0

התמודדות עם קשיי גמילה

מאת: איריס פינק-קרוננברג  פסיכולוגית

נובמבר 2018

חלק מהילדים חווים קשיים בתהליך הגמילה. קשיים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי למשל בהתאפקות בעשיית הצרכים, בעשיית קקי רק בחיתול, פספוסי פיפי בתחתונים, התאפקות בכדי לא לעשות צרכים בגן ועוד. מניסיוני, בחלק גדול מהמקרים ניתן לסייע לילד להתגבר על קשיים אלו על ידי אימוץ העקרונות שיתוארו להלן.

כאשר מבקשים לסייע לילד שמסיבות שונות "נתקע" בתהליך הגמילה ומתקשה בו, יש לפעול בו זמנית בשלושה תחומים: הגופני, ההתנהגותי והרגשי.

בתחום הגופני:

  • במצבים שבהם קיימת עצירות חוזרת או במקרים שבהם ישנם פספוסים רבים של פיפי או קקי, מומלץ ראשית כל לבצע בדיקה רפואית בכדי לשלול סיבות רפואיות שיכולות להסביר או להחמיר את התופעה, כגון: דלקת בשלפוחית השתן, תולעים במעיים, מבנה לא תקין של השלפוחית וכו'…
  • במצבים שבהם יש נטייה לעצירות ולהתאפקויות- מומלץ להכניס באופן קבוע לתזונה של הילד מאכלים עשירים בסיבים- ירקות ופירות על קליפתם, דגנים מלאים, שיבולת שועל. כמו כן, להרבות בשתיית מים. לעיתים, הורים נוטים להפחית את כמויות המים של ילד שמרבה לפספס פיפי וזו טעות. להיפך, בכדי שהיציאות ייהפכו לסדירות ובכדי שלילד יהיו הרבה הזדמנויות להתאמן על עשיית צרכים בשירותים, הוא צריך לשתות מים והרבה!
  • להרבות בפעילות גופנית, סדירה וקבועה, מכיוון שלזו השפעה חיובית על פעילות המעיים ובאופן כללי על הסדרת שעונים ביולוגיים בגוף. במצבים שבהם ילד נוטה להתאפקויות, מומלץ לעודד אותו לבצע פעילות גופנית במיוחד בשעות שבהן בד"כ יש לו יציאה. אפשר להפוך זאת למשחק, למשל להכריז שבודקים כמה קפיצות הוא מסוגל לקפוץ בדקה, או כמה סיבובי ריצה הוא מספיק לעשות בשתי דקות מסביב לרהיטים בסלון. כאשר הילד חש צורך לעשות את צרכיו, יהיה לו קשה יותר להתאפק לאחר פעילות גופנית כשהגוף והמעיים פעילים יותר.
  • במצבים של התאפקויות ועצירות, מומלץ להתחיל לתת לילד באופן קבוע וסדיר- עד שהתופעה חולפת לגמרי- משהו שימריץ את פעילות המעיים שלו. אני ממליצה לנסות עד שמוצאים את החומר שמשפיע טוב על הילד הספציפי. האפשרויות הן רבות וכוללות: מיץ עגבניות, מיץ תפוזים, שוקו, כוס מים קרים מאוד. ניתן להכין חליטה של שזיפים מיובשים שהושרו כשעה במים רותחים, מוציאים את השזיפים וממתיקים בסוכר ואז מגישים לילד כשהחליטה מצוננת או מחוממת. כמו כן, אני ממליצה על סירופ שנקרא "אלצירות" או אחרים הדומים לו. מדובר בסירופים ממרכיבים טבעיים בלבד, שיש בהם ריכוז משמעותי של שזיפים, תמרים וכו'… חשוב להתייעץ עם הרוקח בעת רכישת המוצר לגבי המינון המתאים לגיל הילד. לרוב מספיקה כפית אחת בכוס מים בכדי להשפיע. ישנם כמובן חומרים רפואיים שממריצים את פעילות המעיים כגון אווילאק. איני ממליצה עליהם בשגרה, אלא רק כאשר יש בעיה חמורה ומתמשכת של עצירות ורק בהפניית רופא. בכל מקרה, השימוש בהם צריך להיות מוגבל ומבוקר. לעומת זאת, באמצעים הטבעיים שהזכרתי להלן, כולל הסירופים הטבעיים, מומלץ להשתמש באופן שגרתי ויומיומי, עד שהבעיה חולפת.

