3

שטיינר ומונטסורי: מה ההבדל?

מאת: פאוליט קיי

Contact paulettekay49@hotmail.com

ישנה נטייה לבלבל פעמים רבות בין שתי פילוסופיות החינוך: שיטת מונטסורי והשיטה האנטרופוסופית. הגב' פאוליט קיי, אשת יחסי הציבור של בי"ס גלנאון באוסטרליה הפועל לפי שיטת שטיינר, כתבה בשיתוף עם הגב' ווילמה גרייר, מורה לשיטת מונטסורי, מאמר מקיף המנתח וסוקר את ההבדלים בין שתי השיטות: מונטסורי ושטיינר. מאמר זה פורסם במקור באנגלית במגזין האוסטרלי לענייני חינוך Sydney’s Child .

שיטות החינוך של מונטסורי ושל שטיינר מהוות פילוסופיות שלמות המתייחסות לילד בכבוד ובהערכה. אולם פעמים רבות נוטים הורים לבלבל בין שתי השיטות משום שהם אינם מודעים לנקודות השוני כמו גם לנקודות הדמיון של שתי השיטות.

מי היה רודולף שטיינר?
רודולף שטיינר (1861-1925) היה מדען אוסטרי, פילוסוף ואיש חינוך. האסכולה של שטיינר התבססה על אנטרופוסופיה כפי ששטיינר הגדיר זאת: "שביל של ידע המוליך מהרוחניות שבאדם לרוחניות שביקום", או באופן פשטני יותר: "מודעות לאנושיות של האדם".

מה הכוונה בחינוך עפ"י שטיינר?
תכנית הלימוד בת 13 השנים של שטיינר (k-12) שואפת לאיזון בין הישג אקדמי התואם את רמת הגיל של הילד (כולל התפתחות פיזית, רגשית ואינטלקטואלית) מצד אחד, וקידום צמיחת הילד כיצור חברתי ורוחני מצד שני.
תחום למידה ספציפי מוצג לילד לא רק בשלב בו הוא מוכן לקליטה, אלא גם כאשר הוא יתרום במידה הרבה ביותר למודעות האינטלקטואלית והרגשית שלו. דוגמה לכך היא ההתייחסות לטכנולוגיה; לפני ההיכרות של טכנולוגיה הילדים לומדים תחילה את הכישורים ההומניים הנדרשים להבנת טכנולוגיה: קואורדינציה של ידיים/עיניים, מוטוריקה עדינה וגסה, קריאה, כתיבה, חישובים מתמטיים, יכולת מחקרית, חשיבה מושגית ושיפוט ערכים. מחשבים למשל, מוצגים לילדים רק בשלב של תחילת גיל התיכון ולא לפני. הדגש הוא על דרגת המודעות ההומאנית של הילדים.

מי הייתה מריה מונטסורי?
מריה מונטסורי (1870-1952) הייתה רופאה איטלקייה, אנתרופולוגית ומחנכת, אשר הושפעה מהאסכולות של הצרפתים איטארד וסוגין, ופיתחה שיטת לימוד המתבססת על אביזרים דידקטיים התומכים בשלבים השונים של התפתחות הילד ומאפשרים לו ללמוד באופן עצמאי. היא הרחיבה את רעיונותיה לשיטת חינוך מלאה הידועה כשיטת מונטסורי.

מה הכוונה בחינוך עפ"י מונטסורי?
שיטת מונטסורי שואפת לפיתוח פוטנציאל הילד ומתבססת על תצפיות הנעשות בילד ומתן תגובה המתאימה לצורכי הילד בהתאם לשלב ההתפתחות הספציפי בו הוא נמצא. השיטה רואה בילד יצור בעל יכולות גבוהות ללימוד עצמי, ומתמקדת בפיתוח איכויות של עצמאות הילד, בטחון עצמי, משמעת עצמית וכן יכולות של ריכוז והרגלי עבודה מסודרים.
פילוסופיית מונטסורי מדגישה את התפישה שלילד ישנו מוח קולט (Absorbent Mind) והוא נמצא במצב תמידי של יכולת לספיגת ידע וחוויות, ועל כן מוצגים לילדים גירויים רבים ומשימות אינטלקטואליות שרמתן הולכת ועולה. בשלבים מאוחרים יותר מקבלים דגש גם תחומים הכוללים מוסר עבודה ועצמאות כלכלית וחברתית.

