0

למידה בקצב דוהר – האם תנועה יכולה לקדם יצירתיות?

מאת: ראה פיקה
ילדים צעירים, יולי 2009.

Rae Pica (2009)
Learning by leaps and bounds – can movement promote creativity. Young Children. July.

המורה עומדת בין הילדים המפוזרים בכל החדר. "הראו לי צורות מכופפות, פתלתלות", היא אומרת. הילדים מיד ניגשים לעבודה. חלקם מכופפים את המותניים, כמה נשענים קדימה, אחרים הצידה. מעט מהילדים מכופפים ברכיים ומותניים. ילדה אחת שוכבת על גבה ומכופפת ברכיים ומרפקים, ילדה אחרת שוכבת על צידה כשברכיה נאספות לכיוון החזה. ילד אחד מרים את ידיו בצורה המזכירה דחליל. אחר מפתל עצמו לצורת כעך. המורה נעה ביניהם, מעירה בקול על תנועותיהם השונות של הילדים, ומביעה בצליל קולה שכל הפתרונות מצויינים לאתגר שנתנה להם.

יצירתיות יכולה להיות רעיון מוליך שולל
אפילו ההגדרה של המושג יצירתיות יכולה להשתנות, תלוי את מי אתם שואלים. יתרה מזאת, יש תפיסה מוטעית המיוחסת ליצירתיות שיכולה לגרום לבלבול. למשל, אנשים חושבים , לעיתים קרובות, שילדים המראים הישגים אקדמיים הם היצירתיים ביותר.

בהתאם לאמונה זו, כמה מבוגרים מעריכים הרבה יותר תשובה נכונה מאשר מחשבה מקורית. למעשה, ילד יצירתי יכול להיות או שלא להיות מחונן אקדמית, ישנם ילדים שנאבקים מבחינה אקדמית אך מראים יצירתיות מפליאה. ובהדגש של תשובה "נכונה" מראה שילדים מוצאים זאת "פחות מתגמל להביע עניין בדברים, להיות סקרניים, להיות יצירתיים בחקירת עולמם" (מאייסקי 2006)

אנשים רבים רואים ביצירתיות נחלתם של אמנים – ציירים, כותבים, מלחינים וכן הלאה. ברור שהעולם מרוויח מיצירתיות אומנותית, אך הוא מרוויח גם מיצירתיות בעסקים ותעשיה, מדע, חינוך ובחיים עצמם.

גולמן, קאופמן וריי (1992) טוענים שחיי היומיום הם "זירה עיקרית לחדשנות ופתרון בעיות- התחום הגדול ביותר אך הפחות מוערך של הרוח היצירתית" (עמ' 29).

יצירתיות יכולה להיות לא מובנת וקשה להגדרה, אך ברור שהיא הכרחית, בעיקר בעולם המשתנה במהירות. אנשים יצירתיים הם אלה שיכולים לדמיין. כלומר, הם יכולים לדמיין פתרונות לבעיות ואתגרים שבהם הם נתקלים. הם יכולים גם לדמיין איך זה להיות מישהו או משהו אחר – וזאת משום שהם בעלי יכולת לגלות אמפתיה. הם מסוגלים לדמיין תשובות לשאלות כמו מה אם….? הם יכולים לתכנן עתיד מלא ומספק.

על פי שירמאכר (2005) בנוסף לעזרה בהתפתחות אישית, "יצירתיות מקדמת תרבות וחברה בנסיון לפתור את הבעיות הגלובליות של רעב, עוני, מחלות, מלחמות וזיהום אוויר".

למרות שכל הילדים מחויבים למחשבה יצירתית, אין סבירות שימשיכו לחשוב יצירתית אם דעותיהם אינן זוכות לחיזוק ואם נאמר להם, לעיתים קרובות, שיש רק תשובה נכונה אחת לכל שאלה (ולמרבה הצער, זה מה שבחינות רבות מלמדות אותם.)

לעשות יותר

ללא ספק, פעילויות תנועה אשר מצריכות את הילדים לחקות את מורתם אינה מטפחת יצירתיות. אולם פעילות תנועתית, כפי שתואר בתחילת הכתבה, עם הדגש על פתרון בעיות מסועפות, תגליות והבעה עצמית, יכולים להניב תרומה ממשית.

