"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

המדריך המלא לאבחונים דידקטיים

מאת: אלינור איתם

מגזין הורים וילדים ינואר 2009

בילדותי, "להישאר כיתה" היה האיום הגדול ביותר על התלמיד והוריו, ואכן, כנגד חרבו המתהפכת של המושג הזה קמו מכוני אבחון רבים המאתרים בעיות ולקויות שונות. האבחונים נועדו, בין השאר, לאפשר לתלמיד להשיג הקלות במבחנים, בשיעורי הבית ובמטלות אקדמיות, ולהשתלב במסלולי הלימוד הרגילים.
ילד מופנה לאבחון כשקיים פער בין תפקודו ואופן התנהגותו לבין רמת התפקוד ואופן ההתנהגות המצופים ממנו.

אין ספק כי קיים צורך באבחונים מסוג זה. אחרי הכל, לימודים הם הנאה ופעמים רבות הקלות בעומס הלימודי, המסייעות לתלמיד להתארגן וללמוד באופן שמתאים ליכולותיו, ויכולות לתרום להנאתו מהלימוד. אבל את מידת ה"צורך" הזה ראוי לפרוט לפרטים, שכן בשנים האחרונות נראית זילות גם בתחום הזה, שהפך במידה לא קטנה לפרוץ.
מהו אבחון?

בכתבה הבאה נרצה להתחקות אחר המקרים שבהם אבחונים דידקטיים אכן יכולים לתרום רבות לילד. הדגש לא יהיה על השאלה "מתי צריך לאבחן?", אלא על הדרך שבה אבחון יכול לסייע לילד להבין את כישוריו ולהשתמש בהם כדי שהלמידה תהפוך להנאה. כמו כן, נעשה סדר בדברים, שאינם ברורים להורים רבים: מי מוסמך לאבחן בעיות למידה ובעיות קשב וריכוז? מהן דרכי האבחון? ומהו אבחון הוליסטי שנועד להשלים את האבחון הקונבנציונלי?

אבל ראשית כדאי להגדיר את המונח השגור "אבחון". אז מה זה בעצם? אבחון הוא דרך להעריך בצורה שיטתית את אופן החשיבה של הילד על האסטרטגיות שבהן הוא משתמש כדי לפתור בעיות ולבצע מטלות. ילד מופנה לאבחון כשקיים פער בין תפקודו ואופן התנהגותו לבין רמת התפקוד ואופן ההתנהגות המצופים ממנו. פער כזה קיים, יש לזכור, לא רק כשילד מתקשה בלימודים, אלא גם כשמדובר בילד מוכשר במיוחד. הפער אינו בהכרח בין הישגים ליכולות, אלא יכול להיות גם בין היכולות הקוגניטיביות ליכולות הרגשיות של הילד.

הפניה לאבחון תתבצע מסיבות שונות: בגיל צעיר האבחון יכול לסייע להורים להחליט האם להשאיר את הילד שנה נוספת בגן ולא לעלות לכיתה א' בשנה הבאה. לעיתים ישנו ליקוי התפתחותי, וכדאי לברר האם ראוי בגינו להפנות ילד לחינוך מיוחד. במקרים אחרים האבחון מסייע להורים ולאנשי החינוך לחנוך את הילד על פי דרכו.

תחילת האבחון היא באיסוף מידע על הילד מגורמים שונים, כמו ההורים, המורים או הגננת. לאחר שמתקבלת 'תמונה' ראשונית ממה שמספרים ההורים או המורה, מותאמת לילד סדרת מבחנים, המכונה בעגה המקצועית "סוללת מבחנים" וכוללת מטלות שונות. המבחנים מספקים מידע על אופן החשיבה של הילד, על אופן התמודדותו עם בעיות, על תפקודו במסגרת המשפחתית ובמסגרת חברתית באינטראקציה עם בני גילו, על דימויו העצמי ועל עולמו הפנימי.

לעיתים, חוץ מסוללת המבחנים יוסיף המאבחן גם תצפיות על התנהגות הילד ועל אופן השתלבותו במסגרות כמו הגן או בית הספר. מטרת האבחון היא לנסות להבין למה קיים פער בין יכולותיו של הילד לבין תפקודו, ולהציע פתרון טיפולי שיסייע לו להתגבר על הפער הזה.

אבחון לקויות למידה ייעשה על ידי אנשי מקצוע מהתחומים הבאים: פסיכולוגים חינוכיים, שיקומיים או קליניים, נוירו-פסיכולוגים, וכן מאבחנים דידקטיים שעברו הכשרה ייחודית לצורך כך.

