0

מסרים ערכיים בספרי-ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך בין השנים 1984-1948

מאת: ד"ר רות (תור) גונן

* חיבור זה מבוסס על עבודת מחקר לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", שנכתבה באוניברסיטת חיפה בהדרכתם של פרופ' אדיר כהן, פרופ' קלוד גנדלמן ופרופ' יוסף שורץ ז"ל. תודה מיוחדת לד"ר אבי גריפל שהיה מהוגי הרעיון לחקור את התחום באופן זה ולד"ר איתמר בשן שעודד אותי בתקופת המחקר.
** החיבור הנו גרסה מקוצרת של החיבור המקורי שהתפרסם בכתב העת "מעגלי קריאה" מס. 24 ואינו כולל הפניות ביבליוגרפיות, הצגות גרפיות, תרשימים, מפות, לוחות מטריצות המשתנים ואיורים.
***ברצוני להודות ל"אגודה הישראלית לקרנות מחקר וחינוך" על מענק המחקר שבעזרתו מומן ונכתב המחקר, ל"קרן ע"ש דוד בן גוריון" על מילגת המחקר, ולאוניברסיטת חיפה על הסיוע הכספי שהעניקה לי.

@ כל הזכויות למאמר שמורות לד"ר תור גונן . אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני כלשהו את המאמר בשלימותו או כל חלק ממנו אלא ברשות מפורשת בכתב מ כותב המאמר.

המאמר מוקדש לזכרו של מורי,
פרופ' יוסף שורץ ז"ל, ראשון
החוקרים בישראל בתחום איור
ספרי הילדים, שפרש לפני את
עושרו ואפשרויותיו של התחום

1. מבוא ובעיות המחקר

מטרתו של מחקר זה כפולה: המטרה הראשונה היתה לבחון את דפוסי הופעתם של מסרים ערכיים במימד המילולי ובמימד הויזואלי בספרי-ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך מתקופת קום המדינה ועד 1984, ולעמוד על מגמות השינוי שחלו בהעברתם. המטרה השניה היתה לבנות כלי מחקרי חדש, שיאפשר בדיקה שיטתית של שני מימדיו של הספר המאויר, המימד המילולי והמימד הויזואלי.
כלי זה, הנשען על תפישת הספר המאויר כאוביקט הוליסטי, הכיל את סך כל האלמנטים הניתנים לניתוח ולא רק את אלו הטקסטואליים.

קיימות עבודות מחקר רבות ארוכות ומקיפות בצד קצרות והתרשמותיות, הדנות בקשר שבין ערכים ובין ספרות הילדים הישראלית. עם זאת, תוצאותיהם של המחקרים התבססו באופן בלתי מאוזן על ניתוח טקסטים בלבד, ללא התייחסות אל האיור ואל המימד הויזואלי, למרות היותם מרכיבים שווי-ערך לטקסט בספר הילדים המאויר, וערוצים ישירים ובלתי אמצעיים להעברת מסרים ערכיים בגיל הרך.
בתחום מחקר ספרי-הילדים הורגש חסך במחקר המאפשר בחינתם של איורים והמספק כלים לניתוח המימד הויזואלי, מימד המהווה בספרים המיועדים לגיל הרך מרכיב שווה ערך בחשיבותו לטקסט. כמו כן, חסר מחקר הדן באופן שווה ומאוזן באיור ובטקסט כאחד: בדרך-כלל, ההתייחסות לאספקט הערכי נבעה מתוך ניתוח המימד המילולי בלבד, ומחקר זה בא למלא את החסר בתחום בכל הנוגע לניתוח המימד הויזואלי.

העבודה הנוכחית נבעה איפא מן הצורך לחקור במחקר אורך שיטתי ומקיף, בשיטות אמפיריות ובאופן מאוזן את אופן הופעתה של מערכת מסרים ערכיים רחבה בשני מימדיו של הספר המאויר, המילולי והויזואלי.
במשך שנים רבות ועד היום נתפש האיור כ"בן החורג" של האמנות וכאובייקט אמנות מינורי, ומצבו זה הונצח גם בתחום המחקר, לפחות בכל הנוגע למחקרים שדנו בערכים המועברים בספר המאויר. התחום בארץ ובעולם מאופיין במיעוט מחקרים אמפיריים ותיאורטיים, התופשים את האיור כסימן מעביר משמעות ערכית ודנים בקשר בינו ובין ערכי החברה שבה הוא נוצר. באותו אופן עצמו, ניכר גם חסרונו של מחקר אורך, הבודק באופן שיטתי את אופן העברתה של מערכת ערכים שלימה בספרי-ילדים מאוירים לאורך זמן.
מחקרי העבר התייחסו למגוון מצומצם של מסרים ערכיים שעוררו עניין הקשור לרוח הזמן, ונהגו להתמקד בערכים אקטואליים בודדים, ללא ראית מכלול ערכים שלם לאורך תקופת זמן, באופן שהיה מאפשר ראיה הוליסטית ומדויקת יותר של התחום, בד בבד עם בחינתן מחדש של מוסכמות שהשתרשו בו במשך השנים.

הדיון בסוגיה של מסרים ערכיים בספרי ילדים מאוירים ישראליים העלה בעיות מתודולוגיות וקשיים לוגיסטיים רבים, שנבעו ממספר סיבות מרכזיות.

א. המחקר היה מחקר אינטרדיסציפלינרי בעיקרו, וחייב התייחסות ומפגש בין תחומים אחדים ושונים זה מזה
לחלוטין באופים: התחום של ערך והגדרותיו התיאורטיות והאופרציונליות, התחום של הספר המאויר, הגדרת
מרכיביו והבנת מהותו מבחינה הסטורית וכמוצר אמנות, תחום הסוציולוגיה של החברה הישראלית ותהליכי
השינוי שחלו בה, ותחום ספרות הילדים ככלי חברתי להעברת תרבות.

ב. קושי נוסף שהתעורר באשר לניתוח תוכנם של הספרים המאוירים היה נעוץ במיעוט המחקרים המציעים דרך
שיטתית ומובנית או מתווי הדרכה ברורים לבדיקת הקשר בין ערכים ובין טקסט, כדוגמת זו שמציע הראל.
הרבה יותר מכך הכביד חוסר ההתייחסות המחקרית הכמעט מוחלט אל האיור כמדיום המעביר מסרים
ערכיים, עובדה שהיוותה אינדיקציה לקושי הקיים בניתוח תוכן ויזואלי, שאינו מאפשר תרגום חד משמעי של
מרכיבים ויזואליים ואיכויות חזותיות באופן השקול לשפה של ערכים מופשטים.
חסרונם של נוהלים שיטתיים בניתוח תוכן ויזואלי מובן מחמת הקושי לחבר "מילון", או "תחביר" בעלי
פירושים אחידים (כתם אדום באיור יכול לסמל סכנה, אהבה או מרד, לתאר שדה פרג או להיות נסיון ללמד
את נושא הצבע). בניית כלי מחקרי הקושר בין מושג של ערך ובין האלמנטים השונים באיור הציבה את
המחקר הנוכחי כמחקר חלוץ.

ג. היקף השנים הגדול שאליו התייחס המחקר, 1984-1948 (סה"כ 37 שנים) היה בעייתי. מאחר שהמחקר לא
עסק בניתוח מאגר סיפרי מצומצם, מוכר, קל לאיתור ומוגדר מבחינת מידת התאמתו לשכבת גיל מסוימת
(לדוגמה, מקראות בי"ס מאוירות לכיתות הנמוכות), התעורר הצורך לקריטריונים שיגדירו את תכונותיהם של
הספרים לגיל הרך, שלאורם הורכבה הרשימה המלאה של ספרים מקום המדינה ועד 1984, ושמתוכם נדגמו
הספרים שנותחו. בעיה נוספת התהוותה מאוחר יותר באיתור הספרים הישנים יותר שעלו במדגם.

ד. הצורך בהגדרת מהותו של "ספר פופולרי", לאחר שהוחלט לבדוק את השוני בהעברת מסרים ערכיים בין
ספרים פופולריים וספרים לא פופולריים: אי אפשר היה לקבוע את מידת הפופולריות של הספרים לאורך
התקופה שנחקרה על פי רשימות רבי המכר בעיתונות משום שאלו החלו להופיע רק בשנות ה -80-, ולא על
פי רשימות הספרים המומלצים של משרד החינוך, שאמנם הכילו ספרים פופולריים בזמנם, אך הופיעו רק
בתחילת שנות ה – 70-.

ה. הרכבתה של רשימת הערכים שאופן הופעתם נבחן במחקר זה היתה מסובכת, והיא נקבעה בתהליך ארוך
ומורכב. גם חיבור דפי ההנחיה, שכללו קריטריונים לאיתור חיובם ושלילתם של ערכים מופשטים אלו בחומר
הספרי המאויר, הערים קשיים לוגיסטיים רבים.

אחת המטרות המרכזיות בעבודה היתה בנית מסגרת תיאורטית מתאימה, שתאפשר בחינתם של שני המימדים שמהם מורכב הספר המאויר, המילולי והויזואלי על כל האלמנטים השונים שהם כוללים, ותאפשר השערה מבנית באשר לאופן העברתם של מסרים ערכיים בשניהם גם יחד באופן מאוזן. מסגרת תיאורטית מעין זו, המגדירה באופן בו-זמני את אופים של המסרים הערכיים המועברים בספרי-ילדים ישראליים מאוירים ומציגה מבנה משוער של יחסי גומלין ביניהם, היתה מן המטרות המרכזיות בעבודה.

מוקד נוסף היה הצורך לבחון את ספרי-הילדים המאוירים לגיל הרך לאורה של מערכת ערכים שלימה יותר מזו שנבחנה עד כה, וההכרח להרכיב מערכת ערכים מעין זו. מחקרי העבר נהגו להתמקד בערכים אקטואליים ו"מעניינים" בודדים, ולא נגעו במכלול ערכים שלם. כך לדוגמה, נבדקו בשנות ה – 80 ערכים כ'ביקורת חברתית', 'אינדיבידואליזם', 'פטריוטיזם', אולם באופן מנותק ממפת ערכים שלימה יותר, ולא מול ערכים כ'יצירתיות ומשחק', 'חומריות ועושר', 'סדר ושמירת החוק' או 'רגישות תפיסתית ועידון'. ההכרה בצורך לבחון את המסרים הערכיים המועברים בספרי-הילדים הישראליים לאור מערכת ערכים שלימה יותר כאחת מן הבעיות המרכזיות בעבודה, נעשתה מתוך רצון לחקור באופן מלא תופעה תרבותית קיימת, ונבעה מהצורך לאמוד מחדש מוסכמות מושרשות שנקבעו בעבר.

בחינתם של השינויים שחלו במסרים הערכיים המועברים בספרי-הילדים לגיל הרך לאורך התקופה שבין קום המדינה ועד 1984 היתה מן המוקדים המרכזיים במחקר. מחקרי אורך שיטתיים מעין אלו לא נעשו עד כה בישראל בתחום ספרות-הילדים, ויש להניח כי במשך הזמן השתרשו דעות מוטעות או לוקות בחסר באשר לאופיה האותנטי של ספרות הילדים המאוירת לגיל הרך.

התעורר איפא הצורך לבנות כלי מחקרי חדש, שיאפשר בדיקה מקיפה ושיטתית של המסרים הערכיים המועברים בספר המאויר לגיל הרך מזו שנעשתה בעבר. הספר המאויר נתפש בעבודה זו כאובייקט הוליסטי ולא כמוצר שתפקידו להכיל טקסט בלבד. באופן זה, נתפשו כסימנים צופני משמעות ערכית הן תוכן הטקסט, הנושא, העלילה, הז'אנר, דמותם החיצונית והפנימית של הגיבורים ודרכי הדיבור שלהם, מבנה המשפטים, הסמלים המוסכמים, הסביבה החומרית, צורתו הגרפית של הטקסט, והן כלל האלמנטים הפיזיים התוכניים והצורניים של המימד הויזואלי – החל באלמנטים כגודל הספר וצורתו, דפי הפתיח והסיום, איכות הנייר, ארגון המיפתח של הדף הכפול, איזכורים סגנוניים וציטוטים מעולם האמנות והתרבות, חומריותו והטכניקה של האיור המקורי, קומפוזיציה, צורה, קו, צבע ומסגרת, וכלה בסמלים מוסכמים שהאיור מכיל, בנושא האיור, בתפאורה ובעולם החפצים הקונקרטיים המתוארים בו, הגיבורים, שפת הגוף שלהם ותכונותיהם ההבעתיות. ההתמודדות עם הרכבת כלי מחקרי מובנה ושיטתי, שיכיל מרכיבים מילוליים וויזואליים, תוכניים וצורניים, הנתפשים כטרנסמיטורים אפשריים להעברת ערכים, היתה מן המטרות החשובות בעבודה.

מחקר זה יעסוק, איפוא, בעניינים הבאים:
1. בנית כלי מחקרי חדש שיאפשר בדיקה שיטתית של האיור ושל המימד הויזואלי בספר הישראלי המאויר לגיל
הרך, יגדיר תצפיות הקשורות לעולם התוכן של ערכים "מופשטים" העומדים בבסיסם של האיורים, ו"יזהה"
מסרים ערכיים באלמנטים התוכניים והצורניים של המימד הויזואלי.

2. הרכבת מערכת ערכים שלימה, שלאורה יבחנו ספרי-הילדים המאוירים במחקר אורך אמפירי, תוך אומדן
מחודש של אמיתות המושרשות בתחום זה.

3. בנית מסגרת תיאורטית מתאימה, שתאפשר בחינתם של שני מימדיו של הספר המאויר (המילולי והויזואלי)
באופן מאוזן וזה מול זה, ובו זמנית תציג השערה מבנית על היחס הקיים בין המסרים הערכיים המועברים
דרכם.

