1

תנועה, חושים, תפקוד ולמידה

מירי רצון
פיזיוטרפיסטית נוירו-התפתחותית. מרצה במכללה לחינוך סמינר הקיבוצים ת"א.
המאמר עובד מתוך ספרה: "התפתחות מוטורית תחושתית ותהליכי למידה".

25 לדצמבר 2001

הקדמה

* ילדים גדלים ומתפתחים תוך כדי תהליכים רב- גוניים הפועלים במשולב, משפיעים זה על זה, פועלים זה על זה ומעצימים זה את זה.

* המרכזיים שבין תהליכים אלו הם: גדילת אברי וממדי הגוף, התפתחות מערכות התנועה והחושים, התפתחות רגשית וחברתית, תהליכי למידה, התפתחות תקשורת שפה ודיבור, הסתגלות והתאמה, תפיסה חושית וקוגניציה, שפועלים ביחד ליצירת יעילות בתפקוד במטלות המורכבות של חיי היומיום של הילד.

* התפקוד כמאיץ התפתחותי וכבסיס רגשי וקוגניטיבי המזין את הצורך לפעול. לעומת העבר, כאשר סברו שהמוח הוא הכוח העליון של ההתפתחות וזו תלויה רק בו ובהבשלתו, סבורים היום, בעיקר על פי הגישה ההתפתחותית הדינמית, שתהליכי ההתפתחות תלויים בהתפתחותן של כל המערכות ובשילוב ביניהן והמאיץ העיקרי להתפתחות הוא התפקוד, הרצון של האדם "לעשות", "לבצע". לדוגמא, כאשר תינוק מושיט יד אל צעצוע הוא יוצר תנועה שרירית מיפרקית הגורמת לשינויי תחושה עמוקה ושטחית, תגובת שיווי משקל לאיזון הגוף, אחיזת הצעצוע יוצרת שינוי דומה, מידע קוגניטיבי נוצר מתוך הפעולה, תגובה רגשית של הצלחה וסיפוק, ותגובת הסביבה לעידוד, ועוד ועוד. קשה להפריד בין התחומים, וקשה לומר מי חשוב יותר או משפיע יותר.

* התהליך ההתפתחותי עצמו מכיל שני ערוצים מרכזיים. האחד: מכלול היכולות המולדות איתן בא האדם אל החיים, והשני – הסביבה בה הוא פועל.

* אינטראקציה חיובית עם הסביבה מוציאה מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל ההתפתחותי החבוי באדם. בסביבה מותאמת, מגרה ומפעילה, הקשרים והמסילות הבין-תאיים במוח מתפתחים ובתורם מפעילים את הכישורים של מרכזי המוח השונים. ללא פעילות זו, תפקוד המוח יהיה דל וכתוצאה מכך יהיו מרכזים שיידלדלו ואחרים שפעילותם תהיה קטנה.

* דוגמא בולטת בתחום זה היא תחום התקשורת השפה והדיבור. הילד נולד עם יכולות מולדות לתקשר, להבין שפה ולדבר. אבל, הוא זקוק לידו למבוגר משמעותי כדי לתקשר אתו, להבין אותו, לשוחח אתו, לפעול אתו – על מנת שיכולות אלו יקבלו חיזוק מתמיד, יזינו את המרכזים המתאימים במוח, ישתכללו ויבואו לביטוי תפקודי. זאת ועוד, מרכזי השפה והדיבור במוח זקוקים לגירוי מסיבי במיוחד בשלוש השנים הראשונות לחיים, שהוא הזמן הקריטי להתפתחותם. כאשר מרכזים אלה אינם מגורים בזמן המתאים, הם מתדלדלים ואחר כך יהיה קשה ולעיתים בלתי אפשרי לשקם אותם. כלומר, כישורים מולדים אינם מתפתחים מעצמם, אלא דרושה סביבה פעילה ומותאמת כדי לגרום להתפתחותם.

* כאשר גריית המערכות מותאמת ליכולות הפיזיות המתפתחות של הילד (למשל, לא נעמיד ילוד ונצפה שיעמוד בעצמו?), ולאפשרויות הקליטה החושית וההבנות שלו (לילד צעיר נספר סיפור קצר, בחרוזים קצרים), מקבל הילד בסיס טוב ונכון להתפתחותו.