אורית ארסטר, פסיכולוגית בת.ל.מ. קיסריה-בנימינה – המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון, וכן בשירות הפסיכולוגי החינוכי בחולון, מציינת: "לאבחון לקויי למידה מגיעים אלינו ילדים שההורים או המורים מזהים אצלם קושי על רקע רגשי או קושי אקדמי. האבחון אמור לעשות סדר ולתת תמונה מובנית לגבי הילד ויכולותיו. ההפניה ניתנת בדרך כלל על ידי בית הספר והיא מאוד כללית, כשהאבחון אמור לברר מהם הקשיים: האם מדובר בקושי שבא לידי ביטוי אך ורק במשימות לימודיות או גם בהתמודדות עם מטלות שאינן אקדמיות? האם מעורבים קשיים רגשיים המשפיעים על התפקוד הלימודי והכללי? ועוד".

לדברי ארסטר, ישנם מקרים שבהם בעיה רגשית משפיעה על התפקוד וכתוצאה מכך נראה לקות למידה, בזמן שבפועל אם תחול הקלה בתחום הרגשי, הילד יהיה פנוי יותר ללימודים והקושי האקדמי יפחת. זו הסיבה, היא מדגישה, לכך שישנה חשיבות רבה לאבחון מדויק של הבעיה.

ההשפעה יכולה להיות גם בכיוון ההפוך. "לרוב, ללקויות הלמידה ישנה השפעה רבה על המצב הרגשי של הילד, וזו עלולה לפגוע עוד יותר בתפקוד הלימודי, הפגוע ממילא", היא מסבירה. "כמו כן, במקרים מסוימים התפקוד הלימודי הנמוך מופיע בעיקר על רקע רגשי ולא אורגני. כך למשל, ילד יכול להתקשות בתפקוד הלימודי בעקבות דימוי עצמי נמוך או סביבה רגשית שאינה מודעת לצרכיו. ליקויי הלמידה נובעים מכך שמבחינה רגשית הילד פנוי רק באופן חלקי ללמידה, או שהוא אינו פנוי אליה כלל".

"לעיתים, הקושי האקדמי גורם לכך שהילד מתקשה להסתגל למסגרת, וכפועל יוצא הוא מתקשה מבחינה אקדמית. הרבה פעמים הקושי הזה משפיע על המוטיבציה באופן מהותי: קושי שאיתו ניתן להתמודד בצורה טובה גורם לילד סבל גדול מכיוון שמתפתחת גם בעיית התנהגות בבית הספר, וכתוצאה מכך מתווספת לקושי גם דחייה חברתית של בני אותו הגיל".

התוצאה של כל זה, אומרת ארסטר, היא דימוי עצמי נמוך של הילד, שגורם לו לפקפק ביכולותיו ולהפגין יכולות נמוכות יותר מכפי שהיה יכול להפגין אלמלא היה עסוק בקשיים הרגשיים הנלווים לדחייה חברתית ולדימוי העצמי הנמוך.

באילו מקרים הורים פונים לאבחון לקויות למידה?
"בדרך כלל פונים אלינו כאשר יש קושי לימודי. כשהילד מופנה לאבחון, הוא ברוב המקרים כבר עבר תהליך שבו ניסו לסייע לו בדרכים שונות בבית הספר. לעיתים ניסו איתו עבודה אישית יותר ועדיין ראו שההתקדמות אינה מספקת ושהפער בין הישגיו להישגים של שאר בני הכיתה רק גדל. במקרים אלה המורה ממליצה, בדרך כלל, לפנות לאבחון", מסבירה ארסטר. "ילדים מוכשרים מבחינה לימודית או מחוננים יכולים גם הם להגיע לאבחון כשישנה בעיה רגשית. אולם כשמדובר באיתור בעלי כישורים גבוהים לבית הספר יש דרכים לאתר ולקדם את הילדים המחוננים, וההפניה לאבחון תתבצע רק כאשר יש בעיות נלוות".

מה בודקים באבחון?
"ישנם שלושה מוקדים לאבחון פסיכו-דידקטי: מוקד תפקוד קוגניטיבי כללי, מוקד כישורי למידה ומוקד תפקוד רגשי. האבחון הדידקטי מיועד לבדיקת כישורי למידה ומספר תפקודים קוגניטיביים הקשורים לכישורים אלה. הן באבחון הדידקטי והן באבחון הפסיכו-דידקטי בודקים את כישורי הלמידה של הילד, כמו יכולת קריאה, יכולת לבצע מניפולציות חשבוניות, ידע חשבוני, הבנת הנקרא, מודעות פונולוגית, יכולת שיום אוטומטית ותפקודי הזיכרון".

