
(מתוך סיכום פרוטוקול מפגש רביעי של קבוצת קשת).

שלב 3 – יצירת ערך מוסף לקבוצה הנובע ממודל ההנחיה המשותפת

שלב זה מגיע בעקבות מעבר מוצלח של השלב האינטימי. חברי הקבוצה מכירים ביכולות ובמגבלות ומוכנים ללמוד ולהעיז ולבצע שינויים. בקבוצות קשת יתכן ששלב זה יבוא לידי ביטוי בכתיבת יותר אירועי חיים לניתוח. אנשים יעזו יותר להביא אירועים ולהתמודד עם יישום התיאוריה בחייהם. בשלב זה תפקיד המנחה הוא תרגום החוויה ללמידה, יצירת הזדמנויות ליישום. ניתוח הארועים בקבוצה ושאילת שאלות מכוונות יוצרים עבור ההורים הזדמנות ליישום הנלמד (Dick, Lessler & Whiteside, 1980).

בנוסף צוות ההנחיה המעורב עצמו, מהווה מקור ללמידה והזדמנות ליישום עבור ההורים בקבוצה. ברמה הראשונית ביותר, מודל ההנחיה בקבוצות קשת הכולל אנשי מקצוע והורים מאפשר לעשות באופן מיידי על ידי MODELINGשל שיתוף והדגמת דיאלוג ON LINE בין הורים ומטפלים.

בגישת ה- DCI הנלמדת בקשת, השלב הראשון בתקשורת תיווכית הוא יצירת כוונה והדדיות בין המשתתפים בתקשורת. הכוונה היא הגדרה של הנושא (מה מוקד התקשורת) ובעזרת ההדדיות נבדקת הכוונה באופן הדדי עד שיש הגדרה משותפת לתקשורת. ההנחיה המשותפת מאפשרת תרגול כוונה והדדיות מתוך כבוד והערכה בין המנחים, שמהיותם צוות חייבים להציג יכולת תקשורתית גבוהה.

השיתוף של בן משפחה כשותף מלא בצוות ההנחיה, נותן משמעות וערך לניסיון החיים האותנטי של בני המשפחה. ההורה העמית מהווה דוגמא אמיתית ליישום התיאוריה הלכה למעשה. במהלך ההנחיה הוא מביא מניסיונו היומיומי דוגמאות להשפעת השינויים בתקשורת שחולל בחייו על ההתמודדות עם בן משפחתו המתמודד.

הדוגמאות הנבחרות שמות דגש על המשגת המציאות בדרך קוגניטיבית, וגזירת פעולה מתוך הגדרות אלו. הדוגמאות הן הזמנה לבני המשפחה להתנסות בעצמם, המופת האישי מדרבן ומעצים את המשתתפים להשתמש בכלים הנלמדים בקבוצה לחייהם מחוצה לה. העברת הרצון להשתמש בלמידה מהקבוצה לחיים היא סוג אחד של העברה המתרחש בקבוצת קשת, העברה נוספת היא של מודל ה"ביחד" (התקשורת המכבדת, השוויונית והשיתופית) בין ההורה והמטפל המנחים את הקבוצה, לסיטואציות אחרות בחיים כגון: יחסי זוגיות, יחסים עם מטפלים בקהילה ובעיקר ליחסים עם המתמודד ושאר בני המשפחה.