בתחום ההתנהגותי:

יש לבסס אצל הילד "הרגלי אסלה". הכוונה לשגרה שהיא חלק מפעולות היומיום, כמו צחצוח שיניים או אמבטיה, הכוללת ישיבה בזמנים קבועים בסיר או באסלה. מומלץ למצוא ביום שני זמנים קבועים כאלו- לרוב זה יהיה בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ. אם יש לילד זמן ביום שבו הוא בד"כ עושה את צרכיו, כדאי לכוון כך שבזמן זה הוא יתרגל את הישיבה באסלה או בסיר. המסר המועבר לילד הוא שישיבה בסיר או באסלה היא חלק מפעולות היומיום, כאשר הכוונה היא שהילד יישב 7-10 דקות. אם הילד נרתע מכך או שאינו רגיל כלל לשבת, צריך להתחיל עם פחות זמן, אפשר להתחיל אפילו עם דקה ולאט לאט להגדיל את זמן הישיבה.

ישנם שני כללים חשובים לביסוס שגרת "הרגלי אסלה":

  • האחד- מה שחשוב הוא התהליך ולא התוצר! כאשר הורים נכנסים ללחץ ומכניסים ללחץ את הילד סביב השאלה הגורלית "עשית או לא עשית קקי בסיר?" הדבר מביא ללחץ נוסף על הילד ו"לחרדת ביצוע". הוא מתחיל לחשוש שהוא לא עומד בציפיות ההורים, שהוא מאכזב אותם, ונעשה חרד סביב השאלה האם יצליח לספק את התוצר או לא יצליח. כאשר הילד נמצא בלחץ הוא באופן אוטומטי מתכווץ ונסגר, גם רגשית וגם מילולית. על מנת שבסופו של דבר הילד יוכל להשתחרר, להירגע ולעשות צרכיו בנחת, הוא וסוגריו צריכים להיות רגועים ומשוחררים ממתח. לכן, בזמן שהילד מתרגל ישיבה באסלה או בסיר, החיזוקים והמחמאות ניתנים לו על עצם הישיבה, על עצם התרגול, ולא על התוצר הסופי. כמובן, שבסופו של דבר המטרה היא שהוא יעשה באסלה את צרכיו באופן טבעי ושוטף, אך בשלב הזה, שבו אנו רוצים לצאת מהתקיעות, המסר המועבר לילד הוא כי מעריכים את מאמציו ואת הנכונות שלו- בלי קשר לתוצר.

חשוב לתת לילד חיזוקים מיידיים על הישיבה באסלה או בסיר והם יכולים להיות בדמות של שבחים, לספר לסבתא איזה יופי אתה יושב בסיר, מתן נקודות חיוביות שאותן הוא יכול לצבור, או כל צ'ופר אחר, מכל סוג בהתאם למה שמלהיב את הילד הספציפי שלכם, ובלבד שלא יהיה בומבסטי או גדול מידי. כשניתנים לילד פרסים גדולים ומרהיבים על הישיבה באסלה, המסר המועבר הוא שזה נושא נורא נורא חשוב להורים, ושוב נכנס אלמנט של מתח. על כן, הגישה הרצויה היא של שמחה ומתן חיזוק לילד, אבל ברמה כזו שנושא הגמילה לא "מנופח" מעבר למימדיו.