* לסיכום, יכולות מולדות, שילוב בין-מערכתי פנימי, ואינטראקציה עם סביבה חיובית מפעילה ומותאמת לצרכים על פי הגיל ויכולת הקליטה, משפיעים על מהלך התפתחותי תקין לקראת תפקוד יעיל בחיים.

תנועה

* התנועה נמצאת בבסיס החיים. בשבועות השמיני- עשירי לחיי העובר מתחילה מערכת התנועה להתפתח ולהפעיל את אברי התנועה שלו והוא מתחיל לנוע בכוחות עצמו. תפקידה של תנועה ראשונית זו הוא לגרות את מערכת העצבים, השלד והשרירים לגדילה, התפתחות ופעולה ולהכנת מערכת התנועה לקראת הלידה ולקראת החיים שמחוץ לרחם.

* מגוון התנועות של העובר הוא רחב מאד, הוא מסוגל לכפוף את עצמו, להתיישר, להתהפך, להתפתל סביב הציר של עצמו ולהניע את הגפים בכל מפרקיהם לכל הכיוונים. הוא נע ללא צורך להתמודד עם כוח הכובד, ובכך נבדלת התנועה התוך רחמית מתנועת התינוק לאחר הלידה.

* התנועה שלאחר הלידה דורשת התמודדות עם כוח הכובד, תוך חתירה בלתי נלאית של הראש ובעקבותיו שאר חלקי הגוף למעלה, לכיוון הזדקפות, על מנת להגיע לעמידה והליכה בסביבות גיל שנה.

מטרות התנועה

* מטרת התנועה היא לאפשר לילד פעולות חיים בסיסיות כמו: הישרדות – נשימה, אכילה, תקשורת, התקדמות בזחילה, הליכה, ריצה, ופעולות אחיזה בידיים. פעולות אלו מאפשרות לאדם להישאר בחיים, לשרת את עצמו ולפעול לקראת מטרות תפקודיות.

תכונות התנועה

* לכל תנועה יש כיוון, תכנון, וויסות והתאמה וארגון ובקרה לקראת מטרת הפעולה. כלומר, תנועה מתבצעת לכיוון מסוים, תוך כדי תכנון והתאמה לתפקוד הספציפי כמו: הרמת מזוודה (קלה, כבדה, גדולה או קטנה), זריקת כדור (קל, כבד, גדול או קטן), נגיסה בפרוסת לחם (גדולה, קטנה, קשה, רכה) ועוד ועוד.

* התנועות מתאפיינות בשילוב של סימטריה ואסימטריה. חלק מהפעולות מתבצעות כאשר שני צידי הגוף הימני והשמאלי פועלים יחד בו זמנית וחלק כאשר צד אחד פועל באופן אחד כמבצע עיקרי, והשני באופן שונה בהתאמה לתפקוד. למשל, כדור גדול נזרוק בשתי ידיים וכדור קטן ביד אחת, מזוודה גדולה וכבדה נרים בשתי ידיים ותיק קטן נרים ביד אחת. כלומר, במרבית הפעילויות יש שילוב של תנועה סימטרית ואסימטרית.

* בקרת התנועה נעשית על ידי המוח הקטן בשני ערוצים, האחד מבקר את התנועה תוך כדי פעולה ומתקן את המסלול בעת ביצוע והשני, מבצע את התיקון והשיפור לאחר ביצוע הפעולה.

* תנועה היא תהליך לקראת מטרה תפקודית, שמתבצעת תוך קשר הדדי בין היכולת הפנימית של האדם בהתאמה למטרה ולסביבה בה הוא פועל. אברי הגוף מתארגנים בהתאמה לפעולה ולרצף הנדרש להגשמת המטרה. לדוגמא – למטרת הרמת מזוודה כבדה מהרצפה תתארגן פעולה תנועתית שונה לחלוטין מאשר התארגנות לקראת אמירת משפט כמו "שלום ובוקר טוב".

* לסיכום, יכולת תנועתית היא יכולת לנוע בתכנון, בהתאמה, בוויסות בארגון ובקרה ולתפקד באופן יעיל.

המיומנויות המוטוריות של התינוק – עמידה, הליכה, ריצה וקפיצה.

