5

מדריך הורים לגמילה מחיתולים

מאת: איריס פינק-קרוננברג

פסיכולוגית , מתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית במכון להתפתחות הילד בבית החולים תל השומר .

עלה לאתר בנומבמר 2011

FINIRIS@012.NET.IL   טלפון נייד : 052-3312724

הגמילה הינה תהליך חינוכי בעל משמעות רגשית בו הילד נדרש על ידי סוכני החיברות (בעיקר ההורים) ללמוד התנהגויות חדשות המנוגדות לדחפיו הביולוגיים הטבעיים. הילד נמצא בקונפליקט הנוגע להיענות או להתמרדות כנגד דרישות חיצוניות אלה, תוך שהוא מנסה לפתח מודעות ולרכוש שליטה על תהליכים שנעשו עד כה בצורה אוטומטית.

בין גיל שנה לשלוש המשימה ההתפתחותית של הפעוט באה לידי ביטוי ברכישת עצמאות ונפרדות. זהו הגיל שבו מתחיל הפעוט להתנתק מהוריו ולומד לציית לכללי החברה. ההתנהגות האוטונומית היא דרכו של הילד לגבש זהות נפרדת ועצמאית מדמות ההורה. תפקיד ההורים בשלב התפתחותי זה היא להציב גבולות שיקנו בטחון והגנה לפעוט המבסס את עצמאותו ולשמש סוכני חיברות, אשר מנחים ומלמדים את הילד מהן הנורמות החברתיות הנהוגות בתרבות שבה הוא חי.

חוויית ההצלחה בתהליך הגמילה קשורה ליכולת של הפעוט לפתור את הקונפליקט המתואר ובכך תורמת לבטחון העצמי של הפעוט, לתחושת האוטונומיה והעצמאות שלו יחד עם תחושת סיפוק מכך שהוא מתפקד כפי שהחברה מצפה ממנו.

בשלות לגמילה

הדעה המקצועית הרווחת בתחום היא כי תהליך הגמילה דורש בשלות מצד הפעוט. הבשלות לגמילה היא לא רק עניין של גיל. היא בדרך כלל מגיעה בגילאי שנתיים-שנתיים וחצי, אך היא תלויה באופיו ותכונותיו האישיות של הילד ובמין הילד (בד"כ בנות בשלות לגמילה בגיל מוקדם מבנים).

חשוב לזכור שלכל ילד יש את קצב הבשלות שלו ועל כן יש להימנע מלהשוות את הילד לאחרים, בבית או במסגרת החינוכית, דבר העלול לחבל בתהליך הגמילה.‏

לצורך תהליך הגמילה דרושה בשלות מספקת, הן של גורמים גופניים והן של גורמים רגשיים, אך אין חובה שכל הסימנים יופיעו בכדי להתחיל בתהליך. התייחסו לרשימה הבאה בתור מפת דרכים כללית, אך סמכו על "תחושת הבטן" שלכם בנוגע למוכנות ילדכם לגמילה.

סימני בשלות:

ראשית, צריכה להיות הבשלה של מערכת השליטה על הסוגרִים (פי הטבעת ושלפוחית השתן) המאותתת לילד מתי ללכת לשירותים ומאפשרת לו להתאפק עד שיגיע לשם. בנוסף, יש צורך ביכולת תנועה תקינה (היכולת ללכת חופשי, להתיישב ולקום בלי ליפול, לצאת בכוחות עצמו מהמיטה, להוריד בעצמו את התחתונים).

בשלות בתחום הגופני והפיזיולוגי אינה מספיקה. דרושה גם בשלות רגשית, זאת מכיוון שהאופן בו יחווה הילד את הגמילה קשור בעיקר לגורמים רגשיים. הפעוט צריך לקבל את העובדה כי אינו תינוק עוד, להכיר במוסכמות החברה המגדירות מהי התנהגות בוגרת ולהיות מעוניין להיענות להן, להתמודד עם ציפיות המבוגרים ממנו, להיות מסוגל לדחות סיפוקים, ולשאוף לעצמאות בתחומים נוספים בחייו, למשל לאכול בכוחות עצמו, לנסות להתלבש לבד, להעסיק את עצמו מידי פעם.

ישנם סימני בשלות נוספים, שלא כולם מופיעים אצל כל הילדים, כמו: תדירות עשיית הצרכים יורדת, הילד מתחיל להתעניין באופן שבו מבוגרים עושים פיפי וקקי, הילד מתחיל להודיע שהוא עושה פיפי או קקי- אחרי שעשה, תוך כדי, ועם הזמן גם לפני עשיית הצרכים, החיתול המלא מתחיל להציק לילד, או שהילד מבקש במפורש להוריד את החיתול.