מהי הנחיה משותפת בקשת בשבילנו ? ציטוטים מתוך שיחת סיכום צוות קשת
מנחה 1: העבודה בצוות קשת עבורי נותנת הזדמנות להכיר מגוון אפשרויות לנקודות מבט שונות, להתייחסויות, דוגמאות ותגובות. הזדמנות לגעת בדברים לא דרך קריאה ולמידה אקדמית, אלא דרך הבטן.
הורה מנחה: זו באמת הזדמנות להרחבת הידע והרפרטואר האישי
מנחה 1: ההנחיה המשותפת מאפשרת לפנות מקום מהידע המוכר והאקדמי, ללמידה על ידע והתנסויות שלא הכרתי. אני מרגישה שהרגישות שלי התחדדה.
הורה מנחה: הערך המוסף שלי מההנחיה המשותפת זו ההזדמנות להכיר אנשי מקצוע כאנשים, להעמיק ידע והתנסות בגישת ההשתנות הקוגניטיבית, לשאוב עוצמה וחיזוק מהלמידה וההנחיה המשותפת.
מנחה 1: הערך המוסף שלי מהעבודה המשותפת זה להכיר הורים מנחים עם ידע רחב כל כך, וניסיון עשיר בתחומים השונים, הן ברמה הרגשית והן ברמה הקוגניטיבית. הדוגמאות שמביאים ההורים מחייהם, ממחישות את מציאות החיים של המשפחה. הדוגמאות הן של ארועים שמתרחשים בחיי ההורה במהלך הקורס וזה הופך את הקורס ליישומי ואת החוויה לאוטנתית. הארועים משכללים את הגמישות המחשבתית ולעיתים גם הפרקטית של כל אחד מאיתנו, מעמיק את ההקשבה זה לזה.
הורה מנחה: העבודה המשותפת, ההתגייסות למחויבות ובעיקר בשליחות עבור הורים אחרים, יש בה מרכיב של החלמה בפני עצמו, הצורך לאסוף את עצמי גם במצב של קושי, להמשיך, להקשיב לאחר…לעתים קשה ויחד עם זאת מעצימה, נותנת לי את התחושה שאני יכולה גם במצב כזה.

דיון
מחקרים על שותפות בין אנשי מקצוע, חברי משפחה, ואנשים הסובלים ממחלה נפשית הראו השפעה על תהליך ההחלמה. למרות חשיבות זו, השותפות עדין לא מתבצעת במקרים רבים. מספר גורמים יכולים לעזור ליצור סביבה של שותפות: התייחסות לסביבת האדם, יצירת אמון בין כל הגורמים, דגש על חשיבות הערך של שיתוף במערך החיים, לימוד וחינוך אנשי מקצוע לשותפות, ויצירת פרוצדורות לשותפות (Bogart & Solomon, 1999).

ההתערבות המקובלת של אנשי המקצוע עם משפחות נעשית בעיקר בתחומים של מתן ידע, מתן עצות ספציפיות והפניה לקבוצות תמיכה (Kim & Salyers, 2008). אין דיווחים על למידה משותפת ושיתוף בין כל העוסקים במלאכה: האדם, איש המקצוע והמשפחה.ידוע שהשיתוף הוא הגורם החשוב ביותר והבונה ביותר ביחסים בין בני אדם. עשייה משתפת היא חלק מהשיתוף עצמו. שיתוף משאיר את ערוצי התקשורת פתוחים, יוצר קירבה, מלמד להקשיב ומהווה דגם להתחלקות. השיתוף מחזק את תחושת השייכות של שני הצדדים. התנהגות משתפת מביעה את הצורך והיכולת של הפרט לצאת מעצמו לכיוון האחר, לשתפו ברגשותיו, חוויותיו ומעשיו (פוירשטיין, 1988). שותפות בין אנשי מקצוע, חברי משפחה, ומתמודדים הוכחה כיעילה לתהליך ההחלמה של האדם. שותפות שנעשית בצורה נכונה יוצרת אמון בין כל השותפים לתהליך, אמון היא אחת הסיבות שאנשי מקצוע מתנהגים בזהירות בנושא השותפות(Bogart & Solomon, 1999).

בקורס קשת השותפות היא המודל העיקרי שעומד בבסיס הלמידה, הן של הקבוצה והן של המנחים, השותפות הוא המודל המועבר להורים הלומדים על ידי המנחים. השותפות מתבצעת בשלושה מעגלים עיקריים: בין צוות ההנחיה למשתתפי הקבוצה, בין המנחים לבין עצמם, ובדרך למידת, הנחית והעשרת הצוות (הדס לידור, חסדאי וירוס , 2006; מוזס והדס לידור, 2007).
השותפות שעומדת בבסיס העבודה בקשת שאובה מתוך האני מאמין של הפרויקט.
אנו מאמינים בצורך לצאת מן ההתבצרות המקצועית והמסתורין שבה. אנו שואפים לחלוק עם ההורים את הידע והאחריות להשתנות שלהם ושל בני משפחתם. אנו מאמינים שהורה מעורב מגביר את האמונה בהחלמה ומכאן את יעילות ההתערבות.