4. בחינתם של השינויים שחלו במסרים הערכיים המועברים בספרי-הילדים המאוירים לגיל הרך לאורך זמן
בתקופה שבין קום המדינה ועד 1984.

ההחלטה לבחון ספרי-ילדים מאוירים דווקא מן האספקט הערכי שלהם נובעת משלוש סיבות מרכזיות:
הראשונה שבהן היא הנחת היסוד, הרואה את האובייקטים התרבותיות כהתגלמות מוחשית של ערכים מופשטים. השניה, היא הענין הרב הקיים בחברה הישראלית בנושא ערכים והשלישית היא הקשר הברור בין ערכים וספרות בכלל ובין ערכים וספרות ילדים .

מלבד היותו של הספר המאויר מוצר אמנותי, הוא נתפש בהקשרו הסוציולוגי גם כמוצר צריכה תרבותי, וכמכשיר בידי החברה להעברת ערכיה ודפוסי תרבותה לדור הצעיר, לאחר שאושר ונתמך ע"י מוסדות חברתיים מוכרים כהוצאות לאור. מרכיביו של שני מימדי הספר, המילולי והויזואלי, נתפשו כמערכות סימנים נושאי משמעות ערכית, המשקפות מחד ומטפחות מאידך את התודעה התרבותית בחברה שבה הן נוצרו, ומגיבות על מערכת תרבותית קיימת. הענקת המשמעות על-ידי הפרט מתאפשרת בעזרת הפנמת המערכת התרבותית הקולקטיבית.

גישת המוצא, התופשת את מרכיבי הספר המאויר כסימנים מילוליים וויזואליים האוצרים בתוכנם ובצורתם מסרים ערכיים הניתנים לזיהוי ולתרגום, נשענה באופן ישיר על עבודותיהם של הראל, כהן ושורץ. עבודות אלו היו מרכזיות בחשיבותן בהרכבת הכלי המחקרי בעבודה, בהדגישן את האפשרות לזהות תבניות ותופעות גלויות וסמויות כנשאים של מסרים חברתיים המועברים לילד בגיל הרך.

הספר המאויר כחלק מן ההעברה התרבותית (TRANSMISSION CULTURAL ) הופך למראה כפולת פנים: מצד אחד הוא משמש כסוציאליזטור חברתי, המשפיע על העדפותיו הערכיות של הילד, ומצד שני הוא משמש אינדיקטור תרבותי, המשקף את פני החברה שבה נוצר .

מתוך שתי גישות אלה נסקרו המחקרים התיאורטיים והאמפיריים בתחום מסרים ערכיים בספרי-ילדים מערביים וישראליים, והסתבר כי השאלות המרכזיות דומות באופין: מה מועדף בספרות הילדים, הכלל או הפרט ? האם יש להציג לילד את ה"מצוי", הבעייתי והכאוב, או יש לספק לו עולם "רצוי" ואידאלי ? מהי דמות המבוגר ויחסיו עם הילד ? מהן שנות המפנה בספרות הילדים ? מה תפקידו של האיור ביחס לטקסט ? אלו הלכי רוח חברתיים משקפת ספרות הילדים ?

מאחר שהמשמעות הערכית יוחסה לאלמנטים הללו על ידי צופים וקוראים החיים בתרבות הישראלית, ומתוך רצון לבדוק מוצר תרבות ישראלי מובהק, בדק המחקר אך ורק ספרי-ילדים מאוירים ישראליים מקוריים, שנכתבו על-ידי סופרים ישראליים, אויירו על-ידי מאיירים ישראליים ויצאו לאור בהוצאות ישראליות, ולא התייחס לספרים מאוירים שתורגמו או עובדו ממקור לועזי.

2. ספרות ילדים מאוירת כסימן מעביר משמעות וככלי להעברת תרבות, כסוציאליזטור וכאינדיקטור לערכי-החברה

חלקו הראשון של הפרק יציג בתמצות את ההגדרות התיאורטיות והאופרציונליות המרכזיות, המגדירות את המונח המופשט "ערך". בחלקו השני יוצג הרקע התיאורטי לתפישתו של הספר המאויר כמערכת סימנים נושאי משמעות ערכית, וחלקו השלישי יציג את ההתייחסויות התיאורטיות והאמפיריות לערכים המועברים בספרות בכלל ובספרות-ילדים לועזית וישראלית בפרט.

1.2. הגדרות תיאורטיות ואופרציונליות למונח "ערך"

ליבת התופעה של "ערך" היא נוכחות הקריטריון של העדפה, ונקודה זו חוזרת בכל הגדרותיהם (הלא-הערכתיות) של החוקרים במונחים כ"העדפה", "מידת חשיבות" או "נטיה סלקטיבית". נראה שקיימת הסכמה בין החוקרים והוגי-הדעות בהגדרת מספר מאפיינים פורמליים של המונח המופשט "ערך". הוא נתפש כאידאל אבסטרקטי פוזיטיבי או נגטיבי, שלא קשור למטרות או לסיטואציות ספציפיות, המתייחס לתחומי פעולות ומצבים רצויים או מועדפים, ומנחה לאוריינטציה סלקטיבית של קבלה או דחיה, ובחירה גלויה או סמויה של התנהגות או אירוע. אידאלים אלה משפיעים על הבחירה האנושית מתוך סך אפשרויותיהן של אופנויות התנהגות קוגניטיביות, אפקטיביות ואינסטרומנטליות, ניתן לאמוד את מידת חשיבותם מבחינה אופרציונלית ולסדרם על-פי מידת החשיבות היחסית המוענקת להם .

אחת הטענות הרווחות היא כי ההבדל בין ערכיהם של אנשים וחברות אינו קיים בנוכחותם או בהעדרם של ערכים מסוימים או בשוני ביניהם, אלא באופן סידורם ובאירגונם של הערכים הללו, בהררכיה שלהם ובעדיפויות המוקנות להם, כלומר, במערכת הערכים, הקיימת כמבנה סדור שהנו ספציפי ושונה בכל חברה וחברה. באופן זה, רובם המכריע של הערכים משותף לאנושות רובה ככולה, כשההבדל בין אופי החברות השונות טמון במידת העדפתו של ערך זה על פני משנהו ובהררכיות הקדימויות שלהם, כלומר, בסידור הערכים עפ"י סדר חשיבותם ועפ"י היחסים ההשוואתיים בינם ובין עצמם .

קליינברגר, שמיין את כלל הערכים לערכים פורמליים-צורניים חסרי תוכן מוגדר (אחריות, נאמנות), ולערכים מאטריאליים-תוכניים ברורים ומוגדרים (נאמנות למולדת, חרות הבעה), דן למעשה בפער שבין ערכים כמהויות רחבות ומופשטות ובין נורמות התנהגות ספציפיות כביטוי מוחשי של הערכים, ענין הנידון גם במחקרה התיאורטי של אדר . ואכן, ערכים ניתנים למיון על-פי עקרונות שונים, וסוגי הסיווג השונים נוצרו במטרה להגיע לטיפולוגיה אוניברסלית של מבנה הערכים. ניתן לומר ששני סוגי המיון הבולטים ביותר הם המיון לערכים טרמינליים ולערכים אינסטרומנטליים, והמיון לערכי-פרט ולערכי-כלל.

ROKEACH מיין את הערכים לערכים טרמינליים ולערכים אינסטרומנטליים: בעוד ערכים טרמינאליים מתארים מטרות של יעד סופי כמצבי-הוויה אידאליים כשלעצמם, ערכים אינסטרומנטליים הנם אופני ההתנהגות כאמצעי להשגת מטרתם של ערכים אחרים, טרמינליים באופים. קליינברגר לעומתו, מציע שלא לייחס חשיבות מופרזת להבחנה שבין ערכים אינטרינזיים (טרמינליים) ואקסטרינזיים (אינסטרומנטליים): לדעתו, עניינים רבים עשויים להיות מוערכים על-ידי אותו אדם עצמו בעת ובעונה אחת גם כתכלית בפני עצמה וגם כאמצעי לאיזה דבר זולתו.
המיון לערכים החשובים כשלעצמם (טרמינליים) וערכים החשובים למען השגת מטרה אחרת (אינסטרומנטליים) היווה בסיס לממחקרים רבים, שבהם היה נסיון למצוא את החוקיות התיאורטית המסתתרת מאחורי אופן הופעתם של ערכים שונים. עיקרו של מיון מעין זה מתייחס, לדבריהם של BILSKY & SCHWARTZ, להבחנה המושגית בין סוגי-המטרה השונים של הערכים .
המיון לערכי-יחיד ולערכי-חברה (או ערכי-פרט וערכי-כלל) הנו נסיון נוסף להבנת מערכת הערכים בכללותה כמערכת הנשענת על מבנה פסיכולוגי אוניברסלי הקיים בבסיסם של ערכים אנושיים מעבר לתרבויות ולשוני ביניהן.
המטרה הממוקדת בערכי-כלל היא לעצב ביחיד דרכי התנהגות וערכים, תכונות אישיות, השקפות ודיעות שיכשירוהו לתפקד כראוי בחברה הנתונה כמות-שהיא, להיענות לצרכיה העכשוויים או לאידאלים שלה בעתיד. המטרה הממוקדת בערכי- פרט, היא לאפשר ליחיד לפתח ככל האפשר את כשריו האישיים, לממש את אישיותו היחודית באופן מגוון ולהביע את עצמו, אם כפרט "המסתגל" לחברה ואם כנבדל ממנה באופן בלתי מוגבל ועצמאי.
למיון של ערכי-פרט וערכי-כלל יש הד גם בדיוניהם של הוגי-הדעות, העוסקים בערכים מבחינה חינוכית, פילוסופית ופסיכולוגית.
ROKEACH מגדיר סוג זה של מיון כVALUES — SOCIETAL & INDIVIDUAL, וטוען שמול ערכים אלטרואיסטיים, גם צרכים מנטליים-אישיים מקבלים לגיטימציה חברתית לאחר שעוצבו כברי משמעות ערכית .
מיון זה הוא חלק מחמשת הדיכוטומיות המאפיינות סטנדרטים ערכיים, המרכיבים את אפשרויות הבחירה בתיאורית הכרעת-הפעולה שפותחה ע"י SHILS & PARSONS. המיון מתקיים בכל אחת משלוש רמות ההתייחסות בתיאוריה: ברמת אישיות הפרט, ברמה החברתית, וברמה התרבותית המופשטת, והוגדר כ"אוריינטצת ה'אני' מול האוריינטציה של הכלל" –
"ORIENTATION COLLECTIVITY VERSUS SELF".
ניתן למצוא סוג זה של מיון גם אצל STODTBECK & KLUCKHOHN, הטוענים שניתן לצמצם את תחומי ההתייחסות שסביבן נבנה עולמו של האדם ודרכן נוצרת תרבות, לחמש אוריינטציות מרכזיות. מימד המיון של ערכי-יחיד וערכי-חברה כאחד מתחומי ההתייחסות הוגדר כאוריינטציה של יחסים בין-אישיים (הנעה בטווח שבין העדפה אוטונומית-אינדיבידואליסטית, ובין לינאליות, ז"א, "התיישרות" עם קו חברתי מקובל ומכתיב.

2.2. ספרות ילדים מאוירת כסימן מעביר משמעות וככלי להעברת תרבות

הספר המאויר נתפש כסימן מעביר משמעות, וכאחד מן הערוצים ל"תיכנות" תרבותי, בעצם היותו תוצר מובהק של התרבות שבה יצא לאור (ובכך אין כוונה להסדרה אוטוריטטיבית המגבילה את התנהגותו של הפרט ומחייבת אותו לציות) .
תרבות, בהיותה ישות אמורפית שנוצרה בידי סך-הכל הפרטים האנושיים בתוך מערך תנאים מסוים, פיתחה כוח עצמאי משלה האופף את הפרטים, וניתנת לחקירה רק באמצעות המוצרים המוחשיים שנוצרו במסגרתה וניתנים לצפיה. בהיות הספר המאויר סימן המיוצר, מופץ ומתפקד בתוך תהליך של פעולה תרבותית פומבית מתמשכת, מתווך הספר בין הסופר/המאייר ובין הקורא/הצופה, המהוים חלק מסביבה תרבותית נתונה. המשמעות המוענקת לו על-ידי הקולטים נשענת על התכונות המיוחסות לסימנים שבו, בעצם היותם חלק אינטגרלי מתודעה תרבותית קולקטיבית, המשותפת לחברה שבה חברים הן הסופר והמאייר והן הקורא והצופה. הספר המאויר, כחלק אינטגרלי ממוצריה של התרבות, עובר את אישורם העקרוני וזוכה בתמיכתם הכספית של מוסדות חברתיים כמו הוצאות לאור .

ניתן למצוא התייחסויות רבות, המבליעות באופן עקיף או מתרגמות באופן ישיר הופעות טקסטואליות, תימאטיות וסגנוניות, ללשון של משמעות תרבותית ומסרים ערכים, שהיוו בסיס להרכבת הכלי המחקרי בעבודה הנוכחית .
קשה יותר למצוא התייחסויות המתרגמות הופעות ויזואליות צורניות ותוכניות ללשון של מסרים חברתיים, והדבר מהווה אינדיקציה אפשרית לקושי לפרש באופן חד משמעי מדיום פתוח יותר כמו איור. עקב מיעוט התייחסויות ויזואליות, חסר טיפול מאוזן בטקסט ובאיור והדבר בולט בספרים לגיל הרך, בהם מהווה המימד הויזואלי מרכיב מהותי וחשוב. חסרונם של נוהלים שיטתיים בניתוח תוכן המימד הויזואלי מובן לאור הקושי לחבר "מילון" או "תחביר" אחידים. על אף שהמימד הויזואלי מוגדר כ"שפה", אין לכל מרכיב שלה משמעות ספציפית יחידה: כתם אדום יכול לסמל סכנה, אהבה או מרד, לתאר שדה פרג או להיות נסיון ללמד נושא של צבע. משמעויותיו של כל מרכיב הנן שונות בכל "משפט" קומפוזיציוני ויזואלי ובכל עבודת אמנות. רק העבודה השלמה קובעת את תפקידו ומשמעותו של כל אחד מהאלמנטים הויזואליים.
למרות הקושי להגיע למסקנה חד-משמעית, עוזרים בפענוח משמעויותיה של היצירה הן המרכיבים הקינסתטיים המולדים, המשותפים לכלל האנושות וכמו כן הקונטקסט התרבותי הלוקאלי שבו מעוגנת היצירה.
חיבורים רבים הדנים באיור ספרות-ילדים אינם עוסקים בקשר בינו ובין מסרים ערכיים, אלא בהסטוריה שלו, בדרכי יצורו, במרכיביו האסתטיים, בפונקציות שהוא ממלא ובדרכם האמנותית של מאיירים שונים .
מעטים המחקרים האמפיריים והתיאורטיים, הדנים בקשר בין תכניו וסגנונו של האיור ובין ערכי החברה שבה נוצר .