הערה: תהליך הגמילה מושפע גם ממוסכמות חברתיות ותרבותיות (ומן הסתם גם מהופעתם של החיתולים החד פעמיים) שהתפתחו בתרבות המערבית בעשרות השנים האחרונות והביאו לדחיית גיל הגמילה. כידוע, ישנן תרבויות כמו רוסיה וסין, שבהן ילדים נגמלים בהצלחה בגיל מוקדם הרבה יותר. כאשר הגמילה נעשית סביב גיל שנה, מדובר בתהליך של למידה רפלקסיבית מכאנית והיא אינה דורשת את סוג הבשלות שמפורטת כאן. למי שמעוניין להתנסות בגמילה מוקדמת, מומלץ לקרוא את הספר של דפנה תייר "היענות לצרכים".

מתי להתחיל גמילה?

המועד המתאים ביותר להתחיל גמילה הוא המועד שבו ההורים פנויים לתהליך מבחינה רגשית וגם מעשית וכשיש להם את האנרגיה והמשאבים הנפשיים הדרושים. למעשה, הדבר החשוב ביותר הוא שההורים יהיו "בשלים", כלומר שיהיה להם כוח ורצון להתמודד, גם עם קשיים אם יתעוררו.

לגישתי, ההורים הם שמחליטים על מועד הגמילה, לאחר שבחנו את מידת בשלותו ומוכנותו של ילדם. איני מצדדת בגישה הטוענת כי יש להמתין עד שהפעוט מעצמו יבקש להיגמל, ומניסיוני ישנם פעוטות שלא יבקשו זאת לעולם…ההורה הוא זה שמניע את תהליך הגמילה, אך הוא עושה זאת תוך תשומת לב מירבית לתגובות הפעוט בתהליך ותוך התאמה לקצב של הפעוט.

לצורך הגמילה, יש לפנות סופשבוע ארוך שבו לא מחוייבים ביציאה מהבית ולאחריו תקופה של שבועיים-שלושה רגועים, שבה ניתן להמעיט בנסיעות או ביציאות מחוץ לבית. לא רצוי להתחיל גמילה בתקופה של שינויים, מעברים או מתח כמו מעבר גן או לידת אח, וכן לא בזמן מחלה או בזמן שגומלים את הפעוט ממשהו אחר, כמו מבקבוק.

עדיף להתחיל גמילה בעונה חמה, בשל הנוחות הנובעת ממיעוט הבגדים והאפשרות להשאיר את הפעוט עירום, אך גם בעונה קרה אפשר לגמול, אם מפעילים חימום ומקפידים לא להשאיר את הפעוט בבגדיו הרטובים כדי שלא יתקרר.

התארגנות מעשית לתחילת הגמילה

כשקיבלתם החלטה על התחלת גמילה כדאי להתארגן מבחינה מעשית- לקנות סיר או ישבנון או שניהם וכן לקנות המון תחתונים להחלפה. רצוי לשתף את הילד בקנייה ובבחירה. יש לקנות ספרים וקלטות בנושא גמילה. אפשר לקנות בובה אשר בעזרתה ניתן להדגים לתינוק כיצד יושבים בסיר או באסלה, כיצד מנגבים וכו'. כמו-כן כדאי לקנות פרסים קטנים כדוגמת מדבקות, גומיות לשיער או מכוניות קטנות, אשר מניסיונכם ימצאו חן בעיני הפעוט. בבית כדאי לאחסן שטיחים ולכסות את הספות. מומלץ לקנות שעוונית להגנה על המזרן, סדיניות חד-פעמיות או כל אמצעי אחר להגנה על כלי המיטה. בנוסף, להכין מלאי של בגדים להחלפה.


סיר או אסלה- מה עדיף?

לכל שיטה יתרונות וחסרונות. בבחירת השיטה יש לקחת בחשבון את מאפייני הילד הספציפי ואת ההעדפה האישית של ההורה. ניתן לנסות את שתי השיטות ולראות למה הילד מגיב טוב יותר.

הסיר- בסיר הישיבה נוחה לפעוט כיוון שרגליו מונחות על הרצפה. כמו-כן תנוחת הכריעה שנוצרת בעת הישיבה על הסיר מקלה על עשיית הצרכים. יתרון נוסף הוא ניידות הסיר אשר מקלה על ההורה (קל יותר להביא את הסיר אל הפעוט מאשר את הפעוט אל הסיר). כמו-כן ניתן לקחת אתכם את הסיר כשאתם יוצאים מהבית וכך לאפשר לפעוט לעשות את צרכיו בסיר המוכר לו, גם מחוץ לבית.

חסרונות הסיר הן היותו פחות היגייני מאשר האסלה, דבר הדורש השקעת זמן לצורך ניקוי וחיטוי, כמו-כן נדרש תהליך נוסף של למידת המעבר מעשיית הצרכים בסיר אל האסלה. חסרון נוסף נובע מכך שמאפשרים לפעוט להשתמש בסיר בכל אזור בבית, ועל כן מועבר לו מסר מבלבל לגבי המקום בבית שבו מקובל לעשות את הצרכים.

כשמציגים בפני הפעוט את הסיר, חשוב לא לתת לו להתייחס לסיר כאל צעצוע אלא להדגים ולהסביר את השימוש בו, ולאפשר לפעוט להתנסות בישיבה עליו- תחילה עם בגדים או חיתול ובהמשך בעירום. אפשר לשפוך את תכולת החיתול לתוך הסיר בכדי להדגים את תפקודו, לשפוך יחד עם הפעוט את תכולת הסיר לאסלה ולהוריד את המים.

