0

מה רוצים ילדים וילדות לדווח להורים על הנעשה בגן?

(המאמר המלא נמצא ב- http://sites.levinsky.ac.il/wordpress/kindergarten/wp-content/uploads/articles/yael_dayan.pdf)

מאת: יעל דיין

רבות מדובר על מעורבות הורים בגן ועל הקשר בין הגננת להורים. קשר זה מאופיין בדרך כלל במידע שהגננת מעבירה להורים על בנם או בתם. נשאלת השאלה איזה מידע ראוי וחשוב להעביר להורים? הציפייה היא שהגננת תשתף את ההורים במתרחש בגן, בעיקר בנוגע לבנם או בתם.  קיימים אין ספור נושאים שניתן לדווח עליהם: מצבים שמעוררים בבת שלהם צחוק, מצבים שמעוררים בבן עצב, מצבים שמעוררים אצלם סקרנות, תחומי העניין שלהם, השימוש שלהם בדמיון, החברים והחברות שלהם ודרכי יצירת הקשר איתם, תגובתם לכישלון, להצלחה, מידת רגישותם לזולת, יכולת בקשת עזרה או יכולת הגשת עזרה, השימוש שלהם בחוש הומור ועוד ועוד. למרות מגוון עשיר של נושאים שניתן לדווח עליהם להורים, בוחרות גננות לעיתים קרובות להתמקד בקשיים ובעיות – "בעיות" בהתנהגות או "קשיים" בהתפתחות. חילופי אינפורמציה על חוויות, רצונות או רעיונות של הילד או הילדה הם נדירים יותר.

חילופי האינפורמציה מתרחשים לעיתים בזמן המפגש בין ההורה לגננת בסוף היום,  כשההורה מגיע לקחת את הילד או הילדה. מפגש זה מאופיין בחילופי דברים קצרים כאשר הגננת מספרת להורה מה היה עם הילד/ה באותו יום. השיחה מתנהלת "מעל הראש" של הילד או הילדה, כאילו הם חרשים או טיפשים ומבלי שהם נשאלים אם מותר לספר זאת להורה ומבלי לבקש רשות. התנהלות זו לא מכבדת את הילדים והילדות כפרטים עם רצונות ורעיונות שזכותם המלאה לשמור על פרטיותם ולהחליט מה ראוי לדווח להורים ומה אינו רצוי. לילדים ולילדות זכות מלאה להחליט מה לספר להורים ועלינו להתייעץ אתם לגבי הנושאים שהגננת רשאית לדווח עליהם מבלי לפגוע בצנעת הפרט.

כדי להבין טוב יותר מה חשוב לילדים וילדות לדווח להורים על הנעשה בגן התבצע מחקר במספר גני ילדים. במחקר זה כל ילד וילדה קיבלו מצלמה והתבקשו לצלם: "תמונה שאת/ה הכי רוצה להראות להורים." אחרי הצילום נשאלו: "מה את/ה רוצה לספר להורים על התמונה?"

מתוך השיחות עם הילדים והילדות ניתן ללמוד כי הם מעוניינים לספר להורים על שני נושאים עיקריים:

א. על הסולידריות עם הקולקטיב  – הילדים והילדות רוצים לדווח להורים כי הגן שלהם:

  • הוא מקום טוב ואהוב
  • הוא מקום שמשחקים בו
  • יש בו חברים וחברות
  • יש בו דברים כמו בבית

 

ב. על עצמם – הילדים מבקשים מההורים:

  • תהיו אתי בגן
  • תראו מה אני מסוגל/ת
  • תראו מה אני רוצה

להלן דוגמאות מצילומי הילדים והילדות וההסבר שנתנו לתמונה:

  • על הסולידריות עם הקולקטיב

הגן הוא מקום טוב ואהוב

 

 

 

 

 

 

 

אני אוהב לספר לאימא ולאנשים אחרים שאני אוהב אותם וגם להגיד לאחותי והאח שלי שיכירו את הגן שלי ואת המשחקים ואת המגלשה הצבעונית באדום וצהוב וכחול שאני אוהב אותה

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אוהבת את הגן שלי ואת הבנות בכיתה שלי ואנו משחקות בקוביות ובלגו והמשפחה שלי לא מכירה אותם אני רוצה שיכירו אותם

הילדה מתבוננת בתמונה שצילמה ורוצה לספר להורים: "אני אוהבת את הגן שלי." הילד

מתאר את המגלשה שהוא אוהב. שניהם מדגישים את המשחקים הקיימים בגן, כפי שמפורט

גם בהמשך.

 

הגן הוא מקום שמשחקים בו

 

 

אני רוצה שאמא ואבא יראו את גן החיות שבנינו

 

 

 

 

 

 

אני מצלם אותו כי אני עושה איתו ניסויים במים

 

 

 

 

 

 

 

החולה מבקר את הרופא אבל אני והחברים שלי משחקים רופא וחולה אני אוהב להיות רופא

הסברי הילדים והילדות משקפים את רצונם לתאר להוריהם את הגן כמקום עשיר במשחקים

ובפעילויות: משחקי בנייה ,ניסויים ומשחקי דמיון. בגן הם גם משחקים יחד עם חברים וחברות, כפי שעולה מהקטגוריה הבאה.

 

בגן יש חברים וחברות

 

 

 

 

 

 

 

אמא ואבא, אלה הן החברות שלי אנו מאד שמחים בגן ומשחקים ביחד מפני שאני מאד אוהבת אותן

 

 

 

 

 

 

זאתי חברה שלי. נראה אם אמא מכירה אותה מאחור.

החברוֹת והמשחק המשותף מעוררים שמחה ומציגים את הגן כמקום נעים.

בגן יש דברים כמו בבית 

 

 

 

 

 

 

 

אני רוצה שאמא תדע שגם בגן יש שוקו כמו בבית

 

 

 

 

 

 

אני אוהב את ישראל ואת ירושלים וגם אמא אוהבת

 

 

 

 

 

 

אני אוהב שאמא ואבא יראו את פינת המשחק כי היא דומה לבית שלנו וגם כן למטבח שלנו כי אני רוצה שאחותי כשתגדל תבוא לגן שלי וגם שהאח שלי ואבא ואמא יעשו לה יום הולדת מאד יפה

 

 

 

 

 

 

 

ההורים שלי לא יודעים שיש לנו בגן מנהרה בדיוק כמו זאת שבבית.

ניתן לראות מדוגמאות אלו שהילדים והילדות מרגישים סולידריות עם הגן, זה המקום שלהם, והם מעוניינים לדווח להורים על המקום הנעים שבו הם שוהים. זהו מקום אהוב, אפשר לשחק שם במגוון משחקים, מקום בו יש חברים וחברות נחמדים והוא בעצם כמו הבית. הילדים והילדות מעוניינים להציג בפני ההורים את המתרחש בגן באור חיובי מאד, הרושם הוא של סולידריות ונאמנות למקום. לא מצאנו תמונות או התבטאויות המציגות אספקטים שליליים.

ניתן לפרש ממצאים אלו גם כאמירה כללית להורים: "הכול בסדר, אין לכם מה לדאוג". הצהרה זו בוטאה גם באופן ישיר, כפי שמציגות הדוגמאות הבאות:

 

 

 

 

 

 

 

זהו השומר, אני מאוד אוהב אותו מפני שהוא שומר את השער ולא נותן לצבא היהודי או למשטרה להיכנס אל הגן. אני רוצה להגיד לאבא שלא ידאג לי ושהצבא לא יכול להיכנס ויקחו אותי כמו שלקחו אותו מהבית

 

 

 

 

 

 

 

זה החצר, אני כאן משחק עם החברים שלי, אני רוצה להראות לאמא את אומרת לי: תזהר שלא תיפול, אני רוצה שהיא תראה שיש שטיח על הרצפה וכך היא לא תפחד ולא תדאג לי.

הילדים והילדות מרגישים צורך להרגיע את ההורים ולהראות להם שהגן הוא מקום נעים ושמח ואין מה לדאוג:

 

 

 

 

 

 

 

צילמתי את הבובות שאני הכי אוהבת. הן מצחיקות. רציתי שההורים שלי ישמחו שיש לי בגן בובות כאלה מצחיקות.

  • על עצמם

מתוך ההסברים של הילדים והילדות עולה כי הם מעוניינים, באמצעות מתן האינפורמציה להורים על הנעשה בגן, לבקש מהם בקשות שונות. הבקשה לצלם מהווה הזדמנות לספר  להורים על רצונות מגוונים שאולי לא ניתן להביע באופן מילולי בלבד.

