0

10 שאלות ותשובות על תורת "גן אחר"

בשנת 2000 פרסמתי תשובות על עשר שאלות שהציבור הרבה לשאול על תורת "גן אחר" ותורת הפעילות. בינתיים התפרסמו בנושא זה דברים רבים גם באינטרנט. הדבר גרם לציבור רחב יותר לשאול את אותן השאלות ושאלות נוספות. לפי-כך החלטתי לחזור ולפרסם תשובות על עשר השאלות הנפוצות ביותר. חלקן הן חזרות על השאלות והתשובות מאז בתוספות ושינויים קלים ולחלקן הן חדשות או שונות מאז.

שאלה ראשונה: מה ההבדל בין "גן זורם" לבין "גן פתוח"? האין זה רק שינוי נוסח לאותה צורת עבודה?
תשובה: קיים הבדל הן בעבודה המעשית והן בהשקפה החינוכית. "הגן הפתוח" היווה בראשיתו תגובה קיצונית על הגן המובנה המקובל בארצנו, שלא השאיר לילדים שום זכות החלטה על בחירת פעילויותיהם. "הגן הפתוח" לעומת זאת אפשר לילדים לעשות כרצונם. בקיבוצים בימים ההם הילדים היו חופשיים לעשות כרצונם בגן הילדים, אך לעיתים נעלמו מן הגן ושוטטו בחצר המשק ללא ידיעת המחנכות. לעומת זאת "הגן הזורם" מאפשר לילדים זרימה חופשית של פעילותם לפי בחירתם – אך קובע "חוקי מסגרת" מוגדרים מאד. חוקים אלה מוסברים לילדים והם נדרשים לקיימם. הם נקבעים על ידי המחנכות וקובעים התנהגות נדרשת בתחומי הבטיחות, היחס לרכוש וציוד הגן ואל תוצרי הפעילות של ילדים אחרים ואת אופן השיחה איתם ועוד. ההבדל הטכני הוא אפוא בקביעת נוהגים המחייבים את הכל – או בהימנעות מכך.
ההבדל ההשקפתי אומר, שיש לכבד את עצמאות הילד אשר יחד עם זאת נדרש לקיים "תרבות חינוכית" המחייבת את כולם.

שאלה שנייה: איך מסתדרת "זרימת הפעילות" עם דרישת מש"הח מן הגננת להכין בראשית השנה תוכנית פדגוגית וארגונית לפיה תעבוד במשך השנה?
תשובה: עולם הפעילות של הילדים הוא עשיר מכל תוכנית ותכנון. לפי כך אני מציע במקום תוכנית מחייבת מראש לעסוק בסיכומים. הגננת חייבת לסכם בשיחת הצוות, ורצוי גם בכתב, את היום ואירועיו העיקריים ומעשיהם של ילדים אחדים. כמו-כן יש לערוך סיכום שבועי, חודשי ושנתי. זה יאפשר למחנכת לעקוב אחרי ההתפתחות של הילדים, יבהיר לה מה הן ההתעניינויות של הילדים ומעשיהם ובאיזה תחומי ידע הם עסקו. בהתאם לסיכומים אלה הגננת יכולה להוסיף הצעות פעילות, תוספת ציוד, היא יכולה וחייבת ליזום פעילויות ושיחות במפגשים. באופן זה יובטח קיום תכנית לימודים בלתי פורמלית ועשירה.

שאלה שלישית: האם הדגשה כה רבה על הפעילות לא מקפחת את חשיבות הרגשות של הילדים?
תשובה: בשום פנים ואופן לא! הרגשות באים לביטוי בצורות רבות ובכל הפעילויות. קודם-כל היחס של הילד אל פעילותו-שלו רווי רגשות: הוא גאה על הצלחה, הוא מאוכזב מכישלון, הוא מקנא, הוא משתף פעולה, הוא מתגבר על אכזבות וכישלונות, הוא שמח על קבלת שבחים. הוא לומד, שהוא האחראי לתוצאות פעילותו. אין לשכוח, שרגשות הם תמיד אמביוולנטיים. לכן ההתייחסות של מחנכות אחדות אל רגשות "חיוביים" ורגשות "שליליים" היא מופרכת ומוטעית. כל פעילות היא ביטוי לזהות של הפעיל ובתור כזאת היא ספוגה רגשות מכל הסוגים.