כאשר אתם מציבים לילדים אתגר כמו "הראה לי עד כמה פתלתל ומכופף הנך יכול להיות" הסיכוי הוא שאף תשובה לא תדמה לשניה.

מחשבה מסועפת, אחת מהמיומנויות הקוגניטיביות הנדרשות ליצירתיות , מתגברת דרך אתגרים של מציאת פתרונות המאפשרים תשובות שונות. בנוסף, כאשר אתם מעריכים ומוקירים את התשובות השונות שקיבלתם, ילדים קולטים שזה בסדר למצוא את הפתרון האינדיבידואלי שלהם ושאין צורך להתחרות זה בזה. הבטחון העצמי גדל והם ממשיכים לקחת סיכון יצירתי גדול יותר.

פעילויות תנועה יצירתיות מטפחות גם את הדמיון. כדי לחקות תנועה של צב על הילדים לדמיין את איטיות החיה. כדי לנוע כאילו הם עצובים, עליהם לחזור בדמיונם לזמן בו הם לא היו מאושרים. כדי להוציא לפועל סוג של קבוצת צורות או מעשה של שווי משקל, עליהם קודם לדמות זאת.

חקירת התנועה, אם כך, היא שיטת לימוד אפקטיבית. משום שזה מניב אין ספור תשובות לכל אתגר שהוצב, זו דוגמה לפתרון בעיות מסועפות. למשל, אתגר למצוא שווי משקל בעזרת שני חלקי גוף, יכול להביא לידי ילדה אחת שתתאזן על שתי רגליה, אחרת על ברכיה, ועוד ילד שאולי לקח שעורי התעמלות, יציג עמידת ידיים.

הציבו לילדים אתגר (למשל, "הראה לי כמה גבוה אתה יכול להיות" או "מצא שלוש דרכים לנוע קדימה על הקורה".) מאפשרות להם להגיב בכל דרך שיבחרו. אז, נפקו אתגרים נוספים כדי להמשיך ולגוון את החקירה. (הרחיבו את הפעילות, לדוגמה, על ידי אמירה "מצא דרך נוספת").

המורה יכולה לשאול שאלות מעקב ולהציב אתגרים האמורים לשפר את מה שהיא ראתה. לדוגמה: אם הילדים התבקשו לעשות את עצמם גבוהים ככל שיוכלו ואחד הילדים לא נעמד על קצות אצבעותיו, לשאול אותו: "האם יש איזו דרך להשתמש ברגליך על מנת לעשותך אפילו גבוה יותר?"

אתם תרצו להיות זהירים ולקבל את כל התשובות ולספק עידוד שהילדים זקוקים לו כדי להפיק תשובות מסתעפות. על העידוד להיות מורכב ממשוב ניטרלי (לדוגמה, "אני רואה שאתה נע לאורך הקורה על בטנך"), זאת בניגוד למשוב הכולל בתוכו שיפוט, כמו " עבודה טובה" או "אהבתי את הדרך שעשית זאת".

הילדים יידעו מטון קולכם ומפניכם המחייכות שאתם מרוצים. אתם גם תרצו להגיב להיענותם של שניים או שלושה ילדים בו זמנית, אחרת, אם אתם מעירים על תגובת ילד אחד, יתר הילדים יסיקו מכך שזו הדרך היחידה והטובה ביותר וימהרו לחקותה. זה, כמובן, מקדם קונפורמיזם לא יצירתיות.

גולמן, קאופמו וריי (1992) מסבירים כי יצירתיות אינה מתרחשת רק במחשבה. הם מאמינים,  שיחסים "בין מחשבה והרגשה, בין הנפש והגוף, הם קריטיים ליצירתיות." (עמ' 27). מה יכול להיות אמצעי טוב יותר לביסוס יחסים בין מחשבה והרגשה או בין הנפש והגוף מאשר תנועה יצירתית?

References
Goleman, D., P. Kaufman, & M. Ray. 1992. The creative spirit. New York: Penguin Mayesky, M. 2006. Creative activities for young children. Belmont, CA: Wadsworth.
Schirrmacher, R. 2005. Art and creative development for young children. Belmont, CA Wadsworth

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.