ארסטר מסבירה כי יכולות להופיע מגוון הפרעות בתפקודי הזיכרון. כך למשל, ישנם ילדים שאינם מסוגלים ללמוד אינפורמציה נוספת אם הם כבר קיבלו אינפורמציה ראשונה. כלומר, הם דבקים במה שהם כבר יודעים ואינם מסוגלים להחליף את הידע במידע חדש. "זו דוגמה לניואנס של יכולת למידה שכדאי להתייחס אליו, מכיוון שהוא מאפשר לנו לכוון את סגל ההוראה איך, למשל, ללמד את הילד הזה מידע חדש".

במוקד השני, שהוא האבחון הפסיכו-דידקטי, ישנם מבחנים השלכתיים. "למשל, מראים לילד תמונה של סצנה מחיי היום יום: ילד יושב לשולחן ולידו אישה. הילד מתבקש לספר מה לדעתו מתרחש בתמונה. התפישה העומדת מאחורי המבחנים ההשלכתיים הללו היא שהילד משליך על הסיטואציה הניטרלית את עולמו הפנימי, ומכך אפשר ללמוד איך הוא תופש את עצמו, את סביבתו ואת מקומו במשפחה. הסיפור שהוא מספר מלמד על החוויה הפנימית שלו, על חרדותיו ועל הפחדים שלו. לעיתים הוא גם מתבקש לצייר ציורים כמו עץ, בית או ילד, ותוכן ציוריו מלמד על מצבו הרגשי".

האם באבחון מתייחסים רק לתפקודים קוגניטיביים ורגשיים? מה לגבי קשיים במוטוריקה עדינה, למשל, שיכולים להשליך על קושי לימודי?
"ישנם גם מבחנים שבודקים את יכולותיו הגרפו-מוטוריות של הילד, כמו זכירת צורות והעתקתן. מבחנים אלה נותנים למאבחן מידע נוסף על הבשלות הגרפו-מוטורית של הילד, ועל יכולתו להתארגן במרחב ולפעול בצורה שיטתית. אכן ייתכן כי הבעיה היא בכלל מוטורית ולא קוגניטיבית או רגשית. בציור ניתן ללמוד גם על ליקויים במוטוריקה עדינה".

האם כל האבחונים כוללים סוללת מבחנים זהה?
"ישנה סוללה קבועה של מבחנים שמועברת לרוב הילדים, כאשר אופי המשימות והתכנים המוצגים לילד משתנים בהתאם לגילו. ילד בן חמש שטרם רכש יכולות קריאה וכתיבה אינו יכול לעבור מבחנים שמותאמים לתלמיד בית ספר. לבד מההתאמה לגיל הילד, המאבחן עורך התאמות קלות בסוללת המבחנים בהתאם לבעיה שמוצגת לפניו. למעשה, סוללת המבחנים מושפעת במידה מסוימת מהתמונה שמצטיירת מהדוחות שמתקבלים מההורים ומהצוות החינוכי של הילד".

הציון במבחן האינטליגנציה אינו הפרט החשוב ביותר באבחון, אלא רק נותן זווית נוספת לתמונה על מצב הילד נכון לעכשיו

"בדרך כלל סוללת המבחנים תכלול מבחן אינטליגנציה, אולם חשוב לציין כי מבחן כזה משקף את תפקודי החשיבה של הילד נכון לתקופת זמן מסוימת, בהווה", מדגישה ארסטר. "ההורים והצוות החינוכי נוטים לייחס משקל רב לציון האינטליגנציה, כי הם מנסים להבין לאן הילד מסוגל להגיע, בזמן שתוצאות המבחן הזה יכולות להשתנות במידת מה עם הגיל. הציון במבחן האינטליגנציה אינו הפרט החשוב ביותר באבחון, אלא רק נותן זווית נוספת לתמונה על מצב הילד נכון לעכשיו. חשוב להדגיש נקודה זאת כדי שתוצאת האבחון לא תקבע את תדמית הילד בעיני הסביבה המשפחתית והחינוכית".