האסלה-  כשמדובר בפעוטות בני שנתיים וחצי ומעלה או בפעוטות בעלי מבנה גוף גדול, עדיף לבחור באסלה, כיוון שהיא תהיה להם יותר נוחה. יש להשתמש בישבנון אשר יקטין את פתח האסלה וכן יספק תמיכה לרגליים ולידיים ויקנה לפעוט בטחון. בשימוש באסלה קיים יתרון של חיסכון במאמץ הכרוך בניקוי הסיר, כמו-כן נחסך שלב המעבר מהסיר לאסלה וכן מועבר לפעוט מסר יותר ברור ועקבי, שמגובה גם בדוגמא אישית, לגבי המיקום והאופן שבו הגדולים עושים את צרכיהם. חסרונות האסלה הן הפוטנציאל שלה לעורר פחד אצל הפעוט בשל גובה הישיבה, רעש המים או נפילת הצרכים לתוך האסלה.

כשמציגים את האסלה בפני הפעוט, רצוי להדגים ראשית עם בובה את הטיפוס במדרגות הישבנון ואת הישיבה. אם יש אח גדול, אפשר לבקש שהוא ידגים גם כן. כדאי לאפשר לפעוט להתנסות בישיבה על האסלה עם בגדים או חיתול. גם כאן, כדאי לשפוך את תכולת החיתול לאסלה בכדי להדגים את ייעודה ולהוריד ביחד עם הילד את המים.

שלבי הגמילה

שיטת הגמילה אשר מוצעת פה כוללת שלושה שלבים, אשר ניתן ליישם את כולם או חלקם. ישנם פעוטות שלא יזדקקו לאחד השלבים או יעברו עליו במהירות ואילו אחרים ישהו זמן ממושך בכל אחד מהם. רוב הילדים מתחילים להיגמל ביום, ורק לאחר כמה חודשים (או יותר) הם נגמלים מחיתולים גם בלילה. כמו-כן, ישנם ילדים העוברים שני תהליכי גמילה נפרדים- אחד לפיפי ואחד לקקי. ראו התייחסות לכך בהמשך.

תהליך הגמילה מתחיל כשכל האחריות הינה על ההורה ובהדרגתיות, עם התקדמות התהליך, אנו מצפים שהילד יקח על עצמו יותר אחריות.

שלב ראשון- שלב ההכנה

שלב זה נמשך בדרך כלל מספר שבועות.

v     בתחילה, ההורה מפנה את תשומת הלב של הפעוט להפרשות גופו ומחנך אותו לשמירה על ניקיון הגוף והיגיינה. לדוגמה, ההורה אומר לילד בעת ההחלפה "עשית קקי, בוא ונחליף לך לחיתול נקי". בהקשר זה יש לציין כי חשוב מאד לא להתייחס להפרשות כאל משהו מגעיל או דוחה כדי לא ליצור אצל הילד תחושות בושה ואשמה.

v     כחלק משלב ההכנה צריך לאפשר ולעודד את הילד לעצמאות בתחומים שונים בחייו, למשל לעודד אותו לסבן את גופו באמבטיה, לעזור בעת התלבשות והתפשטות, להביא את נעליו כשיוצאים מהבית, לאכול בצורה עצמאית וכו'.

v     בהמשך מעוררים את סקרנות הפעוט לנושא הגמילה על ידי צפייה בקלטות והקראת סיפורים בנושא. במקביל, ההורים מסבירים לפעוט את ההתנהגות החדשה המצופה ממנו ומדגימים את הישיבה באסלה או בסיר, למשל על ידי אח גדול או בובה.

v     ההורים מעודדים את הפעוט לנסות לשבת על האסלה או הסיר, בתחילה עם חיתול ובהמשך ללא חיתול. שופכים את תכולת החיתול לתוך האסלה או הסיר ונותנים לילד לשפוך באסלה ולהוריד את המים.

בשלב ההכנה חושפים את הפעוט לנושא הגמילה במנות קטנות. יש לשים לב לתגובת הפעוט. רוב הפעוטות יתחילו להראות עניין בנושא, למשל יתעניינו בשירותים ובאיך שהגדולים עושים, או יודיעו כשהם עושים פיפי או קקי. אך אם הפעוט מביע התנגדות עזה או חוסר עניין מוחלט בנושא, על ההורה לעשות הפסקה לפרק-זמן מסויים. ייתכן שהפעוט אינו בשל עדיין. לאחר הפסקה ניתן לחזור שוב ולנסות.

