0

"למה?" – זו השאלה!

מאת: אלינה קולטון
"הורים וילדים", אפריל 2008

בשם הסקרנות
"אין בי כישרון מיוחד אבל יש בי הרבה סקרנות" (אלברט אינשטיין)

"התינוק נולד סקרן", מסביר דני עמית, פסיכולוג ייעוצי, מומחה בפסיכולוגיה חינוכית, ומרצה בכיר בבית הספר להורים של מכון אדלר."בתחילה הוא מנסה לגלות את העולם דרך תצפית ובשלב השני באמצעות גופו. כשהילד נכנס לשלב השפתי-מילולי הוא לומד ליצור קשר ולשאוב מידע תוך שימוש בשפה מדוברת. זהו גם בדרך כלל השלב בו הוא מבין את אלמנט השאילה ומתחיל להפנות להוריו שאלות".

מדוע השלב הזה כל כך מרגיז אותנו?
"קודם כל, זה מרגיז אותנו כי זה תובע כל כך הרבה תשומת לב ומפריע להתנהלות הרגילה שלנו", משיב עמית. "שנית, כל פניה שחוזרת על עצמה נתפסת בעינינו כ'נדנוד'. היא יוצרת עומס על החושים מבלי להוביל לחידוש. ההורה מותש מהשאילה החוזרת באופן דומה לזה שבו נער מתבגר מותש מפניות חוזרות ונשנות מצד הוריו לסדר את החדר או להכין שיעורים".

מה גורם לילד לחזור ולשאול את אותה שאלה שוב ושוב?
עמית מסביר שהחזרה על השאלה נובעת ממגוון סיבות. הראשונה היא דלות אוצר המלים. "לפעמים החזרה על השאלה 'למה' היא תוצר לוואי של העדר מלאי מספיק של אוצר מלים. הילד מתכוון להגיד 'עדיין לא הבנתי' או 'איך זה בעצם קורה?' או סתם מעוניין בדוגמה נוספת, אבל הדלות באוצר המלים שלרשותו מחזירה אותו לשאלה 'למה'".

הסיבה השנייה אותה מציין עמית לחזרה הנצחית על השאלה 'למה?' היא הצורך הילדותי בהישנות. "באותה מידה בה ילד מתענג על ספר בפעם המאה או נהנה מקלטת שחוקה שפזמונה כבר חקוק במוחנו, הוא נהנה לשמוע שוב ושוב הסבר לאותה שאלה. בגיל צעיר יש משהו בחזרתיות שעוזרת ללמידה ומסייעת להבנה. בכל פעם נקלטים במוחו של הילד היבטים נוספים של ההסבר והוא מפיק תועלת מכל פעם בה הוא מקבל תשובה. עם זאת, יש להיזהר מחזרה מדויקת על אותו משפט מאחר והתשובה עלולה להישחק. מומלץ לגוונה מעט ולהוסיף אלמנטים קוגניטיבים".

הסיבה השלישית אותה מונה עמית היא התעוררות של הסקרנות תוך חשיפת מידע. "ישנם מצבים בהם כל תשובה פותחת בפניהם צוהר לעולם שלם שלא היה שם קודם", הוא אומר. "לפעמים השאלה הנוספת משמעותה: 'וואו נושא חדש! מעניין, גם את זה אני לא יודע!"'.

סיבה נוספת אותה מונה עמית היא הצורך בבסיס ידע מוקדם. "היבט קצת שונה של העניין הוא התבססותנו על ידע מוקדם במתן תשובות. תשובה לכאורה פשוטה מתבססת על ידע קודם, שעבורנו הוא מובן מאליו אך לא כך עבור הילד. למשל: 'למה הולכים לגן?' 'כי אבא צריך לעבוד.'אה! למה באמת אבא צריך לעבוד?' וכך הלאה".

