"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

הכבשה רחלי

כתב ואייר: רוב סקוטון
הוצאת מטר, 2005.

ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

אחרי אוליביה ומרתה (גיבורות הספרים: "אוליביה" וספרי ההמשך מאת איאן פלקונר ו-"מרתה והאופניים" מאת אלברטין וז'רמנו זולו), מגיעה אלינו גיבורה חדשה, גם היא דעתנית, אינדיבידואליסטית ושובת לב – הכבשה רחלי.

ייתכן שהצטרפותה של רחלי אל מדף הספרים מעידה על מגמה מעניינת בספרות ילדים לגיל הרך – ייצוגים של דמויות נשיות חזקות, עצמאיות ויודעות מה הן רוצות ואיך להשיג זאת. חייבים לציין שבמקור האנגלי, רחלי היא למעשה ראסל, כלומר – הספר נכתב בלשון זכר, אך עובדה זו לא מפחיתה את מהנשיוּת שחווים ילדים קוראי עברית בפגישתם עם דמותה של רחלי.

וגם אם 'כבשה' בעברית היתה משמרת את הלשון הזכרית, היינו יכולים להצביע על העצמה ילדית ולא בהכרח נשית: אוליביה, מרתה ורחלי – כולן מייצגות לא רק מגדר אלא גם שכבת גיל, וברור לקורא ששלושתן מייצגות ילדות.

מה הסיפור של רחלי? בשורה אחת (וקצת יותר): הכבשה רחלי משדה צפרדעולה לא מצליחה להירדם ועוברת מסע לילי קטן בדרך למציאת המקום, הזמן והמצב שמתאימים לה כדי לשקוע בשינה עמוקה.

המסע הזה רצוף התנסויות מסוגים שונים – להיות בחושך מוחלט, להיות עירומה (כי אולי חם מדי), להישען על מישהו לא יציב (צפרדע ככרית קופצנית), להתאים את עצמך לתבנית נתונה ("רחלי בדקה את תא המטען של מכונית חלודה), להצטרף למעיין קומונה ("רחלי אפילו ניסתה לישון על ענף. אבל היה שם צפוף מדי!) ועוד.

רמות קריאה שונות מזמנות כאן פרשנויות שונות וחוויות שונות. התיאור כאן יכול להיות ברמת הפשט ולספר את הרגעים של לפני השינה, לעזור לילד הקורא להירדם באמצעות תבנית חוזרת ומרגיעה, או שאפשר למצוא כאן גם תהליך התפתחותי שבו נדרשת הגיבורה לבדוק את עצמה במצבים שונים.

פרשנות זו מקבלת אישור במידה רבה בסיומו היפה של הספר, שבו רחלי מנסה לספור כבשים כדי להירדם. יוצר הספר משתמש היטב ב"ספירת כבשים" המוכרת לנו כטכניקת הרדמות שגורה כדי לומר משהו על התהליך שעברה רחלי ועל ההתפתחות שלה בסיום הספר.

רחלי סופרת עוד ועוד כבשים אך היא לא מצליחה להירדם עד שהיא נזכרת לספור את עצמה. כלומר, כל ההתנסויות שעברה מסייעות לה בגיבוש זהותה האישית, מרמזות לה שעליה לקבל עצמה כ-'אדם' שלם שיש להתחשב בצרכיו, רצונותיו ורגשותיו.

סיום זה מזכיר במשהו את סיומו של ספר מומלץ אחר – "מיליגרם", מאת נורית זרחי, שבו הג'ירפה הלבנה והקצרה מצליחה אחרי תהליך לא פשוט למצוא את קולה.

שני הספרים מיועדים לגיל הרך ואין בפרשנות זו כדי לומר משהו על התאמתו לקהל יעד אחר (גיל ההתבגרות?). הרי גם בגיל ארבע או שש, ילדים מתבגרים, מחפשים את העצמי שלהם מול המבוגרים הקרובים וילדי הגן האחרים ולכן אין ספק שהספר רלוונטי לגילאים הצעירים.

העלילה המעניינת ודמותה המקסימה של רחלי לא היו שלמות בלי איורי הספר. סקוטון עיצב כבשה משעשעת, שהקורא חש שהוא כמעט יכול לגעת בצמר הרך והנעים שלה. כל איורי הספר מלאים בהומור (כל כבשה מיוחדת ובעלת אופי) והם שומרים על אווירה מתאימה לסיפור לילי – הגוונים רכים ומעבירים היטב את תחושת העייפות של רחלי ואת החשיכה המלטפת שבשדה.

רק הצפרדע הקטנה, מעין חיית מחמד של רחלי, בולטת ב"ירוקותה" שמוסיפה לא רק מימד מצחיק נוסף אלא גם מספקת חברה ולא משאירה את רחלי בודדה בצעדיה אל עבר השינה ונסיונות ההתבגרות.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה