2

השפעת ארועי דחק וטראומה על ילדים צעירים: הבנת הסימפטומים והמלצות להורים

מאת:  ד"ר מירי בר-הלפרן, יולי 2014 .

המילה טראומה, מגיעה מהמילה היוונית "פצע" ובתחום הפסיכולוגיה, הכוונה לפציעה בנפש האדם. כשעוסקים במושג טראומה, הכוונה לחוויה רגשית המעוררת מצב נפשי או התנהגותי הנובע מאותה חוויה. בעבר, האמינו שילדים צעירים חסינים לטראומה כיוון שאינם יכולים לתפוס את משמעות האירוע לאור ההתפתחות הקוגנטיבית והרגשית שלהם. כיום, אנו יודעים שגם ילדים צעירים חווים סימפטומים פוסט טראומתיים, אך בצורה השונה ממבוגרים ומותאמת לגיל ולהתפתחות של הילד.

ככל שילדים צעירים יותר, יכולת ההבעה המילולית שלהם נמוכה יותר ולכן הסימפטומים אותם יפגינו יהיו שונים מילדים מבוגרים. לדוגמא, ילדי גן  יפגינו  התנהגות המנעותית, חרדת נטישה, התנהגות אימפולסיבית, חלומות חוזרים על האירוע הטראומתי, ביעותי לילה ורגזנות. הם עלולים גם לפתח פחד וחרדה כללים, מאירועים, מקומות, אנשים או אובייקטים אשר אינם מקושרים ישירות לאירוע הטראומתי. ילדים בגיל זה גם עלולים לחוות רגרסיה להתנהגות ילדותיות ול"שכוח" כישורים התפתחותיים (כגון שליטה בצרכים, רצון לישון עם ההורים, פחד להישאר עם זרים, וכדומה). ילדים רבים מפגינים את השפעת האירוע הטראומתי עליהם דרך משחק חוזר הקשור לטראומה כדרך התמודדות.

ילדים יכולים להרגיש ש"משהו קורה" גם בלי שההורים יספרו להם. מחקרים הראו שדווקא תחושת אי הוודאות או "שמירת סוד" עלולה להחמיר את חרדות הילד. רצוי להסביר לילדים על המצב הבטחוני, אך חשוב לעשות זאת בצורת המתאימה לגיל הילד ולהתשמש במונחים שהילד יכול להבין. היו כנים עם ילדים לגבי הרגשות שלכם (אבל אל תאבדו שליטה לידם). אם תנסו להסתיר את הדאגות שלכם המסר שתשדרו לילדים שעליהם להסתיר את הרגשות והדאגות שלהם גם כן. בנוסף, על מנת לתמוך בילדים חשוב לשמור על שגרה יומיומית ולהמנע מפרידות שאינן הכרחיות. כאשר הילד מפגין רגרסיה התנהגותית, כבדו זאת תוך כדי שמירת החוקים והציפיות בבית. נסו לתכן פעילויות שיכולות להרגיע את הילד ולא לחשוף אותו לדברים העשויים להזכיר את האירוע הטראומתי (לדוגמא, ווסתו את הצפייה בטלוויזיה או שמיעת החדשות ברדיו). תגובת ההורה לאירוע עלולה להשפיע על התסמינים של הילד ויכולת ההתמודות שלו עם המצב.    

כיוון שילדים מעבדים רגשות באמצעות משחק, נסו לתת לילד צעצועים שאיתם הוא יכול להמחיז את האירוע (לדוגמא אמבולנס, ערכת רופא, בובות המסמלות בית, חיילים ומשפחה). המשחק החוזר נותן לילד תחושת שליטה על האירוע ועיבוד האירוע הטראומתי. נסו להקשיב לפחדים של הילד וביחד לזהות מהו גורם הפחד המרכזי (לדוגמא, שמיעת האזעקה או ה"בום", פחד מפרידה מההורה, וכדומה). כבדו את הפחדים של הילד ותנו לו תחושה שזה בסדר לפחד, שגם אתם מפחדים לפעמים, וביחד תתגברו על הפחד.