מהם תחומי הדמיון בין השיטות?
ישנם מספר תחומים דומים בין שתי השיטות, ובראשן הגישה של המחנכים – גישה המתבססת על אהבה ואכפתיות כלפי הילדים והתפתחותם. וכפי שהציג זאת רודולף שטיינר, הילדים מתקבלים ביראת כבוד, מחונכים באהבה, ונשלחים לדרכם מתוך הבנה לחופש שלהם.

שתי השיטות שמות דגש רב על אמנות ואסתטיקה ועל חשיבותן להתפתחות האינטלקטואלית אצל ילדים. שתיהן מלוות את הלימוד מתוך חיפוש אחר האמת והיופי, הן משלבות שימוש בחומרים טבעיים (בעיקר עץ), פועלות על גירוי ופיתוח החושים של הילד, ומדגישות ערכי מוסר בתהליך הלמידה. הרמוניה המתבססת על כבוד חשובה בשתי השיטות, והיא כוללת פעילות בכיתת הלימוד כמו גם אינטראקציה בלימוד עצמו.

שתי השיטות רואות בטלוויזיה כמכשיר שעלול להזיק להתפתחות הילד מבחינת התפתחות פיזית, חברתית והתפתחות הדיבור. זאת משום שהטלוויזיה מציגה לילדים מושגי מציאות אשר אינם תואמים את שלב התפתחותם האמיתי.

קיים דמיון בשיטות גם בתחום חיי החברה: בשיטת שטיינר למשל, אזורי המשחק לכיתות שונות הנם חופפים, ובתחומי הספורט הילדים משנים באופן תכוף תפקידים וקבוצות. אין תחרות בין קבוצות ספורט שונות. שיטת מונטסורי מעודדת משימות לימוד אינדיבידואליות והתנהגות חברתית המכבדת זכויות של ילדים אחרים. בכיתת הלימוד של מונטסורי ישנן קבוצות גיל שונות, והילדים אינם מתחרים ביניהם.

המורה
בשיטת שטיינר מושם דגש רב על בטחון רגשי כמו על הדרכה אקדמית בתכנית לימוד הכוללת שלושה שלבים: חיקוי (גילאי 0-7), דמיון (גילאי 7-14), ושיפוט עצמי (גילאי 14-21). בשנות הלימודים הראשונות המורה מחויב לעבודה עם אותה הכיתה לאורך 7-8 שנים, והופך לגורם משמעותי בהתפתחות הילד. מערכת היחסים המתפתחת בין הילד והמורה בעלת חשיבות ויכולה להשאיר את חותמה על הילד לכל חייו.
מורים בשיטת מונטסורי לעומת זאת רואים את תפקידם כהכוונה יותר מאשר הוראה במובן המקובל (ובשל כך מורה מכונה directress). קיימים שלושה שלבי לימוד: ילדים בגילאי 3-6 עם מורה אחת. ילדים בגילאי 6-9 וכן 9-12 גם הם עובדים עם מורה אחת בכל שלב, אך נעזרים גם במורים מומחים.

ההבדלים
אביזרים דידקטיים
בכיתת מונטסורי בד"כ אין צעצועים רגילים אלא רק אביזרים דידקטיים מיוחדים בהם הילדים משתמשים בשיטות ייחודיות. האביזרים הדידקטיים מתוכננים כך, שיוכלו לתמוך בהתפתחות המושגית של הילד ולספק לו חוויות והתנסויות לפי תקופת הרגישות שלו – למשל תגובה לצבעים, לצלילים, למישוש וכו'.