* לאחר הלידה, מתחילה ההתמודדות של התינוק כנגד כוח הכובד, בשאיפה להגיע משכיבה ליכולת ישיבה עצמאית, עמידה והליכה כבסיס לתפקוד עצמאי. יש הנוהגים לציין את התחנות השונות כאבני דרך התפתחותיים. אנו נכנה אותן מיומנויות מוטוריות ופעילות ברצפים תנועתיים: הרמת הראש, גלגול, ישיבה, זחילה (זחילת גחון), הליכת ארבע (שש), עמידה, הליכה.

שכיבה על הגב

* כשתינוק שוכב על גבו, הוא מניע את ידיו ורגליו באופן חופשי אל כיוון העולם, אל המרחב, מפנה את ראשו מצד אל צד לעבר קולות ומראות או לשינוי תנוחה. הוא מעביר את משקל גופו מצד אל צד כמשחק תנועתי או למטרת גלגול, הוא פונה אל העולם ליצירת קשר חברתי עם הוריו ומושיט ידיו אל אמו ואל צעצועים הנמצאים לפניו.

* בסביבות גיל 3- 5 חדשים, כשהתינוק שוכב על גבו התנועה מכוונת אל מול מרכז הגוף. אם מגישים צעצוע מולו הוא מושיט את שתי ידיי, תופס את הצעצוע, מקרב אותו אל גופו ואל פיו ובו-זמנית רגליו מתקרבות גם הן אל הבטן. הוא גם אוהב להושיט את ידיו אל פניה של אמו ולשחק איתה.

* פעולת הושטת הידים מבטאת יכולת תנועתית ויכולת קוגניטיבית של מתן משמעות לחפץ הזה שמתנועע מול עיניו. אווירה סביבתית מהנה מעניקה גם משמעות רגשית חיובית לתהליך, ומעצימה את הלמידה מתוך הפעילות התנועתית והמשחקית.

* בסביבות גיל 5 – 9 חודשים תינוקות מתגלגלים מהגב אל הבטן ומהבטן אל הגב. כאשר הם שולטים בגלגול הלוך ושוב בדרך כלל זירת המשחק שלהם הופכת להיות בשכיבה על הבטן. הגלגול מבטא יכולת העברת משקל מצד אל צד, הפרדת תנועה בין חגורת האגן לחגורת הכתפיים ויכולת ראשונית לתנועת שינוי מיקום במרחב.

* כשתינוקות נעשים עצמאיים במעבר לישיבה ולזחילה, דחף התנועה שלהם משתנה לכיוון התקדמות בזחילה ותכני המשחק משתנים לפעילות בישיבה, אפשרות הגעה לצעצועים הנמצאים במרחק גדול יותר. השהייה על הגב היא עתה לצורך מעברים בלבד, או טיפולי היגיינה והלבשה. זירת המשחק עברה שינוי נוסף.

שכיבה על הבטן

* הרמת הראש בעת שכיבה על הבטן מסמנת את כיוון תנועת כל הגוף בעקבותיו, למעלה אל הזקוף. כשילוד שוכב על הבטן הוא מפנה ראשו מצד אל צד לכיוון מקור קול, מקור אור או כדי להימנע מהיתקעות האף במשטח השכיבה, או לשינוי תנוחה.

* בסביבות גיל 2- 5 חדשים ומעלה הוא מרים את ראשו גבוה יותר תוך השענות על האמות ומרים גם את בית החזה, בהמשך תנועת הראש לכיוון למעלה.

* בגיל 6 – 11 חדשים, הרמת הראש גבוהה מאד וההשענות היא על כפות הידיים והאמות לסירוגין. כשבית החזה מורם וההשענות על האמות וכפות הידיים יציבה. פני התינוק מופנים ישר קדימה אל המרחב, מצב המאפשר לו קליטה חברתית ומרחבית חדשה וחשובה – כעת, פניו אל העולם, גם בשכיבה על הבטן. הרמת בית החזה משמעותה פתיחת ופיתוח תנועת אברי הנשימה ואברי הדיבור.

