1

תפיסת המוות בעיני ילדים על פי ספיס

 

Mark W Speece  (1995). Children's Concepts of Death. Michigan Family Review, vol. 1, no. 1.

 

לקריאת המאמר המלא ולביבליוגרפיה:

http://quod.lib.umich.edu/m/mfr/4919087.0001.107?rgn=main;view=fulltext

מאת: מרק ספיס

תקציר
תפיסת המוות אצל ילדים אינה מבנה אחד אלא היא כוללת כמה מרכיבים: אוניברסאליות, אי הפיכות, העדר פונקציונאליות וסיבתיות. המחבר מציע מרכיב חמישי: העדר המשכיות פיזית. הגיל בו הילדים מבינים את מושג המוות הפך להיות שונה ומורכב יותר ממה שהניחו החוקרים עד כה.
תפיסת המוות של ילדים
ילדים נחשפים למושג המוות בגיל צעיר. חוקרים רבים ניסו להבין באיזה גיל הילד מבין מהו מוות. כיום ישנם למעלה מ- 1000 מחקרים בתחום ולמרות זאת הממצאים מבלבלים. לדעת ספיס וברנט הבלבול נובע משתי סיבות:
א. חוסר יכולת להגדיר את המרכיבים של תפיסת המוות
ב. העדר כלים תקפים ואמינים למדידת המרכיבים .
מטרת מחקר זה היא להגדיר ולאפיין את מרכיבי תפיסת המוות והגיל בו הילדים מגיעים לבגרות בהבנתם את תפיסת המוות.

תפיסת המוות
מאז 1970 קיימת הסכמה בין החוקרים כי מושג המוות אינו חד מימדי והוא מורכב מ-4 מרכיבים:
אוניברסאליות– ההבנה שכל מה שחי עלי אדמות בסוף מת.
אי הפיכות– ההבנה שברגע שהגוף הפיזי מת אין דרך להחיות אותו. (בהתעלם מהאמונות הדתיות לגבי המשכיות הרוח)
העדר פונקציונאליות– ברגע שהגוף מת כל הפונקציות שהוא יכול היה לבצע בחייו נפסקות (לנשום, לאכול, וכו') .
סיבתיות–  לגבי מרכיב הסיבתיות אין הסכמה גורפת של החוקרים , אך ניתן לומר כי קיימת הבנה שלמוות  הייתה סיבה פנימית או חיצונית.
כל המרכיבים האלה קשורים באופן ישיר לקיום הפיזי של הגוף ואין לנו ידע לגבי מרכיבים רוחניים, אמונות דתיות ועוד.

התפיסה של הילדים לגבי כל אחד מהמרכיבים
ילדים צעירים אינם תופסים את המוות כמשהו אוניברסאלי והם חושבים שהוא לא בלתי נמנע. כשהם נשאלים מתי ימותו הם מדברים על עתיד רחוק כלומר יש תפיסה שמוות מתרחש, אך הם לא מסוגלים להבין שהוא יכול להתרחש בכל עת.

שילדר ווכסלר (1934 ) מצאו שילדים מבינים את אפשרות המוות של אחרים לפני שהם מבינים שהם עצמם עשויים למות ואילו במחקרים שערכו דרי (1979) ספיס וברנט (1999) הם הגיעו למסקנה הפוכה שילדים צעירים מכירים באפשרות של המוות האישי שלהם לפני שהם מבינים שאחרים מסביבם עשויים למות. יותר מזה המחקרים מצאו שכאשר ילדים מוציאים מכלל אפשרות שהם ימותו הם גם חושבים כך לגבי הסובבים אותם.
יחד עם זאת הם תופסים את המוות כזמני וחלקם רואים זאת כדומה לשינה או טיול. הם גם מאמינים שהחזרה לחיים יכולה להתרחש באופן ספונטני: אחרי אוכל, או תפילה או כתוצאה של התערבות כישופית או רפואית.
ילדים צעירים מניחים שלמרות שגופו של המת מפסיק לתפקד הוא עדיין יכול לבצע מספר תפקודים. ובדרך כלל קל להם יותר לתפוס העדר תפקודים חיצוניים כמו אוכל, דיבור לעומת תפקודים פנימיים כמו חלום וידיעה.
לילדים צעירים קשה להבין סיבתיות, והם עשויים להציג סיבות לא ריאליות למוות ולהתמקד בסיבות חיצוניות. קשה להם להבין שכאשר מתים יש קריסה של המערכות הפנימיות.