מורי מונטסורי רואים את תקופת הילדות כזמן של פעילות מנטאלית בלתי פוסקת. אביזרי מונטסורי נועדו לספק אתגרים ברמת קושי הולכת ועולה. אביזרים אלו הם בעלי מנגנון "תיקון עצמי", כלומר הילד בעצמו מסוגל לגלות אם עשה טעות, ובהתאם – לתקן אותה. המטרה של "תיקון עצמי" המובנה באביזרים היא לפתח יכולת ריכוז, דיוק והתאמה – לדוגמה, אביזר מתחום המתימטיקה הקרוי "המגדל הוורוד".

צעצועים
הערך של צעצועים בשיטת שטיינר הוא בכך שהם מסייעים לילדים להבין מחדש את חוויות החיים כאשר הן מתרחשות. הצעצועים עשויים מחומרים טבעיים וצורתן אינה מאוד ברורה, בכדי שהדמיון ישחק תפקיד מכריע במשחק היצירתי – קוביות עץ, קריסטלים, אבנים טובות, בובות המיוצרות בעבודת יד (וללא תווי פנים), וכן שעווה של דבורים. פיתוח הדמיון נחשב לחלק מכריע בהתפתחות האינטלקטואלית של הילד.

מבנה הפעילות וסדר
פילוסופית הלימוד של מונטסורי מתבססת על מושג "הזמן הנכון ללמוד". מריה מונטסורי זיהתה תקופות רגישות בחיי הילד, והאמינה שבתקופות אלו הילד מראה עניין חזק וטבעי בהיבטים שונים של סביבתו. עבור ילדי מונטסורי, האביזרים הדידקטיים, יחסי הגומלין עם ילדים אחרים ועם הגננת, מהווים סביבה לימודית המסייעת לשפת דיבור מדויקת, כישורי תנועה ופיתוח החושים.

בכיתת מונטסורי נמצאים באותה עת ילדים בגילאים שונים. המורה צופה בתגובות הילד לאביזרים השונים ומספקת לו פעילויות אשר מצד אחד שומרות על החופש שלו לעבוד בקצב שלו, ומצד שני מכוונות אותו לשלב האינטלקטואלי הבא.

שיטת שטיינר משתמשת בגישה שונה ומדריכה את הילד להתעוררות אינטלקטואלית. שטיינר האמין שאם ילד "מסוגל במהלך המשחק להקדיש את כל כולו לעולם שסביבו, הוא גם יהיה מסוגל למשימות רציניות יותר בשלבים מאוחרים של חייו, ויקדיש עצמו בביטחון ובעוצמה לשירות העולם."

בגן אנטרופוסופי מאמינים כי ילדים זקוקים לימים של קצב ומטרה, ולבחון מטרות אשר שוות חיקוי, וכן להתמכר ליצירתיות ולמשחק חפשי. פעילויות של גן כזה כוללות טחינה של גרגרי חיטה לשם אפיית לחם, גידול וקטיפת ירקות לשם הכנת מרק, ציור בצבעי מים, צפייה בתיאטרון בובות אשר עשויות בעבודת יד, הכנת תפאורה של יער מחומרים טבעיים עבור גמדים ופיות, ועוד.

אמנות
שטיינר האמין בערך של פעילות אומנותית אצל ילדים, לא רק לטיפוח הידע העצמי אלא גם בכדי להניע את התפתחות הילד. הוא פיתח את הפסיכולוגיה של צבע בסביבה החיצונית: הכיתות נצבעות ומעוצבות באופן המתוכנן לגרות רגשות מסוימים ולסייע בלמידה. כיתות לימוד עפ"י שטיינר נבדלות בשימוש של צבע ואסטטיקה, והן למעשה המשך לפילוסופיה האומנותית המאופיינת ביופי ובפרטים המזכירים עיטורי ציורים של ספרי ילדים.