* סוגיית ההשכבה על הגב או על הבטן אינה יורדת מסדר היום, רק משנה צורה. בעבר הלא רחוק צריך היה לשכנע הורים בחשיבות השכבת התינוק על בטנו לצורך התפתחות התנועה. מאז יצאה הוראת משרד הבריאות להימנע מהשכבת התינוק על הבטן בעת השינה מחשש למוות בעריסה – יש שוב נסיגה. חלק מההורים מפרשים הוראה זו כחד משמעית: "בשום אופן לא להשכיב על הבטן". לא זאת הכוונה. יש חשיבות רבה להתנסות תנועתית גם על הגב וגם על הבטן. אפשר להשכיב תינוק על הבטן בעת ערנות ובשעות השינה הקצרות של היום. בהדרגה הוא יתחזק וישלוט בתנועה ויוכל לשחק ולהנות ממנה. גם לתינוקות המתקשים להסתגל לשכיבה על הבטן, חשוב לזמן בהדרגה ובהתאמה ליכולתם את השכיבה על הבטן. יש גם הסבורים שאין זה משנה כיצד משכיבים את התינוק כיון שלדעתם תינוק בריא ייפתח בהמשך את הכישורים התנועתיים הקשורים בשכיבה על הבטן, על פי דרכו, על פי זמנו. כיוון השכיבה משפיע על כיוון המבט אל העולם ומכאן גם על מידת הנוחות לקשר עם הסביבה, התפיסה החושית, תפיסת המרחב והתפתחות קוגניטיבית, מגוון תנוחות מאפשר מגוון רחב יותר של התנסויות, חוויות ולמידה.

התגלגלות

* הגלגול מתבצע בשני כיוונים: האחד מהבטן אל הגב והשני הגב אל הבטן. בעת הגלגול מתרחשת העברת משקל רבה אל הצד והפרדת תנועה (בידול) בין חגורת האגן לחגורת הכתפיים.

* תינוק מתגלגל בדרך כלל מהבטן אל הגב בהתחלה ואחר כך מהגב לבטן וזאת משום שהוא נעזר בדחיפת הידיים והעברת הראש לכיוון הגלגול, העברת המשקל והפרדת תנועת חגורת הכתפיים מחגורת האגן. בעוד שבכיוון ההפוך – תחילת התנועה היא בהעברת המשקל וגלגול האגן אל הצד ולאחריו הכתפיים והראש שהיא פעולה קשה יותר.

ישיבה

* בפעולת הישיבה ישנם כמה חידושים ההתפתחותיים משמעותיים: הזדקפות הגו (חגורת אגן, גב וחגורת כתפיים) והראש כנגד כוח הכובד בניצב לאדמה, הפנים – פונות קדימה אל העולם והידיים משתחררות לפעולות אחיזה. הודות לכך התקשורת של התינוק עם הסביבה משתנה והופכת למצב שבו התינוק נמצא מול אדם אחר, אפשרויות המשחק עם צעצועים מגוונות יותר ובעלות דרישה קוגניטיבית ותנועתית רבה יותר למשל – בנייה, פירוק והרכבה, הוצאה והכנסה לתוך מיכלים.

* מבחינה תנועתית, מתוך הישיבה אפשר לעבור אל המיומנויות הבאות – זחילה, הליכת ארבע ועמידה.

זחילה

* זחילה מבטאת בראש וראשונה את היכולת לנוע במרחב, לקראת מטרה כלשהי – אימא, צעצוע או משהו מסקרן אחר.

* הזחילה מתחילה כזחילת ציר (3-5 חודשים) – כשהתינוק מסתובב סביב הציר של עצמו, עוברת לזחילה קדימה כשהידיים מושכות קדימה והרגליים דוחפות קדימה, הן פועלות יחד בו זמנית לקראת המטרה – התקדמות במרחב. לפעמים במשך מספר ימים התינוק זוחל לאחור, עד שמוצא את הדרך להגשים את מטרת ההתקדמות.

* התהליך משתכלל על ידי הפרדת התנועות בין פלג הגוף העליון לבין פלג הגוף התחתון ובין פלג הגוף הימני לפלג הגוף השמאלי ואז, מתרחשת זחילת גחון מלאה (6-11 חודשים) כשהגו והרגלים נעים סביב ציר האורך של הגוף בהצלבה והחלק הקדמי של הגוף מחליק על הרצפה ("זחילה אינדיאנית").