שלב שני- שלב האימון האינטנסיבי

לצורך שלב זה יש לפנות סופשבוע מרוכז (או פרק זמן פנוי של יומיים). בפרק זמן זה מורידים את החיתול מהפעוט ומלבישים לו תחתונים, למשך כל זמן העירות שלו. שמים לו חיתול רק בזמן שהוא הולך לישון. בפרק הזמן הזה רצוי להישאר בבית ולא לארח, על מנת להתמקד בפעוט ובתהליך. מכינים מלאי תחתונים, בגדים להחלפה, סמרטוטים לניקוי השלוליות ומלאי של סבלנות…

מספר דגשים:

1.      על ההורים להחליט על אימון אינטנסיבי כאשר הפעוט מראה מוכנות לגמילה (הגיב טוב לשלב הקודם וישנם סימני בשלות) וכאשר ההורים פנויים רגשית לכך. האימון האינטנסיבי דורש מההורים השקעת זמן ומשאבים רגשיים.

2.      במהלך האימון האינטנסיבי יש חשיבות לעקביות. ההורה צריך להיות מוכן לכך שייתכנו קשיים ומולם לא להישבר ולוותר, אלא לנסות למצוא פתרונות יצירתיים. לא להיבהל אם קצב ההפנמה של הפעוט איטי משחשבתם או שהוא אינו מתלהב מהשינוי המצופה ממנו. הדבר החשוב ביותר הוא להיות שלמים עם ההחלטה שעשיתם לגמול את ילדכם- ביודעכם כי זהו שלב חשוב, שמקדם אותו בהתפתחותו ובעצמאותו. לכן, שמרו על אנרגייה רגועה ושלווה והרשו לעצמכם להאמין כי ילדכם מסוגל להיגמל וכי הוא ייהנה מהתוצאה הסופית.

3.      הפסיקו את תהליך הגמילה רק אם אתם נתקלים בבעיות גדולות כמו עצירות קשה או מחלה או אם אתם מרגישים שמבחינה רגשית אינכם מסוגלים להמשיך בתהליך. במקרה כזה, קחו לעצמכם פסק-זמן לתקופה מסויימת, בה נסו להבין לעומק את מהות הבעיה ולחשוב על פתרונות ודרכים להתמודד איתה ואז נסו שוב.

4.      חשוב ביותר במהלך שלב זה להקפיד על שתיית מים מרובה, וכדאי לתת לילד לשתות את השתייה האהובה עליו ביותר בכדי לוודא זאת. כמו כן מומלץ להקפיד על תזונה שתורמת לפעולת מעיים סדירה ורכה, הכוללת פירות וירקות עם קליפתם, דגנים מלאים וקטניות.

לשים לב לשפת הגוף של הפעוט

במהלך תהליך הגמילה, על ההורה ללמוד להגביר את הקשב שלו לשפת הגוף של הפעוט, כלומר לשים לב לסימנים מוקדמים אשר מאותתים על כך שהפעוט עומד לעשות את צרכיו. לא להסתמך על אמירותיו של הפעוט, שיכול להכחיש שיש לו פיפי, אלא על שפת גופו. למשל, פניו מאדימות, הוא מתנדנד מרגל לרגל, אוחז במפשעה שלו, פורש לאזור מסוים בבית שבו הוא נוהג לעשות את צרכיו ועוד. בהתחלה תקלטו את הסימנים רק בדיעבד, לאחר שהילד כבר עשה את צרכיו, אבל בתוך זמן קצר, ככל שהרגישות שלכם לסימניו תגבר, תלמדו לזהות את שפת גופו ותספיקו לקחת את הפעוט לסיר או לאסלה בזמן, כדי שיעשה שם את צרכיו.

להכיר את "שעון היציאות" של הפעוט-

לרוב הפעוטות יש "שעון יציאות", דהיינו דפוס אישי של עשיית צרכים, כולל שעה קבועה לעשיית קקי. כאשר יש מחזוריות קבועה שניתן לצפות אותה הדבר עשוי להגביר את הסיכוי שתושיבו את הפעוט על הסיר או האסלה בערך בזמן שאמורה להיות לו יציאה. כדי לגלות את "שעון היציאות" כדאי לעשות רישום של תדירות היציאות. כשתרשמו את "שעון היציאות" תוכלו להיווכח שבתוך זמן קצר הפעוט לומד לדחות את עשיית הצרכים ולהתאפק.

להושיב את הפעוט-

ברוב המקרים אין טעם לשאול את הפעוט אם הוא צריך פיפי או קקי כי פעוטות לרוב עונים באופן אוטומטי בשלילה. בדרך כלל הפעוט אינו רוצה להפסיק פעילות מהנה בה הוא עסוק בכדי ללכת אל הסיר או האסלה. כשאתם סבורים שהילד צריך לעשות את צרכיו (בשל שפת גופו או כיוון שהיציאה הבאה אמורה להתרחש בקרוב על פי "שעון היציאות" שלו), אתם אומרים לו "אני רואה שיש לך פיפי/קקי, בוא נלך לעשות פיפי/קקי", מושיטים לו יד ומובילים אותו אל הסיר או האסלה. בכדי שתתרחש פעולת מעיים, רצוי שהפעוט יישב בסיר או באסלה כ 10 דקות.


