0

להתחיל ברגל ימין במעון, בגן ובמשפחתון.

ד"ר קלודי טל

"הד הגן" בטאון לחינוך בגיל הרך. 1994.

הימים הראשונים במסגרת חינוכית לגיל הרך עלולים להיות מלווים במתח ובבכי. כל מי שהתנסה בהכנסת ילדים צעירים בני שנה, שנתיים או שלוש למעון או לגנון זוכר בוודאי את הבכי של הילדים, את כאב-הלב של ההורים בעת הפרידה מהזאטוטים, את הפנים הסמוקות ואת הבגדים המיוזעים של הגננת או של המטפלת.

מהו, אם כן, מקור הקשיים הללו?
לפני סקירת ה"בעיות", חשוב לזכור, שלמרות הקשיים האופייניים לתקופת ההסתגלות, מרבית הילדים מצליחים להתגבר על מכשולי ההתחלה, קושרים קשר חיובי עם המטפלות החלופיות להורים, לומדים ונהנים. בנוסף, הילדים הבוגרים יותר, בני השנתיים וחצי ואילך, מתחברים עם ילדים אחרים בני-גילם.

ניתן לייחס חלק מהקשיים לגורמים הקשורים במאפייני ההתפתחות של הילד הצעיר: קשיי פרידה עקב תחושת אי -ודאות שההורים ישובו לקחת את הילדים הביתה; ניסיון קודם בפרידות מהורים; הבדלי אופי בין הילדים; עצב כן ואמיתי עקב פרידה מההורים שהם מקור הביטחון העיקרי של הילדים בגיל זה.

בנוסף, אנו כהורים עשויים להשפיע על הפרידה אם ביודעין או שלא ביודעין. אנו עשויים להקשות על הפרידה מילדינו על-ידי נסיונות חוזרים "להעלם" להם, זאת אומרת לצאת מבלי להפרד מהם, כדי לחסוך מהם בכי טורדני ברגעי הפרידה. כמו-כן, אנו עשויים להקשות על ילדינו להיפרד מאיתנו על-ידי העברת תחושות החרדה וההססנות שלנו מפני הפרידה מילדינו.

המטפלות והגננות עשויות אף הן לתרום את חלקן לקושי להקלט במסגרת חדשה: בניסיון להכתיב לילד הרגלים חדשים בטרם הסתגל למקום החדש, באי הבנה בסיסית של הקושי האמיתי של הילד הפעוט להיפרד מהוריו, באי ההצלחה לטעת בהורים תחושת אמון בהן ובמסגרת שבה הן עובדות.

במה, אם כן, ניתן להקל על הילדים הפעוטים את ההסתגלות למטפלת או למסגרת החדשה?

חשוב לזכור שהסתגלות מוצלחת מותנית בשיתוף הפעולה שבין הגורמים השונים: בראש ובראשונה עבודה משולבת של ההורים ושל המטפלת ו/או של הגננת.

על ההורים להבין שהסתגלות ילדיהם למטפלת או למסגרת חדשה היא בדרך כלל הדרגתית. ישנם הבדלים בינאישיים גדולים בין הילדים בקצב ההסתגלות ובדרך שמבטאים הילדים את קשייהם. ישנם ילדים המרבים לבכות, לבעוט ולצרוח כאשר משאירים אותם עם מטפלת לא מוכרת, לעומת ילדים אחרים הממעטים בפעילות, אינם אוכלים ומתקשים להרדם בתקופת ההסתגלות. על ההורים למסור למחנכת את מירב הפרטים אשר יסייעו לה להכיר את ילדיהם: העדפות לגבי אוכל, פעילויות ומשחקים, הרגלים, חפצים אהובים על הילד, הרגלים שקשורים לעשיית צרכים ולשינה, זאת ועוד, חשוב שההורים יידעו את המטפלת והגננת לגבי חששות של הילד (פחד מרעשים, פחד מכלבים, רתיעה ממגע בחומרים מסוימים כמו דבק). רגישויות או מחלות.
בנוסף, על ההורים להערך לפרידה הדרגתית מהפעוטים. אין זה מציאותי לצפות שהילד ישאר ברצון עם מטפלת זרה כבר אחרי המיפגש הראשון. חשוב להכיר לילד את המטפלת, את הגננת ואת המסגרת החדשה בהזדמנויות אחדות. כמו כן, חשוב להבין שבימים הראשונים עיקר האנרגיה של הילד מושקעת בהסתגלות למסגרת החדשה, לכן אין לדרוש מהילד הוכחות על "ביצועים" (ציורים, עבודות וכו').