* מבחינה התפתחותית זהו זמן חשוב מאד שמביא להתנסות ולמימוש יכולת העצמאות, בהחלטה האם לנוע ולאן, בשכלול וחיזוק מערכות התנועה והחושים ובפעילות קוגניטיבית נוספת.

* מסלול התקדמות הזחילה נמשך לכיוון הליכת ארבע (שש). רוב התינוקות עוברים במסלול זה, חלקם מתחילים עם הליכת ארבע וזוחלים על הגחון זמן קצר בלבד, או עוברים מזחילת ציר אל הליכת ארבע.

הליכת ארבע

* בסביבות גיל 6 – 11 חדשים תינוקות מתקדמים בהליכה על ארבע (שש). המאפיינים העיקריים של הליכת ארבע הם התרחקות הגו מהמשטח, הפרדת תנועה בין חגורת האגן וחגורת הכתפיים, השענות עיקרית על הברכיים ועל כפות הידיים, שהם מעין חצי הדרך לעמידה זקופה, מצב התורם ליציבות נוספת של חגורת האגן וחגורת הכתפיים. הראש מורם, פונה לפנים ונקודת המבט אל העולם גבוהה יותר מאשר בזחילת גחון. מתוך עמידת ארבע הדרך פתוחה אל התיישבות ואל עמידה.

עמידה

* העמדות היא השלב האחרון לקראת הליכה עצמאית.

* ראשית ההעמדות נעשית בדרך כלל תוך הימשכות על הידיים ומשיכת האגן והרגלים כלפי מעלה. בהמשך, התנועה משתכללת הרגלים עוזרות תוך דחיפה, העמדת רגל אחת ואחר השניה והתייצבות הרגלים, חגורת האגן, חגורת הכתפיים – והראש בקו אנכי אחד כגד כוח הכובד.

* לאחר השמחה וההתפעמות הראשונית, קורה שהתינוק מתקשה לרדת חזרה אל הרצפה כלומר, לשלוט בתנועה לכיוון משיכת כוח הכובד, והוא זקוק לעזרת ההורים כשמתעייף מהעמידה. מתוך העמידה, מתחיל התינוק לפסוע לצדדים בתמיכת חפצים, הורים ו"כל הבא ליד".

* הצעד הבא לקראת ההליכה הוא עזיבת הידיים והעמדות ללא תמיכה, והתרוממות מהרצפה ללא תמיכת חפצים, ואז מגיע הרגע המרגש – צעדי הליכה ראשונים.

הליכה
* מי מתרגש מראשית ההליכה? כולם! התינוק, הוריו, אחיו הסבים, הסבתות…. ומי אינו זוכר את צעדיו הראשונים של ילדו. התרגשות רבה אוחזת בתינוק, הוא נסער, יכול להתרחק ולחזור בכוחות עצמו, אמו נסערת כי הוא הצליח ללכת וזהו צעד לקראת עצמאות, התינוק יכול להתרחק ממנה מבלי שהאם החליטה עבורו, הוא החליט! ערבוב רגשות של שמחה התפעלות וחששות, מה יהיה שם בעולם הרחב.

* לאחר שהצליח לייצב עצמו ללא תמיכה, הדחף לנוע קדימה מביא את התינוק להניע את רגליו לכיוון פסיעות קדימה. יש לו מטלות קשות של התייצבות ושמירה על איזון, מניעת נפילה קדימה ועוד ועוד – אך נפילות רבות ילוו את הזמן הזה, רובן עם הושטת ידיים קדימה אל הרצפה וחלקן לאחור על הטוסיק.

* כמובן שראשית ההליכה מעורבת עם הליכת ארבע מרובה, ובהתחלה כשהתינוק ממהר הוא יורד לרצפה אל "ארבע". מבחינה תנועתית – השליטה על יציבות הרגלים, חגורת האגן, חגורת הכתפיים והראש תוך יכולת שילוב והפרדת תנועה ביניהם, מהווה בסיס ליציבות בהליכה ולאפשרות לרוץ ולקפוץ בהמשך.

* שכלול ההליכה בא לביטוי בהעברת משקל מרגל אל רגל תוך שמירה על יציבות הגוף, תנועת כפות הרגלים מעקבים אל בהונות, הליכה לאחור ולצדדים – אלו מתרחשים בדרך כלל בין שנה וחצי לשנתיים.