איכות חזותית היא מהות השקולה למסרים ערכיים. לדעתו של גומבריך, ניתן לתפוש את השינויים הערכיים שחלו במהלך השנים בחברה המערבית מתוך ניתוח סביבתו החומרית של האדם. לדבריו, הפך הקישוט בתקופה הויקטוריאנית למטפורה, והאמנות כעדות לעושר, המציגה לראווה את טעמו הטוב של בעל הבית. העדפת העיצוב המודרני בעל הקוים הנקיים, מרמז על העדפה ערכית לחיים רציונליים. העיצוב המודרני, השואב את המטאפורות הויזואליות שלו מעולם ההנדסה, בתי החרושת וחדרי הניתוח (צורות יסוד, עיצובים פונקציונליים וחומרי כרום-ניקל קרים), מעיד על העדפה ערכית ליעילות וענייניות, דחיית גילויי מתיקות-יתר ו'ייפיוף', הנתפשים כקיטש .
גם JAFFE, תלמידתו של יונג, מנתחת את האמנות המודרנית ואת ביטוייה השונים כסימנים ברי משמעות סמלית, ללא כל שיפוט הערכתי. היא טוענת כי במודע או שלא במודע האמן מעניק צורה לערכים השוררים בזמנו, ערכים שהשפיעו ועיצבו גם אותו. לטענתה, הפך העולם כבר בשנות ה50- וה60- לעולם שנסוג מן הריאליות, לעבר הבנה עמוקה יותר של המהות הבלתי נראית, המסתתרת מאחורי עולם התופעות הנגלה במדע ובפסיכולוגיה, ואמנים כג'וזף אלברס (ALBERS (JOSEF, ג'קסון פולוק (POLLOCK (JACKSON ומרק רוטקו (ROTHKO (MARK נתנו לכך ביטוי ויזואלי בעבודותיהם המופשטות.

DESPINETTE, המתמקדת במאמרה בקשר שבין המאייר לחברה, עושה זאת מתוך הנחת יסוד כי האיור מכיל מערכת התייחסויות תרבותיות דרך צורות, צבעים, טיפוסי הגיבורים והנוף הטבעי והבנוי באיור .
לדעתה, הספר המאויר נתפש כאובייקט המכיל סימנים תרבותיים התלויים בצופנים שונים: חברתיים, טכניים ואישיים. כך, יש קשר בין תאריך הוצאתו של הספר המאויר, סגנונו והטכניקה שלו ובין ויזואליזציה של המטאפורות החברתיות שבו. לדוגמה, פרסום עכשווי של איורי קארל לארסן (LARSSEN (KARL, שנעשו בצבעי מים בסוף המאה ה19- ומתארים את סגנון החיים הישן והתמים, יובן כרגש נוסטלגי העובר על התרבות. הילד אולי לא מודע לעובדה שאיורים אלו מתארים את סגנון החיים הישן, אך העמדות האינטואיטיביות הראשוניות שלו ידריכו אותו לתחושה הנכונה שדרכה הוא יתפוש את אווירת האיור .

AMOR מביא את עיקרי רעיונותיו התיאורטיים של HOLESOVSKY, חוקר איור ספרי-הילדים הצ'כי העכשווי, הטוען כי איור ספרות-ילדים, כמו כל עבודת אמנות, עומד בקשרים עם הקונטקסט החברתי שבו הוא מופיע והנו אמצעי חשוב לעיצוב קו מנחה של מדיניות תרבותית. הוא צריך להתפש כמתווך בין היוצר והחברה, וככזה, בכוחו לספק אינטרפרטציה ברת משמעות. AMOR רואה מחקרים בתחום איור ספרות-הילדים כיעילים לעיצוב קו מנחה של מדיניות תרבותית, זאת משום שלאיכותם של האיורים יש אימפקט המשפיע מבחינה ערכית על ילדים כבוגריה של החברה בעתיד. בצ'כוסלובקיה, בה הפך האיור בספרי-ילדים לחלק בלתי נפרד מן ה"אמנות היפה", הוא חייב למלא פונקציות פעילות באופין, קוגניטיביות, חינוכיות, אסתטיות ויצירתיות בגירוי שהוא מספק ובעקיפין גם כדי להשיג מטרות חברתיות, בחינוך דור שידע לפתח חוש ביקורת וענין בכל המתרחש בעולם האמנות העכשווית .
גם שורץ מתמקד בקשר שבין מסרים ערכיים שנוצרו בחברה בתקופה מסוימת, ובין אופן מרכיביו של האיור ספרי-ילדים. גישתו, המהווה נקודת מוצא, עברה הבניה תיאורטית במחקר זה. במאמרו מוצג המאייר כפרשן וכשותף של המחבר, המגלה באיוריו לא רק את אישיותו המיוחדת אלא גם את ערכיה הסגוליים של תקופתו, ובכך הופך לפרשן כפול: זה של הטקסט וזה של החברה, שממנה הוא חלק. לבדיקת הלך-הרוח התרבותי ולאיתור מסרים ערכיים המועברים באיורים מציע שוורץ אינדיקטורים שונים, כגון: המאפיינים הפיזיים של הדמויות, פעולותיהן ומחוותיהן, יחסי הגודל ומיקום האובייקטים במרחב האיורי, צבעי האיור, הרקע וכמות הפריטים באיור .
בחברה העכשוית, הנשענת פחות על המלה הכתובה ויותר על הדימוי הויזואלי, ממלא הספר המאויר לגיל הרך תפקיד חשוב בטיפוח כושרו של הילד להבנת כוונתם של המסרים החזותיים, ובלימוד חוקיה המיוחדים של הלשון החזותית. האיור והמימד הויזואלי ההוליסטי של הספר מושכים את הילד, מתארים ומפרשים את הטקסט מחד ואת העולם מאידך, ומספקים חוויה אסתטית ודגמי יסוד בהערכת אמנות. חשיבותם של האיור ושל המימד הויזואלי כטרנסמיטורים של ערכים הפועלים על בסיס קומוניקטיבי ריגשי גוברת בעצם היותם אלמנטים ישירים הנגישים לילד בגיל הרך גם ללא תלות בתיווכו של המבוגר.

הפונקציות שממלא האיור בספר לגיל הרך הן רבות. הוא מקביל למלה הכתובה, ממחיש מושגים מופשטים או מספק קונקרטיזציה כאשר דמות הגיבור וסביבתו אינם מתוארים בטקסט, מדגיש או סותר אספקט מסוים מן הטקסט, מפרש ומרחיב את משמעותו על-ידי דימויים שאינם נמצאים בטקסט. האיור עוזר לילד לזכור את הסיפור, מפשט עניינים מורכבים והופכם קלים להבנה, מרחיב את כושר התמצאותו של הילד בסביבתו, מעשיר את עולמו האסוציאטיבי, מקנה לו אט אט רבדים תרבותיים וסמליים, מפתח את הרגש האסתטי ומעדן את חושיו. האיור והמימד הויזואלי ממקמים את הטקסט באווירה ויזואלית ריגושית רבת-פנים, הנותנת לספר כולו את אופיו ואת כוח המשיכה שלו. דווקא "צורתו החיצונית" של הספר היא המהות הקובעת לא אחת את גורל הספר כולו, היא הראשונה המושכת את הילד והיא האחרונה הנותרת במאגר הזכרונות הריגשיים שלו, המזהה זכרון של ספר עם כריכה, צבע העטיפה, סוג האות, הציור, גודל הספר, מידת היותו חדש או עבה יותר מהאחרים.

עם זאת, פעולת הקריאה בקול רם משנה את מאזן מעמדם של הטקסט ושל האיור: הטקסט הופך להצהרה ברורה, מחייבת ומפורשת, בעוד האיור ה"שותק", כמימד התקשורתי הראשוני והמיידי לילד בגיל הרך, הופך לCURRICULUM"- HIDDEN". כך, הטקסט, שהנו למעשה מרכיב מופשט יותר מאשר האיור – הופך לחד משמעי, בעוד האיור שהנו מרכיב מוחשי יותר – הופך לישות הרבה פחות חד משמעית. היחס אל הטקסט המודפס והנהגה בקול רם נוטה להיות "רציני" ו"אחראי" יותר, בעוד האיור "עובר" בדרך כלל ביתר קלות. עצם ההתייחסות אל האיור ואל המימד הויזואלי של הספר כאל "הצורה החיצונית של הספר" מסגירה בעקיפין את האופן שבו הם נתפשים, כלבוש חיצוני, ומכאן גם עראי יותר וחשוב פחות בהשוואה לטקסט, הנתפש כישות "פנימית-מהותית" קבועה ו"חשובה" יותר.

3.2. ספרות הילדים המאוירת כסוציאליזטור וכאינדיקטור לערכי-החברה בעולם המערבי ובישראל

ALBRECHT, אחד החוקרים המרכזיים בתחום הסוציולוגיה של הספרות, טען כי קיימות שלוש הנחות כלליות באשר לקשר בין חברה וספרות. שתיים מהן תפשו את הספרות כאמצעי לשליטה חברתית (הפועלת כמחזקת, מאשרת ומייצבת ערכים ונורמות תרבותיות קיימות), או משמשת כמעצבת (המשפיעה על עמדות הנחשבות לרצויות או לבלתי רצויות). הגישה השלישית, המוגדרת כ"תיאורית-ההשתקפות", תופשת את הספרות כמשקפת מכלול של אספקטים כלכליים, משפחתיים ומוסריים, היא גישה מרכזית במפגש בין הסוציולוגיה והספרות, למרות שלעתים לא ברור אם הערכים החברתיים המובעים בספרות אכן נמצאים גם בחברה או שמא הם נעדרים ממנה, ולכן נמצאים בספרותה כאידאל.

ואכן, במחקר האורך של MACLEOD, שבדק הופעת ערכים בספרות-ילדים אמריקאית בין 1860-1820, הסתבר כי דווקא בתקופה שהיתה פרועה וחסרת יציבות באפיינה חברה בתהליכי שינוי, החלה להכתב ספרות לילדים, שיותר מששיקפה ערכים לאומיים ומוסריים קיימים, הדגישה את המגמות הרצויות שאליהן קיווה המבוגר לחברת את הדור הצעיר, ובטאה רצון ומשאלה יותר מאשר את המציאות. MACLEOD הגיעה למסקנה כי הסיפורת לצעירים בתקופה זו נטתה לעבר גיבוש מוקדם של אישיות אוטונומית בילד כצורה של הגנה כנגד סכנות החיים הממשיים וכמגן בפני חוסר סדר חברתי שהיה רווח באותה תקופה .
עם זאת, רוב המחקרים מצאו כי יותר משהספרות מדגישה ערכים החסרים בחברה, היא משקפת נאמנה את הערכים המצויים בה. ALBRECHT. במחקרו על דמות המשפחה בסיפורים הקצרים בכתבי-עת אמריקאיים פופולריים, מצא כי סיפורים אלו היוו "אינדיקטור תרבותי" ושיקפו את ערכי המשפחה האמריקאית .
הגישה הרואה את הספרות כאינדיקטור תרבותי נבדקה בתחום של ספרות-ילדים. מחקרם של BLOM & WIBERG, שבדק את פרופיל העמדות הקיים בספרי-הקריאה לכתות א', הראה כי ניתוחי-תוכן של ספרות-ילדים בכלל ושל המקראות בפרט מהווים מכשיר מהימן להערכת ערכים חברתיים בחברה, זאת על סמך הופעתם החוזרת ונישנית בשכיחות וביציבות בספרים הללו, המנוצלים כמכשיר סוציאליזציה .

MOELLER & CHARMS DE בחנו במחקר אורך אמפירי ערכים המבוטאים במקראות אמריקאיות לילדים בין השנים 1950-1800, מתוך הנחת יסוד כי הסיפורים במקראות נכתבו בכוונה ברורה כדי לשמש "טרנסמיטורים" של ערכים תרבותיים, וככאלו הם עשויים לתת אינדיקציה לערכים המאושרים באופן "רשמי". תוצאות המדגם העידו כי ספרי-קריאה אמריקאיים לגיל ביה"ס עממיים אכן שיקפו תמורות שחלו בתרבות האמריקאית והיוו מראה נאמנה לערכיה החברתיים, שעברו מאוריינטציה שנשענה קודם לכן על עיקרי האתיקה הפרוטסטנטית, לערכים של אמונה בקבוצה כמקור ליצירתיות ולפעולה. בין השאר נמצא כי עקומת דימויי-המוסר היתה בירידה מתמדת בין השנים שנחקרו, בעוד עקומת דימויי-ההשתייכות הקבוצתית נמצאה בעליה.