להלן דוגמאות:

תהיו אתי בגן

 

 

 

 

 

 

אני רוצה שאמא תכיר את הבובה שאני הכי אוהבת

 

 

 

 

 

 

 

שיראו את הגן. הם אף פעם לא באים

 

 

 

 

 

 

צילמתי את הילדים בחצר של רותי (הגן הסמוך) כי אני אוהב את החצר בגן הזה ואימא לא ראתה את החצר הזאת בחיים

 

 

 

 

 

 

אמא שלי לא מכירה את הדגים שלנו

מתוך דוגמאות אלו עולה בקשה או אולי כמיהה שההורים ישהו אתם יותר בגן וכך יכירו אותו טוב יותר. ההורים כמעט ולא מגיעים לבקר בגן ולכן הם לא מכירים את הדגים, החצר השכנה, הבובה האהובה והגן כולו.

תראו מה אני מסוגל/ת

 

 

 

 

 

 

 

אני רוצה שאמא תדע שאני עושה כמו אמא, מכין אוכל בצלחות ועל השולחן וגם מביאים כפיות ואוכלים, אח"כ רוחצים את הצלחות ומנקים את השטיח. אנחנו עושים את הכול במטבח

 

 

 

 

 

 

צילמתי את האוטו שהביאה לי הגננת מתנה כי אני אספתי מספר גדול מהכוכבים, ויותר משאר כל הילדים, אני רוצה שאמא ואבא יהיו שמחים כשרואים את המתנה

 

 

 

 

 

 

אני מאוד רוצה להראות לאימא ואבא את היער שלי

 

 

 

 

 

 

הכי יפה כשעשינו אני והחברים שלי את השמות שלנו מפלסטלינה. היה כיף ומאד שמחנו.

גם כאן ניתן לראות כי הילדים והילדות מעוניינים לשמח את ההורים ולהראות להם כי בגן הם עושים דברים יפים וחשובים. הם לומדים לערוך שולחן, מתנהגים כראוי, יוצרים עם חומרים ולומדים לכתוב.

תראו מה אני רוצה

 

 

 

 

 

 

זה הספר שאני הכי אוהב בגן. אולי אמא תקנה לי.

 

 

 

 

 

 

אין בבית שלנו בת, אני רוצה להראות לאמא כדי לקנות לנו בת

 

 

 

 

 

 

אני רוצה להראות לאבא את התיק כשהוא יוצא מבית סוהר כדי לקנות לי תיק דומה

 

הפנייה להורים היא הזדמנות לבקש מהם לקנות דברים: ספר, בובה (או אולי אחות ), תיק.

גם בנושא זה, כשהילדים והילדות מדברים על עצמם, הם מציגים תמונת עולם חיובית ואופטימית של הגן וגם כאן עולה תחושת הסולידריות והנאמנות. יתכן וניתן לשמוע בקולם טרוניה כלפי ההורים. ניתן לפרש את דבריהם כבקשה להורים לשים יותר לב אליהם, לבקר אותם בגן, להתייחס לדברים היפים שהם עושים ולקנות להם דברים שיש בגן.

 

סכום

מטרת מחקר זה הייתה להשמיע את קולם של הילדים והילדות ולהציג את הפרספקטיבה שלהם לגבי האינפורמציה שראוי להעביר להורים על הנעשה בגן. ההנחה בבסיס מחקר זה היא כי נקודת המבט של הילדים והילדות עשויה להעשיר מאד את הידע הקיים לגבי סוגיית הקשר עם ההורים בגן הילדים ולא יתכן כי דיון המתייחס אליהם יתרחש ללא הצגת עמדתם.

 

ממחקר זה עולה כי בשונה משיחות מקובלות בין גננות לבין הורים אשר מתמקדות ב"בעיות" בהתנהגות או "קשיים" בהתפתחות, ילדים וילדות מעוניינים לתאר להורים גן אידאלי שנעים לשהות בו, גן שמח שיש בו חברים ומשחקים. מתוך הסבריהם עולה כי יש סולידריות רבה עם הקולקטיב ורצון עז להרגיע ולהפיג את חששות ההורים. בהתייחס לעצמם הם מבקשים מההורים לשהות יותר בגן, לשים לב להישגים שלהם ואולי אף לקנות להם חפצים שנמצאים בגן. לא נמצאו תמונה או הסבר כלשהם המלמדים על תלונה, קושי או בעיה בגן.

מכאן, עולה השאלה מדוע הילדים והילדות מעוניינים להציג את הגן  כמקום אידאלי?  הרי הורים שומעים לעיתים בבית תלונות על הגן.