  • השני- זמן הישיבה באסלה צריך להיות זמן נחמד ונעים עבור הילד, כדי שהחוויה תותיר רושם חיובי והוא ירצה לחזור עליה בשמחה. לשם כך, כל האמצעים (כמעט…) כשרים: הקראת סיפור, טאבלט, חוברת צביעה, השמעת מוזיקה וכו'… רצוי שההורה יישב ליד הילד בזמן שהוא מתרגל ישיבה בסיר או באסלה, במיוחד בפעמים הראשונות, כדי שהילד ירגיש בטוח. ילדים צעירים בד"כ ירגישו יותר בנוח לשבת על סיר וילדים גדולים יותר יעדיפו אסלה. אין לכך משמעות ואת המעבר לאחר מכן מסיר לאסלה ניתן לעשות בקלות, כך שהכלל הקובע הוא- מה שנותן לילד תחושה בטוחה ונעימה.

זמן הישיבה באסלה צריך להיות זמן שבו ההורה נינוח, אינו מלחיץ את הילד ודוחק בו. במצב שבו ההורה ניגש לזמן התרגול כשהוא לחוץ, האווירה תהיה לחוצה, הילד יירתע מתרגול הישיבה ונשיג את ההיפך ממה שקיווינו להשיג. לכן, אם מדובר בתרגול ישיבה בבוקר- יש לקחת מספיק זמן עבור פעילות זו ואם זה לחוץ מידי בזמנים- לקבוע מועדים אחרים ביום, שהם רגועים יותר עבור המשפחה.

בתחום הרגשי:

פעמים רבות קשיים בגמילה נובעים או מוחמרים על ידי גורמים רגשיים, ביניהם: מאבקי כוחות בין הילד להוריו, חרדות ופחדים של הילד מנושאים הקשורים באסלה כמו הפחד מרעש הניאגרה או ממערבולת המים, רתיעה מ"הלכלוך" המעורב בנושא היציאות או חששות של הילד מאי הצלחה. ישנם ילדים שהם באופיים יותר עקשניים. ישנם ילדים שמטבעם מקבלים שינויים יותר בחשש, ישנם ילדים פרפקציוניסטים שחוששים מליטול על עצמם משימה שלא בטוחים שיצליחו בה, ישנם ילדים שזקוקים לחוש תחושה רבה של שליטה, ישנם ילדים שמפתחים "חרדת ביצוע" סביב נושא הגמילה וחוששים שמא יאכזבו כשלא יספקו את התוצר (הקקי באסלה שמשמח כל כך את אמא). ילדים רבים מושפעים ממתח של הוריהם שחשים עצמם לא בטוחים סביב תהליך הגמילה והדבר יבוא לידי ביטוי בקשיים בגמילה. ישנם ילדים אשר מביעים חששות, פחדים או כעסים שחשים לגבי נושאים אחרים בחייהם, דרך הקשיים בגמילה. למשל, קושי להסתגל לגן חדש או כעס על הולדת אח קטן, שאותם הילד מביא לידי ביטוי דרך הקשיים בגמילה. ישנם ילדים שמפתחים רתיעה מהנושא לאחר חוויה לא נעימה של עצירות ובעקבותיה יציאה קשה וכואבת. הזיכרון של החוויה הלא נעימה נשארת בילד כזיכרון רע עליו הוא אינו רוצה לחזור.

בנוסף על כך, נושא הגמילה מתקשר בצורה רחבה יותר לנושאים שמאפיינים את גיל הילדות, כולל האמביבלנטיות (התלבטות) האם אני רוצה להיות קטן או גדול, האם אני רוצה לעשות "מה שבא לי" או להישמע לתכתיבי החברה ולהיות חלק ממנה? האם אני רוצה להיות עצמאי ולהתרחק מהוריי או להיות תלותי וצמוד אליהם? נושאים אלו והאמביבלנטיות הקשורה בהם יכולים לבוא לידי ביטוי בנושאים הקשורים לגמילה. בכדי לעזור לילד מבחינה רגשית לצאת מהתקיעות בגמילה, מומלץ לנסות כמה דברים:

  • להקריא סיפורים הקשורים לגמילה. אני ממליצה במיוחד על ספר בשם "כולם עושים קקי" כיוון שהוא מתייחס לנושא באופן ישיר ומשעשע ויכול להיות אמצעי נהדר לפרוק מתח הקיים סביב הנושא.
  • לתת לילד לשחק עם פלסטלינה ובצק, להתלכלך בצבעי ידיים, לצבוע בצורה חופשית ולא לפי הקווים בצבעי גואש ולחוות את השחרור שבפעילות הזו, להרבות בפעילויות של משחק עם מים כמו שימוש בצבעי ידיים בתוך האמבטיה איתם אפשר לצבוע את כל הגוף ואז לשטוף בקלות ומשחק בקצף.
  • אם הילד מביע חששות מדברים ספציפיים הקשורים לגמילה, ניתן לחשוב על דרכים להקל על חששותיו. למשל, אם רעש הנפילה של הצואה לאסלה מפחיד אותו, ניתן לרפד אותה עם נייר טואלט לפני שהוא מתיישב. אם רעש הורדת המים מפחיד אותו, ניתן להוריד את המים ביחד.
  • חשוב במיוחד, כפי שנאמר בסעיף הקודם, שחוויית הישיבה על האסלה או הסיר וחוויית עשיית הצרכים יהיו נעימים עבור הילד. לכן חשוב במיוחד שהילד לא יסבול מעצירות על מנת שהיציאה לא תהיה קשה וכואבת.
  • אם יש לכם השערה מה הסיבה הרגשית שגורמת לילד לחששות ופחדים או לחילופין לכעסים, ניתן לנסות ולהקל עליו, אם זה אפשרי. נניח לשים לב שהוא מקבל זמן עם אמא לבד, בלי התינוק החדש, לשוחח איתו על החששות מהגן החדש וכו'… מניסיוני, אין צורך לפתוח בחקירה רשמית וענפה כדי לגלות מה מציק לילד. ברוב הפעמים, עצם ההתכווננות של ההורה לפי העקרונות שציינו, והעברת מסר מרגיע ומחזק- מסייע לילד להתגבר על הקושי הרגשי ולהשתחרר ממנו.
  • והכי חשוב- להירגע! אם אתם ההורים מתוחים ודואגים, משווים את הילד לאחיו או לשכנים, מתעסקים כל היום בשאלה האם היה או לא היה קקי, איך הילד יוכל להירגע, להאמין בעצמו ולאפשר לעצמו לנסות, לטעות, להיכשל ואז להצליח? לכן, הכי חשוב שאתם ההורים תירגעו ותאמינו בילד שהוא יכול לעשות את זה. האמינו בו ואמרו לו שאתם מאמינים בו- חזקו אותו באמירות חיוביות כמו "אני מאמינה בך, אני יודעת שהכל יסתדר ושעוד מעט אתה תלמד ותעשה קקי באסלה". הזכירו לעצמכם שתהליך הגמילה יכול להיות מאופיין בעליות וירידות ומותר לילד שלכם לחשוש ולפחד, להתלבט, לנסות לעשות "כמו גדול" ואח"כ לפספס. התפקיד שלכם הוא לכוון אותו כך שיתקדם בתהליך, להאמין בו ולחזק אותו על הצעדים החיוביים שהוא עושה.

 

כאשר הילד מתחיל לעשות שינויים חיוביים, אפילו קטנים, בדרך להתקדמות בגמילה, למשל יושב ברצון באסלה, מודיע שיש לו פיפי לפני שעושה, העצירות נעלמת ויציאותיו סדירות- סימן שאתם בדרך הנכונה. תמשיכו כך! אבל שימו לב לכך שלא תיעצרו בשלב הזה אלא המשיכו להתקדם. אל תשכחו שבסופו של דבר המטרה שלכם היא להגיע למצב שבו הילד עצמאי לחלוטין בנושא ההליכה לשירותים ולשם אתם צריכים לכוון. בצעדים קטנים, עם הרבה סבלנות, אבל זה הכיוון והיעד.

לעומת זאת, אם אתם פועלים על פי העקרונות שפורטו כאן, ואינכם מבחינים בשום שינוי לטובה בהתנהלות הילד סביב נושא הגמילה- זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי.

איריס פינק-קרוננברג, פסיכולוגית, מ.ר. 8624              052-3312724 נייד

מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית, מ.ר. 2160

finiris@012.net.il

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.