אחד המחקרים הידועים הוא זה של MACCLELLAND, שניסה להעריך את רמת ההישגיות במדינות מודרניות עפ"י ניתוח תוכנם של סיפורים לילדים, ומצא מיתאם גבוה בין רמת צורך ההישג המופיע בספרי-הילדים שבדק, ובין רמת ההתפתחות הטכנולוגית וההשקעה בה ב21- מדינות .

הוא הצביע על שלוש נקודות מרכזיות: האחת היא כי סיפורים אלו נוטים לשקף מוטיבים וערכים תרבותיים הרווחים בחברה הן בצורתם הסיפורית והן בנושאים ובעלילה, וחברה הנמצאת בתהליך טכנולוגי התפתחותי גבוה תשפיע על צורך ההישג של היחיד החי בה דרך שיטת החינוך וסיפורי-הילדים היוצאים בה לאור. המסקנה השניה היתה, כי מאחר שספרי-הקריאה הללו נוטים להיות סטנדרטיים, מתורגמים ונקראים על-ידי רוב הילדים באותו גיל – הם מייצגים מעין "תרבות פופולרית" ונתפשים כהולמים עבור כל הילדים ולא עבור שכבה חברתית מסוימת. מסקנתו השלישית היתה, כי ספרי-הילדים מטיבם, ובמיוחד אלו המיועדים לגיל הרך, הנם פחות מעודנים ומורכבים והמסר שלהם ישיר וברור יותר.

במהלך פרויקט מחקר בדק MACCLELLAND מספר רב של סיפורים שנכתבו לילדים בכתות ג' ו-ד' בכארבעים תרבויות שונות בעולם, והסיק שהערכים המופיעים בספרות-ילדים פופולרית זו משקפים בעזרת הנושאים ודמויות הגיבורים את ערכי החברה הבוגרת, ואלו משתנים מתרבות לתרבות. לדבריו, לומד הילד מקריאת הסיפורים את מה שהמבוגר רואה כחשוב: הם גם משקפים את החברה וגם מעצבים את מערכת-הערכים שהילד מפנים, זאת ללא כוונה מודעת או א-פריורית מצד היוצרים. MCCLELLAND מצא כי בעוד ערכים ונושאים זהים נוכחו בכל ספרי-הילדים בארצות השונות, הודגשו בכל ארץ רק כמה מהם, והם ששיקפו יותר מכל את תרבותה המיוחדת ואת הערכים שנתפשו חשובים באותה חברה. הדבר מחזק את ההנחה, כי רוב הערכים משותף לאנושות כולה, וההבדל בין ערכיהן של החברות משתקף בהררכית העדיפות המוקנית להם .

הספר המאויר לילדים עבר במהלך שלוש מאות שנותיו שינויים דינמיים, והפך מספר בעל גישה ערכית מוסרית ולימודית מובהקת, לספר התומך בשעשוע, בהנאה ובפיתוח רגישות אסתטית כערכים לגיטימיים, השווים בערכם לאלו המוסריים, ומאוחר יותר העז להציג קונדסות ואף אלמנטים של בקורת חברתית גלויה. המימד הויזואלי בכלל והאיור בפרט מלאו תפקיד הסטורי חשוב בספרות-הילדים בגישור בין שתי הגישות הערכיות המנוגדות, של לימוד ומוסר מול הנאה וחווייתיות, ואיפיין את השינוי שחל לאורך השנים בערכי החברה ובגישה החינוכית כלפי הילד .

המעבר מספרות-ילדים שנשענה על ערכי מוסר ולימוד לספרות המתמקדת בערכים של הנאה ועולם אידאלי, העובדה שכל ארץ מתאפיינת במסרים ערכיים המיוחדים לה ובחינה מחדש של מהות הערכים המועברים בספרות ילדים מעלה אחדות מן השאלות המרכזיות המעסיקות את חוקרי ספרות הילדים בעשור האחרון:
האם הערכים המועברים בספרות הילדים הנם אכן ערכים אוניברסליים, או האם אלו ערכים המייצגים את המעמד הבינוני הגבוה ואת העליתות הדומיננטיות ? מה ראוי להציג לילד בספרות הנכתבת ומאוירת עבורו – את הרצוי או את המצוי ? תמונת עולם אידאלית, תמימה והרמונית אך לא תמיד מציאותית או מציאות פגומה אך אותנטית, וזאת, כדי למנוע בנית מושגים מסולפים על העולם, לספק כלי התמודדות, ולעורר מודעות לבעייתיות ולדה-הומניזציה ? מה בולט – ה"אני" או ה"כלל", ומה משניהם מועדף בקונפליקט של פרט מול חברה, בספרות המיועדת לילד, במיוחד בחברה שבה הכלל היה ערך מרכזי ? האם האיור ממשיך למלא תפקיד "שותק" המעביר ערכים שונים מאלו שבטקסט ? מהו אופי היחסים בין ילד ובין המבוגר, ומהי דמות המבוגר בספר-הילדים ? האם קיימות שנות מפנה הניתנות לאיתור, ואלו ערכים מפנים מקומם לאלו ? עד כמה ספרות-הילדים היא תכלית לעצמה, עד כמה רצויה בה הופעה מגמתית של ערכים ובאיזה אופן ?

ספרות-הילדים היא תכלית לעצמה, והדבר הודגש בדבריה של לאה גולדברג, שהבליטה את ערכה הספרותי ההומניסטי-אסתטי, בניגוד לסופרי ילדים ישראליים אחרים בשנות קום המדינה, שראו את הספרות כאמצעי מרכזי לחינוך לערכי לאום. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מן העובדה שספרות זו גם משפיעה ומחברתת. המגמתיות הערכית והחיברות הגלוי בלטו יותר בספרי-ילדים מן המאות הקודמות ובמשטרים הטוטאליטריים, בהם החינוך והוצאות הספרים מכוונים מגבוה, אך נמצאו באופן סמוי יותר גם במשטרים דמוקרטיים ובחברות מתירניות .

DELL' Oבדקה את תפקידה המחברת של ספרות-הילדים בחברה הסובייטית של שנות ה70- במאה ה20- ואת הסתגלות הילד לנורמות המותרות, דרך תוכן המסרים הערכיים בספרי הלימוד בבתי"ס עממיים ואת הקשריהם לאיפיוני החברה הסובייטית, לאור רשימת הערכים שאושררו בה רישמית: קולקטיביזם, משמעת, אהבת עבודה, פטריוטיזם, אתיאיזם והאינטרנציונליזם של הפרולטריון. ממצאי המחקר מגלים כי המסרים הערכיים בספרי-הלימוד הסובייטיים נשענו באופן בלעדי על הקוד המוסרי הקומוניסטי, היו חד משמעיים באופן מודע, והועברו תוך בקורת קפדנית, בעזרת פניה לילד בלשון נוכח, בטון נמרץ ואופטימי ותוך שימוש בסמלים מוסכמים כמו הדגל הלאומי, הכוכב האדום, דמויות סמכות כלנין, ומונחים "טעונים" כ"אמא אדמה". במחקר נמצא כי הערך המרכזי המופיע בספרי-הלימוד הוא 'פטריוטיזם' ובו תלויים כל שאר הערכים .

MACLEOD, הטוענת כי הספרות הנכתבת לילדים מספקת בכל תקופה מקור מעניין למחקר תרבותי, בהציגה את הערכים שהחברה אישרה (VALUES (APPROVED, ערכה מחקר אורך, המשווה את ספרות-הילדים האמריקאית משנות ה30- לזו העכשווית של שנות ה80-. היא הסיקה כי שנות ה60- של המאה הנוכחית היו שנות מיפנה בספרות-הילדים האמריקאית מבחינת הערכים החברתיים ודימויי הילד ותקופת הילדות שהעבירה: מעולם אידאלי, המורכב ממבוגרים סמכותיים ומושלמים, היא הפכה לספרות המדגישה את המימד הריאליסטי-כאוב בחיים, וגם עולם מבוגר היה חסר אותם מירשמים ערכיים בטוחים המקנים לו זכות הטפה .

גם SADKER & SADKER בספרם הביקורתי מצדדים בשיקוף ריאליסטי של המציאות. הם מתמקדים בשאלה כיצד נושאים כגירושין, מוות, מין, משפחה, דמות המבוגר ובעית-המיעוטים האתניים מתבטאים בספרות-הילדים האמריקאית כיום, בחברה שהסירה את הטאבו מעליה, ושינתה את סגנון חייה. הם יוצאים בדרישה לזיהוי עירני של הערכים הסמויים המועברים בספרות ילדים, ומאמינים כי הילד חייב להתעמת עם המציאות והחברה סביבו, וספרות-הילדים היא מכשיר מתאים מאין כמותו למטרה זו .

ספרו הבקורתי של DIXON, שבדק את תכניהם הנסתרים אך "האמיתיים" של ספרי- ילדים פופולרים בעבר בהווה (כמו אלו של אניד בלייטון, ספרי-הקומיקס, ו"רובינזון קרוזו"), ובחן מרכיבים סמויים כמין, גזע ומעמד, מראה כיצד רעיונות-מפתח אינם משתנים: המשפחה נשארת קונבנציונלית, הסטריאוטיפ המיני נשאר קבוע, ואורח הדיבור מחזק את נורמות ההתנהגות של המעמד הבינוני הגבוה בחברה הבריטית הבורגנית. המבנה החברתי של המעמדות עצמם אינו עומד לבקורת, והזרים מוצגים בספרי-הילדים האנגליים כ"מצחיקים" בהשוואה לאדוני-הארץ הלבנים, תוך הנצחת דעות קדומות והתנהגות אנטי-סוציאלית של החברה שבה נכתבו הספרים .
בעית "פרט" מול "כלל" לא היתה מרכזית בספרות-הילדים הלועזית, אך השתקפה במחקרים שדנו בקשר בינה ובין ערכים. SHANNON, שבדק ספרי-ילדים שהפכו לרבי-מכר בין 1982-1978 באמריקה, בחן א התנהגותו של הגיבור הראשי בהתייחס לשאלה האם נקודת מבטו קולקטיביסטית או אינדיבידואליסטית ואינה מתחשבת בחברה הקרובה. הוא מצא שקיימת נטיה להתמקדות ב"אני" מ י להתאמץ להגיע להרמוניה עם הזולת .

בעוד שאלת זהות המעמד שערכיו משתקפים בספרות-הילדים הישראלית לא עלתה עד כה כנושא מחקרי מרכזי, אולי מעצם העובדה שישראל לא תפשה עצמה כחברה מעמדית סגורה מבחינה הררכית, שאלת הפרט מול הכלל ויחיד מול חברה היתה מן השאלות המרכזיות שהעסיקו את החוקרים העוסקים בספרות-ילדים ישראלית.
הנושא בספרות-הילדים, שנתפשה בעבר כספרות המגוייסת לשירות הכלל והפכה להיות ספרות המתמקדת ברווחתו של הפרט, הוא מן המוקדים המרכזיים בחקר ספרות-הילדים הישראלית, העוסקת בו זמנית לא רק ב'אינדיבידואליזם' כערך, אלא גם בערכי בקורת חברתית, בהצגת המציאות כפי שהיא, וביחסי ילד-מבוגר.

ספרות-הילדים העברית שלפני קום המדינה נתפשה כספרות ששיקפה את רוח החברה, בהדגישה את האינטרס הלאומי כערך עליון, אקטיביזם ויוזמה, דבקות, אומץ לב ותחושת השתייכות חברתית. הקרבה ומאמץ היו עיקר המסר האידאולוגי הלאומי-פטריוטי, שהועבר גם בספרות-הילדים ובמקראות העבריות לבתי-הספר ובאמצעותן ביקשו מורי הדור להביא את הדור הצעיר לידי הזדהות עם ערכים ככיבוד העבודה, חלוציות, שיתוף, מאבק עיקש להשתרשות בארץ וגבורה. ספרות זו הוגדרה כ"ספרות מגויסת", בעלת איפיונים סמליים (הקרן הקיימת לישראל, קופסת הקק"ל, תוצרת הארץ), ונותרה כזאת גם לאחר קום המדינה, בשקפה חברה שבה היו יותר ערכים ברורים מאשר סימני שאלה. תיאורי הנוף בספרות-הילדים הישראלית בשנות ה40- ואף עד שנות ה60- היו בעלי אינדיקציה פטריוטית בתיאורי-טבע כפרי-חקלאי מעובד של פרדסים, בצד טבע פראי של הערבות בנגב .

מסרים ערכיים שבאו להשריש אידאולוגיה קולקטיביסטית ולאומית רווחו בספרות הילדים הישראלית בסביבות קום המדינה, ומול טענותיה של לאה גולדברג באשר לחשיבות ספרות הילדים כשלעצמה וחיוב השמירה על רמתה האמנותית, טענו סופרים רבים בתקופה זו כי ספרות-הילדים חייבת לשמש אמצעי להשגת מטרות חינוכיות כגון אהבת המולדת וחישול האופי, בדומה להלך-הרוח ששרר ברוסיה הסוציאליסטית לאחר המהפכה.

עם זאת, ספרות זו, יותר משהיתה "ספרות מגוייסת" מטעם אוטוריטות כלשהן היתה ספרות "מתגייסת" בבחירה מלאה על-ידי יוצריה. יש לזכור שהיא לא ניסתה להטיף לאידאולוגיה הירואית רצויה מתוך מצב הפוך, אלא היתה חלק אינטגרלי שנבע ישירות מן המציאות הממשית, ושיקפה את המצוי המציאותי במסגרת מהפכה ציונית-סוציאליסטית אותנטית, ששיאה בחיי הקבוץ, שתועדו בספרי-ילדים רבים .