משמעות רגשית נוספת נובעת מן העובדה, שכל פעילות – גם זו הנעשית ביחידות – יש לה משמעות חברתית ומשולבים בה רגשות רבים. יש שיתוף פעולה ועזרה הדדית ויש קנאה ותחרות, יש גאווה על השתייכות לתת-קבוצה פעילה מסוימת ויש בה מנהיגות ונגררות. יתירה מזאת: בפעילות של משחק דרמטי באים לביטוי מצבים אמוציונליים. משתקפים בפעילות זאת פחדים וחששות, התלהבות ושמחה. לכן אפשר לקבוע, שכל פעילות יש בה מרכיב תרפויטי בדיעבד, שמחנכת נבונה ורגישה תדע להתייחס אליו במעורבות המשתתפת שלה.

שאלה רביעית: "המעורבות המשתתפת" של הגננת היא מרכיב חיוני בתורת "גן אחר". האין בה סכנה של בלימת הביטוי החופשי של הילד?
תשובה: ראשית כדאי לזכור, שכל אם עוסקת ב"מעורבות משתתפת" כאשר היא משחקת עם ילדיה כדבר מובן מאליו. אם "המעורבות המשתתפת" נעשית לפי כללים, שיש ללמוד אותם, כי אז היא תורמת להתפתחות הילד. זהו שיתוף פעולה של המחנכת עם הילדים לפי יוזמתה או לפי הזמנת הילדים. המחנכת היא בעלת מיומנויות, שאצל הילדים נמצאים בשלבי התפתחות ראשונים. אם הגננת לא תעסוק בהם, לא תהיה לילדים בתחום המיומנויות "דוגמה חינוכית" הנחשבת כל-כך על ידי כל המחנכות. השתתפותה הפעילה של המחנכת בפעילויות השונות של הילדים מראה לילדים יכולת. הדבר אינו גורם לילדים הרגשות נחיתות כפי שמחנכות אחדות חוששות. הרי כל ילד יודע, שמבוגרים יודעים דברים, שהילדים עדיין לא מסוגלים לעשות. לכן הם רוצים "להיות גדולים כמו…". הם משתדלים "להשיג" את המבוגר. אך המחנכת משדרת על ידי השתתפותה הפעילה, שהיא מייחסת לפעילותם הילדים חשיבות והערכה.
המחנכת איננה מבקשת ובוודאי אינה דורשת מן הילדים "לעשות כמוני". יש ילדים שיחקו את מעשיה ואחרים יתעלמו ממנה. החיקוי הזה אינו פוגע ביצירה ובהבעה העצמית. אין סתירה בין חיקוי ויצירה. החיקוי ממלא תפקיד גדול וחיוני בכל למידה. הלשון המדוברת נלמדת בעיקרה על ידי חיקוי, יש האומרים שגם ההליכה נלמדת כך. כל יצירה "מחקה" את דגמי הטבע בצורה מיוחדת לאישיות הפעילה. עשרה ציירים "יחקו" בציוריהם את גוף האדם בצורה שונה.
עובדה מעניינת היא, שהמעורבות המשתתפת משנה את האווירה החינוכית בגן הילדים ובמעון ומעמדה של המחנכת משתנה. אך זהו נושא, שמן הדין לדון בו בנפרד.

שאלה חמישית: מה ההבדל בין הגישה של "המעורבות המשתתפת" לבין הגישה המדברת על "תיווך" של הגננת?
תשובה: כל מעורבות חינוכית היא במהותה מתווכת. המחנכים בכלל, ובגיל הרך בפרט "מתווכים" בין העולם הגדול לבין העולם של הילדים, עולם ההולך ונבנה בעזרת בדיקותיהם, התנסויותיהם, חשיבתם ומעשיהם. הפסיכולוג ברונר טען, שכל חינוך הוא למעשה מסכת נרטיבית בה מספרים המחנכים על העולם הגדול לילדים ומתווכים על ידי כך בין שני העולמות – זה של המבוגר וזה של הילדים.
גם "המעורבות המשתתפת" היא סוג של נרטיב חינוכי כזה בו מוצגים הידע וניסיון החיים של המחנכת בפני הילדים. ההבדל הוא בנקודת המוצא: בגישה המתווכת במוצהר נקודת המוצא היא פעילות המבוגר בעוד שב"מעורבות המשתתפת" נקודת המוצא היא פעילות הילדים. התיווך מתנהל בכל מפגש בין מבוגר וחניך והוא אינו מטרה מוצהרת מראש. התיווך ב"מעורבות המשתתפת" אינו מתנהל לפי תכנית לימודים חיצונית אלא מתרחש בעת העשייה המעשית בפעילויות שונות בהן המחנכת משתתפת.