חלק ממרכיבי הפחד של ילדים נובע מתחושה של "חוסר שליטה," ולכן ילדים עלולים לפתח התנהגויות שונות כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה. הורים יכולים להבחין שילדיהם סירבו להתקלח או סירבו לצאת מהבית, הפגינו המנעות מללכת לשירותים וכדומה. על מנת להחזיר לילד את תחושת השליטה במצב, נסו לארגן ביחד סדר יום או תכננו "מה לעשות אם" (לדוגמא: מה לעשות אם תהיה אזעקה בזמן שאני משחק בחוץ). בדוגמת המקלחת, חלק מהפחד להתקלח נובע מתחושת חוסר שליטה במצב של אזעקה. קודם כל, חשוב להסביר שהאזעקה נועדה להזהיר אותנו ולכן אין לחשוש ממנה. על מנת להגביר את תחושת השליטה אפשר לתת לילדים לבחור מתי להתקלח. כדאי גם לתכנן ביחד מה לעשות במצב ובו תופעל האזעקה כשהם במקלחת (הכנת בגדים ומגבת מראש, פעולות שיזרזו את הכניסה למרחב המוגן וכדומה).תוכלו לתרגל את הפעולות הללו דרך משחק תפקידים לפני המקלחת כדי להגביר את תחושת המסוגלות העצמית של ילדים.

תגובה שכיחה נוספת של ילדים אשר חוו טראומה היא תגובת "קפאון" (לדוגמא חוסר תזוזה בשמיעת האזעקה). תגובה זו היא חלק ממנגנון  ההגנה הנורמטיבי של הגוף: "הילחם או ברח" אך במצבים כאלו זוהי אינה תגובה אדפטיבית לאירוע. נסו לתרגל נשימות עם הילד (נשימה סרעפתית מומלצת במיוחד). תרגילים המדגישים ויסות גופני (כגון הפריית שרירים הדרגתית גם יכולה לעזור). כשהילד במצב של רגיעה, דברו איתו על התחושות שבגוף וכיצד התחושות קשורות לרגשות. שאלו את הילד "איפה בגוף אתה מרגיש פחד" "איפה אתה מרגיש חרדה", "איפה אתה מרגיש כעס" וכדומה. ואז דברו איתו על תחושת הרגש  "איך זה מרגיש בגוף?" (לדוגמא עקצוצים, דפיקות לב, הזעה, חום, קור).

זכרו, ילדים מחפשים רמזים מהוריהם כיצד עליהם להגיב ולהרגיש במצבים מסוימים (במיוחד בשכבות הגיל הנמוכות). הורים אשר מסתירים את רגשותיהם לחלוטין עלולים להעביר לילד את המסר ש"אסור לדבר על רגשות" "זה לא בסדר לפחד". לעומת זאת, הורים אשר אינם מצליחים לווסת את עצמם ואת רגשותיהם, עלולים להחריף את חרדת הילד. חשוב לזכור שכדי לעזור לילדיכם עליכם קודם לעזור לעצמכם ולכן אם הפחדים והחרדה שלכם כהורים חריפה במיוחד, פנו לעזרה כדי לווסת קודם את עצמכם.

לשאלות:
ד"ר מירי בר-הלפרן
miribhalpern@gmail.com

http://becomingsuperhero.com

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

תגובות (2)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. דפנה הגיב:

    שלום רב,
    כל כך חשוב היה בשבילי לקרוא את המאמר כי הרי ידע הוא סוג של שליטה במצב.
    רציתי לשאול שתי שאלות:1. לא הבנתי מדוע כשהילד לא רוצה ללכת למקלחת זהו אקט של שליטה. האם השליטה היא בכך שהילד מחליט משהו בעצמו.או בגלל שכך הוא נמנע מאסון?
    2.איך תגובת הקיפאון היא תגובה מתאימה בזמן סכנה?
    תודה,
    דפנה

    • ד"ר מירי בר-הלפרן הגיב:

      שלום דפנה.
      תודה על התגובה למאמר. כשילד מסרב להתקלח- הוא מנסה לשלוט במצב, לנסות להכתיב חלק מהתנאים. הכוונה היא שיכול להיות שהוא מרגיש מצב של חוסר שליטה שנובע מהפחד שתהיה אזעקה בזמן המקלחת, מצב שבו הוא לא ידע מה לעשות.
      תגובת הקפאון אינה מתאימה למצב של סכנה אבל היא נובעת מתגובה שבטבע נחשבת לאדפיטיבית (לדוגמא- חיה אשר מרגישה שהיא מותקפת ומעמידה פני מתה). תגובת הקפאון היא חלק מ"המלטות" (בניגוד ל"תקיפה"). אצל אנשים שחוו טראומה, במקרים קיצוניים זה יכול להתבטא ב"התנתקות" (דיסוציאציה).

      בברכה,
      ד"ר בר-הלפרן

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.