הסיבה האחרונה אותה מונה עמית היא החיפוש אחר סיבתיות. "ילד מחפש קשר בין סיבה לתוצאה על מנת להשיג תחושה מבוססת יותר של שליטה. אם הוא נופל הוא חווה כאב, אם הוא צועק אז כועסים עליו. ההבנה מהם הגורמים לתופעות מקנה לו כלים להימנע מהם או לבחור לגרום להם. בהיבט זה סקרנותו באה על מנת לחזק את שליטתו. הוא מנסה להבין: 'למה כואבת הבטן? למה הולכים לעבודה? למה חולמים?'. הוא מנסה לגבש תמונה שלמה יותר של העולם, בה יש קשר בין הדברים".
"לפעמים השאלה הנוספת משמעותה: 'וואו נושא חדש! מעניין, גם את זה אני לא יודע!"'
תשומת לב או למידה?
עמית מוסיף גם כי היכולת של ההורים להבין את המקור לשאלה תסייע להם להתמודד עמה באופן מוצלח יותר. "קל לקבל את הרושם שהילדים חוזרים על השאלה מתוך נידנוד, חוסר הקשבה או סתם בשביל להרגיז", הוא אומר. "אבל חשוב להבין שעבור ילד כל שאלה היא מעניינת בזכות עצמה. הוא נפגש בעולם המתחיל להחשף בפניו וככל שהוא חושף נדבכים נוספים הוא מגלה את שורת השאלות הטמונה בהם".

אך הסקרנות היא לא המניע היחיד שיש לילד בשאילת שאלות. מניע נוסף הוא החיפוש אחר תשומת לב. "לא תמיד אנחנו פנויים עבור הילד", הוא מסביר, "ולכן נושא שאילת השאלות מהווה, בין היתר, כלי להשגת תשומת לב. לפעמים 'למה?' משמעו 'אבא, לא מזדמן לך להתפנות אלי! שב איתי והקדש לי תשומת לב למשך חמש דקות!'. מנקודת המבט של הילד ניהול השיחה אוצר בחובו זמן איכות ממשי. הילד הוא שמשפיע על השיחה, יש בכוחו לנתב אותה והוא לא רק פאסיבי. המצב דומה לסטודנט הנחשף לידע חדש. באמצעות שאילת שאלות הוא מקבל ידע מן המרצה וכן מעמד והתייחסות אישית".

חוויה מאתגרת להורה
"מה שחושב, לא מפסיק לשאול" (אלברט איינשטיין)

מהו "גיל הלמה", מה גורם להופעתו ומה משכו? רננה ירון, קלינאית תקשורת ומאבחנת דידקטית, מנהלת מכון "עדי" ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת בית ברל, מספרת ש"גיל הלמה" פורץ בדרך כלל סביב גיל שלוש. "ילדים בטווח שבין שנתיים וחצי לשלוש וחצי מתחילים להעלות את השאלה 'למה' כפונקציה של ההתפתחות השפתית שלהם", היא מסבירה. "השאלה משרתת בשלב זה מטרה תקשורתית יותר מאשר היא משרתת קבלת מידע. משך התקופה המכונה 'גיל הלמה', בה הישנות השאלה בולטת במיוחד, יכולה לארוך בין מספר שבועות לחודשים בודדים".

מהו תפקידה של ה"למה" בהתפתחות השפתית של הילד?
ירון: "התפתחות מילות שאלה היא אמצעי להעשרת אוצר המלים, לברור מושגים ולאיסוף ידע. בשלבים הראשונים של הופעת השאלה, בשלב החוזר ונשנה שלה, היא מופיעה פחות למטרת בירור סיבה ויותר לצורך קיום של תקשורת. תוך כדי שימוש בשאלה מתפתח דיאלוג עם ההורה ותפקידה של ה'למה' לשמור על רצף הדיאלוג ועל מעין משחק תפקידים, הרבה מעבר לצורך לייצר באמצעותה תשובה מסודרת. בשלבים מאוחרים יותר היא נרכשת כברור סיבה לדברים ואז ניכר שימוש מכוון ואיכותי בשאלה".