שאלה שישית: האם שיטות "גן אחר" באמת יוצרות אווירה חינוכית-אנושית שונה בגן-הילדים? אם כן – מהו השוני ומה הסיבה לכך?
תשובה: השוני מתבטא גם בדברים טכניים וגם בדברים מהותיים. השוני הטכני, למשל, הוא ש"גן אחר" הוא מעבדה וסדנה של הילדים. לפי-כך מתרחשת בו פעילות במשך כל שעות היום, יש בו המולה רבה ואין בו הסדר והניקיון המקובלים בגנים אחרים. פרט זה נראה מיידית לעיני כל המבקרים בגן. הדבר אינו נובע מהזנחה או אי-החשבת ניקיון אלא מהיותו של הגן סדנת פעילות שמנקים אותה רק בסיום יום הפעילות.
שוני מהותי ולא טכני הוא בהתייחסות הבין-אישית. לא המסגרת הבלתי-אישית הגדולה של "כל הגן" קיימת ב"גן אחר" אלא ההתייחסות האישית בין הילדים לין עצמם וביניהם לבין המחנכת. התייחסות זו נוצרת בתת-קבוצות קטנות המאפשרות התייחסות אישית ולא המונית. דוגמה אחרת היא היחס של כל באי הגן – מבוגרים וילדים כאחד – אל מוצרי הילדים השונים. הכל מבינים, שבסדנה מייצרים תוצרים, שזהו נתון תרבותי כללי ונכס אינטלקטואלי פרטי. בהתאם לומדים לכבד את התוצרים. הצירוף בין גורמים טכניים ומהותיים יוצר את השוני.
גורם נוסף לשוני הוא מעמדה, פעילותה ותפקידה של המחנכת. היא אינה מכוונת, מנחה, אוסרת ומתירה בלבד. תפקידה עשיר הרבה יותר. היא חלק בלתי-אמצעי של העשייה הרבה בתת-קבוצות הרבות הנוצרות בהתאם לפעילויות הילדים וביוזמתם. היא "ראשונה" בשל מיומנויותיה בין "שווים" עם הילדים, שכולם בני אנוש.

שאלה שביעית: מדוע תורת "גן אחר" נקראת "אחר"? מובן שהיא אחרת משיטות גן שגרתיות-מסורתיות. אך מה "אחר" בה מתורות גן מתקדמות אחרות?
תשובה: כל גישה חינוכית, בין אם היא שגרתית או מתקדמת, מסורתית או מחדשת, סמכותית או דמוקרטית יוצרת את הרציונל החינוכי שלה. לכן אפשר להשיב על שאלה זו רק בהכללה (וכל הכללה פגומה), אם השאלה אינה מתייחסת לגישה מוגדרת לעומת גישת ה"גן אחר". לדוגמה, מערכת היחסים בין המחנכת והחניכים ב"גן אחר" שונה גם ממערכת-יחסים זו בגנים מתקדמים "פתוחים": מערכת זו היא כמערכת של שוליה ואומן, היא של מעורבות משתתפת המהווה נוסח מסוים מאד של דו-שיח פדגוגי. השוני יכול להתבטא במגוון הכלים הנמצאים בגן-הילדים. זהו מרכיב חיוני ביותר כדי לכבד את הילד ואת עצמאותו, את העדפותיו ופעילותו.

שאלה שמינית: מדוע תורת "גן אחר" מעדיפה להשתמש במונח "פעילות" במקום במונחים המקובלים כמו למידה או משחק?
תשובה: מחקרנו הראה, שכל פעילות מורכבת מארבעה מרכיבים: המשחק (הנאה), העבודה (חובה), הלמידה (שכלול), היצירה (הבעה). בכל פעילות קיימים כל המרכיבים אם כי בצירופים שונים. לפי כך מי שרק מדבר על המשחק מתעלם משאר המרכיבים. מי שדן על הלמידה הרי לא יכול להתעלם מן העובדה, שגם במשחק לומדים. לכן מוטב להשתמש במונח כולל – הפעילות – ולא להתעלם ממרכיבים מסוימים.
סיבה נוספת היא, שההבדל בין המרכיבים אינו ברור במידה שווה לכולם. גננת אחת אומרת לילדים "בואו לעבוד בחצר". גננת אחרת תגיד "בוא לשחק בחצר". שמעתי מחנכת אומרת לילדים: "כאשר נגמור לשחק בקוביות, נלך ללמוד מילים". אני הייתי אומר: "כאשר נגמור ללמוד לבנות, נלך לשחק במילים". כמובן, שכולם צודקים והיו עושים בחוכמה לו אמרו "פעילות" כמושג-גג כולל במקום לדבר על מרכיב אחד בלבד.