* גיל ראשית הליכה הוא בין 11 – 18 חדשים.

ריצה

* ריצה, היא שכלול של ההליכה. כ- 3- 4 חדשים לאחר התייצבות ההליכה אפשר לראות צעדי הליכה נמרצים ובהמשך בסביבות גיל שנתיים תחילת צעדי ריצה בתנועה חלקה. המשך ההתקדמות היא ריצה כשרגל אחת ניתקת באופן ברור מהקרקע.

טיפוס

* טיפוס תופס מקום נכבד בדחפי התנועה בגילאי 6 חדשים – ומעלה שהם חלק מהתנסויות העמדות, הפרדת תנועות והתנסות בהעלאת הגוף מהקרקע המישורי המאוזן אל הגוף הזקוף האנכי. הצורך בטיפוס הוא אדיר ומרתק וגם מפחיד. צריך לשמור היטב על התינוק מפני סיכונים. כל רגל של הורה, מיטה, שרפרף או כיסא הופכים לפתע להיות מוקד לטיפוס. כיוון הירידה, עם הרגלים ראשונות והפנים אל מקור ההשענות – היא יכולת טבעית שלפעמים צריך לכוון את התינוק לכך.

* לאחר התייצבות ההליכה, אתגר הטיפוס על מדרגות מרתק את הילד שוב, והפעם כילד זקוף, מהלך. ראשית הטיפוס מתבצעת בהליכת ארבע ובהדרגה, בגיל שנה וחצי שנתיים, בהתאמה ליציבות ההליכה שלו, הוא מתחיל הפעוט לעלות זקוף ולהיאחז ביד של אימא או מעקה, כדי לשמור על היציבות.

* בגיל שלוש שנים אפשר לצפות לעליה וירידה חופשית במדרגות, תוך הצמדת רגל אחת אל השניה אל אותה מדרגה. ובהמשך, תהיה אפשרות לירידה ועליה מדרגה, מדרגה – רגל, רגל.

* מגרשי השעשועים מלאים באתגרי טיפוס חשובים.

קפיצה

* בגיל שנה וחצי שנתיים, ירידה משרפרף נמוך תוך הושטת רגל אחת אל הקרקע, כמוה כקפיצה.

* בגיל שנתיים, שנתיים וחצי התחלת קפיצה משרפרף נמוך תוך שימוש בשתי רגלים צמודות, ונחיתה כבדה ללא כפיפת ברכיים.

* בסביבות גיל שנתיים וחצי שלוש שנים, ילדים יכולים לקפוץ מגובה של 50-60 ס"מ ומעל מכשול קטן, תוך שימוש בשתי רגליים, ובנחיתות כבדות.

מעברים

* בין מיומנות מוטורית אחת לשניה ניתן להבחין בתקופות מעבר.

* תקופות המעבר מאופיינות במעין אי סדר פנימי אשר משפיע על התנועה ומתבטא גם בהתנהגות היומיומית של הילד כמו אי שקט רגשי או שינויים בדפוסי השינה.

* שינויים אלו הם זמניים ובדרך כלל הם חולפים כשמתייצבות היכולות החדשות.

* מעברים אופייניים מסוג זה ניתן לראות למשל: במעבר לזחילה, במעבר לעמידה ובמעבר להליכה עצמאית.

* למשל, במעבר בין זחילת גחון להליכת ארבע משתמש הילד בשתי צורות ההתקדמות למשך זמן מסוים, עד שמתחיל לשלוט די הצורך באופן החדש המורכב יותר. כך קורה גם עם ראשית ההליכה – למרות שהילד התחיל כבר לצעוד הוא עדיין מעדיף הליכת ארבע כאשר הוא רוצה להגיע מהר יותר או כאשר הוא מתעייף.

הקשר בין מוטוריקה גסה למוטוריקה עדינה

* נהוג לחלק את הפעולות המוטוריות לשני מאפיינים: תנועות גסות שהן פעולות המערבות את אברי הגוף הגדולים – ידיים, רגלים, גו בפעולות כמו הליכה, ריצה, קפיצה, משחקי כדור וכדומה, ותנועות עדינות שהן פעולות המערבות את אברי הגוף הקטנים – כפות ידיים, אברי הדיבור, עיניים בפעולות כמו ציור, כתיבה, גזירה, דיבור, מעקב עיניים וכדומה.