COOPERMAN, התופש את ספרות-הילדים הישראלית לגיל הרך כמראה להתרחשויות חברתית ובטחונית הישראלית, הדגיש כי בשנות קום המדינה ובשנות ה50- נעשה נסיון מכוון להוציא לאור ספרות-ילדים מקורית שתשקף את המציאות הישראלית הרצויה, ותבליט את חיי הקבוץ כאידאליים עבור הילד. עם השנים וכתוצאה מחשיפה לאמצעי התקשורת, עלה הביקוש לספרים מתוחכמים יותר, ושנות ה70- נתפשו כשנות מיפנה באיכות ההפקה ובאסתטיקה הויזואלית של ספרי-הילדים. ככל שרמת ההפקה עלתה, כך ירדה, לדעת של COOPERMAN, הרמה הספרותית- לשונית. הסתגלות חברתית ובעיות חריגות היוו נושאים חשובים בספר-הילדים הישראלי העכשווי, המאופיין בתיאור חיי יום-יום וסיטואציות ריאליסטיות. בספרות עכשווית ריאליסטית מעין זו, בלט חסרונם של ספרים העוסקים בבעיה הביטחונית, והתעלמות זו מתפרשת כסימן לאי נוחות פסיכולוגית שחשה החברה הישראלית לגבי השאלה הערבית .
ואכן, כל עוד קיימת במציאות הישראלית אפליה סטריאוטיפית מסלפת ותחושת עליונות של קבוצה אחת על חברתה או של פרט אחד על חברו – לא תיתכן ספרות שתתעלם מהצורך לבקר ולפתח מודעות חברתית ופוליטית. מסקנה זו עולה באופן חריף ממחקר בקורתי חשוב של כהן, העוסק בהשתקפות הסכסוך היהודי-ערבי בספרות הילדים הישראלית ובדימויו של הערבי בה. מממצאי המחקר עולה כי מעטים מאד הנם הספרים המציגים את הערבי כאדם רב-מימדי, או מתארים יחסים בין-אישיים נורמליים בין יהודים וערבים .

אחד השינויים שאובחנו בטקסטים של ספרות-הילדים הישראלית המקורית והמתורגמת, הוא המעבר מחינוך לגאווה לאומית ואהבת מולדת, תוך הדגשת מחויבותו של היחיד למפעל החברתי – לעבר אינדיבידואליזם המעמיד את הילד במרכז. כיום, אומר כהן, תפס העיסוק בעולמו של היחיד, בבעיותיו האישיות ובמצבו האנושי את ההתמקדות בערכי-לאום, שהצטיינה בהיעדר מוחלט של בקורת חברתית או פוליטית. ספרות-הילדים בשני העשורים האחרונים בישראל היא לדבריו, ספרות המדגישה את האינדיבידואל, אך רואה את תפקידה גם בקריאה להטלת ספק בקיים ובחינוך לראיה בקורתית. ספרות זו, שנושאיה ודרכי ביטויה הומוריסטיים וסאטיריים, היא ספרות השואלת שאלות, מחנכת למודעות פוליטית וחברתית, תומכת בזכות לסרב, שוברת סטריאוטיפים, חושפת צביעות ומוסר כפול ומחסנת בפני עריצויות למיניהן. המציאות בטקסטים העכשווים ועולם הילדות בכלל זה, אינם גן עדן, והתקווה טמונה בהתמודדות עם הקיים .

הבלטת ה"אינדיבידואלי" בטקסטים של ספרות-הילדים אובחנה על-ידי כל חוקרי ספרות-הילדים הישראלית, וכל אחד מהם התייחס לאספקט אחר של המגמה .

ברגסון, הרואה את הספרות כביטוי לערכים החשובים למחבר, אומר כי מערכים הנוגעים לכלל החברה חלה תזוזה מדאיגה לעבר עולם אגוצנטרי, המבליט את צרכיו של הילד. ה"אני" הדובר הוא ה"אני" הילדי, והמרד נגד המבוגר ונגד המוסכמות המקובלות של נימוס והתחשבות, הוא מן האלמנטים הבולטים בשירה העכשווית לילדים. לדבריו, התנתקה שירה זו כמעט לחלוטין ממוטיבים לאומיים והיהודיים, ואימצה מגמה של פסיכולוגיזם-אוניברסלי).
שותפה לדעה זו היא ברזילי, המונה מספר מוטיבים מרכזיים, המאפיינים את השירה המודרנית לילדים: המשאלה להיות גדול ועצמאי ולהתקבל כחבר בעל ערך בעולם המבוגרים; מחאה על זלזול המבוגר בילד; תוכחה על צביעותו של המבוגר ובניית מערכת של מסרים ערכיים הממוענים באופן עקיף אליו, כמתווך, ובאופן ישיר אל הילד; הנמכת הלשון ושימוש בשפה ילדית בכוונה להבליט את לשונו הייחודית של הילד .

גם אלמוג מאבחנת שני שינויים מרכזיים שעברה ספרות-הילדים מן המאה הקודמת ועד ימינו. הראשון שבהם, הוא המעבר מספרות "מגוייסת", שראתה את עיקר תפקידה בחינוך האדם לשלימות ולקונפורמיות ע"י תיאור דמותו של הילד הממושמע, לספרות "משחררת", היוצרת עבור הילד אפשרות להנות מעולם התופעות הפנימי והחיצוני ללא רגשות אשם. השינוי השני מתמקד בהעמדת הילד במרכז, במקום בו עמדו בעבר אידאלים חוץ-פרסונאליים: השיר החדש מציג את גיבוריו לא כסטראוטיפים אידאליים אלא כפרטים בעלי ייחוד משלהם. בשיר העכשווי, ההופך להיות מתוחכם יותר, מוצגות בפני הילד עובדות חיים בצד התלבטויות פסיכולוגיות, תוך התרסה נגד הנסיון להציג את העולם כאידאלי. עם זאת, שבירת המוסכמות בשיר העכשווי עלולה, לדעתה של אלמוג, להביא לאנרכיה חינוכית.

כרמי-לניאדו מבקרת את הרדידות הערכית שעוברת ספרות-הילדים בארץ, וקושרת אותה לפירוד שחל היום בין שלושת מרכיבי המציאות עפ"י משנת בובר: אלוהים, עולם, אדם. בעשור הראשון של המדינה, לדבריה, היו לילדים סופרים שהיו משכמם ומעלה. לעומת זאת, בעשור השני למדינה נעלמה התרבות האליטיסטית, אט אט נעלם גם הטבע והשתלטה התרבות המטריאליסטית-פראגמטית, הקשורה ליצריות, לעכשויות ולחומרנות. לדעתה, ספרות-הילדים הישראלית חדלה מלעסוק ברוחני, בניצחי, באלוהי ובעליון שבאדם במובן הערכי, ולאחר שסילקה מתוכה גם את הרגש – הריהי מתמקדת כעת ב"אני" חסר אידאלים .
הראל, במאמר התנגדות חריף לשיטת ניתוח זו, האמורה להבין את אקלים הדעות הערכי מתוך "המשתקף" בספרות-הילדים הישראלית, תוך כליאתה בסד פילוסופי א-פריורי, מציין כי בעשור השני והשלישי השתנתה המציאות התרבותית בישראל, ונתנה לגיטימציה ומעמד מועדף לתיאור עולם החפצים האינדיבידואלי, היום- יומי והקרוב של הילד, מבלי שהדבר יעיד כהוא זה על העלמותו של היסוד ה"גבוה" יותר בחייו של האדם .

חסרונה של מערכת ערכים שלימה יותר שלאורה יבחנו במחקר אורך ספרי הילדים הישראליים לגיל הרך, והעובדה שהתמורות הערכיות הצטיירו מתוך ניתוח הטקסט בלבד ולא סיפקו תמונה מלאה, עוררו צורך במסגרת הגדרתית חדשה למחקר זה.

3. המסגרת ההגדרתית של המחקר

במחקרי העבר שעסקו בנושא של ערכים בספרות-ילדים לא הוצעה תיאוריה מבנית והמימד הויזואלי לא נבדק באופן מאוזן בצד המימד המילולי, למרות היותו מרכיב חשוב בספרי-ילדים לגיל הרך.
המסגרת ההגדרתית של המחקר עוצבה על-ידי משפט מיפוי, שהיבנה וסיכם באופן תיאורטי באמצעות טכניקת השטחות את עולם התוכן של מסרים ערכיים בספרי- ילדים מאוירים על שני .

משפט המיפוי הוא טכניקה שאיפשרה בנית השערות לגבי המבנה האמפירי של הערכים, המבוססות על תפקידי שטחות התוכן שלו. ארגון החומר הנחקר על-ידי משפט מיפוי איפשר קישור בין עולמות תוכן שונים (עולם התוכן של הספר המאויר ועולם התוכן של ערכים), סיווג את התופעות הנחקרות לשטחות, תיאר באופן פורמלי את המשתנים ואת עולם התצפיות הנחקר, והציג את טווח התשובות האפשרי. האלמנטים המרכיבים את השטחות נבנו על בסיס תיאורתי-הנמקתי וארגון השטחות היווה למעשה השערה מבנית, שנבדקה באופן אמפירי.
משפט המיפוי, כמסגרת הגדרתית הנשענת על שטת השטחות, מאפשר בדיקה אמפירית שיטתית של מבנה התיאוריה שהוצעה. למסגרת ההגדרתית, המבליטה דמיון ושוני בין המשתנים השונים, ניתן לקשר שיטת עיבוד נתונים כ- SSA, המתארת באופן בו זמני סוגים שונים של דמיון ושוני בין המשתנים, ומציגה אותם על גבי מפה דו-מימדית, באופן המתאים לדמיון ולשוני האמפיריים הקיימים בין משתני המחקר כפי שהתקבלו במטריצת מתאמים. ככל שהמיתאם בין משתנים גבוה יותר – כך מיקומם על מרחב מפת הSSA- יהיה קרוב יותר, בעוד משתנים שהמיתאם ביניהם נמוך – יוצגו כשתי נקודות רחוקות מזו מזו על פני מפת הSSA-.
להלן משפט המיפוי המגדיר את תחום המסרים הערכיים בעבודה זו:

משפט המיפוי להגדרת המסרים הערכיים בספרי-ילדים מאוירים לגיל הרך

שטחה א: אספקט הניתוח
(1.במימד המילולי)
אופן ההופעה (=ההעדפה) של מסר ערכי המועבר בהקשר
(2.במימד הויזואלי)

שטחה ב: מושא ההתייחסות שטחה ג: רמת ההתייחסות
(1.פרט )
(1.אישי ) (2.משפחה )
למושא התייחסות (2.בין-אישי) ברמה של ה- (3.חברה /קהילה )
(3.אל-אישי ) (4.מדינה/אומה/עם )
(5.קוסמוס/עולם/טבע)

שטחה ד: מסגרת ההתייחסות שטחה ה: רכיבי ההתייחסות
(1.בתוכן) (1.טקסט )
כפי שבא לידי ביטוי ההצגה של (2.סמל מוסכם )
(2.בצורת) (3.סימן צורני)

(חיובי רב)

בטווח הנע בין אופן הופעה עד מבחינת היחס כלפי הערך המועבר
(שלילי רב)

בספר מאויר לגיל הרך.

1.3. אופן ומידת הופעתו של המסר הערכי ואפשרויות הטווח במשפט המיפוי

עצם ההופעה של מסרים ערכיים בספרי-ילדים נתפשה במחקר זה כשוות-ערך למידת ההעדפה הערכית שלהם, מתוך הנחת יסוד שבעולם המו"לות עצם ההחלטה הבאה מצד מוסד תרבותי-פיננסי, פרטי או ציבורי, להשקיע כספים בהפקתו ובהפצתו של ספר, היא עדות להיותו מוצר, המכיל הצהרה ערכית הנתפשת כחשובה דיה הן על היוצרים הפרטיים שכתבו ואיירו אותו והן על-ידי המוסדות התרבותיים, שהעבירוהו את מחסום הבקורת המערכתית והמקצועית שלהם.
הספר המאויר המודפס אינו נתפש כתופעה מקרית, ומידת העדפתם של מסרים ערכיים המועברים בו היא פועל יוצא, העומד ביחס שווה למידת חשיבותם הרבה או המועטה (באותו אופן – גם אי הופעתם).
יחד עם עצם ההופעה (=ההעדפה), התייחס המחקר גם לאופן ההופעה של המסרים הערכיים, הנע בין 1 ("שלילי רב") ועד 7 ("חיובי רב"), והמעיד על כיוון ומגמת הופעתם ועל עוצמת ההעדפה של המסרים, כאשר 4 מציין "לא הופיע". השטחה שציינה זאת היא שטחת הטווח.

מלבד שטחת הטווח הסדורה, כלל משפט המיפוי שש שטחות: שלוש שטחות תוכן בעלות השערות מבניות, ושתי שטחות אופן, שארגנו את מרכיבי הספר המאויר.

2.3. שטחת אספקט הניתוח: המימד הטקסטואלי והמימד הויזואלי (שטחה א)

בשטחה הראשונה הוגדר אספקט הניתוח – המימד המילולי מול המימד הויזואלי, כשני סוגי מדיה שונים באופים, המילולי – לינארי ומשמעות המסר מתגלה בו בהדרגה, בעוד הויזואלי – גלובלי וסימולטני. הטקסט נתפש כחד משמעי יותר באופיו בעוד האיור והמימד הויזואלי נתפשים עמומים יותר, ועם זאת טעונים בפרשנות ורבדים נוספים שאין המלה הכתובה יכולה להביעה .
יתר על כן, האפקט החווייתי והפסיכולוגי המתקבל משתי שפות צופן אלו הוא שונה, או במלים אחרות "המדיום הוא המסר". יש לזכור שלמרות היות המימד המילולי הגרעין הרעיוני הראשונן בספר, הרי דווקא המימד הויזואלי הוא זה הבונה את החוויה החושית הסוגסטיבית המיידית .

