0

ילדים צעירים ושכול

מתוך האתר של המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה

http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=35〈=he

מאפייני תהליך האבל
תהליך האבל והתחושות אותן אנו חווים במהלכו משתנות מעת לעת. כל אדם חווה את האבל באופן שונה ואישי, אך עם זאת אנשים שחוו אובדן מתארים מספר שלבים טיפוסיים, המאפיינים את התהליך כולו. הכרת השלבים הללו יכולה לסייע לנו ולסובבים אותנו לדעת למה לצפות במהלך החודשים והשנים שלאחר האובדן. חשוב לציין ששלבים אלו מאפיינים חלק מהאנשים, ולאחרים הם לא מתאימים וכן שסדר השלבים אינו קבוע.

הלם, קהות חושים וחוסר אמון
בשלב זה אנו מתקשים לעכל את הידיעה המרה. מצב זה יכול להמשך בין מספר שעות למספר ימים, ולעתים אף תקופה ארוכה יותר. הוא מלווה לעתים קרובות בהתפרצויות בכי, פאניקה וזעם. אנשים רבים מתארים מצב זה כתחושה רובוטית, כאילו הם אינם באמת שם אלא פועלים אוטומטית. אחרים נצמדים לשגרה הרגילה ומתנהגים כאילו דבר לא קרה. תפקידו של ההלם הוא להגן עלינו רגשית מפני הצפה בתחושת האובדן. ללא ההלם הראשוני, הכאב היה קשה מנשוא.

געגועים וחיפוש אחר המת
השלב מאופיין בעיסוק מתמיד במת ובגעגועים עזים הבאים לעתים קרובות על חשבון עניין בסובבים אותנו. בתקופה זו אנו נוטים לבכות כאשר אנו חושבים או מדברים על הנפטר ומרגישים מתח, בלבול וכעס מתמידים. הכעס מופנה כלפי העולם, כלפי עצמנו ואף כלפי הנפטר. במקרים רבים אנו חשים אשמה על דברים שאמרנו או עשינו, או שנמנענו מלעשות. אנשים רבים סובלים גם מתסמינים גופניים כגון נדודי שינה, עייפות, חוסר ריכוז ושינויים בהרגלי האכילה. אחרים מדווחים ששמעו או ראו את האדם שנפטר. תגובות אלו הן נורמליות לגמרי ומייצגות את תהליכי ההתמודדות של הגוף והנפש עם האובדן.

חוסר ארגון וייאוש
בהדרגה אנו מתחילים לקבל את העובדה שהאובדן הוא סופי. אנו מבינים עתה שעלינו לבנות זהות חדשה ללא המת. הדבר קשה במיוחד כאשר האדם שנפטר היה חלק מרכזי מהגדרתנו העצמית, כגון בן זוג או ילד. שלב זה יכול להביא איתו תחושות של ריקנות, אדישות ודכאון. אחרים מרגישים כאילו אין סיבה לקום בבוקר או שאין סיבה להמשיך לחיות.

ארגון מחדש
בשלב זה אנו בונים מחדש את זהותנו לאחר האובדן ושבים באיטיות לתפקוד יומיומי. מטרת הארגון מחדש איננה העלמת הכאב או הזכרונות, אלא יצירת מצב בו האובדן כבר איננו מרכז ההוויה. הזכרונות מהאובדן הקונקרטי כמו גם המחשבות על מה שיכול היה להיות, משולבים לתוך החיים שבנינו מחדש. עם זאת, גם בשלב זה יש רגעים קשים יותר: ימי פטירה, חגים, ימי הולדת וימי זכרון אישיים עלולים לעורר שוב תחושות כאב וגעגועים עזים.

התמודדות עם אובדן
שכול הוא חוויה קשה, המזעזעת את עולמנו. כאשר אנו מאבדים אדם אהוב אנו מאבדים גם תקופה ארוכה של חיים וזכרונות משותפים. לעתים התחושה היא כאילו חלק מזהותנו האישית נקרע ואיננו עוד. מרבית האנשים שחוו שכול ממשיכים את משימת האבל במשך כל חייהם. הפצע אינו נעלם לעולם, אולם הוא מגליד ומתרפא. באיטיות אנו ממלאים בחזרה את חיינו באנשים ועיסוקים נוספים, והאבל חדל להיות מרכז החוויה. לעתים זוהי גם הזדמנות לצמיחה ולהערכה מחודשת של יחסינו עם אנשים אחרים.

העצות המובאות בעמוד זה נועדו לעזור לכם לעבור את התקופה הראשונה והמבלבלת שלאחר האבל.
עצות אלו נאספו ממומחים בתחום אך גם מאנשים שכולים, אשר סיפרו מה סייע להם בזמנים הקשים הללו. חשוב לזכור כי הדרך היחידה לרפא את האבל היא לעבור אותו.

מצאו אוזן קשבת
לאחר שאיבדנו אדם קרוב, אנו חשים בודדים בעולם ונראה כי אף אחד אינו מסוגל להבין את עוצמת הסבל אותו אנו חווים. על הקושי שבעצם האבדן נוספת המועקה שבנשיאת רגשותינו לבד. אדם קרוב, אשר ניתן לשתף אותו ברגשותינו ובזכרונותינו, עשוי להקל ולו במעט על תחושת הבדידות. כאשר אנו משוחחים על הכאב אנו מאפשרים לעצמנו לארגן את מחשבותינו ולפרוק מעט מן הכאב.
בנוסף, השיחה עצמה מזכירה לנו שאיננו לבד ושישנם אנשים שאכפת להם מאתנו. שיתוף אנשים קרובים ברגשותיכם הוא הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות למען עצמכם בתהליך האבל. במידה ואתם חשים כי אין בסביבתכם אדם קרוב שתוכלו לדבר עמו, נסו לשקול פנייה לקבוצת תמיכה או לייעוץ מקצועי.

סייעו לאחרים לעזור לכם
חשוב שתבהירו לאנשים הקרובים אליכם כיצד הם יכולים לעזור לכם באופן המועיל ביותר. על אף כוונותיהם הטובות, במקרים רבים הם אינם יודעים לבד מה יעזור לכם ומה לא. רשמו על דף נייר מספר תפקידים או שליחויות הדרושים לכם, למקרה שחברים ובני משפחה ירצו לעזור. בנוסף, בקשו מאדם קרוב להתלוות אליכם למשימות קשות הקשורות באובדן, כגון זיהוי המת ובחירת מצבה, ולמקומות שהייתם הולכים אליהם עם הנפטר. רגעים אלו צפויים להיות קשים במיוחד. אל תחכו עד שהאדם המתאים יציע את עצמו לתפקיד. פנו אליו ישירות.

הכירו את רגשותיכם ודעו למה לצפות
ידע הוא כוח, בייחוד בזמנים קשים. ככל שתטיבו לדעת מהם התהליכים הצפויים במהלך האבל, כך גם תוכלו להתמודד עמם טוב יותר. לכן, נסו לצבור ידע בנושאי אבל ושכול, על ידי קריאת ספרים בנושא, השתתפות בקבוצות תמיכה וגלישה באתרי אינטרנט. הדבר גם יסייע לכם לזהות טוב יותר את רגשותיכם, לדעת את מקורם ואת דרכי ההתמודדות עמם.

שמרו על שגרה בריאה
אבל הוא תהליך מתיש.בשבועות ובחודשים הראשונים אנו עלולים לחוש חסרי תיאבון ולסבול מנדודי שינה. עם זאת, חשוב לנסות לאכול באופן בריא, ולהקפיד על מנוחה מספקת. יש אנשים שמוצאים כי תרגילי הרפיה עוזרים להם לצבור כוחות במשך תקופת ההתמודדות. בנוסף, חשוב לנסות ולהקפיד על שגרה בסיסית במהלך היום. הדבר מספק יציבות בתקופה מטלטלת ובלתי יציבה זו.

היו מודעים לכך שהאשם אינו רציונלי
לאחר מוות של אדם קרוב, אנשים רבים חשים אשם ואחריות בשל דברים שעשו או שנמנעו מלעשות. תחושת האשם חריפה במיוחד במקרים של מוות של ילד. זוהי תופעה נפוצה המתרחשת למרות שברובם המכריע של המקרים האדם אינו אשם כלל במוות. במקרים אחרים אנו חשים ייסורי מצפון על שאיננו עצובים מספיק או שהאבל נמשך זמן קצר מדי. חשוב להדגיש כי עוצמת האבל אינה תמיד תואמת את עוצמת הקשר עם הנפטר וכי הדבר נורמלי לחלוטין. הידיעה כי האשם אינו רציונלי אינה יכולה להעלים אותו. אולם, חשוב שתבינו את מקורו ותנסו לקבל אותו כאחת מהתופעות הצפויות בתהליך האבל. נסו לא לצלול אל תוך האשם, שכן מרבית הסיכויים הם שהוא חסר סיבה אמיתית.

נסו לדחות החלטות גדולות
בזמנים של צער קיצוני כושר השיפוט שלנו נפגם. לכן, נסו לדחות במספר שבועות החלטות חשובות, כגון מעבר דירה או שינוי מקום עבודה.

היו סובלניים כלפי עצמכם
תהליך האבל לוקח שנים וההתקדמות בו היא איטית והדרגתית. לכן, נסו להיות סבלניים והימנעו מלבקר את עצמכם. הרשו לעצמכם לבכות לפעמים: בכי הוא דרכה של הנפש לפרוק את הכאב ללא מלים ובאופן הבריא ביותר. עם זאת, נסו ליהנות גם מימים טובים יותר מבלי להרגיש אשמים על כך.

היעזרו בתמיכה חיצונית
חפשו קבוצות תמיכה לאנשים שחוו אבל, בהן תוכלו לחלוק את רגשותיכם עם אנשים שעברו חוויה דומה. במידה ונהגתם לבקר בארגון קהילתי או בבית הכנסת נסו להמשיך בכך. התחושה כי אנו חלק ממסגרת גדולה יותר מנחמת ומסייעת לנו להסתגל לאובדן.

במידה ואתם זקוקים לכך, פנו לעזרה מקצועית
במרבית המקרים אנו מסוגלים להתמודד עם אבל ללא היעזרות באנשי מקצוע. עם זאת, קיימים מקרים בהם אנו מרגישים שאנו זקוקים ליד מכוונת, לעצה ולעזרה. אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי במקרים הבאים:
* אין בסביבתכם אדם שניתן לדבר איתו ולחלוק עמו את תחושותיכם.
* אתם חשים כי היגון חזק מכדי שתוכלו להתמודד עמו לבד.
* אתם מתקשים לתפקד באופן בסיסי בחיי היומיום גם שבועות לאחר האובדן.
* יש לכם מחשבות אובדניות ואתם חוששים שאתם עלולים להזיק לעצמכם.
* בעקבות האירוע התחלתם לצרוך סמים או אלכוהול.

ילדים צעירים ושכול
ילדים בגילאים 0 עד 6 מגיבים לשכול באופן שונה מאד מזה של מבוגרים. כבר בגיל מספר חודשים תינוקות מסוגלים לחוש שדבר מה אינו כשורה ושההורה מצוי בלחץ ובמצוקה. במקרים רבים התינוק מגיב על כך בסימני מצוקה משלו, כגון בכי מוגבר, בעיות שינה והיעדר תיאבון.

מומחים סבורים כי כבר מגיל 3 ילדים מסוגלים לחווות תחושות אבל ואובדן הדומות לאלו שלנו, כמבוגרים. המוות משפיע באופן עמוק על תחושת הביטחון של ילדים, בייחוד אם מדובר באדם קרוב, כגון הורה. במקרים אלו, הם עלולים לחוש פחד חזק מלאבד לפתע גם את ההורה השני או למות בעצמם. בגילאים אלו ילדים מרוכזים בעצמם ובהשפעה של המוות עליהם. האבל הוא לא רק על האדם שנעלם, אלא גם על השינויים הפתאומיים בסביבתם, בשגרה ובתחושת הביטחון שלהם.

בניגוד למבוגרים, המתאבלים במשך פרק זמן רצוף לאחר המוות, תהליך עיבוד האבל בילדות הוא מעגלי. בכל שלב התפתחותי חדש, הילד חווה שוב באופן שונה את האובדן והשכול. מוות של אדם קרוב שהתרחש כאשר הילד היה בן שנתיים, עלול לקבל שוב משמעות חדשה וקשה לא פחות כאשר בגיל 6 הילד מגלה את הסופיות שבאובדן. לכן, עם הזמן חוויית האובדן אף עלולה להפוך לקשה יותר. בשל כך, יש להיות קשובים לתהליך זה, ולצפות לעיסוק חוזר ונשנה במוות מצד הילד, אף לאחר שבני משפחה אחרים נמצאים במקום אחר בתהליך האבל.

במה שונה אבלם של ילדים צעירים מזה של מבוגרים?

שפה
בגיל צעיר, השפה אינה מפותחת דייה עדיין, וילדים מתקשים מאד לתאר את האבל שלהם במלים, לבטא את רגשותיהם ולבקש עזרה. תחושה זו היא מתסכלת מאד ולכן עלינו, כמבוגרים, לנסות ולהציע להם דרכים אחרות להביע את רגשותיהם, כגון ציור, משחק או ריקוד.