ילדות כתקופת ההגיון
שיטת מונטסורי מחזיקה בתפישה שהילד יתפתח באופן הטוב ביותר אם יסופקו לו גירויים אינטלקטואלים ואם יספוג חוויות מעשירות. מורי מונטסורי מאמינים שאם ילדים יכולים לפעול על פי תחומי העניין שלהם, הם יוכלו לעשות עבודה רצינית ונפלאה, ובזמן שיגיעו לגיל 12, הם יהיו אנשי תרבות.

מחנכי מונטסורי שואפים לחבר ילדים עם העולם מסביבם על ידי הצגת אביזרים המשקפים את הטבע, במיוחד בתקופות של טרום בית ספר. הפלא של טבע ומדע מתגלה באופן זה. השמירה על חופש הבחירה של הילד היא חשובה מאוד והילדים מתקדמים בסביבה של "חופש בתוך גבולות", תוך כדי שהם בוחרים את פעילויותיהם. למרות שהלימודים בשלב בי"ס כוללים תחומים שונים מתכנית הלימוד של מונטסורי, קיים חוסר רשמיות מסוים במבנה תכנית הלימוד, מתוך תפישה שזוהי תקופה של התפתחות וצמיחה, ולילדים מוצגים בדרך כלל גם תחומי לימוד השמורים לשלבים גבוהים יותר.

מתנת הדמיון
מורים בשיטת שטיינר פועלים לעורר את הפוטנציאל של כל ילד באמצעות תכנית לימוד המשלבת תחומים הומאניים, אמנות ומדע. סיפור סיפורים, פסטיבלים ופנטסיה בנויים כך שהם מותאמים לגיל הילד, ובהתאם לשלוש דרגות ההתפתחות של הילד. השיעור העיקרי הוא תמיד המיקוד של תכנית הלימוד. שיעור כזה נמשך כשלושה שבועות וקשור באופן הדוק לצורכי הילד על פי שלב התפתחותו.

פיתוח הדמיון אינו אמור לעמוד בסתירה להתפתחות הילד, אלא משולב ברכישת היכולת. לדוגמה, פיתוח יכולות של טרום קריאה וטרום כתיבה, מועשר בסיפורי פיות והיסטוריה שמגרים את הדמיון, בציור בעפרונות צבעוניים, בעבודות אמנות עם שעוות דבורים, בפיתוח שרירים ויכולת מוטורית. רשמית, קריאה וכתיבה מתחילים רק בכיתה א' (class 1), וזאת על פי הבגרות הביולוגית של כל ילד.

בין אם אגדה או היסטוריה, סיפור סיפורים ותקשורת באמצעות דיבור מהווים חלק משמעותי בשיטת הלימוד עפ"י שטיינר. העיבוד הפעיל של הדמיון הוא מרכזי בשיטה, וחוקרים כמו ריק סלאוטר, פרנק הצ'ינסון, אליס באולדינג וג'ניפר גידלי, מעריכים שגורם זה יכול לסייע לילדים לחזות במידה מסוימת חוויות עתידיות בחייהם, ולעודדם ליצור ולפתח את העתיד הרצוי להם.

סיכום
גם לשיטת מונטסורי וגם לשיטת שטיינר יש תומכים רבים. שתי פילוסופיות החינוך הללו עמדו במבחן הזמן, ושתיהן ממשיכות לגדול בעולם כולו. בהחלטה לגבי איזו שיטה לבחור, הורים צריכים להקשיב לנטיות ליבם, ולפעול על פי חופש הבחירה שלהם לגבי חינוך ילדיהם.

הערות למאמר מאת רונית לסטר

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

תגובות (3)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. מיכל הגיב:

    תודה רבה! עזרתם לי מאוד!!

  2. חנה הגיב:

    אחלה! תודה רבה!!

  3. יעל הגיב:

    תודה רבה. מאמר נהדר ומועיל להבהרת ההבדלים בשיטות!

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • להרשמה לעדכנים במייל, מלאו את פרטיכם בטופס הבא

    captcha