מה לעשות כשהפעוט אינו משתף פעולה-

הישיבה על הסיר או האסלה לא מתקבלת תמיד באהדה על ידי הפעוט מלא המרץ, העצמאי והדעתן שלכם. אין להכריח פעוט לשבת על הסיר או האסלה, אבל יש לשכנע אותו לכך בצורה יצירתית. תוכלו להשתמש ברעיונות אלו:

  1. אפשר לתת לפעוט תחושת שליטה מסויימת בסיטואציה, דבר שיגביר את המוטיבציה שלו. למשל, לאפשר לו לבחור אם ברצונו להשתמש בסיר או באסלה או לבחור איזו פעילות יעשה עם ההורה בעת שיישב בשירותים.
  2. אפשר להשתמש בהסחות דעת. להושיב אותו באסלה ותוך כדי לספר לו על כל הפעילויות המהנות שתעשו בגן השעשועים אליו תלכו אחרי שהוא יגמור לעשות קקי.
  3. להפוך את זמן הישיבה על הסיר או האסלה לזמן איכות של הפעוט עם ההורה. כל פעילות מהנה היא רצויה- הקראת סיפורים, הדבקת מדבקות, ציורים משותפים ועוד. יש הורים וילדים שמכינים ביחד "ספר שירותים" מיוחד שבו דפי עבודה, ציורים או תמונות החביבות במיוחד על הפעוט.
  4. אפשר לתת לפעוט חיזוקים בכל פעם שהוא משתף פעולה ויושב על הסיר או האסלה, בתחילה חיזוק על מספר מועט של דקות שבהן ישב ובהדרגה להאריך את משך הישיבה על הסיר עד לפרק זמן של כעשר דקות.

אם לאחר הישיבה, לפעוט לא הייתה יציאה, חשוב לשבח אותו על כך שישב ולומר "אני רואה שאין לך עכשיו פיפי/קקי. אתה יכול ללכת לשחק. אחר כך נבוא שוב לשבת פה". לאחר המתנה של פרק זמן מסויים, יש להושיב אותו שוב, בתקווה שהפעם התזמון יהיה מתאים יותר.

פעמים רבות, ברגע שהפעוט יקום מהסיר או האסלה הוא יתחיל לעשות את צרכיו ואז יש להחזיר אותו מיד לסיר או לאסלה כדי שיוכל לעשות שם את צרכיו.

מצד שני, אין צורך שהפעוט ישב על הסיר למשך זמן ממושך מבלי לעשות את צרכיו בו או לאחר שסיים. הפעוט צריך להבין שהישיבה על הסיר או האסלה קשורה לעשיית הצרכים.

שימוש בחיזוקים-

v     חשוב לתת לילד חיזוקים חיוביים רבים במהלך תהליך הגמילה. החיזוקים תורמים לתחושת העצמי החיובית של הפעוט ולביטחון העצמי שלו ומשדרים לו את המסר שהוריו מאמינים בו שיצליח.

v     חיזוק מוגדר כתוצאה של התנהגות אשר מגדילה את הסיכוי שהתנהגות זו תחזור על עצמה. על החיזוק להיות משמעותי לילד על מנת שהוא יהיה מעוניין בו ויהיה מוכן להתאמץ עבורו. ישנם ארבעה סוגי חיזוקים- חיזוק ע"י מאכל אהוב (שוקולד, סוכריות וכו'), חיזוק מוחשי ע"י פרסים קטנים (מדבקות, בלונים, מכוניות קטנות וכו'), חיזוק ע"י פעילות אהובה (הליכה לגן שעשועים למשל) וחיזוק רגשי-חברתי (חיבוק, מילות שבח, הבעת שמחה וכו'). לכל פעוט חיזוקים אחרים המשפיעים עליו במיוחד. עדיף לתת חיזוקים רגשיים-חברתיים, כיוון שבאופן בסיסי יש לפעוטות רצון רב לשתף פעולה ולהשתדל בכדי לקבל מהוריהם מילות עידוד, שבח, חיבוקים ונשיקות. עם זאת, אין מניעה להיעזר גם בחיזוקים מסוגים אחרים.

v     חיזוקים ניתנים גם על התהליך ולא רק על התוצר. למשל, בהתחלה הילד יקבל חיזוק על כך שישב בסיר, אפילו אם לא עשה בו את צרכיו, או על כך שאמר שיש לו פיפי לפני שעשה, גם אם לא הספיק להגיע לאסלה. בהמשך, עם התקדמות התהליך, יינתנו חיזוקים ממוקדים יותר בתוצאה.

v     בתחילת התהליך יש לתת חיזוקים לעיתים קרובות ועל כל צעד של שיתוף פעולה מצד הפעוט, אך בהדרגתיות ככל שהמיומנות נרכשת, יש לעבור למתן חיזוקים בצורה פחות תדירה. בסופו של דבר המטרה היא שהפעוט ימשיך בהתנהגות החדשה שנלמדה באופן שוטף כחלק מהתנהלות היומיום שלו, ללא חיזוקים כלל.

שלב שלישי- שלב שכלול המיומנות

בשלב זה המטרה היא לשכלל ולהתאמן שוב ושוב על ההתנהגות החדשה שנלמדה, עד שבהדרגתיות הפעוט יהיה גמול לחלוטין. שלב זה משתנה מאוד באורכו בין פעוטות שונים כיוון שלכל ילד הקצב המתאים לו.