לאור האמביוולנטיות של צמידות האיור לטקסט והריחוק ממנו בעת ובעונה אחת, ומידת הקירבה או הפער בין הערכים המועברים בשניהם, סביר להניח כי קיים הבדל במגמות ובאופן העברתם של המסרים, אם אכן המדיום הוא המסר. השטחה שוערה איפוא כשטחה צירית במבנה שלה, בה המסרים הערכיים המועברים במימד המילולי יהיו קרובים יותר זה לזה באופן המבדיל אותם מן המסרים המועברים במימד הויזואלי (ראה תרשים א).

3.3. שטחת מושא ההתייחסות: אפיקי ההזדהות (שטחה ב)

השטחה השניה שוערה כשטחה מקטבת והציגה את מושא ההתייחסות, שמיין את כלל המסרים הערכיים לשלוש אוריינטציות ערכיות קוטביות מרכזיות (אישיות, בין-אישיות, אל-אישיות), המתבטאות במושאי המימדים המילולי והויזואלי . השטחה, המתייחסת למסרים הערכיים שהועברו בספרים לגיל הרך, ומהוים הנחיה להתנהגות רצויה, היוותה למעשה הרחבה של הסיווג האוניברסלי לערכי-פרט מול ערכי-כלל, כאחד ממוקדי העניין המרכזיים בחברה .

ההחלטה לעדן את ערכי-פרט וערכי-כלל לשלוש אוריינטציות נבעה מן ההכרה כי האדם אינו יצור ביולוגי, פסיכולוגי וחברתי בלבד. יחד עם הגשימו צרכים אישיים ביולוגיים וחויתיים, צרכים בין-אישיים פסיכולוגיים וחברתיים, מממש האדם בחייו גם תופעות רוחניות אל-אישיות, המגשימות עצמן בחיים הריאליים (ללא קשר לזרם אורתודוכסי) או כהגשמתה של אידאולוגיה כלשהיא.

כאשר מושא ההתייחסות ביצירה יהיה אישי, הוא יגע בעולמו של היחיד, וינחה את הנמען החיצוני להשקיע באפיק זה את כוחותיו המנטליים. כאשר הוא יהיה בין-אישי, כל עיקרה של ההנחיה תמקד בקשר אינטראקטיבי בין היחיד לאחרים. כאשר מושא ההתיחסות אל-אישי, הוא יתאר דבר מה שהנו מעבר ליחיד, הרומז לקשר עם מהויות רוחניות או אידאולוגיות. השטחה הוגדרה כשטחה מקטבת, ששלושת מרכיביה מנוגדים זה לזה, יוצאים ממרכז משותף, וסדורים באופן מעגלי במרחב (כ"פרוסות עוגה") (ראה תרשים ב) .

4.3. שטחת רמת ההתייחסות: תחומי חיים (שטחה ג)

השטחה השלישית, רמת ההתייחסות, שוערה כשטחה מווסתת, בהגדירה את רמות תחומי-חייו של הילד בגיל הרך, המתרחבים בהדרגה מתחום צר ועד להכרת תופעות העולם (פרט, משפחה, קהילה/חברה, מדינה/לאום, קוסמוס/עולם).
אופיה התוכני של שטחה זו נובע מן הריחוק הגדל והולך של כל שטח חיים ביחס לצרכיו המיידיים-אגוצנטריים של הילד, ונשענה על מחקרים תיאורטיים בתחומי סוציולוגיה, חינוך לערכים, ספרות ילדים ופסיכולוגיה, שציינו חמישה תחומי חיים מרכזיים, הנעים מהתמקדות צרה ב"אני" אגוצנטרי מצומצם, אך מתרחבים תוך התמודדות עם "העולם", לעבר הזדהות עם המשפחה, החברה, הלאום והקוסמוס (ראה תרשים ג).

המסרים הערכיים הנבדקים, הבנויים על בסיס צירופי האלמנטים משטחות ב' ו-ג' במשפט המיפוי, פורטו בתוספת האינדיקטורים לזיהוים במימד המילולי ובמימד הויזואלי.

5.3. שטחת אופן הביטוי התוכני והצורני בהצלבה עם שטחת רכיבי ההתייחסות של הטקסט, הסמל והסימן הצורני (שטחות ד ו-ה)

אחת ממטרות המחקר היתה בנית כלי שיאפשר זיהוי מסרים ערכיים בספרי-ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך מקום המדינה ועד ימינו. שטחות ד ו-ה הן שטחות אופן, שבהצטרפן יחד הן מפיקות את סך הקטגוריות הדרושות לזיהוי הופעתם של המסרים הערכיים בשני המימדים – המילולי והויזואלי. שטחות אלו תוצלבנה, והאלמנטים שלהן ישולבו: "תוכן" ו"צורה" עם "טקסט", "סמל" ו"סימן צורני".
בשתי השטחות הללו הסדר הפנים-שטחתי נשמר באופן אחיד: מרמת מופשטות קטנה לעבר רמת מופשטות גבוהה יותר.
בשטחה ד' המעבר הוא מאלמנט מס. 1, התוכן (=ה"מה"), שהנו האלמנט הסיפורי בטקסט ובאיור, הניתן להגדרה קונקרטית יותר (החומרים התימאטיים, הנושא, מאפייני הדמות, העלילה, הרקע והסיטואציה), לאלמנט מס. 2, הצורה (=ה"איך"), שהנו אלמנט מופשט יותר בטקסט ובאיור (ארגון ועיצוב החומר, לדוגמה, טון, מטאפורות, סגנון דיבור, מרכיבים ויזואליים כקו, טכניקה, איזכורים אמנותיים וכו').
גם שטחה ה' נעה מרמת פורמליות הגדרתית גבוהה יותר לעבר רמת פורמליות הגדרתית נמוכה יותר: החל מסימן "סיפורי" הקרוי במחקר זה "טקסט" ומעביר תכנים של ה"מה", היא נעה לעבר סמל, שהנו דרגת ביניים המשלבת תוכן סיפורי ("מה") יחד עם סימן צורני מופשט המגדיר את התוכן ("איך"), וכלה בסימן צורני, ה"איך", המבוסס על תפישה אינטואיטיבית מולדת וידע תרבותי נרכש.

האלמנטים שמתוכם ניתן לגלות את המסרים הערכיים במימד המילולי נעים בהדרגה במחקר זה מן ה"מה" אל האיך", ושלושה רכיבים מרכזיים בונים את מסגרת ההתייחסות אל תוכן הטקסט וצורתו:
הראשון שבהם הוא "תוכן הטקסט", כלומר, התחום התימאטי של הטקסט, הז'אנר, דמות הגיבור ודמויות אחרות סביבו, דרכי דיבורם, פעולותיהם, מחשבותיהם ועולם הרגש שלהם, הקונפליקטים הפנימיים או החיצוניים שהם עוברים, העלילה והאופן שבו מסתיימת היצירה, ה"תפאורה" והסביבה החומרית שבה פועלות הדמויות.
הרכיב השני הוא "סמלים מוסכמים", כלומר, סמלים תרבותיים בעלי פירוש תרבותי משותף, מוסכם וידוע .הרכיב השלישי הוא צורני-מבני, וכולל את ה"איך" מבחינת מבנה הטקסט, הטון, שמות התואר, מטאפורות, סוג הפעלים וזמניהם, התחביר המעצב את הטקסט וצורתו הגרפית החיצונית של הטקסט (הדפסה בפורמט "מרובע" ומוכר או עיצוב חריג) .

על מציאותם של מסרים ערכיים במימד הויזואלי ניתן להסיק מתוך שלושה רכיבי התייחסות מרכזיים:
הראשון שבהם הוא תוכן "הטקסט העובדתי" הקיים באיור, כלומר, "הסיפור" שמספר האיור. מרכיב תוכני-סיפורי זה כולל את נושא האיור, האובייקטים המתוארים בו, שפת הגוף שלהם, איפיוניהם הפיזיים, תכונותיהם ההבעתיות והיחסים ביניהם (אנשים, חיות, צמחים, נוף). הוא גם כולל את התפאורה ואת עולם החפצים הקונקרטי, המאפיינים את זהותם האישית של גיבורי האיור, ונושאים עמם מטען של קונוטציות תרבותיות אותנטיות (מנהגים, לבוש, כלים). תוכן האיור הנו בעל רמת מוגדרות גבוהה, וה"מה" המוצג בו יכול לעבור זיהוי מיידי כמעט.
השני הוא "סמלים מוסכמים", כסימנים מעובים ((CONDENSED ורבי-רבדים, המאחדים את האידאה התוכנית עם הדימוי הצורני שלה. אלה ידועים בתרבות כבעלי פירוש משותף מוסכם וידוע, וכגלאי-ערכים חשובים לזיהוי, אולם מצריכים רמה גבוהה יותר של ידע תרבותי. ברכיב זה מאוחדים ה"מה" וה"איך" יחדיו כאלמנטים צורניים בעלי תוכן מוסכם (דגל, פמוטים, כובע טמבל, מצעד צבאי, צבע בהקשר מסוים) .
השלישי הוא "הסימן הצורני", הכולל אלמנטים כמו מסגרת האיור, קו, צבע, צורה, תבניות, קומפוזיציה, חומריות, איזכורים סגנוניים, ארגון המיפתח (עמוד-כפול), גודלו וצורתו של הספר, הכריכה, דפי פתיח וסיום ואיכות הנייר. למרות שעולם הסימנים הצורניים אינו חי בנפרד מעולם האובייקטים והדימויים השונים שהוא מתאר, ניתוחו נתפש כניתוח הרמה המופשטת יותר של ה"איך" .

מבנה הערכים עשוי להיות שונה בשני המימדים, המילולי והויזואלי, ויש שאותו ערך יקבל בשניהם משמעות שונה, הקשורה לאינטרפרטציה הויזואלית הניתנת לטקסט. מסר דידקטי לשמירת סדר ונקיון המועבר בטקסט, יכול להיות מועבר באיור יחד עם מסר של אהבת משפחה, אם המאייר יצייר זאת במסגרת קשר אוהב בין ילד ואם. 'אהבת טבע' ו'אושר ושלימות' המועברים בטקסט, יכולים להתממש כך גם באיור (בעצם השימוש בטכניקה "רכה" של צבעי מים, בהעניקה איכות חלומית לדימויים), אך הוא יעביר מסר נוסף של אהבת הארץ, באזכרו נופים ישראליים. באיור ניתן לאתר מאפיינים אישיים המגדירים דמותו של הילד (לבוש, קישוט, צורת שיער, אובייקטים סביבו), ומאפיינים הנתפסים כ"אטריבוטים" בעלי מסר לאומי למרות היותם חלק מלבושו של הפרט (כובע טמבל מכנסיים קצרים, מעדר וכו'). מסר של אינדיבידואליזם, לדוגמה, יועבר באיור שבו הילד מהווה גיבור מרכזי ודמותו בולטת ע"י מאפייני לבוש ותכונות הבעתיות יחודיות, כהצהרה על זהותו האישית, בעוד מסר של קולקטיביזם יועבר ע"י תיאור קבוצה בעלת תלבושת אחידה ועשיה זהה. השוני בין מסרים אלו מודגם בהבדל בין בגדי המשחק הפשוטים והזהים של קבוצת הילדים באיוריה של אילזה קנטור בספרה של פניה ברגשטיין משנות ה40- "בא אלי פרפר נחמד" ובין בגדיהם המעוטרים ומיוחדים של הילדים באיוריה של אורה אייל בספרה של דתיה בן-דור מאמצע שנות ה80- "ספורים לפרפר נחמד". איוריה של תרצה טנאי משנות ה50-, הממחישים תפאורת נוף קיבוץ צנוע ופשוט, בטכניקה של רישום-קוי מינימליסטי ו"רזה" בפורמט רגיל על נייר שאיכותו גרועה, יעבירו מסרים של חלוציות והסתפקות במועט לעומת מסרים של עושר ועידון אסתטי באיוריה של אורה איתן בספרה האלבומי של לאה גולדברג משנות ה80- "בואו עננים". איוריו של דני קרמן בספרו של יהודה אטלס "והילד הזה הוא אני" יעבירו מסר של מציאותיות בעזרת קו "מרושל", המגדיר מאפיינים פיזיים של ילדים בלבוש יום-יומי "משלומפר" בשיכון צפוף, שהרי "כמה אנשים יפים יש במציאות? חשוב להביא את הבינוניות לתודעת האנשים" .

4. השערות המחקר

ההשערות תהיינה כדלקמן:

1. בהנחה שספרות-הילדים משקפת את תרבותה של החברה שבמסגרתה היא נוצרה, נצפה לראות מגמות של שינוי במסרים הערכיים המועברים בספרי-ילדים ישראליים מאוירים לאורך התקופה המשתרעת מקום המדינה ועד ימינו, בכיוון של הליכה מערכים הקשורים לכלל (ערכי לאום, חברה ומשפחה) לעבר העדפת ערכים הקשורים ליחיד (ערכי-פרט כ'אינדיבידואליזם', 'חומריות ועושר', 'רגישות תפיסתית ועידון'). לשינוי זה יש זיקה לשוני שחל בדפוסי הערכים בחברה הישראלית ולמידת החשיבות שהמערכת החינוכית העניקה לערכים אלו .
מאחר שההגיון בהשערה מעין זו נהיר ואינו מפתיע, יש להדגיש כי מחקר זה הנו מחקר אורך שיטתי ראשון בישראל, הבודק השערות לגבי שני מימדי הספרים המאוירים לגיל הרך (הויזואלי והמילולי) ובדיקתם נתפשת כאחת מתרומותיו המרכזיות של המחקר הנוכחי. ניתן להניח שבדיקה מעין זו תאמת או תפריך מספר מוסכמות מקובלות באשר לאופי המסרים הערכיים בספרי-הילדים הישראליים לגיל הרך, ותאפשר הגדרת מהותם ביתר דיוק ובאופן מובחן כקבוצה נבדלת.