האם יש אמת בתפיסה כי ילדים שמרבים לשאול 'למה' הם בעלי אינטילגנציה גבוהה?
ירון: "באופן עקרוני, זהו אחד השלבים ההתפתחותיים התקינים. מצופה מילד לעבור שלב מסוג זה בגיל כזה או אחר. השלב בו נעשה שימוש מכוון בשאלה 'למה' יכול להעיד על סקרנות ועל תהליכים קוגניטיביים נוספים. ישנה קורלציה בין שאילת שאלות לאיסוף מידע ולהתפתחות. אין זה אומר שדילוג על שלב זה מעיד על בעייתיות".

מהם סימני האזהרה שאכן מעידים על קושי בהתפתחות שפתית?
ירון מסבירה כי אין סימן בודד היכול להוות סיבה לדאגה אלא מקבץ של סימנים. "יש אסופת סימנים המעידים על עיכוב בהתפתחות: ילד שמדבר מאוחר, שבונה משפטים מאוחר, ילד שאוצר המלים שהוא אוגר הוא דל, ילד שמתקשה למלא הוראות מילוליות ומתקשה בהיבטים תקשורתיים".

ומה עושים במקרה בו מתקיימים הסימנים הללו?
ירון: "במקרה כזה יש לפנות לאבחון מקצועי. ניתן לפנות לרופא ילדים ביחידה להתפתחות הילד או לגשת לאבחון מקיף אצל קלינאית תקשורת".

אמנם ההתפתחות התקינה של הילד היא רצויה ומבורכת בקרב ההורים, אך השלב בו ישנה חזרה בלתי פוסקת על שאלות הוא חוויה מאתגרת עבור הורה עסוק ועייף.

כיצד, אם כן, עלינו להתמודד עם השאלות הבלתי פוסקות?
"על ההורים להבין כי שאילת הלמה היא בעלת מטרה תקשורתית", אומרת ירון. "הילד רוצה להישאר באינטראקציה. זוהי דרכו לייצר בסיס ראשוני להתפתחות השפה. השאלות מייצרות חשיפות חוזרות ונשנות למבנה השפה וכך מקדמות את התפתחותה. אם ההורה מבין שיש ראציונל תקשורתי מאחורי השאילה הוא יכול לנתב את ילדו לפעילות משותפת חלופית".

הורים רבים מפנים את השאלה בחזרה אל הילד. האם זה דבר נכון לעשות?
"לאפשר לילד חשיבה עצמאית זה דבר חשוב", מבהירה ירון, "אך השאלה היא מה החזרה על השאלה משיגה. אם הילד לא מוצא עניין בחיפוש אחר התשובה אזי המטרה אינה מושגת והשיח נהרס. בשלב המאוחר יותר, בו נשאלת שאלה במכוון, אם מתעורר בו עניין לחיפוש אחר תשובה אז ניתן להפנות את השאלה אליו. עם זאת, יש להימנע מהצבת השאלה כמבחן ואם רואים שהילד מתקשה כדאי להציע מגוון של אפשרויות. אם גם זה לא עובד ניתן לרמוז לילד באמצעת הדגמה או המחשה".

ירון מודה כי לא תמיד התזמון של השאלה הוא מוצלח במיוחד. "לפעמים השאילה מגיעה כשההורים הכי עייפים ואז, כמובן, זה גם הכי מרגיז. צריך רק לנסות לזכור בחיוך שהתופעה הזו מעידה על תהליכים חיוביים ובונים".

"כדאי לקחת בחשבון שאם ההורה ממהר ושרוי בלחץ של זמן יש להציב גבולות", מוסיף עמית. "כדאי לעשות סדר ולומר ' נדבר על זה כשנחזור מהגן' או 'זה לא מתאים לי כרגע. אני לא פנוי'. לא כדאי לענות לילד על שאלות כשהנסיבות מקלקלות. כשהורה עונה על שאלות בזמן שלא נוח לו התוצאה היא תשובה צינית או עצבנית".