מהמחקר הנוכחי עולה כי התמונה החיובית של הגן מבטאת תחושת סולידריות ונאמנות

כלפיו. הגן שייך לילדים ולילדות, הוא מהווה חלק נכבד מחייהם. הם מביעים תחושת שייכות

לקולקטיב וחשים אחריות לגן וייתכן שלכן הם לא מעוניינים "להוציא את הכביסה המלוכלכת

החוצה". בנוסף לכך, מאחר שהילדים והילדות חיים בשני עולמות – הבית והגן –  הם לא מעוניינים ליצור קונפליקטים ביניהם. הצגת הגן כמקום חיובי מאפשרת לשמור על אווירה חיובית ועל קשר טוב בין שתי המערכות.  ייתכן שהילדים והילדות חשים כי לעתים קיים מתח בין הבית לבין הגן והם רוצים להפחיתו.

עוד עולה מהמחקר הרגישות הרבה של הילדים והילדות אל הזולת ובמקרה הנדון אל הוריהם. הילדים והילדות חשים את "קשיי הפרידה" של ההורים, את החשש ואת הדאגה שלהם כשהם שולחים את הבן או הבת לגן והם מבינים את הצורך להרגיע אותם. מסתבר כי כפי שההורים דואגים לילד או לילדה שלהם, גם הילד או הילדה דואגים להוריהם. תגובתם מביעה כוח, עוצמה ויכולת לעודד את הוריהם. בהקשר הזה יש להבין את דבריהם "שבגן יש דברים כמו בבית". כפי שמקובל להמליץ להורים להביא חפץ מהבית בזמן ההסתגלות לגן כדי שהילד או הילדה יחושו בטחון, הילדים והילדות, ברצונם להקנות חוויה של בטחון להורים, מסבירים להם שבגן יש דברים כמו בבית. הם מבינים שהימצאותם בגן של דברים הקיימים בבית או פעולות המתבצעות גם בבית  יכולים להרגיע את ההורים.

הסבר אפשרי נוסף להצגת הגן כמקום שמח ונעים נובע אולי מתרבות הצילום.  בדרך כלל

משתמשים בצילום כדי לתעד אירועים חיוביים דוגמת מסיבות, ימי הולדת או טיולים כשאנחנו נעמדים מחויכים מול המצלמה.

 

מחקר זה ביקש לשמוע את דעתם של ילדים וילדות באמצעות צילום והסבר עליו. הצילום מאפשר גם לילדים וילדות שבדרך כלל לא מתבטאים, אם בגלל שעדיין לא שולטים בשפה המדוברת, או בגלל קשיי שפה ותקשורת, או בגלל שייכותם למשפחות מהגרות שאינן דוברות עברית, להציג את עולם החוויות שלהם מנקודת המבט הסובייקטיבית שלהם ולהסביר מה חשוב להם לספר או להגיד להורים שלהם. לכן, מומלץ מאד להכניס אותו לגן לשימוש כחלק מחיי השגרה ולא רק לצורך מחקר. הבחירה שלהם, לגבי מה יצלמו, מעניקה להם כוח וההסבר על התמונה מאפשר להם להשמיע את קולם ומאפשר לגננת להקשיב להם באופן ייחודי ושונה.

הצגת התמונות בפני ההורים, יוצרת משולש קומוניקציה חדש ומשמעותי בין הילדים והילדות, ההורים והגננת, כך הילדים והילדות שותפים לחילופי האינפורמציה ולא מודרים ממנה. הורים שמתקשים בהבנת השפה העברית, יכולים, באמצעות התמונות לקבל אינפורמציה חשובה וכך לתקשר עם הגננת. הילד או הילדה יכולים להוות חוליה מקשרת בין הגננת להורים, בעיקר אצל הורים ממשפחות מהגרות שחשים לעיתים מבוכה או בושה ומתקשים בשפה . גם ההורים וגם הגננות נהנים לשמוע את הילדים והילדות המספרים על חוויותיהם ועולמם. השתתפות הילדים והילדות בחילופי האינפורמציה, יוצרת תקשורת פתוחה יותר ודמוקרטית יותר .

מחקר זה חשף את הרגישות הרבה של ילדים וילדות כלפי הוריהם. חשוב לנצל רגישות זו ולהתייעץ עם הילדים והילדות לגבי סוגיות שונות הקשורות לחיי הגן והבית. הרעיונות והדעות שלהם יכולים לתרום רבות להבנת המציאות בה הם חיים ולשפור איכות חייהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.