המלצות:
ישנה חשיבות היום לבחון את המודל של הנחיה משותפת, איש מקצוע והורה מנחה גם במודלים נוספים.
חשוב להמשיך ולחקור מודל זה ובעיקר מול מודלים פסיכו חינוכיים אחרים ולבדוק את התרומה הייחודית של ההנחיה המשותפת לקורס ללמידה ולכלים שההורים מקבלים.
נושא משמעותי נוסף שעולה בקורסים זה התרומה הייחודית שההורה מנחה מקבל מעבודה זו לחייו האישיים, ולבחון את הלמידה של אנשי המקצוע ואולי שינויי עמדות שלהם בעקבות שותפות זו בהנחיה.

לסיכום, חשיבות המודל של קשת כמערב בתוכו צוות רב מקצועי ובעל ידע אותנטי בתחום באה לידי ביטוי בשילוב הורים בצוות המנחים בקשת. זהו חלק מתהליך של פיתוח קהילתי, שמכוון ליצירת קהילת בני משפחה של מתמודדים הלוקחים אחריות על חייהם. הבנה זו של גורמי השיקום השונים שהידע והלמידה צריכים להתקיים בשותפות מלאה והדדיות עומדת בבסיס המודל של קשת. בקבוצות קשת עוברים המנחים, בני המשפחה ואנשי מקצוע תהליך של העצמה. השותפות של אנשי המקצוע ובני המשפחה המנחים, מביאה לתהליך של שינוי הן ברמה האישית והן ברמה הבין אישית ומהווה מודל לקבוצה.

האתגר הגדול שלנו הוא לחלוק את הידע הקוגניטיבי דינאמי, מתוך שותפות ואמונה חזקה ביכולתו לחולל שינוי ולהעביר אותו להורים נוספים ולאנשי מקצוע בתחום.

בבילוגרפיה
גדרון, ב., הרטמן, ה., דגני – זמל., (1988). הורים לחולי נפש: לחצים, התמודדות ודפוסי עזרה עצמית. עבודה סוציאלית, אונ' בן – גוריון.

הדס-לידור, נ., חסדאי, א. וירוס, ט. (2006). קש"ת- קידום שיתוף ותקשורת – קורס להכשרת הורים ובני משפחה לתקשורת בדרך קוגניטיבית. כתב עת ישראלי לריפוי בעוסק, 15, 31- 46.

חוק נכי נפש בקהילה – התש"ס, 2000.

מוזס ד, הדס לידור, נ. (2007) יישום עקרונות התיווך בשיקום פסיכיאטרי- הספור של אמנון. בתוך: הדס לידור נ, ולכמן מ.(עורכים ) (2007) שיקום והחלמה בבריאות הנפש- קריאה מנקודות מבט שונות- פרקטיקה, מדיניות ומחקר. הוצאת ליתם ,ישראל.

פוירשטיין, ר. (1998) האדם כישות משתנה: על תורת הלמידה המתווכת. משרד הביטחון, הוצאה לאור.

שטרוך, שרשבסקי,שגיב,בידני אורבך,לכמן ,בתוך הדס לידור נ, ולכמן מ.(עורכים ) (2007) שיקום והחלמה בבריאות הנפש- קריאה מנקודות מבט שונות- פרקטיקה, מדיניות ומחקר. הוצאת ליתם ,ישראל.

Bogsrt, T., & Solomon P. (1999).Procedures to share treatment information among mental health providers, consumers, and families. Psychiatric Services, 50, 1321-1325.
Corrigan, P.M., Mueser, K.T, Bond, G.R, Drake, R.E,Solomon,P.(2008). Principles and Practice of Psychiatric Rehabilitation. The Guilford Press. New York London.