עמית מציין שדווקא הורים לילדים ראשונים עלולים להיתקל בקשיים בעצמה מוגברת. "ילד ראשון נוטה לשלם את המחיר על חוסר הנסיון שלנו", הוא מסביר. "ולכן מומלץ להתייעץ עם חברים ולשתף בחוויות. ישנן תחנות אוניברסאליות רבות בהתפתחותו של הילד וכשיודעים לצפות להן, ההתמודדות עימן נעשית פשוטה יותר".

חלון הזדמנויות
"אלה שרוקדים נראים משוגעים בעיני אלה שלא שומעים את המוזיקה" (אלברט אינשטיין)

פעמים רבות הורים שואלים את עצמם מה צריכה להיות רמת התשובות לשאלות. האם צריך לפשט עבור הילד את ההסבר או שמא עדיף להשאיר את השפה גבוהה. "הילד זקוק להורה כמתורגמן", קובע עמית. "דמותו מהווה מתווך בין הילד לעולם שסביבו. הדבר דומה לצפייה במשחק כדורגל. גם אדם מן השורה יכול לצפות במשחק כדורגל, אך דבריו של הפרשן מעמיקים את הבנת המשחק וההנאה המופקת מן הצפיה בו. תפקידו של ההורה הוא לבחור את ההסברים עבור הילד. עליהם להיות מתאימים לרמתו, הן בעומק ההסבר והן במבנה השפה. חשוב שההורה לא רק ישאף לסיים את השיחה, אלא יראה בשאלות הזדמנות לתת לילד שלו יתרון באמצעות ציודו בידע".

מדוע חשוב כל כך להשקיע במתן תשובות מעמיקות לילד?
עמית: "שלבי התפתחותו של הילד מציעים להורה חלון הזדמנויות שללא ניצולו ימהר להיסגר. אם מקלקלים נטייה טבעית של ילדים לשאול שאלות, אין טעם לתהות מאוחר יותר מדוע מוכרחים לרדוף אחרי הילד על מנת שילמד. הרבה יותר קשה לתקן סקרנות שכבתה מאשר להשלים ידע. יש לנו אינטרס לייצר אצל ילדינו אסוציאציה חיובית לחווית הלמידה. לכן יש להימנע מלגלוג על הילד בתגובה לשאילת שאלות ולהימנע מהפגנת התנהגות חסרת סבלנות כלפיו. יש לגלות אמפטיה. ההורה הוא מורה לחיים וגם אם ילדו אינו מעלה שאלות ההורה יכול ליזום את השאילה. בעת נתינת ההסבר יש להראות את היופי שבדברים ולא להסתפק בהסבר טכני או לקוני. הורה משתף ופתוח מייצר ילדים משתפים ופתוחים".

לאן פונים כשלא יודעים?
מחפשים תשובות לשאלות של ילדיכם? מספר אתרים וספרים שיכולים לעזור

כיצד על ההורה לנהוג כאשר הוא לא יודע את התשובה?
עמית: "על ההורה להשיב שאינו יודע. אם יש לו סבלנות, מומלץ לגלות עניין בשאלה ולהפוך אותה להרפתקה משותפת של חיפוש ידע ולומר 'זו באמת שאלה מעניינת בוא נלך ונבדוק בספר או נחפש באינטרנט'. ככל שגיל הילדים צעיר יותר יש סבירות גבוהה יותר להיתקל בקושי במתן מענה. ככל שהילדים צעירים יותר הם מעלים שאלות בסיסיות וקיומיות יותר שאנחנו כבר מקבלים כמובנות מאליהן. לעיתים קרובות אלו הן דווקא השאלות שבהן נדרשת מומחיות גבוהה יותר כמו 'למה השמש שוקעת בים?' או 'למה השמיים כחולים?'. אתגר נוסף במענה לקטנטנים הוא העדר בסיסי ידע שעליהם ניתן להישען במתן התשובה. אלמנט זה מחייב את המשיב לבנות מסד נתונים בסיסי לפני מתן התשובה עצמה".