בנוסף, אל תתכננו לגמול את הילד מעשיית צרכים בחיתול, מבקבוק או ממוצץ בסמוך או בתחילת הכניסה שלו למסגרת חדשה. גמילה בלחץ, לעולם אינה מצליחה והיא נמשכת בדרך כלל יותר מאשר גמילה הנעשית בשלווה במועדה. במקביל, אל תסכימו לדרישות אולטימטיביות של מטפלות ושל גננות להביא ילדים "גמולים" למסגרות החינוך ב-1 בספטמבר. אין ספק. שתינוק הנשאר בביתו עם מטפלת. נדרש להסתגל רק לדמות חדשה, אד הוא נשאר בסביבה בטוחה ומוכרת. ניתן להקל על התינוק שמטופל בבית המטפלת או במעון, על-ידי הבאת חפצים אחדים שהוא "מיודד" איתם: דובי, חיתול, סיר, סדין, שמיכה או כרית וכו'.
בשלב ההכרות עם המסגרת החדשה חשוב שההורים ישמעו להוראות המטפלות והגננות ולא ישוחחו ביניהם או יפריעו לפעילות הילדים בכל דרך אחרת. לעומת זאת, חשוב לדרוש הסבר לבקשת גננות או מטפלות לעזוב את הילדים מייד גם אם הללו בוכים.

בנוסף, חשוב שההורים "ימסרו" תמיד את הילדים למטפלת. זאת ועוד, הכרחי שההורים יפרדו מילדיהם לפני שהם עוזבים, נם אם הדבר כרוך בבכי קורע לב. בדרך זו, למרות הצער שהם חשים, לומדים הילדים לתת אמון בהוריהם, "בריחה" מהילדים, ללא פרידה, חוסכת מעט בכי בטווח הקצר אך קוצרת מחיר יקר בטווח הארוך יותר: הילד לא יתן אמון בהוריו ויגביר את בכיו בנסיונות הפרידה הבאים.

לעומת זאת, חשוב גם לא "לשגע" את הילד בפרידות קצרות ומהוססות: יציאה מהחדר, חזרה וחיבוק עם השמע בכיו של הילד, שוב יציאה וחוזר חלילה. במקרים אלה, קולט הילד את ההססנות שלנו ואז הוא מתקשה עוד יותר להיפרד.

בימים הראשונים, חשוב לשמור על קשר עם המטפלת או עם הגננת ולקצר את שהות הילד במסגרת החדשה אם הילד מתקשה מאוד להשאר. חשוב גם לא לכעוס על הילדים בהזדמנויות אלה ולהבין שבכיים מבטא קושי אמיתי ולא רצון "לנקום" בנו.
אל תשוו את תגובות הילדים לתגובות אחיהם הבוגרים באותם מצבים ולתגובות ילדים אחרים בני אותו גיל. זכרו!: ילדים שונים זה מזה ברגישויותיהם ובהתנהגותם. יהיה זה בלתי יעיל ולא הוגן לומר לילד שהוא מתנהג פחות יפה מאחיו הבוגרים או מחבריהם.

נתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין אם נתכונן לקשיים, נתמודד איתם בתבונה ונזכור שעל אף הקושי והתסכול ההתחלתיים מרבית הילדים מסתגלים למטפלת או למסגרות חדשות, אם הללו עונות על צרכיהם, בהצלחה!

מאמר זה עשוי לשמש את המחנכות (גננות, מטפלות) לתכנון אסיפת ההורים הראשונה, בסמוך או מייד לאחר פתיחת שנת הלימודים.

כרטיס אישי

1. שם פרטי ושם משפחה:
2. כינויים להם הילד רגיל:
3. תאריך לידה:
4. מספר אחים ואחיות, שמותיהם וגיליהם:
5. מצב משפחתי (האם הילד/ה גר עם שני הורים, הורים גרושים וכו').
6. תיאור ההופעה החיצונית של הילד (מראה הילד, צורת הלבוש, ניקיון, סימנים מיוחדים, רושם כללי).
7. מחלות אלרגיות, טיפול תרופתי מתמשך, דיאטות מיוחדות וכו'
8. מי מביא את הילד למעון? (האם אותם אנשים כל בוקר? האם אנשים מתחלפים?). רשמי שמות האנשים ותפקידיהם.
9. מי לוקח את הילד הביתה כל יום?
10. מה הילד אוהב במיוחד: אנשים, פעילויות, כינויים מסוימים, צעצועים, משחקים בפנים ובחוץ, מאכלים וכו'.
11. כיצד נרדם הילד? (לדוגמא, האם בוכה לפני שנרדם? האם מוצץ אצבע או מוצץ? האם קשור לחפץ מסוים שבלעדיו אינו נרדם וכו').
12. תארי את הרגלי האכילה של הילד (האם אוכל אוכל מרוסק או מוצק? האם הוא רגיל לאכול בכפית או מבקבוק? האם רגיל לאכול בכסא, באילו שעות הוא רגיל לאכול?)
13. כיצד מגיב הילד לפרידה מהאם/האב כאשר: א. יוצאים לעבודה ב. יוצאים לבילוי
14. האם קיימת בעיית התנהגות כלשהי המטרידה אתכם?
15. ממה הילד נרתע או מפחד במיוחד: אנשים, משחקים, תופעות טבע, מאכלים וכו'
16. מזג הילד ותיאור מצב הרוח שלו.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.