ומה קורה לאחר המבחן?
ארסטר מציינת כי תוצאות המבחנים אינם הדבר היחיד שמעניין את המאבחן. "האבחון הוא תהליך ארוך שנמשך שעות ספורות, ובהן המאבחן מבלה עם הילד כשהוא קשוב רק אליו. בזמן הזה הוא מתרשם מהילד ומיחסו לאבחון גם באופן כללי יותר. הוא לומד, למשל, על דפוסי העבודה של הילד, על גישתו כלפי הלימודים, על המוטיבציה שלו ועל יכולתו לעבוד ברצף בסיטואציה של מבחן".

השלב הבא, שחותם את האבחון של לקויי למידה, הוא הדו"ח. לאחר השלמת התהליך האבחוני, המאבחן כותב דו"ח שבו הוא מתמקד בהמלצות בתחום הקוגניטיבי והלימודי, וכן בהמלצות בתחום הרגשי. מטרת הדו"ח היא לתת לאנשי המקצוע הכוונה איך לסייע לילד במסגרות השונות.

"אם מתגלה בעיה באבחון הדידקטי, כמו בעיית קריאה, ימליץ המאבחן על טיפול אישי בנושא הזה. ההמלצות יכולות להיות על הפחתת העומס בשיעורי הבית, על מתן הקלות במבחנים, ולעיתים קרובות גם על הוראה מתקנת של מורה המתמחה בקידום תלמידים עם לקויות למידה", מדגימה ארסטר.

"אם מתגלה בעיה רגשית, ישנה המלצה על טיפול רגשי בילד, על הדרכת הורים או על טיפול משפחתי. לעיתים תהיה הכוונה ספציפית למחנכת איך לתמוך בילד". ארסטר מודה כי בדו"ח מקבלים הקשיים מקום נרחב. "על מנת שהדו"ח יהיה מלא ומקיף אנו מנסים, בצד תיאור הקשיים, לתאר גם את כישוריו ונקודות החוזק של הילד, אך בפועל החלק הזה לא תמיד מקבל התייחסות מספיק נרחבת. הכישורים חשובים כדי שהגורמים המטפלים יידעו על אילו נקודות חוזקה הילד יכול להסתמך, ובאילו מכישוריו הוא יוכל להיעזר כדי להתגבר על בעיותיו".

אבחון בעיות קשב וריכוז
כאשר כל הנתונים מהאבחון מצביעים על כיוון של בעיית קשב וריכוז, המאבחן מעביר את החומר לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים מומחה לבעיות אלה

לעיתים, הקושי הלימודי אינו נובע מלקות למידה אלא מחוסר יכולת של הילד לשבת בכיתה קשוב במשך שיעור שלם. בחלק מהמקרים, לחוסר היכולת לשמור על קשב לאורך זמן מתווספת גם התנהגות היפראקטיבית. אליעזר פלד, msw מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי, מומחה בטיפול בבעיות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים בת.ל.מ., מציין כי לאבחון של בעיות קשב וריכוז מגיעים ילדים ומתבגרים בעקבות בעיות התנהגות.

כשמדובר בבעיות מסוג זה, חשוב לזכור שעד לפני כ-15 שנים, הן לא היו מאובחנות דיין. "ילדים שסבלו בעבר מבעיות קשב וריכוז סומנו כילדים 'בעייתיים', וכאשר נעשו אבחונים היו אלה אבחונים דידקטיים בלבד שהצביעו על לקויות למידה ונתנו המלצות איך לסייע להם בלימודים. בנוסף, היו אבחונים פסיכולוגיים שנועדו לתת המלצות להפניה לטיפול פסיכולוגי למה שהוגדר כ'בעיות רגשיות'".

לדברי פלד, מכיוון שהוא החל את דרכו המקצועית כמורה ומחנך, הוא היה קשוב גם לסוג אחר של בעיות, שלא הוגדרו כקשיי למידה או כבעיות רגשיות. לדבריו, מכיוון שהטיפול בריטלין היה מאז ומעולם שנוי במחלוקת, בעבר היה רצון להדחיק בעיות של קשב וריכוז.

עקב כך החליט פלד כבר אז לבנות מערך שיטתי ומקצועי לאבחון ולטיפול בבעיות מסוג זה. "מחקרים שבהם נתקלתי בזמנו הראו שיש יותר מדי ילדים שמקבלים טיפול תרופתי שלא לצורך, ולעומתם ישנם ילדים רבים שלא מאובחנים בכלל או שהאבחון שלהם לקוי והם אינם מקבלים טיפול", הוא מספר. לאחר שהכיר בקיומו של צורך במערך אבחוני ייחודי, הוא בנה בשיתוף עם הפסיכיאטר ד"ר חיים רינסקי מערך שהותאם לאבחון מקיף של בעיות קשב וריכוז.