2. למרות הקשר הפיזי והתוכני הקיים בין שני מרכיבי הספר המאויר, נשער שקיים שוני בדפוסי ההעברה של מסרים ערכיים בין המימד המילולי והמימד הויזואלי, זאת מאחר שהויזואלי מהווה פירוש ואינטרפרטציה על המילולי. ההבדלים בין דפוסי ההעברה של המסרים בשני המימדים יעידו על התפקיד המיוחד שממלא המימד הויזואלי במסגרת הספר המאויר, ועל מידת החופש שנוטל המאייר העכשווי (העשוי להתבטא בכיווני הבעה ייחודיים ואף מנוגדים למסרים המועברים במימד המילולי) .

תפישת המימד הויזואלי כ"CURRICULUM HIDDEN", המעביר ב"שתיקה" מסרים שאינם זוכים לוורבליזציה, בניגוד למימד המילולי, שבו נאמרים הדברים "בקול רם" כהצהרה ערכית ישירה וגלויה, עשויה להיות משמעותית בהבנת הפער המשוער בין המסרים הערכיים המועברים בטקסט ובין אלו שבאיור ספרי
הילדים, שמלא תפקיד חשוב בעבר בהסטוריה הארוכה של הספר המאויר לילד.
באופן זה יכול האיור להוות לדוגמה, גורם מאזן, ה"מרכך" טקסט מגמתי, דידקטי או "קשה לבליעה", להכיל מסרים שאינם באים לידי ביטוי גלוי ומפורש בטקסט, ואולי אף להקדים את זמנו ולבשר אוריינטציות עתידיות.

3. בעבודה זו הוחלט לחלק את כלל הספרים שנבדקו לשתי תת-אוכלוסיות, "פופולרית" ו"לא פופולרית", כדי לוודא שהמסרים הערכיים בספרים שנבדקו לא איפיינו קבוצת ספרים פריפרלית, אלא הגדירו היטב את בחירתם הערכית של צרכני הספרות, ומתוך הנחה שהספרים הפופולריים יספקו מושג מדויק יותר על אופי ספרי-הילדים הישראליים. שוער כי יהיה הבדל מובהק באופן הופעתם של מסרים ערכיים בספרים שהוגדרו במחקר זה כ"פופולריים", ובין אלו שהוכרו כ"לא-פופולריים".

המונח "פופולריות" רומז על הקשר הקיים בין דפוסי הצריכה של ספרים ובין הפונקציות שהם ממלאים עבור קהל הקוראים. ספרים הופכים פופולריים כאשר קיימת התאמה בין ערכיו של הסופר ובין ערכיו של הקורא.
הנחת היסוד היא שמאחר שהעניינים המרכזיים המעסיקים את החברה משתקפים בספרים הנכתבים ויוצאים לאור במסגרתה, ומאחר שהפרט בחברה הוא מטיבו פרט מעורב במה שקורה בה, ניתן לשער שספרים הופכים לפופולריים בהעלותם נושאים מרכזיים בחשיבותם עבור החברה, מספקים חוויה תרבותית משותפת ועוזרים לפרט המעוניין בהבנתם או בהזדהות עמם, לפגוש בהם. ספר מסוים הופך איפא פופולרי משום שהוא מגלם בתוכו את אותם האלמנטים המופשטים המעצבים את עולמו של הקורא, את הנושאים המעניינים אותו, את אמונותיו, עקרונותיו ואף את שפתו. ספרים פופולריים, העונים על צרכים מיידיים מסוימים, אינם עונים על צורך אחד בלבד אלא ממזגים וודאי בתוכם צרכים אחדים, וכאשר אלו משתנים – יש להניח כי מידת הפופולריות שלהם יורדת.

הנחה זו נובעת מן הגישה הפונקציונלית, הדנה בקשר בין שימושים שנעשים על-ידי צרכני באמצעי הקומוניקציה וסוגי התכנים המועברים דרכם ובין סיפוקים שהללו מעניקים לצרכניהם. הגישה מניחה כי צרכני התרבות, וביניהם גם קוראי-הספרים, בוחרים באופן פעיל הן את אמצעי הקומוניקציה שאליהם הם נחשפים והן את תכני התקשורת שלהם, ואלו ממלאים עבורם צרכים חברתיים ופסיכולוגיים שונים. בין צרכים אלו ניתן, לדוגמה, למנות צרכים קוגניטיביים (חיזוק ידע), צרכים אפקטיביים (חיזוק הנאה וחויה), צרכים חברתיים-אינטגרטיביים וצרכים אישיים-אסקפיסטיים, המתממשים בתחומי-חיים שונים (כגון: עצמו, משפחה, חברה, מדינה, עולם), וקשורים מעצם טיבם גם לעמדות, להתנהגות ולאוריינטציות .

4. קיימות גם השערות מבניות, המבוססות על הגדרת המונח "ערך" כפי שהופיע במשפט המיפוי שנוסח לצורך המחקר הנוכחי, שתבננה את התחום הנחקר. נצפה כי הערכים, המאופיינים על ידי דימיון ושוני ביניהם, יהלמו את שטחות משפט המיפוי שהוצג לעיל, וייצוג המתאמים בין הערכים על פני מרחב רב-מימדי יחשוף שתי שטחות בהתייחס לאופי המסרים הערכיים המופיעים במימד הויזואלי והמילולי.
א. שטחת אוכלוסית המחקר:
השטחה הראשונה במשפט המיפוי הנה שטחת אוכלוסיית המחקר, וניתן לשער כי שטחה זו תהיה שטחה צירית אם אכן צדק MCLUHAN בטענו כי "המדיום היא המסר". במקרה זה, נשער כי המסרים הערכיים של המימד המילולי יהיו רחוקים מן המסרים הערכיים של המימד הויזואלי על גבי מרחב מפת הSSA-, ויהוו שני אזורים נפרדים, כשבאחד מהם נמצאים המסרים הערכיים המועברים במימד המילולי, ובשני – המסרים הערכיים המועברים במימד הויזואלי. המרחק בין שני מימדי הספר המאויר יבטא את ההנחה ששתי שפות צופן השונות באופנויות הביטוי שלהן תפקנה מבנה המפריד בין שני סוגים של מסרים ערכיים, ומה שניתן להעברה במדיום מילולי אינו זהה לויזואלי.
ב. שטחת מושא ההתייחסות:
תמלא תפקיד של שטחה מקטבת, מעצם היותם של מרכיבי השטחה שלושה כיווני הנחיה שונים זה מזה, ומדגישים מושא שונה. שטחה זו היא שטחה לא סדורה כשכל אלמנט בה מתאים לכיוון שונה במרחב הSSA-, היוצא ממקור משותף, ולאלמנטים שבה סדר מעגלי, פולרי (של "פרוסות עוגה"). נשער למצוא כי המרחב יתחלק בהטלה דו-מימדית לשלוש גזרות לפי כיווני ההנחיה – אישי, בין-אישי, אל-אישי.
ג. שטחת רמת ההתייחסות:
תמלא תפקיד של שטחה מווסתת, בהיותה מורכבת מאלמנטים בעלי סדר של רמת שוני גדלה והולכת, המקבילים לרמת התפתחותו של הילד, הנעה מתפישה אגוצנטרית של צרכיו המתרחקת לעבר הכרה רחבה וכללית יותר של סדרי עולם התופעות שבו הוא חי. כך, מרכיבי ה"פרט" וצרכיו יהיו מתואמים גבוה יותר זה עם זה, מאשר תיאור כללי של עולם התופעות, העשויות להיות שונות זו מזו.

ניתן לשער איפא מבנה משולב של רדקס ((RADEX עבור עולם התופעות של מסרים ערכיים בספרי-ילדים מאוירים מקוריים לגיל הרך בישראל, המחולק באופן צירי לשני אזורים נפרדים.

5. שיטת המחקר

המחקר בוצע בחמישה שלבים: בשלב הראשון נערכה סקירת ספרות שכללה היבטים סוציולוגיים, הסטוריים, פסיכולוגיים ואסטתיים, בתחום ספרות-ילדים מערבית וישראלית. במקביל נערכה סקירת ספרות, הדנה בהגדרות תיאורטיות ואופרציונליות מרכזיות בתחום של ערכים ובאופנויות סיווגם בארץ ובעולם.
בשלב שני, הוגדר טווח הספרים לגיל הרך והורכבה רשימה מלאה של כלל הספרים המאוירים הישראליים לגיל הרך משנת 1948 ועד 1984.
לאחר מכן הועברה רשימה זו למומחים בתחום ספרות הילדים בארץ כדי לקבוע את הגדרותיהם של הספרים כ"פופולריים" ו"לא פופולריים".
השלב השלישי כלל את פיתוח המסגרת ההגדרתית של המחקר ובניית משפט המיפוי,
ובאופן מקביל הורכבה רשימת המסרים הערכיים שאופן הופעתם נבדק במחקר זה.
שלב רביעי היה פיתוחו של הכלי המחקרי, דהיינו, שאלון המחקר ודפי ההנחיה לניתוח תוכן מילולי וויזואלי, שכללו אינדיקטורים ויזואליים ומילוליים לזיהוי הופעתו השלילית והחיובית של כל אחד מן מרשימת המסרים הערכיים.
עם חזרתן של הרשימות נערכה דגימתה של אוכלוסית המחקר, והחל השלב החמישי והאחרון, שעיקרו ניתוח החומר הספרי על שני מימדיו, המילולי והויזואלי, ועיבוד הנתונים, זאת לאחר מסקנות ולקחים שהופקו ממחקר חלוץ קודם לכן.

1.5. הגדרת מאפייני הספרים לגיל הרך

טווח "הגיל הרך" שעבורו יועדו הספרים נקבע כטווח הנע בין השנים 6-3 /7, בהסתמך על תיאוריות פסיכולוגיות-התפתחותיות ועל המיון המקובל בתחום ספרות-הילדים, המסווג (באופן שרירותי במדת-מה) את כלל הספרים על פני טווחי-גיל של "פעוטות" (גיל 2-1), "גיל רך" (גיל 6-3 /7), "הגיל הבינוני" (גיל 10-8), "הגיל הגבוה" (גיל 14-11) ו"נוער" (גיל 14 ואילך).
בשנות הילדות הראשונות מתנהל תהליך איטי של דיפרנציאציה בין יצוגי-עצמי ובין יצוגי-האובייקט, ושל אינטגרציה של הייצוגים הללו לכלל דימוי עצמי אינטגרטיבי מול דימויים אינטגרטיביים של האובייקטים האחרים. בסביבות גיל שלוש מושגת קוהרנטיות של מושג "העצמי" אצל הילד ומתגבש מושג מציאותי יותר של האובייקטים סביבו. כאן מושגת הפרדה ראשונית של עצמי-עולם, וזה הגיל שבו הילד מכיר את העולם סביבו, מאגר דימוייו התרבותי רחב יותר, השפה כבר שגורה בפיו והכושר להבין סמלים התפתח. הספרים לגיל הרך, גיל של טרום קריאה, הם בעלי רמת מורכבות גבוהה יותר מבחינת נושאיהם, תכניהם ואופנויות כתיבתם, תוך שמירה על רמת בהירות גבוהה. עם זאת, הגדרת גבולותיו המדויקים של הספר לגיל הרך היא בעייתית. מאפייניו של הספר המאויר לגיל הרך לא הוגדרו בעבר באופן מוחלט, והילדות עצמה היא תהליך בעל גבולות ניידים, שבו קיימים הבדלים ברמות בשלות שונות אצל פרטים שונים, כמו גם הבדלים הנובעים מסביבה תרבותית ורקע סוציו-אקונומי שונים. לאור כל אלו קל להבין את מידת הקושי להתאים ספר מאויר זה או אחר באופן מוחלט לכלל אוכלוסית הגיל הרך .

כפי שלא קל למצוא קריטריונים תוכניים-אינטרינזיים, המאפיינים באופן בלעדי את הספרים המיועדים לשכבת גיל זו, כך הבדיקה לאורם של מאפיינים אלו הסתברה כבלתי ריאלית כאשר מדובר במאות ואף אלפי ספרים, המרכיבים את כלל הרשימה המלאה של ספרי-ילדים מאוירים לגיל הרך מקום המדינה ועד 1984.

כדי לעקוף את הצורך בשיפוט תוכני א-פריורי, הקריטריונים להרכבת רשימת הספרים המלאה לא היו תוכניים-אינטרינזיים אלא צורניים-אקסטרינזיים. כספרי-ילדים לגיל הרך הוגדרו ספרים מנוקדים בעלי גודל אות שאינו נופל מ 13- פונקט, שבהם האיור היה חלק אינטגרלי מכלל היצירה והיווה מרכיב מהותי או שווה ערך לטקסט. מספר העמודים בהם אינו עולה על 65, זאת במידה שהספר מכיל יצירה אחת בלבד והוא אינו ספר סיפורים או שירים, וציון קהל היעד בביבליוגרפיה "קרית ספר" הועידם ל"גיל הרך".
כדי למנוע עיוותים, הספרים שהופיעו ברשימה זו היו ספרים במהדורתם הראשונה בלבד, החל מ1948-. עם זאת, כל ספר מאויר לגיל הרך שיצא לאור לפני 1948 והופיע שנית במהדורה או בהדפסה חוזרת אחרי 1948 – נכלל אף הוא ברשימה פעם אחת (ולא עם כל הדפסה חוזרת מחדש). ספר שזכה למספר גירסאות איוריות במהלך השנים – הוצג שוב עם כל גירסה איורית חדשה. נכללו אך ורק ספרי-ילדים ישראליים מקוריים, שחוברו, אויירו ויצאו לאור על ידי גורמים ישראליים בלבד. לא נכללו ספרים מתורגמים או מעובדים, ספרי מקראות, שבועונים, ירחונים, רבעונים ופרסומי-פנים ששוכפלו בסטנסילים.