Dick, B.,K Lessler & J.Whiteside (1980 ). The Guilford Press. Dick, B.,K Lessler& J.Whiteside "A Developmental Framework for Cotheraphy" , International Journal of Group Psychotheraphy, Vol. 30.pp. 273-285.

Dixon,L.,McFarlane, W.R., Lefley,H Lucksted,A.,cohen, M., Fallon, I.,Mueser, K.T., Miklowitz,D., Solomon,P., & Sondheimer, D.(2001). Evidence-based practices for services to families of people with psychiatric disabilities. Psychiatric Services, 51 (11),1449-1451.
Doornbos, M.(2001). The 24-7-52 job: Family caregiving for young adult with serous and persistent mental illness Journal of Family Nursing,7 ,328-344.
Bogart, T., Solomon,P.(1999). Psychiatric Services, 50, 1321-1329

Feuerstein, R. & Feuerstein, S. (1991) Mediated Learning Experience. In R.
Feuerstein, P.S. Klein, & A. J. Tannenbaum,. London: Freund.

Fisher, G., Benson, P., & Tessler, R.(1990). Familiy response to mental illness: Developments since deinstitutionalization. In J. R. Greenley (Ed). Research in community and mental health: Mental disorder in social context (pp. 273-294). Greenwich, CT: JAI.
Hadas-Lidor,N.&Weiss,P.(2005) Dynamic cognitive intervation: Application in occupational therapy. In: Katz, N.(ed). Cognition and occupation across the Life Span. Bethedsa:MD. American Association of Occupational Therapy.
Kass, M.,Lee,S., & Peitzman, C.(2003). Barriers to collaboration between mental health professionals and families in the care of persons with severe mental illness. Issues in Mentak Health Nursing, 24, 741-756.
Kim, H.W.,Salyers.(2008). Attitudes and Perceived Barriers to Working with Families of Pearson with Severe Mental Illness: Mental Health Professionals Perspective. Journal of Community Mental Health, 44, 337-345

Leff, J., & Vaughn, C. (1985). Expressed emotion in families: Its significance for mental illness. New York: Guilford Press.
.
Lefley, H.P. (1996). Family caregiving in mental illness. Family cargiver application series (vol 7). Sage Publications.

Ralph, R.O. (2000). Recovery. Psychiatric Rehabilitation skills, 4(3), 480-517.

Sounders,J.(2003). Families living with severemental illness: A literature review. Issues in Mental Health and Nursing, 24, 175-198.

Smith,G.(2003).Patterns and Predictors of service use and unmet needs among aging families of adult with severe mental illness. Psychiatric Services, 54(6),871-877

תודה
• לד"ר נעמי הדס לידור, יוזמת, מפתחת ומנהלת תוכנית קשת
• לכל צוות הפרויקט
• ולכל ההורים בוגרי הקורסים

Together in the way-Corporate leading in a program for training Family Members of Persons with Mental Illness. Based on the principles of the Cognitive Dynamic intervention.
Vered Speier Keisar, MSc, OT, Minstery of Mental Health
Orly Alon, M.A, HRD consultant, parent facilitator Keshet.
Key words: Dynamic cognitive intervention, Rehabilitation, Recovery, family intervention, partnerships.

The keshet Program is a family plan consisting of courses for family members of person who cope with mental illness. The main target of this plan is to teach the family members how to self-educate, and make themselves to better cope with complicated situations in the day to day life.
The course is based on the principles of the cognitive Structural theory, developed by Prof.Reuben Fuerstein, and the concept of Dynamic Cognitive Intervention' which was developed by Dr. Naomi Hadas-Lidor.
The article will concentrate in the unique guidance of the keshet Course where the guidance is based on the cooperation of a professional person (occupational-therapist) and a parent-guide.
The article will scan in short the various ways of family intervention in mental health, and further on- comes the description of the course, the targets and the concept upon which the intervention of the professional therapist and the parent-guide is based.
The discussion will include the hardships and the mutual-unique contribution, co-facilitating groups in total cooperation.
The article will end in a personal expression of its writers, and will document the personal experience from the instructors mutual learning. .

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.