בשלב זה יש לאפשר לפעוט להיות כמה שיותר בלי חיתול ואם אפשרי- בכל זמני הערות שלו. לא ייגרם נזק אם תשימו חיתול בסיטואציות מיוחדות כמו ארוחה אצל סבתא, אך השתדלו לשמור על עקביות ועל המשכיות, ולצורך כך שתפו בתהליך את כל מי שמטפל בפעוט- את המטפלת, הגננת, הסבים וכו'.

שמרו על אותם העקרונות שהוזכרו קודם- הקפידו שהישיבה בסיר או באסלה תהיה חוויה נעימה מתוך פעילות משותפת עם ההורה, ותנו הרבה חיזוקים, גם על התהליך ולא רק על התוצאה.

הקניית הרגלי היגיינה-

לא מיד בהתחלה, אבל כחלק בלתי-נפרד מתהליך הגמילה, יש צורך ללמד את הפעוט לנגב עם נייר טואלט. כדאי להדגים ולהסביר את אופן הניגוב על בובה, אחר כך על הילד ואז לתת לו להתנסות בניגוב בעצמו. חשוב להסביר את כיוון הניגוב (במיוחד לבנות) מהפות לכיוון הטוסיק. כמו-כן יש ללמד את הפעוט לשטוף ידיים אחרי עשיית הצרכים.

הערה לגבי בנים-

את הבנים כדאי להרגיל בתחילה לעשות גם פיפי וגם קקי בישיבה, זאת מכיוון שלעיתים קרובות הלחץ על הסוגרים מביא לעשיית שני הצרכים בו זמנית. לעיתים יש צורך לכוון בעדינות את הפין של הפעוט כך שהשתן יהיה בתוך הסיר או האסלה ולא בחוץ. בהמשך יש להדגים כיצד "בנים גדולים" עושים פיפי בעמידה.

"פספוסים"

שלב שכלול המיומנות אינו בהכרח רציף, יתכנו ימים שהפעוט יעשה את כל צרכיו בסיר או באסלה וימים אחרים שבהם יסרב לכך או שירבה "לפספס" ולהרטיב את בגדיו. השתדלו לא להלחיץ ולא להילחץ מ"פספוסים וזכרו שהם חלק טבעי מתהליך הלמידה. ה"פספוסים" מבטאים את העובדה שתהליך הגמילה אינו תהליך פשוט עבור הפעוט, הנדרש לפתח מודעות ולרכוש שליטה על תהליכים שנעשו עד כה בצורה אוטומטית.

יתכן גם מצב שבו הילד שכבר היה גמול יחזור לאחר כמה שבועות להרטיב מפעם לפעם, או יבקש חיתול. הנסיגות האלה הן טבעיות. לרוב כל שדרוש הוא להתאזר בסבלנות, לכוון את הילד להתנהגות הרצויה, לחזק ולעודד אותו, והילד יחזור להרגלי הגמילה.

כאשר יש "פספוס" חשוב לא לבטא רגשות של כעס ואכזבה כלפי הילד, אסור לתת לפעוט עונשים על "פספוס" ואין להשאיר את הפעוט בבגדיו הרטובים ("כדי שיבין את מה שעשה") אלא לנקותו ולהלבישו בבגדים יבשים ונקיים. תגובות של כעס כלפי הילד במצבים אלו עלולים להפוך את הגמילה לזירת מאבקי כוח, ותשומת הלב השלילית עלולה לחזק את ה"פספוסים".

כיצד להגיב ל"פספוס"?

באמירה עניינית, המכילה שני מרכיבים: התייחסות לכך שאין זו ההתנהגות הרצויה תוך ציון ההתנהגות הרצויה (עשיית הצרכים בסיר או באסלה) והתייחסות לאמונת ההורה בפעוט, שבפעם הבאה יעשה את צרכיו במקום המיועד לכך. חשוב לשדר לפעוט את האמון של ההורים בו וביכולתו להיגמל. תגובה לדוגמא המכילה את שני המרכיבים היא "אני רואה שעשית פיפי בתחתונים. בוא נחליף לך את הבגדים ובפעם הבאה תעשה פיפי בסיר".

גמילה מפיפי לעומת גמילה מקקי

ישנם ילדים אשר נגמלים בו זמנית הן מפיפי והן מקקי וישנם אלו שנגמלים בקלות מפיפי אך הגמילה מהקקי מתעכבת.

בספרות המקצועית נעשית הבחנה בין שתי הפעולות ומושם דגש על הגמילה מקקי כמערבת יותר תכנים רגשיים. לפי גישה זו, הקקי נתפס אצל ילדים קטנים כחלק מגופם ועל כן המחשבה על פרידה ממנו עלולה לעורר חרדה. בכדי להתמודד עם המצב המלחיץ, ילדים מוצאים פתרונות שונים- הם דוחים את עשיית הקקי ללילה, לזמן שבו הם עם חיתול, הם מבקשים חיתול כדי לעשות בו קקי, הם מבקשים לעשות קקי רק בסיר ולא באסלה, או שהם מסכימים לעשות קקי באסלה, אך בלי להיות נוכחים בעת הדחת המים.