הורכבה רשימת ספרי-ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך על-פי שנים, מ1948- עד 1984, שמנתה 1,724 ספרים, וממנה נדגמה באופן מקרי אוכלוסית המחקר. הרשימה הורכבה משני מקורות ביבליוגרפיים כוללניים ומהימנים: הראשון שבהם הוא "קרית ספר", הביבליוגרפיה הלאומית של ישראל, רטרוספקטיבית, רציפה ומספקת מידע תיאורי מלא על כל פריט, ונשענת על חוק טופסי חובה, על פיו כל מו"ל חייב לספק לבית הספרים הלאומי שני עותקים מכל פרסום חדש, והשני היה "לקסיקון אופק לספרות ילדים" .

2.5. הרכבת רשימת ספרים מקוריים "פופולריים" ו"לא-פופולריים" והגדרת אוכלוסית המחקר

מתוך הנחה כי קיים קשר בין דפוסי הצריכה של הספרים ובין המסרים הערכיים המועברים דרכם, ובהשערה כי ספרים הופכים לפופולריים כאשר הם מציגים עניינים מרכזיים בחשיבותם עבור החברה והפרט – הוחלט לחקור האם יווצרו הבדלים במסרים הערכיים שהועברו בספרי-ילדים פופולריים ובין אלו שלא הצליחו להפוך פופולריים, בהנחה שההשוואה ביניהם תאיר ביתר דקות את המסרים הערכיים שהחברה מעדיפה להעביר לילדים בגיל הרך מחד, ואת הקשר ביניהם ובין מערכת הערכים בחברה הישראלית, מאידך .

הגדרתו של "ספר ילדים פופולרי" לאורך 37 שנה הערימה קשיים מתודולוגיים רבים: רשימות רבי המכר בתחום לא הופיעו בעיתונות החל מ1948-, אלא החלו להתפרסם בעיתונות בשנות ה80- בלבד, רשימות הספרים המומלצים מטעם משרד החינוך והתרבות לא יצאו לאור עד שנות ה70-, ופניה אל ההוצאות לא התאפשרה מחמת מספרן הרב והשינויים הרבים שחלו בהן וקשיים לאתר את כולן.
הוחלט לבסס את הגדרתו של ספר פופולרי על סמך המלצותיהם של מומחים בתחום (מרצים בסמינרים למורים ובאוניברסיטאות, חוקרי ספרות-ילדים, יועצים בתחום, ספרני שלושת הספריות הציבוריות הראשיות בשלושת הערים הגדולות, האחראית על הספריה לספרות ילדים מאוירת במוזיאון ישראל, ועורכי הוצאות לאור), לצורך חלוקתה לשני סוגי ספרים: "פופולריים" ו"לא-פופולריים".
כ"פופולרי" הוגדר ספר שלדעתו של המומחה היה ספר אהוד על ידי קהל קוראים רחב, הומלץ על ידי ספרנים, הועדף על ידי מורות וגננות, דווח עליו בעיתונות המקצועית והוא נקלט בתודעה הציבורית.
כאשר חזרו הרשימות המסומנות נמנו מספר הנקודות שקבל כל ספר והוא צויינן בטווח הנע בין 0 נקודות (לא פופולרי) ובין 11 נקודות (פופולרי). נקודת החיתוך שהבחינה באופן האופטימלי ביותר בין ספרים פופולריים ולא פופוריים נעה בין 4 ל5-. דהיינו, כל ספר שקיבל סה"כ 4 נקודות מכלל המומחים ששפטו את מידת הפופולריות שלו הוגדר כ"לא פופולרי", בעוד ספר שקיבל 5 נקודות ומעלה הוגדר כ"פופולרי".

כדי למנוע הטיה נדגם מכל שנה בדגימת שכבות מספר ספרים זהה: 8 ספרים כל שנה, 4 פופולריים ו4- לא-פופולריים נדגמו מתוך, ומתוך כל ספר נדגמו באופן מקרי שתי יחידות ניתוח (סיפור או שיר), כל אחת כוללת טקסט ואיור – סה"כ 592 יחידות ניתוח.

ההחלטה לדגום 8 ספרים מכל שנה לאורך כל 37 השנים שהמחקר בדק נבעה מן העובדה שבשנים הראשונות לקום המדינה לא עלה למעשה מספר הספרים המאוירים המקוריים לגיל הרך על 10 בשנה, ובהתחשב בקשיים באיתורם – יצא כי 8 ספרים היו מספר המקסימום של הספרים הנשיגים בשנים הראשונות שאותן בדק המחקר, והיוו למעשה 90% מכלל הספרים הישראליים המקוריים לגיל הרך.

מובן כי בשנות ה70- וה80- היווה מספר זה כעשירית מסה"כ הספרים שיצאו לאור בכל שנה. יחד עם המודעות לבעייתיות זו ההחלטה לשמור על דגימה של מספר ספרים זהה בכל שנה לאורך שנות המחקר ולא לבחור במספר יחסי של ספרים בכל שנה (לדוגמה, 20% בכל שנה) נעשתה מתוך רצון ליצור אחידות, ולמנוע מצב שבו השנים הראשונות תהיינה מיוצגות על ידי שני ספרים בעוד השנים העכשוויות תהיינה מיוצגות על ידי שמונה או עשרה.

3.5. רשימת הערכים במחקר והאינדיקטורים לניתוח תוכן מילולי וויזואלי

מתוך סקירת ספרות רחבה הורכבה רשימה של 15 ערכים, שדפוסי העברתם נבדקו בספרי-הילדים המאוירים. כדי למנוע טאוטולוגיה, לא נשאבה רשימת הערכים של המחקר הנוכחי מתוך הספרות המחקרית העוסקת בספרות-הילדים הישראלית, אלא מתוך ארבעה מקורות תיאורטיים ואמפיריים שונים המשלימים זה את זה:

א. מחקרי ערכים בחברות שונות, שנתפשו כמקור חשוב מתוך הנחה כי מערכות הערכים הן אוניברסליות בעיקרן, ונבדלות זו מזו בחברות השונות בסדר ההררכי השונה שניתן לערכים .

ב. התייחסויות סוציולוגיות ומחקרים אמפיריים שבדקו מערכת ערכיה של החברה הישראלית הרלוונטית למחקר, בהנחה כי אין לאמץ באופן אוטומטי מערכות ערכים שבדקו אופין של חברות זרות, וכי התייחסות לערכיה של החברה שספרות הילדים שלה נבדקת, תעשיר את ההגדרות הנורמטיביות .

ג. מחקרים תיאורטיים בספרות-הילדים הכלל-עולמית, שמהם אי אפשר להתעלם משום שספרות-הילדים הישראלית אינה מנותקת מהלכי הרוח השוררים בעולם המערבי בתחום ספרות הילדים .

ד. דיונים בנושא חינוך לערכים בישראל ובעולם המערבי, שהעבירו את אקלים הדעות ואת התמורות החינוכיות שהתחוללו במאה ה20- .
הרשימה הורכבה בתהליכים של אלימינציה, בהם הוצלבו הערכים שהופיעו בכל אחד מן המקורות, והערכים הסינונימיים שהופיעו בהם אוחדו לכדי ערך אחד, עד להופעת רשימה של 30 ערכים. עם זאת, מאחר שמחקר זה אינו עוסק בבדיקת ערכיה של אוכלוסיה אנושית אלא בניתוח תוכן של טקסטים מאוירים, צרכיו הכתיבו רשימת ערכים ממצה ומוציאה, שבה כל הערכים מובחנים זה מזה בהגדרותיהם ובדרכי הביטוי הממשיים שלהם בטקסט ובאיור.
לצורך זה, נערך צמצום נוסף, ובמסגרתו גובשו לקטגוריה ערכית אחת כל הערכים הקרובים זה לזה ברוחם (כגון, "חברות", "שלום" ו"עזרה לזולת"). נוצרו 15 יחידות ערכיות רחבות, כשכל יחידה היוותה למעשה "אשכול-ערך" בעל עניין משותף, שהכיל הגדרות מעודנות ורבות-גוונים. כל אשכול הפך קל יותר לאיתור ומובחן מהאחרים, כשבתוכו אפשרויות נורמטיביות שונות לזיהוי העברתם השלילי או החיובי של מסרים ערכיים בטקסטים ובאיורים הנבדקים.

ברשימה נכללו ונבדקו 15 המסרים הערכים הבאים, שהגדרתו של כל אחד מהם סוכמה בעזרת אלמנטים של שתיים משטחות משפט המיפוי שיוצג להלן:

יצירתיות/הומור (ב1ג1), לימוד (ב3ג5), חומריות/עושר (ב1ג1),
חריצות/אומץ (ב1ג3), מסורת יהודית (ב3ג4), מציאותיות/בגרות (ב2ג3),
אושר/שלימות (ב3ג5), אהבת משפחה (ב2ג2), סדר/שמירת חוק (ב2ג3),
חברות/שלום (ב2ג3), פטריוטיזם (ב3ג4), אהבת טבע (ב2ג5),
אינדיבידואליזם (ב1ג1), רגישות/עידון (ב1ג1), בקורת חברתית (ב1ג3).

משמעותו של כל ערך הוגדרה באופן הרחב והמגוון ביותר, ועל כך נוספו אינדיקטורים ספציפיים לניתוח תוכן עבור כל ערך וערך, באופן שאיפשר זיהוי קל של המסרים במימד המילולי ובמימד הויזואלי, ולא דרש רמת הסקה גבוהה. ההגדרות והאינדיקטורים גובשו לכלי המחקרי ("דפי הנחיה"), וחולקו לארבעת השופטים שניתחו את היחידות שעלו במדגם.

4.5. כלי המחקר

ספר הילדים המאויר נתפש כמערכת של סימנים צופני משמעות ערכית, ושפת המסרים הערכיים המופיעה בספרי-ילדים נבחנה באופן אמפירי, בנסיון לקשור בין אופי האמצעים התוכניים והצורניים של המימד המילולי והמימד הויזואלי ובין המסרים הערכיים המוצפנים בהם.
המחקר התבסס על טכניקה של ניתוח תוכן, טכניקה שהוכרה בעבר כמתאימה ביותר לאיתור איכויות מופשטות של ערכים .
לצורך זה פותח כלי מחקרי מובנה, שאיפשר זיהוי ומדידה של מסרים ערכיים במימדים אלה בספרי-ילדים ישראליים מאוירים, וכלל שני מרכיבים:

1. שאלון עצמי, שהציג את פרטי יחידות הניתוח (שמות הספר, הסופר, המאייר, ההוצאה, שנת ההוצאה, מידת הפופולריות), ושאלות סגורות על מידת הופעתן של האוריינטציות הערכיות ועל אופן הופעת כל אחד מן המסרים הערכיים בכל אחד ממימדיו של הספר המאויר, המילולי והויזואלי.
2. דפי הנחיה לשופטים, שהכילו אינדיקטורים לזיהוי תוכנן של האוריינטציות הערכיות הרחבות יותר (מושאי ורמות ההתייחסות), ואינדיקטורים מפורטים לניתוח תוכנם של המימד המילולי והמימד הויזואלי, זאת כדי לאתר בהם את הופעתם החיובית והשלילית של כל אחד מן המסרים הערכיים שנבדקו במחקר.

ניתוח התוכן של המימד המילולי והמימד הויזואלי בוצע במחקר על-ידי שופטים בלתי תלויים. נערך מחקר חלוץ, שכלל מדגם של עשירית מכלל אוכלוסית המחקר, במטרה לבדוק את רגישותו ומידת מהימנותו של כלי המחקר, לעדנו, להרחיבו או לשנותו. במחקר החלוץ נמצא כלי המחקר מהימן ורגיש, אולם הוא עודן, הורחב ושוכלל לאור התשובות על השאלות הפתוחות שהכיל שאלון מחקר החלוץ.

6. שיטות עיבוד הנתונים

שיטות עיבוד הנתונים כללו שיטות מטריות ואל-מטריות.
העיבוד האל-מטרי כלל ניתוח המרחב הקטן ביותר ((SSA, שייצג באופן גאומטרי את מטריצת מקדמי המתאם בין המסרים הערכיים על-פני מרחב דו-מימדי, זאת כדי לקבל תמונה על מבנה הקשרים בין המסרים הערכיים השונים בשני המימדים.

בעיבוד המטרי חושבו שני מדדים לגבי כל מסר ערכי במימד המילולי ובמימד הויזואלי: שכיחות הופעתו ועוצמת הופעתו.

הניתוחים שבוצעו לגבי כל אחד מ15- המסרים הערכיים בנפרד כללו:
1. ניתוחי רגרסיה מרובה שבדקו את המגמה הכללית של דפוס השינוי הלינארי לאורך השנים של שני המדדים (שכיחות ועוצמה) ושל הקשר בין מידת הפופולריות של יחידות הניתוח ובין דפוס השינוי, תוארו בעזרת גרפים.
2. כדי לאפשר מבט מקיף יותר על מגמות השינוי, חולק טווח שנות המחקר לשלוש תקופות זמן, ולאורן חושבו מדדי השכיחות והעוצמה, תוך הפרדה לספרים פופולריים ולא פופולריים: תקופה ראשונה – 1959-1948, תקופה שניה – 1972-1960, תקופה שלישית – 1984-1973.
3. צילווחים ומבחני X בדקו את שכיחות הופעתם של 15 המסרים במימד המילולי מול המימד הויזואלי ביחס לשלושת התקופות ולמידת הפופולריות.
4. הבדלי ממוצעי העוצמה בין המימד המילולי והויזואלי בכל מסר ערכי נבדקו בנפרד בעזרת TEST F על-פי חלוקה לשלוש תקופות, ומבחן MACNEMAR בחן את זהות שכיחות הופעתו של כל ערך בשני המימדים.
5. התפלגות השכיחויות של המסרים ועוצמת הופעתם בספרים ה"פופולריים" וה"לא פופולריים" נבדקה ביחס למו"לים השכיחים יותר במחקר.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.