שאלה תשיעית: האם ריבוי אזורי הפעילות בגן-הילדים אינו מפזר את העשייה בגן ומקשה על הריכוז החשוב?
תשובה: גן-ילדים שצריך לענות על צורכי שלושים ילדים שונים צריך לכלול לפי ניסיוננו כעשרים אזורי פעילות. (אזורים – ולא פינות. אין בגן עשרים פינות…). לא כל האזורים יהיו מנוצלים בפעולה כל הזמן. אך הגן חייב לזמן אפשרויות פעילות בהתאם להעדפות ולהתעניינויות השונות של ילדים שונים. זה היסוד החומרי המאפשר את זרימת הפעילות. מיקום האזורים יהיה בהתאם לעניין, שהילדים מגלים בו. מצאנו, למשל, שאזור הבנייה ואזור משק-הבית צריכים לתפוס את מירב המקום במרכז חדר הגן משום שהם מושכים את מרבית הילדים זמן רב.
שאלת הריכוז של הילדים חשובה, אך יש לגביה אי-הבנות רבות. ריכוז הוא עניין פנים-נפשי ואינו נקבע על ידי גורמי חוץ. אנו מכירים תת-קבוצות של ילדים העוסקות בשולחן המים ובשולחן המצרפים, מולם בונים בניינים וליד שולחן הספרים קוראים וכותבים. רק כאשר ההתעניינות של הילד באה על סיפוקה, פג הריכוז והוא נמשך אל פעילות אחרת. כולנו יודעים, שאפשר להתרכז בקריאת ספר מעניין גם ברעש סביבתי בעוד שקשה להתרכז בספר, שחובה לקרוא בו אך אין בו למעשה עניין. דוגמה מובהקת לבעיית הריכוז היא התופעה שהייתה המקובלת בשם "ריכוז" לפתיחת וסיום היום בגן. ילדים רבים לא היו מרוכזים כלל משום שנושא הדיון לא עניין אותם כלל וכך הפך "הריכוז" הכפוי לבעיית משמעת. (שב בשקט, אל תפריע, אל תדבר עכשיו ועוד הערות "מחנכות" כאלה). טוב עשו שברוב הגנים ביטלו את "הריכוז" והפכו אותו ל"מפגש" חברתי.

שאלה עשירית: מדוע תורת "גן אחר" נתקלת בקשיים כה רבים במימושה?
תשובה: "סוכני השינוי" הן המחנכות העובדות בשטח. כל עוד הגננות בשטח לא למדו את גישת "גן אחר" בעת הכשרתן או בהתנסותן, קשה להן להתמודד עם השינויים. הקבוע והמוכר, גם אם הוא בעייתי, נותן בטחון לעובדת ומאפשר לה ולזולתה הערכה שגרתית של הישגיה ובעיותיה. אם היא מחליטה לשנות את גישתה ולנסות גישה אחרת, כרוך הדבר באי-ביטחון ראשוני ולעתים גם באי-הבנה מצד הסביבה. דבר זה משתנה כאשר המכללות מתחילות ללמד גישת "גן אחר" כאחת האפשרויות ויותר ויותר מחנכות בשטח עובדות לפיה ויכולות לשמש מקום הדגמה ושכנוע. הניסיון העולמי מלמד, ששינויי גישה פדגוגית מצריכים עשרים שנה כדי להתקבל בציבור רחב. כך קורה גם לתורת "גן אחר".
סיבה נוספת היא היחס של הממסד לחידושי חינוך. הממסד רואה בחידושים לעתים קרובות איום על מוסכמות ועל סמכותו. הואיל והעובדות בשטח – "סוכני השינוי" – תלויות במובנים רבים בממסד, נוצרת בעיה. ושוב: כאשר בממסד חלים שינויים פרסונליים והממסד נעשה צעיר יותר, נקלטות אלטרנטיבות והשינויים מתאפשרים לאטם.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.