במידה ויש קושי בגמילה מקקי, קושי שהוא שכיח, ההורים צריכים להבין את הקושי ולהיות סבלניים ואמפתיים לרגשות החרדה של הילד, ועם זאת לעודד אותו לעשות צרכיו באופן המקובל. מה שחשוב הוא לא להיכנס למאבקי שליטה סביב הקקי.

כדאי לנסות למצוא פתרונות ורעיונות שיעזרו לילד להתמודד עם חששותיו, כך שיוכל לעשות צרכיו במקום המיועד לכך. תוכלו להיעזר ברעיונות הבאים:

  1. במצב בו הילד נרתע מהרעש של נפילת הקקי באסלה ניתן כפתרון להניח ניירות טואלט רבים באסלה או לעטוף את האסלה בניילון נצמד.
  2. אם הילד מבקש לעשות קקי רק בחיתול, ניתן בהדרגתיות לקרב אותו לעשיית צרכים באסלה ע"י מתן חיזוקים בכל שלב. תחילה הוא יקבל חיזוק אם עשה קקי בחיתול אך בתוך חדר השירותים, אח"כ יקבל חיזוק אם עשה קקי בחיתול אך בזמן שהוא יושב על האסלה ובשלב הבא יקבל חיזוק על עשיית הקקי באסלה עצמה.
  3. כפי שהוזכר קודם, אם נראה שמתחילה בעייה של התאפקות יש צורך להקפיד על שתיית מים מרובה, וכדאי לתת לילד לשתות את השתייה האהובה עליו ביותר בכדי לוודא זאת, וכן להקפיד על תזונה שתורמת לפעולת מעיים סדירה ורכה, הכוללת פירות וירקות עם קליפתם, דגנים מלאים וקטניות.
  4. במקרים שהתפתחה עצירות כדאי להוסיף תוסף מזון טבעי שמטרתו להביא לריכוך הצואה ולמניעת התקשות של גוש צואה במעיים, זאת בכדי למנוע כאבים בעת ביצוע הצרכים, שיגרמו ליותר חרדה סביב עשיית הצרכים ולהמשך הימנעות. דרך מצויינת להתמודד עם עצירות היא להרבות בפעילות גופנית.

גמילה מחיתולים בלילה

הגמילה בלילה היא בדרך כלל תהליך נבדל ונפרד, ויכולה להתרחש חודשים אחרי הגמילה ביום ואפילו לאחר שנה. היא דורשת בשלות פיזיולוגית-נוירולוגית של מערכת הרפלקסים המפקחת על שלפוחית השתן. מערכת רפלקסים זו מאותתת על שלפוחית מלאה ומביאה להתעוררות הפעוט בטרם שחרור השתן.

רוב הפעוטות נגמלים בצורה ספונטנית וטבעית בלילה, לאחר שהם גמולים ביום והדבר בא לידי ביטוי בקימה מהשינה לעיתים קרובות יותר ויותר עם חיתול יבש. במצב זה יש להשכיב את הילד לישון בתחתונים. גם פה ייתכנו פספוסים, אליהם צריך להתייחס באופן ענייני. ניתן לשתף את הילד בהחלפת הסדינים, אך ללא ביקורת או שיפוטיות. בשום אופן אין להעניש ילד אשר הרטיב במיטה!

יש הורים אשר מעניקים לילד פרסים על קימה במיטה יבשה. מאחר והתהליך הוא בעיקרו תלוי הבשלת מערכות גופניות, מתן חיזוקים אלו אינו הכרחי, אך בהחלט הופך את גמילת הלילה, אשר תתרחש בין כה וכה באופן ספונטני, למהנה ונעימה יותר עבור הילד אשר מרגיש כי הוריו מעריכים אותו. אך מתן פרסים וחיזוקים אחרים לא יועיל במקרים בהם לא קיימת הבשלה גופנית מתאימה.

יש להיזהר משתי טעויות נפוצות הנעשות על ידי הורים.

  1. לא מומלץ להעיר את הילד בלילה ולהוליך אותו לשירותים וזאת משתי סיבות. ראשית, במצב זה הילד לא מפתח שליטה עצמית על תהליך ההתאפקות הלילית. שנית, הדבר פוגע באיכות השינה של הילד, אשר כל כך חשובה להתפתחותו הגופנית, השכלית והרגשית. אם יש צורך להחליף סדין או בגדים אשר נרטבו במהלך הלילה, יש לעשות זאת במהירות ובענייניות על מנת לא לפגוע יתר על המידה בשנתו של הילד. כמובן שבמצב בו הילד מתעורר עקב השלפוחית המלאה ומבקש להתפנות, על ההורה לקום אליו ולסייע לו.
  2. הטעות השנייה היא הניסיון להמעיט בשתייה לקראת הערב. לצורך בריאות טובה, יש צורך בשתייה מרובה, גם במשך היום וגם לפני השינה. בכל מקרה, ילד שמערכת הרפלקסים שלו עובדת כשורה יוכל להתאפק גם אם שתה הרבה לפני השינה, או שיתעורר ויקום לעשות פיפי באסלה.