האם גיל ה"למה" חוזר לסיבוב נוסף כשהפעוטות הופכים למתבגרים?
עמית: "מתבגרים, בדומה לילדים, חווים שלב נוסף של התפתחות קוגניטיבית והפעם מגיע עידן הלמה במעטפת חדשה. העיסוק של הילדים המתבגרים הוא הפעם סביב מוסר. שאלות כמו: 'אמא, למה היית נחמדה לשכנה שאתמול אמרת שאת לא סובלת?' או 'למה את נשארת בעבודה שאת שונאת להיות בה?'. הם טרודים בסוגיות כמו כמה הם אוהבים וכמה הצלחתם בעיניהם. למעשה המתבגרים מתמודדים עם סבב נוסף של שאלות בסיסיות על החיים ברובד חדש לגמרי".

יש חשיבות לתשובות שנספק למתבגרים?
עמית: "בוודאי. יש מיתוס שבגיל ההתבגרות הם לא צריכים את ההורים, שהם פילוסופים צעירים העוסקים בשאלות קיומיות סביב מוסר ומהות החיים. אבל חשוב שיישמע גם קולו של המבוגר בעל נסיון החיים והידע. קול החברים הוא מאוד סטראוטיפי וחסר את התשובות שנסיון החיים שלנו מאפשר לתת להם. כאן תועיל, כמובן, תקשורת מוצלחת בין ההורה למתבגר. חשוב שלא לנקוט בנימה מחנכת אלא לשתף מתוך נסיון חיינו האישי".
מעודדים את חדוות השאילה
"זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה" (אלברט איינשטיין)

בעיה מוכרת עבור הורים רבים היא הפסקת שאילת השאלות כשמגיעים לגיל בית הספר. הרצון לחקור ולדעת כאילו נעלם באותם גילאים. "מערכות החינוך ברחבי העולם מתחבטת בשאלה מהו הגורם המכבה את מנגנון השאילה בקרב התלמידים ומחפשת כלים כיצד ניתן להימנע מתופעה זו", אומרת ד"ר דבורה לנג, אשת חינוך ומנהלת היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית בירושלים. "מערכת החינוך ורבים מן ההורים 'סותמים' את שאילת ה'למה' בשיטות מגוונות כמו הלמידה המובנית והתכנים הנבחרים בתכנית הלימודים, שלעיתים אינם מחוברים זה לזה אפילו באותו המקצוע.

"מעט מורים יודעים להשיב לתלמיד: 'אני לא יודע אבל אני אבדוק'. זו קהילה שעובדת קשה ומתוגמלת מעט והנורמה לא מחייבת העמקה התמקצעות והתעדכנות, אלא עמידה בתכנית הלימודים. ילדים ששואלים שאלות נתקלים בתגובות כגון :'זה מעניין רק אותך!', או ' זה לא שייך לחומר!'. הנעה מתוך עניין מתנגשת באופן בסיסי ופילוסופי עם מחויבות לתוכניות אחידות. זה מתחיל בגילאים הצעירים ומתחזק מאוד לקראת ההכנה לבחינות הבגרות".

יש סיבות נוספות לכך?
לנג: "מתוך העולם של מערכת החינוך הפורמאלי עולים אילוצים שאינם מעודדים ילדים. אנו מגלים כל פעם מחדש שכשילדים מקבלים תשובות הם ממשיכים לשאול. בין אם בשל אילוצים ובין אם מתוך נורמה התנהגותית, ילדים היום הולכים לבית הספר בחוסר עניין. יש מקום לציין כי קיימים המורים שכנגד כל הסיכויים מצליחים לשמר את סקרנות תלמידיהם ואותם יש לברך. אלה הם המורים הטובים באמת".