איך נעשה אבחון של בעיות קשב וריכוז?
"לקראת פגישת האבחון יש לאסוף מידע רב ולהיפגש עם הילד ועם הוריו. הפגישה הראשונה או הפגישות הראשונות, המיועדות ללימוד הבעיה, מכונות 'אינטייק', ובהן אנו שואלים שאלות מפורטות מאוד על התפתחות הילד, מתעניינים בפרטי גדילתו ושואלים גם על ההריון ועל הלידה. מעניין אותנו לדעת, למשל, האם היו סיבוכים בלידה. אם היו סיבוכים כאלה הדבר מעלה את הסבירות לכך שישנה בעיה אורגנית, מכיוון שמצוקת חמצן בעת הלידה, למשל, עלולה להשפיע על הילד מבחינה נוירולוגית. ישנם גם מאפיינים בתחום התזונה וההתפתחות שמאפיינים ילדים עם בעיות קשב וריכוז, וכל המידע הזה רלוונטי ללימוד הבעיה".

גם ההתבוננות בהתנהגות הילד ובשפת גופו מהווה חלק באבחון. "במהלך המפגש אנו מסתכלים על הדינמיקה של הילד עם הוריו, על שפת הגוף שלו; אנחנו מסתכלים גם על תנועתיות החוזרת על עצמה, כמו תיפוף באצבעות היד או ברגל או תנועה בכיסא. כמובן שאין להיאחז בכל אלה, אבל הם נותנים למאבחן נתון נוסף להתייחסות", הוא מסביר.

פלד מציין כי להורים ולמורים מועברים שאלונים המכונים "Conners", ושתוצאותיהם יכולות להצביע על קשיים בהסתגלות למסגרת. "לפעמים התמונה של בעיית קשב וריכוז היא בכלל אינה תוצאה של בעיה אורגנית, אלא של מתחים שבהם שרוי הילד. אם הילד טרוד בבעיות כלכליות של המשפחה או שהוריו עומדים לפני גירושין, למשל, יכול להיווצר אצלו חוסר שקט. במצבים כאלה עלולה להתקבל תמונה של בעיית קשב וריכוז, בזמן שמתח נפשי הוא שבעצם מפריע לילד להיות קשוב בכיתה".

כאשר השאלונים מראים שהבעיה גבולית או שאכן ישנו חשד להפרעת קשב וריכוז, עוברים לשלב הבא והמוכר יותר הקרוי בדיקת "TOVA". בדיקה זו בודקת פרמטרים כמו קשב, ריכוז, אימפולסיביות, התמדה בביצוע מטלה ועוד.
ישנם ילדים שכבר בגילאי הגן מראים בעיות קשב וריכוז, אך רק בהיותם בבית הספר מתבהרת התמונה במלואה

בשונה מהאבחון של לקויות למידה, השלב המסכם את האבחון של בעיות קשב וריכוז אינו מסתכם בהמלצות בלבד. "כאשר כל הנתונים מהאבחון מצביעים על כיוון של בעיית קשב וריכוז, המאבחן מעביר את החומר לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים מומחה לבעיות אלה, מכיוון שחשובה האבחנה המבדלת". אבחנה מבדלת, מסביר פלד, היא רשימת המחלות והמצבים שעלולים לגרום לתסמינים הדומים לבעיות קשב וריכוז. "מטרת האבחנה היא לשלול סיבות אחרות שיכולות לגרום להתנהגות שנראית כמו הפרעת קשב. חרדה, דיכאון או התפתחות של פסיכוזה, למשל, עלולות להיראות כמו הפרעת קשב וריכוז, וכך גם לעיתים 'הפרעת טורט'. מתפקידו של הרופא בלבד לבצע את האבחנה המבדלת הזו".

אם נראה כי מדובר בהפרעת קשב וריכוז, עושים שוב בדיקת TOVA, אך הפעם הבדיקה נעשית עם ריטלין. פלד מסביר: "אם הילד מגלה שיפור משמעותי בביצועים עם ריטלין בהשוואה לבדיקה הראשונה ללא ריטלין, סימן שהתרופה משפיעה וזהו אישוש נוסף לכך שמדובר בהפרעת קשב וריכוז".