אחוז מסוים מהילדים אשר גמולים בערות ממשיך להרטיב בשינה, ורובם בנים. תופעה זו הינה תקינה עד גיל חמש-שש לערך. אם התופעה ממשיכה מעבר לגיל זה יש לפנות לעזרה מקצועית. הטיפול אשר הוכח כיעיל ביותר להרטבת-לילה הוא טיפול בעזרת זמזם, במכונים אשר מתמחים בטיפול בהרטבת-לילה.

 

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

v     כאשר הילד ממשיך להרטיב בלילה במשך יותר משנה מאז שנגמל ביום, או שהוא בן יותר מחמש שנים.

v     כאשר אין התקדמות בתהליך הגמילה במשך יותר מחודש-חודשיים והילד בן יותר משלוש שנים.

v     כאשר הילד מפתח עצירות קשה או מתאפק שעות רבות בלי לעשות פיפי.

v     כאשר אתם חוששים שישנו קושי רגשי גדול אצל הילד או אצלכם המונע השלמת תהליך הגמילה בהצלחה.

v     כאשר הילד גמול לגמרי מבחינת הפיפי אך מסרב לעשות קקי בסיר או באסלה (למשל מסכים לעשות רק בחיתול), על אף נסיונותיכם למצוא פתרונות יצירתיים למצב, כפי שתוארו במדריך, ולעודדו להשתמש בסיר או באסלה.

v     כאשר הילד שהיה גמול לחלוטין חזר להרטיב באופן תדיר, ומצב זה נמשך יותר משבועיים-שלושה, על אף ניסיונותיכם לעודד ולכוון אותו חזרה לגמילה.

 

 

____________________________________________________

לצורך כתיבת מדריך זה נעזרתי בנסיוני הקליני והאישי ובספרות מקצועית. כן נעזרתי במדריכים אלו, אשר מומלצים לקריאה נוספת:

  1. "מדריך לגמילה מחיתולים‏ – כל מה שרציתם לדעת על חינוך לניקיון בגיל הרך".‏ מאת ד"ר עדנה כצנלסון.
  2. "המדריך הישראלי להורים – שנים ראשונות מהלידה עד גיל שש". מאת הילי כוכבי ועמירם רביב.
  3. "ילדים זה שמחה- המדריך להורות מוצלחת לגיל הרך". מאת ד"ר אלי שגיא.
  4. "גמילה מחיתולים בקלי קלות- מדריך מפורט לגמילה מחיתולים והקניית הרגלי נקיון". מאת ד"ר ברוך קושניר.
  5. "היענות לצרכים- גמילה (מוקדמת) מחיתולים בגישת ההורות הסמכותית המיטיבה". מאת דפנה תייר.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

תגובות (5)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. המאמר כתוב באופן בהיר וברור. נוח מאוד ומציג מדריך יעיל ועקבי לגמילה. העקביות מאמינת את המאמר ואת ההנחיה להורים. תענוג.

  2. פודה נאטור זיידאן הגיב:

    שלום ..
    מאמר מאוד לעניין ותרם לי רבות
    אני שואלת לגבי השנה שבו התפרסם המאמר
    תודה

  3. יפעת הגיב:

    שלום רב,
    תודה רבה על האינפורמציה.
    בתי בת שנתיים ורבע ועדיין לא התחלנו איתה תהליך גמילה באופן אינטנסיבי. היא התנסתה מספר פעמים בישיבה בסיר, בעיקר כשביקשה לשבת עליו (לאחר תהליך חשיפה, מה שמכונה במאמר כשלב ההתכוננות), אבל מעולם לא עשתה באמת את צריכה שם…
    החשש המרכזי שלי הוא שאת הקקי היא עושה רק בעמידה. כבר מגיל משנה וקצת – כשיש לה קקי היא נעמדת בפינה בחדר, אומרת שיש לה קקי ועושה שם את צרכיה. כאשר אני מציעה לה בכל מיני דרכים שאולי תעשה קקי בסיר (מציעה בהתלהבות, מבקשת ועוד דרכים) היא מסרבת ואומרת "קשה לי, אני עושה קקי בעמידה".
    מה עושים במקרה כזה? מצד אחד, אני מבינה שהאחריות שלי היא ללמד אותה את זה, אבל מצד שני זה לא נכון לקחת אותה לשם בכוח…
    אשמח להתייחסות ומענה.
    תודה מראש!

  4. אפרת הגיב:

    המאמר מאוד ענייני ועשיר בידע מקצועי ומאוד מומלץ

    נהניתי לקרא וקבלתי המון טיפים ומידע כיצד לגמול את הבת שלי בת השנתיים ושמונה חודשים.
    אגב, הבת שלי בעמידה עושה קקי – למה זה?

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • להרשמה לעדכנים במייל, מלאו את פרטיכם בטופס הבא

    captcha