הבנה
ילדים, בייחוד בגיל צעיר, מתקשים להבין את משמעותו וסופיותו של המוות. הם מתמודדים בפעם הראשונה עם חוויה בלתי מוכרת ומבלבלת, אשר נראית כמסעירה מאד את סביבתם. בנוסף, ילדים צעירים מבינים בצורה קונקרטית מאוד את יחסי סיבה ותוצאה בכלל, ואת אלו הקשורים למוות בפרט. לדוגמא, אם האדם שנפטר שהה קודם לכן בבית חולים, הילד הצעיר עלול לחשוב שנסיעתו לבית החולים היא הסיבה שגרמה למוות. כתוצאה מחשיבה זו הוא עלול לפחד מהליכה לרופא או לבית חולים.

תמיכה
אנו, כמבוגרים, מסוגלים לחפש תמיכה באופן פעיל ולבקש עזרה והקשבה באופן מפורש. ילדים צעירים מתקשים לעשות זאת, ונאלצים להסתפק במידת התמיכה וההקשבה שאנו מעניקים להם. מבוגרים שחוו אובדן בעצמם, לרוב עסוקים מאוד בעצמם ולא תמיד מתפנים לצרכים של ילדיהם הקטנים. לכן, חשוב מאד למבוגרים בסביבה: חברים, בני משפחה וצוות הגן, להיות קשובים לצרכיו של הילד, להקשיב לו ולבלות זמן ניכר בשיחה ובמשחק איתו.

רציפות
בניגוד למבוגרים, ילדים אינם מסוגלים לשאת פרקי זמן ארוכים של בכי ואבל ולכן עוברים לסירוגין בין עצב ושגרה. לעתים הדבר עלול להיראות כאילו הילד מכחיש את האבל, או אינו מבין אותו, אולם הדבר אינו כך. זוהי פשוט דרך ההתמודדות המותאמת ביותר למשאביו הנפשיים ולרמתו ההתפתחותית.

גילאי 0 עד 3
בגיל זה ילדים מתקשים מאד להבין את משמעותו של מושג המוות. הם רואים בו פרידה או נטישה, אך אינם מסוגלים להבין את הסופיות שבו ואת העובדה שהנפטר לא ישוב. מסיבה זו הם לעתים מוטרדים פחות מילדים בוגרים יותר, אולם הם עדיין מסוגלים לחוש בכך שאחרים עצובים מאד.

גורם ההתייחסות המשמעותי ביותר עבור הילד בשלב זה הוא התנהגותם של ההורה או של הדמות המטפלת. לכן, כאשר תחושת הביטחון והשגרה נשמרות, הדבר מקל מאד על התמודדותו של הילד. כאשר תחושת הביטחון הבסיסית מתערערת, הדבר עלול לגרום לקשיי שינה, קשיים בפרידה מהמבוגר, עצבנות, רגרסיה בהתנהגויות שרכש כגון חזרה להרטבה ומציצת אצבע וירידה בתיאבון.

גילאי 3 עד 6
גם בתחילת תקופה זו ילדים אינם מבינים עדיין שהמוות הוא סופי, ורואים בו אירוע זמני והפיך. ההבנה על סופיות המוות, מתחילה להתפתח לקראת סוף התקופה הזאת. ילדים בגילאים אלו מתחילים לבצע קישורים לוגיים ולנסות למצוא את הסיבות למוות. קישורים אלו אינם תמיד נכונים, שכן ילדים בגיל זה נוטים לחשיבה מאגית ומשוכנעים שמחשבותיהם יכולות לשנות אירועים.

במקרים מסוימים הדבר גורם לרגשות אשם, שכן הם בטוחים כי מחשבותיהם או כעסם על הנפטר הם שגרמו למוות. במקרים אחרים, ילדים משוכנעים שהתנהגות טובה תוכל להשיב את האדם שנפטר. בשנים אלו מתרחשת לעתים גם נסיגה להתנהגויות המאפיינות שלבי התפתחות מוקדמים יותר, כגון מציצת אצבע והרטבה במיטה. במצבים אחרים, הילד מדווח כי ראה או שמע את הנפטר.

בגיל זה ילדים נוטים להבין באופן מילולי מאד הסברים כמו "סבא הלך לישון לתמיד" ותוהים אם גם הם ימותו כאשר ילכו לישון. לכן, חשוב להיות מודעים לכך שבגילאים הללו הסברים כגון "הוא ישן" או "אלוהים לקח אותו אליו" עלולים להיות מפחידים יותר מן האמת. הילד עלול לפחד מפני שינה או מפני חטיפה על ידי אלוהים. בשל כך, חשוב מאד להסביר לילד את האמת באופן מרגיע וברמה המתאימה להבנתו, ולנסות להפיג חששות הנובעים מאי ודאות.