"אם מקור הבעיה הוא חרדה או דיכאון, לריטלין לא תהיה השפעה על הביצועים בבדיקה TOVA. ואם מדובר בתסמונת טורט, בהתפתחות של פסיכוזה אצל הילד או בהפרעת התנהגות מרדנית, הריטלין יחריף את המצב. זו הסיבה לכך שהאבחנה היא כל כך חשובה. במצב שבו ישנה אבחנה נכונה, הטיפול עוזר באופן משמעותי לתפקוד הילד".

באיזה גיל מאבחנים?

"הספרות המקצועית ממליצה שלא לאבחן בעיות קשב וריכוז לפני גיל בית הספר", מסביר פלד. לדבריו, ישנם ילדים שכבר בגילאי הגן מראים בעיות קשב וריכוז, אך רק בהיותם בבית הספר מתבהרת התמונה במלואה. "בעיית קשב וריכוז לא קיימת בזכות עצמה, אלא לעיתים קרובות יש סביבה דברים נוספים. כך למשל יכול להיות ילד שבגן עדיין אינו בשל או שהיה חולני בילדותו, ואילו בהגיעו לכיתה א' הוא נעשה קשוב יותר, משום שהוא בשל יותר והתגבר על הפער ההתפתחותי".

פלד מציין כי רק בבית הספר אפשר להבחין בקושי הגדול ביותר של הסובלים מבעיות קשב וריכוז, שמתבטא ביכולת הילד להיות ממוקד לאורך זמן בדבר מסוים שלא כל כך מעניין אותו. סוג זה של הפרעות קשב וריכוז אינו כולל בתוכו מרכיב של היפראקטיביות, ומכונה ADD. מנגד, ישנם ילדים שסובלים מבעיות קשב וריכוז עם מרכיב של היפראקטיביות, המכונה ADHD, שבשל התנועתיות ואי השקט שמאפיינים אותה היא מתגלה כבר בגן, כאשר הילד מתקשה לשבת ולהקשיב בשעת המפגש.

אבל גם ללא המרכיב של היפראקטיביות, ילד הסובל מבעיות בקשב יתקשה להישאר קשוב בעת ביצוע מטלות לימודיות לאורך זמן. פלד מצביע על הבעייתיות: "מכיוון שילדים אלה אינם היפראקטיביים, הם מסוגלים לשבת בכיתה מבלי להפריע למורה, ולכן ייתכן שהבעיה תתגלה אצלם רק לקראת אמצע בית הספר היסודי או סופו. הסיבה היא שככל שגובר הקושי במטלות הלימודיות, כך יש צורך להיות מרוכז לאורך זמן, ולפעמים רק אז עולה וצצה הבעיה. ילדים אלה עלולים לחוות כישלון מתמשך, הם מואשמים כ'עצלנים' או כ'בעלי פוטנציאל שאינו ממומש', ולבסוף עלולים לפתח דימוי והערכה עצמיים נמוכים".

אבחונים לא קונבנציונליים

בימים שבהם סטודנטים נוטלים ריטלין רק כדי להתרכז בעת הכנה למבחנים והורים פונים למכוני אבחון רק כדי להשיג עבור ילדיהם הקלות בבחינות הבגרות או בבחינה הפסיכומטרית, הביטחון בנחיצות ובחשיבות האבחונים עלול להתערער.
לצד האבחונים הקונבנציונליים, ישנם לא מעט אבחונים משלימים שיספרו גם לילד וגם להוריו היכן טמונים הכוחות של הילד, כשהמטרה היא להעצימו

אבל בואו נזכיר לעצמנו את החשיבות הרבה שיש לאבחון שעשוי לאפשר לילד ליהנות מתקופת הלמידה ולחסוך ממנו תסכולים רבים בהמשך. הרי אין ספק שאבחון מוקדם ומדויק יכול לסייע לילד להיות מאושר יותר. ילד המתקשה להסתגל למסגרת עלול לסבול מנידוי חברתי, ילד שחש חרד ומתוח יחוש הקלה רבה כשיימצא מזור לחרדותיו וכך הלאה. הבעיה היא, כאמור, כאשר האבחון הופך לכלי שמטרתו לדחוף את הילד במעלה מתלול של הישגים, ובמרוץ הזה, כך נדמה, כולם הופכים להיות הרבה יותר חרדים ופחות מדי מאושרים ושמחים בחלקם.

