0

היום הלכתי עם אמא שלי לבקר חברה עם תינוקת

מאת: דניאל בר

היום הלכתי עם אמא שלי לבקר חברה עם תינוקת. אמא שלי היא מאוד טובה עם תינוקות, כל כך טובה, למעשה, שזה מפחיד אותי קצת. כשאני רואה אותה עם תינוקות יש לי הרגשה שאולי היא רוצה אחד לעצמה, דבר אשר עשוי אולי להסביר את הגישה האובר-אימהית שלה כלפי החתולה שלנו.

אני, לעומת זאת, בהחלט לא טבעית במחלקה זו. למען האמת זה רק בשנים האחרונות שהפסקתי לקפוא במקומי בכל פעם שאני רואה ילדים, ואני לא בטוחה אם זה מצביע על התקדמות או לא, אבל אני בהחלט מעדיפה את חברתם של אלה אשר אינם יכולים עדיין לדבר. אולי כי אני אומרת לעצמי, בין אם זה נכון או לא, כי בשלב זה הם לא ממש פיתחו את היכולת לשפוט אותי. כך או כך, זה אומר יותר עלי מאשר עליהם.

הסתכלתי על אמא שלי מתקשרת עם הילדה, אשר לא היתה בת יותר משנתיים, והילדה התחברה אליה מיידית. מי יכול להאשים אותה? כל הילדים אוהבים את אמא שלי. היא פשוט יודעת איך להסתדר איתם.

הילדה לא דיברה הרבה, היא פשוט מלמלה פה ושם ומדי פעם היו יוצאות מילים של ממש. אבל בניגוד לילדים אחרים שפגשתי, היא לא התמלאה תסכול מחוסר היכולת שלה לתקשר ישירות. היא פשוט חזרה על עצמה שוב ושוב בשקט עד שמישהו הצליח להבין מה היא רצתה לומר.

הבחנתי גם שאחיזתה בשפה הייתה קצת סלקטיבית במקרה הטוב. חוץ מאשר מילים כמו "כן", "לא", "זה שלי" ו"אמא", שהבנתה אותן היתה מושלמת, היא בעיקר רק חזרה על מה שאנשים אחרים אמרו וכל עוד הם הגיבו בחיוב על חזרה זו, מה שהם תמיד עשו, חוגגים אותה עם מחיאות כפיים או מחייכים ואומרים "כל הכבוד!", היא לא נראתה יותר מדי מודאגת לגבי מהו בעצם הצליל הזה שבא מפיה.

היה לה חוש מדהים של תפיסה ומודעות עצמית. היא עשתה פוזות, דיגמנה לי ברגע שהבינה שצילמתי תמונה שלה והתעקשה שאצלם שוב.
היא היתה ילדה צנועה, באמת – ואני אומרת את זה כי כבר פגשתי ילדים יהירים. זה היה תמים, אבל היא רק רצתה תשומת לב. והיא מיד נהייתה מודעת לכוח שלה עלינו.

ברגע שאתם נכנסים לחדר בו יש ילד – הוא יהפוך באופן אוטומטי למוקד תשומת הלב של כולכם. אתם יכולים לדבר בין עצמכם,לשתות קפה או אפילו לישון – אבל מה הילד עושה, איפה הילד, מה הילד רוצה – כל אלה יישארו בחלק האחורי של המוח שלכם כל עוד אתם נשארים באותו חדר, או באותו בית אפילו. זו פשוט הדרך הטבעית אני חושבת, אפילו למי שלא אוהב במיוחד ילדים.

אבל הדבר המעניין הוא, שהילדים יודעים את זה. הם קולטים את זה מהר מאוד.

אני לא מומחית אז אני לא חושבת שמה שראיתי היה מוזר, רגיל או יוצא דופן – אבל פשוט מצאתי את זה קצת מצחיק, המהירות בה היא הבינה כמה המתיקות שלה ברורה לאחרים וכיצד היא יכולה לקבל אישור וההערכה אם היא פשוט חוזרת על מילה או שתיים. זה נראה כמובן דומה למדי למה שמבוגרים עושים גם הם בחיי היום יום. שזה, כמובן, החלק הכי מצחיק. אנו עשויים לחשוב שאנחנו מתוחכמים נורא, צופים בתינוקות ומנתחים את ההתנהגות המניפולטיבית שלהם, אבל בפועל אנחנו הרבה הרבה יותר גרועים… או שאולי זה מתחיל בילדות ורק מתפתח ונהיה יותר גרוע ככל שאנחנו גדלים? אני לא יודעת.

כך או כך, אולי התבוננות בילדים צריכה לגרום לנו להיות מודעים יותר להתבונן בעצמנו. כי אם רוב מה שהם עושים בשלבים המוקדמים של חייהם זה להעתיק אותנו, אולי נרצה לתת להם משהו טוב יותר להעתיק.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.