הקשיבו
חשוב להבהיר לילדכם שאכפת לכם, ושאתם שם בשבילו במידה וירצה לדבר על תחושותיו. לעתים הילד לא ידע כיצד להתחיל לעשות זאת, לכן נסו לעודד אותו על ידי שאלות כלליות, אך מבלי שהדבר יקבל צביון של חקירה מעיקה. שמשו דוגמא אישית ושתפו אותו בתחושותיכם. כך גם תראו לו שאתם מעריכים את דעתו והקשבתו. קריאת ספר ביחד בנושא הקשור לאובדן היא כמו כן דרך טובה להתחיל שיחה בנושא.

השתמשו באמצעים בלתי מילוליים
ילדים רבים מתקשים לבטא במלים את תחושותיהם. לכן, נסו ליזום "שיחה" באמצעות משחק, ציורים או הצגה. הדבר יאפשר לילד לבטא את עצמו ולדעת שאתם זמינים עבורו. כמו כן, הישארו קרובים פיזית לילדיכם. לעתים חיבוק אחד מועיל יותר משיחה ארוכה.

היו סובלניים
ילדים מתמודדים עם אובדן באופן שונה ממבוגרים. הם אינם מסוגלים לשאת פרקי אבל ארוכים, אלא עוברים לסירוגין בין אבל ושגרה. לכן, נסו להימנע מלשפוט את ילדכם כאשר הוא רוצה לצפות בסרטים מצויירים בקול רם או להזמין חברים. זוהי דרכו להתמודד עם הכאב.

עזרו לילד לזכור את הנפטר
כמו מבוגרים, גם ילדים מפחדים שהאדם שנפטר ימחק מזיכרונם. לכן, הקדישו זמן רב ככל שירצו כדי לדבר אתם על המנוח ולהעלות זיכרונות. התבוננו ביחד בתמונות, שוחחו עם הילד על זיכרונות נעימים שיש לו מהאדם וציירו ציורים. כמו כן, ניתן לחשוב על דרכים מתאימות להנצחה ביחד עם ילדכם.

הבהירו לילד שהמוות אינו באשמתו
ילדים רבים חוששים שהאדם נפטר בעקבות דבר מה שאמרו או עשו. לכן, חשוב מאד לחזור ולהדגיש שהמוות לא נגרם באשמתו של אדם כלשהו ובייחוד לא באשמת הילד. תחזרו על נסיבות המוות יחד עם הילד, במידה והוא עדיין עסוק במחשבות אלו.

בקשו ממשפחה ומחברים סיוע בטיפול בילד
בתקופה שלאחר המוות עלול להיות לכם קשה לטפל גם בעצמכם וגם בילדכם. לכן, אל תהססו לבקש מבן משפחה או אדם קרוב לסייע לכם מדי פעם בשמרטפות, הסעות לבית הספר או כל דבר אחר המתאים לכם.

הגבילו את החשיפה לתכנים קשים בתקשורת
במידה והמוות נגרם כתוצאה מפיגוע, תאונה או אירוע אחר המסוקר בתקשורת, נסו להגביל את חשיפתו של הילד לאמצעי תקשורת. התכנים המוצגים במדיה מיועדים למבוגרים, וחשיפה בלתי מבוקרת אליהם, ללא הסברים וליווי מצד מבוגר, עלולה לעורר רגשות חזקים.

בדקו האם ילדכם זקוק לעזרה מקצועית
בשבועות ובחודשים שלאחר האובדן, הילד עלול להפגין התנהגויות שאינכם רגילים אליהן, כגון בכי תדיר, הסתגרות, הידרדרות בלימודים והרטבה בלילות. אף על פי כן, מרבית הילדים מתמודדים בסופו של דבר עם אובדן ללא צורך בעזרה מקצועית. עם זאת, במידה ואתם רואים כי גם לאחר מספר שבועות הילד מתקשה לתפקד באופן בסיסי בחיי היומיום,מביע מצוקה, או מעלה רעיונות אובדניים, פנו לעזרה מקצועית. תוכלו להיעזר ביועצת בית הספר על מנת להפנות אותו לסוג העזרה המתאים.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • להרשמה לעדכנים במייל, מלאו את פרטיכם בטופס הבא

    captcha