לינור פלד, מאבחנת בצבעים בשיטת האורה-סומא, היא שהעירה את תשומת ליבי לעובדה שחשיבות האבחון היא לא רק לזהות בעיות וקשיים אלא גם למצוא דרך להעצמת הילד. "כשמדברים גם על הכישורים המיוחדים של הילד ועל היכולות המיוחדות שלו, הוא לומד להכיר את עצמו כילד שלם שיש לו מקומות לשיפור לצד נקודות חוזקה שעושות אותו יחיד ומיוחד. כשמדברים לא רק על הפחדים והקנאה שאותם מבטא ילד, למשל, אלא גם על כישרון מוסיקלי ונטייה לאמנות, מחזקים את הילד ונותנים להורים כלים לסייע לו להרגיש מסוגל ובעל יכולת", מתארת פלד.

ואכן, לצד האבחונים הקונבנציונליים, ישנם לא מעט אבחונים משלימים שיספרו גם לילד וגם להוריו היכן טמונים הכוחות של הילד, כשהמטרה היא להעצימו. אולם חשוב להדגיש כי אבחונים אלה אינם באים להחליף את האבחונים הרשמיים אלא להשלימם. לפניכם שני סוגים של אבחונים כאלה.

פלד מסתייעת בבקבוקוני צבע לצורך אבחון של קשיים וכישורים כאחד. כשילד מתקשה ללמוד משמיעה או מגירויים ויזואליים, אפשר למשל, בעזרת האבחון ההוליסטי, להציע לו לפתח את כישוריו המיוחדים בתחום התנועה במסגרות כמו חוג ריקוד או אמנות. "הגיע אלי לאבחון ילד בגיל העשרה שסבל מחרדות", היא מספרת, "הוא כסס את ציפורניו עד זוב דם והתקשה להירדם בלילה. הפחדים והחרדות היו תוצאה של משבר שהתרגש על המשפחה. החרדה העמוקה שבה היה שרוי נתנה את אותותיה גם בהתנהגותו בכיתה. הוא התקשה להתמסר למטלות הלימודיות והתקשה להתרכז בכיתה".
שילוב של אבחון הוליסטי עם אבחון קונבנציונלי יכול בהחלט להעניק לילד ולהורה תמונה רחבה ומדויקת יותר של מצבו

"בשיחה איתי ובאבחון בצבעים היתה זו עבורו הפעם הראשונה שמישהו סיפר לו כמה הוא מיוחד ואילו כישורים מיוחדים יש לו. ההקלה על הפחדים והחרדות היתה מיידית, דרך חיזוק והעצמה באבחון ודרך טיפול הוליסטי כמו הוסרה אבן מליבו, עקב כך שהוא למד שגם בתוכו קיימת עוצמה שעליה הוא יכול להישען בעת המשבר. את התוצאות להקלה הזו אפשר היה לראות גם בהתנהגותו בכיתה וביכולתו להתארגן עם שיעורי הבית".

באבחון בשיטת אורה-סומא מתבקש הילד לבחור, מתוך ארון שבו כמאה בקבוקוני צבעים קסומים המכילים שמנים אתרים וצמחי מרפא, ארבעה או חמישה בקבוקונים בעלי שילובי צבעים שמוצאים חן בעיניו ביותר. הצבעים שהילד בוחר מספרים על היכולות שלו ועל האתגרים הרגשיים שעימם הוא מתמודד.

פלד מסבירה כי צבע משדר אלינו תדרים המתפרשים במוחנו כחוויית צבע. יחד עם זאת, חוויות הצבע שאותן אנו חווים, מושפעות מבחירה תת מודעת המונחית על ידי הצורך הפנימי שלנו לאזן את המקומות הפיזיים והנפשיים הזקוקים אצלנו לאיזון. התדר החיצוני של הצבע מחליש או מחזק את התדרים הפנימיים שלנו ומאזן אותם, ולכן גם אם אנו מעדיפים צבע מסוים, בעת האבחון אנחנו עשויים לבחור צבעים שונים לחלוטין. "מכיוון שהילד נדרש רק לבחור בבקבוקי הצבע, אין צורך ביכולות וורבליות כדי לעבור את האבחון, יחד עם זאת נדמה כי האבחון מתאים יותר לילדים החל מגיל חמש, שיכולים גם להיתרם משיחה על הבחירה שעשו", מסבירה פלד.