* בפעולות הגדולות פועלים עם שרירים גדולים ובטווחי תנועה גדולים, ובפעולות העדינות משתמשים בשרירים קטנים ובטווחי תנועה קטנים.

* יש שוני תחושתי בין הפעולות הגדולות לבין הפעולות העדינות. בפעולות הגדולות הגרייה החושית מגיעה מתוך שטחים גדולים על פני ומתוך הגוף, חגורת האגן וחגורת הכתפיים למשל, בהם מתקבל מידע תחושתי רחב. בפעולות העדינות נוצרות תחושות מגוונות ומפורטות יותר, המגיעות מאזורים מצומצמים, כמו קצות האצבעות.

* קיים קשר תנועתי ברור בין היכולת להביא לפועל פעולה מסוימת, לבין היציבות שהיד מקבלת ממכלול אברי הגוף. דוגמא: כדי שתהיה אפשרות לדייק בכתיבה, נוצרת שרשרת של יציבות: האצבעות אשר אוחזות בעפרון מיוצבות על ידי פיסת היד – > שורש כף היד – > אמה – > זרוע – > כתף – > חגורת כתפיים – > היד השניה – > גו – > חגורת אגן – > רגליים. אפשר להתייחס אל שרשרת היציבות גם בכיוון השני מהרגליים אל כפות הידיים.

* שרשת היציבות היא תוצאה של תכונה תנועתית חשובה – יציבות ותנועתיות. כל פעולות הגוף נעשות מתוך שילוב בין תנועתיות ליציבות. לדוגמא: כאשר אדם הולך, הוא צריך להיות יציב על רגלו האחת בעת שהרגל השניה מתנתקת מהמשטח ונעה קדימה. דוגמא נוספת: כדי להרים כוס מלאה מים חמים מהשולחן, היד צריכה להיות חופשית לתנועה המדויקת בעוד שאר אברי הגוף מייצבים אותה. נוצר איזון בין השרירים, ובין אברי הגוף בהתאמה לפעולה.

* בסיס יציבתי טוב יותר תורם לדיוק רב יותר.

* בכל פעולה נדרשים וויסות והתאמה, כוח ועדינות, ולא ניתן לציין "גבול" או נקודת חיתוך בין פעולה מוטורית אחת לשניה.

* כשילד צעיר ובלתי מיומן גוזר במספריים הוא מערב בפעולה מאומצת את כל גופו, כולל הפנים. כך גם בציור ובכתיבה ובשאר הפעולות הנחשבות כעדינות.
* פעולת הדיבור היא הפעולה העדינה ביותר, והצלחתה קשורה, בין השאר, ביציבות הראש והגו.

* כל הפעולות קשורות גם ביכולת קוגניטיבית שמכוונת ונותנת משמעות לפעולות.

* לסיכום, קיים קשר תפקודי בין המוטוריקה הגסה לבין המוטוריקה העדינה.

הקשר בין מוטוריקה גסה ועדינה לבין תפקוד יעיל

* תפקוד יעיל נבחן בהתאמתו למטרת הפעולה. פעולות כמו הרמת מזוודה, הרמת נוצה, ציור וכתיבה, התלבשות או דיבור, קשורות להתאמה, וויסות, תכנון וארגון הפעולה לקראת המטרה.

* שילוב מוטורי חושי יעיל בין המוטוריקה הגסה לעדינה, תורם להצלחת הפעולה הנדרשת.

* המונח "קואורדינציה" מתאר פעולה הנעשית על ידי שילוב בין מספר גורמים מוחיים, חושיים ומוטוריים המונח "קואורדינציה טובה" פעולה ששבה נוצר שילוב יעיל בין גורמים אלה.

* התייחסות לתפקוד בהיבט של יעילות והתאמה למטרת הפעולה כולל את ההיבט הקוגניטיבי והרגשי, ובכך הוא מבטא מכלול שהוא יותר מקואורדינציה שרירית.


Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

תגובות (1)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. אנז'לה הגיב:

    מצויין

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.