השגת הבנה בוגרת של המוות
נמצא כי הגיל הוא משתנה משמעותי בתהליך הבנת המוות אצל ילדים. ילדים בוגרים יותר מבינים מוות בצורה ריאלית יותר מילדים צעירים, אך הגיל בו ילדים מגיעים לתפיסת מות בוגרת משתנה ממחקר למחקר והוא נע בין גיל 4- 12. מסקנה גורפת אחת מהמחקרים הרבים בתחום היא שעד גיל 7 מרבית הילדים מבינים את כל ארבעת המרכיבים של תפיסת המוות.
מהי הבנה בוגרת של מות?
אוניברסאליות
ההנחה היא שבבסיס התפיסה הבוגרת של המוות יש הבנה שכל דבר חי מת בסופו של דבר. הגדרה שנראית מדויקת גם לגבי הבנתם של ילדים בוגרים. 
סיבתיות
איןן הסכמה גורפת לגבי תפיסת הסיבתיות. המחברים סוברים שזוהי הבנה מופשטת וריאליסטית לגבי סיבות אפשריות למוות והיא מערבת חוסר תפקוד של אבר פנימי אחד או יותר בגוף האדם.
אי הפיכות המוות 
ההגדרה בעיתית, הן בגלל העובדה שהרפואה היום יכולה להחיות, והן בגלל העובדה שאף אחד לא יודע אם יש המשכיות רוחנית אחרי המוות הפיזי. למרות שבפועל המקרים של החייאה במצב של כמעט מות אינם רבים, הרי שהטלוויזיה בתוכניות שונות הופכת את המצב לאפשרי, ולכן בתפיסה של הילדים זה הופך לאפשרי. למרות שרבים מאמינים שהחייאה היא היוצא מן הכלל , עדין קיים בלבול לגבי סופיות המוות. וגם אלה המאמינים בכך חושבים שבתנאים רפואיים מסוימים ניתן להציל אדם, ושהזמן הוא מרכיב חשוב ביכולת להציל אדם, מה שאומר שהם לא חושבים שהמוות בלתי הפיך באופן אולטימטיבי.
סיכום
ההתפתחות הרפואית ב-30 השנים האחרונות הן מבחינת מכשור והן מבחינת טכניקה טשטשה את ההבחנה בין מושג "המוות" וה"חיים" . יחד עם זאת הדבר אינו מהווה דחייה של ההגדרה הבסיסית לגבי מה זה בלתי הפיך ולא מתפקד, אלא רק מצביע על המורכבות שבהבנה של כל אחד מהמרכיבים האלה בהקשר של תפיסת המוות. המחברים  רק מדגישים כי קיים צורך במציאת כלים מחקריים מתאימים למדידת המרכיבים השונים של תפיסת המוות, כלים בעלי תוקף ומהימנות .
מסקנות :
1.    השונות בשימוש במרכיבים השונים של תפיסת המוות בקרב החוקרים מביאה לבלבול לגבי הספרות העוסקת בנושא תפיסת המוות.
2.     לתפיסת המוות כמה מרכיבים. במחקרים לבדיקת תפיסת המוות אצל ילדים הוצעו ארבע מרכיבים: אוניברסאליות, סופיות (בלתי הפיך) , חוסר תפקוד, וסיבתיות ,מרכיב ההמשכיות. במחקר שלהלן הוצע מרכיב חמישי.
3.     תהליך הבנת המוות מתפתח אצל הילדים עם העלייה בגיל. רוב המחקרים מצביעים על כך שבגיל 7 ילדים מגיעים לתפיסת מות ריאלית.
4.     מדדים לפיהם בוחנים את תפיסת המוות בעיני ילדים , צריכים להיות יותר מפורטים וצריך לבדוק את מהימנותם . המרכיבים שנבדקו עד כה אינם משקפים את המורכבות, והשונות שבתפיסת המוות של ילדים. בגלל התפתחות הרפואה המרכיב של סופיות המוות מצריך תשומת לב מיוחדת במחקר.

 

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות:

תגובות (1)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. דפנה הגיב:

    מאמר חשוב וממוקד. רק חסרה לי כאן המלצה אופרטיבית של מומחיות כמוך, עבור גננות ומורות א-ב, מה ועד כמה רצוי לחשוף את ילדי הגיל הרך לשואה וליום הזיכרון. זה נושא שכדאי להעלותו לדיון "ותזכורת" מידי שנה בפסח, לקראת "הימים הנוראים" האלה, שלעיתים גורמים טראומה מיותרת לילדים.

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.