כיצד ניתן להחיות את חדוות השאילה?
"יש לעודד שאילת שאלות ואף להעלותן בעצמך אם הן לא עולות מצד הילד", משיבה לנג. "מצרך דרוש לצורך גירוי שאילה הוא פיתוח ההתבוננות והאבחנה. ניתן לעשות זאת במהלך פעילויות משותפות. לדוגמה, כשמבשלים יחד במטבח להסב את תשומת ליבו של הילד לתופעות שסביבו, טיפה הנתלית על קצה הברז, כוס שטופה המשייטת על משטח חלק ורטוב, ביצה המתקשה כשמחממים אותה. בשלב שני, לאחר עיבוד התמונה שנצפתה, ניתן לעורר את השאלה 'למה זה קורה?'. בקבוצות הגיל הצעירות, אם איננו יודעים את התשובה, זו תהיה ההזדמנות לשתף את הילד במסע הגילוי. כשהילד גדל, יודע לקרוא ויודע לשייט באינטרנט עצמאית, ניתן להפנותו למקורות המידע, ניתן לקיים עמו דיון אודות סינון מקורות מידע ואיתור מידת מהימנותם".

לנג מציעה לגייס את גיל ההתבגרות לעידוד שאלות. "חשיבה מדעית היא חשיבה בקורתית", היא מסבירה, "ובגיל ההתבגרות הם באופן טבעי מאוד ביקורתיים. ניתן לנתב את הביקורתיות הזו לכיוונים בונים. למשל, זהו הגיל בו הם מגלים שההורים אינם מושלמים ומפנים הרבה ביקורת כלפי ההורה תוך השוואת עצמם להוריהם. זוהי הזדמנות לדון בשאלות גנטיות וחברתיות, תוך ניתוח הדמיון והשוני בין ההורים והמתבגרים. נדרש אומץ רב על מנת להתמודד עם הנושאים הצפים מתוך גיל ההתבגרות, אך זוהי עבודה ששכרה בצידה".

איזו השפעה יש ל'בית' בהפיכתו של ילד לילד חוקר?
"בית חוקר ושואל 'עושה' ילדים שואלים וחוקרים", פוסקת לנג." קל לנחש שאם ההורים בבית מכוונים בקביעות את ערוצי הטלוויזיה לטלנובלות ולספורט סביר להניח שזה גם מה שתקבל מן הילדים. מנגד, בית משתף ומתעניין יטפח ילדים פתוחים וסקרנים. ראו בארוחת הערב הזדמנות משפחתית לשיתוף, לשאילת שאלות ולקיום דיון".

ומילה אחרונה ואישית. הצורך בהעמקת העיסוק בשאלות הוא בעל השלכה רחבה הרבה מעבר לרצון לטפח ילד עם נטיות מדעיות. היכולת להבחין בנעשה סביבנו, להטיל ספק, ולנתח ולהשיג מידע הן תנאי הכרחי לקיומה של חברה נאורה. אם בזכות היכולת להבחין בנעשה סביבנו ננהג אחרת, דמיינו כמה חיים נציל רק בכבישים. זה נכון שהפיתוי להיפטר מהשאלות ומן הנדנוד תוך כדי ג'אגלינג בין קריירה, חיים ושלושה ילדים הוא קשה לסירוב. אבל התגברות על הפיתוי תפרוש בפני ילדינו נוף מרהיב אל עולם של הבנה וידע. אז כשמסתכלים על התמונה הכוללת ולוקחים הכל בחשבון, כל מה שנשאר לנו לשאול הוא: 'בעצם…למה לא?'.

 

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • להרשמה לעדכנים במייל, מלאו את פרטיכם בטופס הבא

    captcha