אבחון ביומטרי

האבחון הביומטרי מתאפשר כבר מגיל שנה לערך, אולם הוא אינו מוגדר כמובן כאבחון רשמי בסל האבחונים המבוצעים על ידי מערכת החינוך, ומכאן שאין באפשרותו להשיג הקלות לימודיות או טיפול תרופתי. הערך המוסף של אבחון כזה הוא ביכולתו לספר להורים על ילדם.

ריבה אלקלעי-מלר, מאבחנת ביומטרית שיסדה בשיתוף עם ערן מרסה את מכון "כף ידע" לאבחון ביומטרי, מסבירה שהדגש הוא על הכלים העומדים לרשות הילד כדי להתמודד עם הקושי. גישה זו מסתמכת על השתקפות הנפש בכפות הידיים והרגליים, כשהנחת המוצא היא שמבנה היד והרגל משמשים כמפה שביכולתה לספר על הפוטנציאל המולד של הילד.

הרציונל של השיטה הוא שבתחילת הטרימסטר השני של ההריון מתחיל להתפתח הקורטקס המוחי האחראי על הפעולות המורכבות של מוחנו, כמו שפה, תכנון, קבלת החלטות, זיכרון, פירוש גירויים שעליהם מדווחים החושים ויכולות נוספות שמכונות בשפה מדעית 'חשיבה גבוהה'. האיברים בגופנו מתפתחים בזוגות, והאיבר המתפתח במקביל לקורטקס הוא כפות הידיים. גם הקורטקס וגם כפות הידיים מתפתחים מאותה שלוחה תאית, ולכן ניתן ללמוד רבות מכפות הידיים על האישיות".

למעשה, גישות הוליסטיות מציעות להסתכל על האדם כשלם ולא רק מבעד למשקפיים של הפרעה או לקות. אבחון הוליסטי כשמו כן הוא: מסתכל על האדם כשלם, עם העוצמות והחולשות, עם הכישורים ועם האתגרים. שילוב של אבחון הוליסטי עם אבחון קונבנציונלי יכול בהחלט להעניק לילד ולהורה תמונה רחבה ומדויקת יותר של מצבו, ולסייע לגורמים הסובבים לאפשר לילד המתקשה ליהנות מהלמידה.
מורה נבוכים לבעיות המצריכות אבחון דידקטי:

לקויות למידה: הפרעות נוירולוגיות הבאות לידי ביטוי בקשיים לימודיים. ילד הסובל מלקות למידה יגלה קושי בתחום הקריאה או החשבון, בכתיבה או בעיבוד מידע חזותי. בדרך כלל הלקות מתגלה כשהילד מגלה קושי במטלות אקדמיות למרות שהאינטליגנציה שלו תקינה, כלומר ממוצעת ומעלה, ואין לו שום לקות חושית, כמו ראייה או שמיעה, שיכולה להסביר את הקושי. מכיוון שמדובר בדרך שבה מעבד המוח את המידע, אין צורך "לרפא" את הלקות, אלא שזיהוי נכון של הבעיה יכול לסייע לילד להצליח בביצוע מטלות בית ספריות ולהגיע להישגים שישביעו את רצונו.

הפרעות קשב וריכוז (ADD): הפרעה התפתחותית שהסימן הבולט שלה הוא שהילד מוסח בקלות ממטלות שבהן הוא מתבקש לעסוק. ילד הסובל מהפרעת קשב יתקשה להתמיד במטלות אקדמיות, או לשבת בשעת המפגש בגן. כאשר "נמאס לו" הוא יגלה חוסר סבלנות, ולעיתים הוא יתלונן על רעשים, גם כאלה שנדמים לנו כרעשי רקע כמסיחים את דעתו. הוא יתקשה להתאפק וימהר, למשל, להשיב לשאלה בטרם סיים השואל את דבריו. הוא יתקשה להמתין לתורו בעת משחק עם חברים, ועקב כך ייתכן שחבריו לא ייהנו ממשחק משותף עימו.

הפרעות קשב וריכוז עם מרכיב של היפראקטיביות (ADHD): כאשר להפרעת הקשב והריכוז אצל הילד מתלווה גם חוסר שקט בהתנהגות. ילד כזה יקום, יישב וירוץ חלופות; בעת שיתבקש לשבת בכיתה, הוא יקפץ בכיסא בחוסר נוחות במקומו; הוא יסבול מפציעות חוזרות ונשנות ומחבלות רבות יותר מאשר בני גילו.

הערה: האפיונים שמתוארים בהגדרות אלה הם כלליים מאוד. רק אבחון מקצועי ואישי יכול לאמת הפרעות או בעיות אצל הילד.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה