1

8 תובנות מרתקות (מגובות מחקרים) שיהפכו אותך להורה טוב יותר

מאמר מאת: סומיטה בהנדרקר   Sumitha Bhandarkar

תרגמה: ליזי דוידי

מאמר זה הופיע באתר "A Fine Parent" – 

בלחיצה כאן תעברו למאמר המקורי באנגלית

האם ילדיך מתנהגים לעיתים באופן בלתי צפוי ולא רציונאלי?

האם גם אתם לעיתים מתנהגים כך?

פסיכולוגים חקרו את ההתנהגות האנושית ואת החשיבה שלנו במשך דורות ומקצת מהדברים שמצאו הם מרתקים.

אני (סומיטה בהנדרקר) אוהבת לקרוא מחקרים אלה שמסבירים את ההתנהגויות המוזרות שלנו! ולמרות שלא כל
המחקרים שקראתי מתייחסים להורות, מצאתי שאת התובנות שלהם ניתן ליישם בהורות כדי שיעזרו לנו להפוך
להורים טובים יותר.

היום החלטתי לרכז את המחקרים האלה במאמר אחד. מקווה שכמוני תמצאו שהם מרתקים.

  1. ניסוי המרשמלו

נתחיל עם המחקר הפופולרי ביותר  – ניסוי המרשמלו. זה מחקר שרוב ההורים שמעו עליו. אני מתחילה בו
כי התובנות שלו משמעותיות מאד.

ב- 1960 וולטר מישל, פרופסור מסטנפורד והצוות שלו ערכו סדרה של מחקרים שבהם הביאו לחדר ילדים,
בדרך כלל בגילאי 4-5, הניחו לפניהם עוגיות מרשמלו והציעו להם עסקה: "תאכל את המרשמלו מיד או תתאפק
15 דקות ותקבל עוד מרשמלו כפרס". והחוקרים עזבו את החדר.

מחקרי מעקב (כאן, כאן, כאן, כאן) הצביעו על כך שילדים שהיו מוכנים להמתין הצליחו יותר אקדמית:
בבגרות היו להם מיומנויות חברתיות טובות יותר, היו בעלי יכולות טובות יותר להתמודד עם תסכול ולחץ,
אחוזי ההתמכרות שלהם היו פחותים, וה -BMI שלהם (מדד ההשמנה) היה טוב יותר לאורך 30 שנה.

תובנות עבור ההורים:

יכולת לדחות סיפוקים ולא לחפש תגמול מיידי היא מיומנות חשובה עבור כל הילדים. אנו כהורים נמצאים
בעמדה המאפשרת לנו להקנות להם מיומנות זו תוך כדי הפעילות היומיומית איתם.

למשל, במקום לקפוץ ולתת לילד כל מה שהוא מבקש מיד, בקשו ממנו לחכות עד שתסיימו את מה שאתם
עושים כרגע. בסיום הפעילות תנו לו מה שביקש וכחיזוק הודו לו על ההמתנה.

כשאתם בסופר והילד מבקש שוקולד נסו לנהל איתו מו"מ: למשל להבטיח שתקנו לו קופסא אם ימתין ליום
ההולדת, או לחג המולד, או לסוף שבוע.

לאט אבל בטוח הילד ישפר את היכולת לדחיית סיפוקים.

הסתייגות:

במהלך דיון שערכנו בעבר על מחקר המרשמלו, אחד הקוראים ציין שבאחד המחקרים בנושא חילקו את קבוצת
המחקר של המרשמלו לשניים: קבוצה אחת נחשפה לחוקר לא אמין, שהבטיח בעבר הבטחות שלא עמד בהן.
ואילו הקבוצה השנייה נחשפה  לחוקר אמין שתמיד קיים הבטחות. רק לאחר מכן החלו במחקר המרשמלו.

התוצאות הראו שילדים בקבוצה של החוקר האמין המתינו פי 4 זמן לעומת הקבוצה עם החוקר הלא אמין.
ויותר מזה, הילדים בקבוצה האמינה נטו פי 9 להמתין את כל 15 הדקות שנתבקשו.

תובנות להורים:

היזהרו בהבטחות שלכם! זו נראית דרך קלה להבטיח מבלי לשים לב באמת מה הבטחתם. אבל בכל פעם
שאתם מפרים הבטחה, אתם נתפסים על ידי ילדכם כלא אמינים. הם יטו פחות לדחות סיפוקים ויחפשו סיפוק
מיידי, וזה בקלות יכול להיגרר להתקפי זעם, ויכוחים ומאבקים. לכן, היזהרו מהבטחות שלא תוכלו לממש!

 

  1. ההשפעה של "אם כבר אז כבר"

האם הייתם במצב בו ילדכם עשה משהו רע, אתם כועסים וצועקים עליו ובמקום שזה יתקן את ההתנהגות,
הילד מחריף את המצב?

זהו מצב שהפסיכולוגים מכנים ההשפעה של "אם כבר אז כבר". הרעיון הוא שכשהפתרון חומק ממך המוח שלך עובר
למצב של "אם כבר נכשלתי, אז אני יכול להמשיך".

המושג הוטבע לראשונה ע"י חוקרת התזונה ד"ר ג'נט פוליבי במטרה להסביר את התופעה בה אלה שעשו דיאטה
ואשר נתנו להם להאמין שהפרו את כללי הדיאטה נטו יותר להפסיק לגמרי את הדיאטה.

באחד ממחקריה כל הנבדקים קיבלו משולש פיצה באותו גודל. עם זאת חלק מהמשתתפים הבינו שהם קיבלו משולש
פיצה גדול יותר מאחרים. לאחר מכן הנבדקים נתבקשו לטעום עוגיות שוקולד ולדרג את טיבן. נבדקים שחשבו שהם
שברו את הדיאטה כי אכלו משולש פיצה גדול יותר אכלו ב- 50% יותר עוגיות מחבריהם למחקר.

תובנות להורים:

ילדים מטבעם כמהים לקבלת אישור מהוריהם. אבל כבני אנוש גם ילדים טועים וכשאנחנו כועסים עליהם הם מרגישים
אשמה ובושה, שכשהיא גוברת היא יכולה להביא אותם להלך רוח של "אם כבר אז כבר".

כהורים אנו צריכים להיות ערים לכך וכשאנו מזהים מצב כזה של כישלון מבחינת הילד, עלינו לתת חיזוק למאמץ שהוא
עשה ולא להפנות תשומת לב לכישלון.

למשל, לאחרונה כשאמרתי "לא" לבת שלי היא תכף ענתה לי בהתרסה ולפני  שהספקתי לעצור בעצמי התפרצתי עליה.
לא לקח זמן רב עד שהמצב יצא משליטה. בשלב מסוים תפסתי את עצמי ואמרתי ברוגע ככל שיכולתי "אני יודעת שאת
עדיין לומדת להתמודד עם אכזבות. יום אחד נוכל להתמודד עם זה ברוגע. לעת עתה אנחנו צריכות להירגע ולהפסיק
לצעוק אחת על השנייה". ושתקתי. היא רקעה מעט ברגליה ואמרה שהייתי רעה, אבל ה"לא" התקבל בלי הדרדרות נוספת.

 

  1. עומס יתר קוגניטיבי

פרופ' לשיווק באבא שיב (BABA SHIV) מאוניברסיטת סטנפורד, מספר על מחקר שלדעתי חשוב לנו ההורים
שמגדלים את ילדיהם בדור "המידע".

לקבוצה של 165 סטודנטים לפני תואר ראשון נאמר שהם חלק מקבוצת מחקר שבודקת את היכולת שלהם לזכור מידע.
מחציתם קבלו מספר בן 2 ספרות לזכור ואחרים קיבלו מספר בן 7 ספרות. נאמר להם שהם צריכים לזכור את המספרים
בעודם עוברים מחדר אחד דרך מסדרון לחדר שני. כהוקרה להשתתפותם במחקר הם יכולים לבחור ממתק, עוגת שוקולד
או פרי, כשהממתקים נמצאים במסדרון בדרך לחדר השני.

הסטודנטים שהיו צריכים לזכור 7 ספרות נטו יותר לקחת את עוגת השוקולד ואילו עמיתיהם שהיו צריכים לזכור 2 ספרות
לקחו אוכל בריאות או את הפרי.

פרופ' שיב שיער כי הסטודנטים שזכרו 7 ספרות היו בעומס יתר קוגניטיבי, לכן ראו בעוגה כבעלת ערך גבוה יותר
ובחרו בה. כשהמוח שלהם עסוק במשהו אחר הם לא רצו לבזבז אנרגיה על המחשבה מה בריא יותר.

תובנות להורים:

למחקר זה השלכות על הורות בשתי רמות. אנו מגדלים ילדים בעולם עם רמת מוסחות גבוהה. אם יש לילדינו הרבה
דברים על הראש, הם עשויים לעשות החלטות גרועות- בבית הספר, בבית, או באינטרנט. ואנו ההורים עשויים להיות
עמוסים יתר קוגניטיבית ולעשות בחירות גרועות לגבי ההורות שלנו ולגבי החיים שלנו.

חשוב ללמד את הילדים מגיל צעיר איך למנוע הצפת יתר בחייהם, ולעשות זאת גם לגבי עצמנו.

איך?

אל תעמיסו פעילויות יתר על זמנם של הילדים (חוגים, לימודים, חברים). הכניסו שיטת ארגון זמן בריאה וארגנו
שיטת עבודה שיש בה זמן חופשי בו ניתן לשחרר את המוח מכל המטלות. רשמו אותם על דף או באפליקציה.
תרגלו את שיטת "תשומת הלב" (מיינדפולנס) ומצאו דרכים נוספות להורדת הלחץ.

 

  1. אפקט פיגמליון ואפקט גולם

כולנו שמענו על נבואות שמגשימות את עצמן, אבל לקרוא מחקרים שמעריכים את השפעתן על הילדים באופן
שיטתי זה פשוט מדהים.

ב- 1965 הפרופסורים רוזנטל וג'ייקובסון סיפרו למורים בבית ספר יסודי שהם בודקים "מבחן מיוחד של הרווארד"
שיכול לנבא אילו ילדים יפרחו אקדמית באותה שנה. ילדים ב- 18 כיתות קיבלו מבחן אי.קיו רגיל בתחילת שנת הלימודים.
20% מהילדים בכל כיתה הוגדרו אקראית כ"פורחים". רשימת הילדים הועברו למחנכים, אבל הילדים עצמם לא ידעו.
בסוף שנת הלימודים העבירו להם שוב מבחן אי.קיו.

התוצאות היו שאצל ילדים שתויגו כ"פורחים" הייתה עליה של 12.2 נקודות ביחס לשאר התלמידים. היתרון היה מדהים
יותר בכיתות הנמוכות: לילדים שתויגו כ"פורחים" בכיתות א וב' הייתה עלייה של 20 נקודות איקיו.

לשיפור כזה שחל כתוצאה מעלייה בציפיות אנחנו קוראים אפקט פיגמליוןוההיפך כאשר ציפיות נמוכות מביאות לתוצאות
נמוכות אנו קוראים אפקט הגולם.

 תובנות להורים:

שימו לב שבמחקר הילדים לא ידעו לאן סווג כל ילד. רק המורים ידעו כיצד מוגדר הילד ותפיסתם את התלמיד היא זו
שעשתה את השינוי בציפיותיהם, וכתוצאה מכך גם את ההצלחה של הילדים.

כעת דמיינו את ילדכם בין השנתיים שרוצה לאכול לבד, ומסיים את הארוחה ביותר ספגטי על בגדיו ועל הרצפה מאשר
בקיבתו. אם נתייג אותם כ"מבולגנים" או "מייצרים לך עבודה מיותרת" הדרך שבה נתנהג אליהם תהיה שונה לחלוטין
מאשר אם נחשוב עליהם כ"עצמאיים", "בעלי יכולות עצמאיות" או כ"לוקחי יוזמה".

אותו דבר יקרה בגיל 8, כאשר הם מטילים ספק בכל מה שאנחנו אומרים, ועוברים כל גבול אפשרי. אם נחשוב עליהם
כ-"מתריסים", "דורשים יותר מידי תשומת לב" או "מפונקים" הדרך שבה נתמודד איתם תהיה שונה מאשר כאשר
נחשוב עליהם כ-"אנשים חזקים שיודעים מה הם רוצים", "אנשים עם חוט שדרה " או "דעתנים".

זכרו! למה שאנחנו חושבים ואומרים על ילדינו יש חשיבות רבה יותר מאשר ממה שנדמה לנו במבט ראשון.

 

5. הצטרפות לעומת דחייה

אוסטריה וגרמניה הן מדינות שכנות עם הרבה דמיון תרבותי, נכון? יחד עם זאת באוסטריה 99.98% מהאנשים חתומים
על תרומת אברים לעומת 12% בגרמניה.

אותו הדבר קורה בין בלגיה והולנד: הן שכנות ודומות תרבותית, אבל 98% מהבלגים חתומים על תרומת אברים ורק 27.5%
בהולנד. אותו הדבר קורה בין שוודיה ודנמרק, שוודיה עם 85.9% ודנמרק 4.25%. [מקור]

אתם יודעים מה גורם להבדלים העצומים?

תיבת סימון פשוטה!

במדינות בהן תרומת האברים נמוכה נכתב בשאלון התרומה: "אם הינך רוצה לתרום איבר, סמן את המשבצת", ואילו
במדינות שתרומת האברים הייתה גבוהה, היא היתה אוטומטית – היה עליך לסמן את המשבצת רק אם הינך מסרב לתרום.

זה לא שבמדינות מסוימות אנשים אציליים יותר, אלא ההחלטה קשה מאד רגשית ולכן הם מקבלים את ברירת המחדל
הקבועה בטופס.

תובנות להורים:

האם אתם יכולים לדמיין איזו תועלת גדולה יכולה להיות לנו ההורים מהבנה פשוטה איך המוח עובד? אם משלבים את זה
עם העומס הקוגניטיבי שיש לנו, אז יש לנו אפשרות פשוטה לזכות ברווח קל.

רוצים שהילד יאכל בריא יותר? שימו להם פרי ליד צלחת ארוחת הערב בלי לשאול אותם מה הם רוצים. הם יאכלו את הפרי,
אלא אם כן הם נגעלים ממנו.

רוצים שהילד יחבוש קסדה כשהוא רוכב על אופניים? הפכו את הכידון של האופניים כמקום האחסון של הקסדה. הם לא ילכו
לחפש אחרי הקסדה אבל אם היא על האופניים הם יחבשו אותה.

אז הכלל הפשוט הוא: אם אתם רוצים שהילד יעשה משהו, הניחו את הדברים כך שזו תהיה ברירת המחדל שלו, ואם הוא
לא רוצה הוא יצטרך לפעול באופן יזום ומפורש, שזו אפשרות פחות סבירה.

6. השתמשו במילות קסם

בשנות השבעים פרופ' אלן לנגר, פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד, ערך מחקר על הסמנטיקה של בקשות והשפעתה על היענות
לבקשות. במחקר, אנשים שעמדו בתור ליד מכונת הצילום לצלם עותקים הופרעו ע"י מישהו שביקש לעשות עותק מחוץ לתור
כי הוא ממהר:

-"סליחה, יש לי 5 עמודים. אני יכול להשתמש במכונת הצילום"?

– סליחה, יש לי 5 עמודים. אני יכול להשתמש במכונת הצילום כי אני צריך לצלם עותקים"?

– סליחה, יש לי 5 עמודים. אני יכול להשתמש במכונת הצילום כי אני ממהר?"

60% מהאנשים אפשרו לאדם לצלם עותקים כשהופיעה השאלה הראשונה, אבל לגבי שאלות 2 ו3 הייתה הסכמה של
93% ו- 94% בהתאמה.

למרות שהתירוץ בשאלה השנייה, "כי אני צריך לצלם עותקים" הוא לא תירוץ, בכל זאת הייתה הענות גבוהה.

לאחר מכן שונה מספר העמודים מ-5 ל-20, כלומר ההפרעה תהיה ארוכה יותר, ולתירוץ יש משמעות. ההיענות הייתה
24%, 24% ו- 42% בהתאמה.

ההשערה של החוקר שמתן תירוץ מגביר את ההיענות ובתנאי שהבקשה לא דורשת מאמץ גדול. גם אם התירוץ הממשי
לא היה רלבנטי מספיק, השימוש במילה "כי" הספיק כדי להשיג הענות.

תובנות להורים

רוצים שהילדים יעשו מה שאתם מבקשים? תנו להם סיבה.

למשל: אם אתם רוצים שילבשו מעיל לפני שיצאו, במקום להגיד להם "תלבשו מעיל", נסו לומר: "לבש את המעיל מתוק
שלי, כי קר בחוץ" – זה לבטח ישפר הענות. ואפילו טוב יותר, נסו: "לבש את המעיל מתוק שלי, כי קר בחוץ ואני לא רוצה
שהמתוק שלי יצטנן" – אפשר להניע כל אחד עם מילים אוהבות, וגם אתם תרגישו טוב.

7. כסף יכול לקנות אושר

בניגוד לקלישאה הנפוצה שכסף לא יכול לקנות אושר – הוא יכול, אם תדע כיצד להשתמש בו. מחקרים שערך פרופ'
לפסיכולוגיה ונוירולוגיה ליף ואן בוון  מאוניברסיטת קולורדו מצביעים על כך שצריך
להוציא את הכסף על התנסויות/חוויות ולא על חפצים.

ההשערה של בוון הייתה שכדאי להשקיע בחוויות ולא בחפצים מהסיבות הבאות:

– התפיסה של החוויות משתפרת עם הזמן

– לא ניתן בקלות להשוות בין חווויות

חוויות נוטות להיות יותר חברתיות מאשר רכישת חפצים, וכיוון שאנשים הם יצורים חברתיים, זה מביא לנו יותר אושר.

-חוויות לא נוטות לקרות כתוצאה מתהליך הסתגלות

תובנות להורים:

מפתה לקנות לילדים כל מה שלא היה לך בילדות, אבל עצרו – במקום זה השתמשו בכסף לקנות להם חוויות.

עשו לכם חוק לצאת לחופשה פעם או פעמיים בשנה עם כל המשפחה, זו דרך נהדרת לקנות אושר, ובאותה הזדמנות גם
להפיג לחצים של היומיום, להתחבר לעומק עם בני המשפחה ולבנות זיכרונות נצחיים.

עם ביתנו, כל שנה אנו מציעים לה חופשה או טיול עם חברים ליום ההולדת במקום מסיבה. היא תמיד בוחרת בחופשה
או טיול. לזיכרונות שצברנו מטיולים אלה אין מחיר והם מנצחים כל מסיבה עם מתנות שאין מה לעשות בהם.

8. קללת הידע

ב- 1990 אליזבט ניוטון ערכה מחקר ניסיוני שבו אדם אחד שיחק את "המתופף" והשני שיחק את "המקשיב". מטרת הניסוי
לראות עד כמה יכול "המקשיב" לזהות את השיר על פי התיפוף של "המתופף". השירים בדרך כלל היו מאד פשוטים
וקלים לזיהוי כמו "יום הולדת שמח".

כשנשאלו המתופפים עד כמה יצליחו המאזינים לזהות את השיר הם העריכו זאת ב- 50% מהמקרים. אבל נחשו מה?
המאזינים נכשלו והצליחו לזהות רק 2.5% מהשירים.

זו הדגמה קלסית לקללת הידע. נסו בבית, זה משחק מהנה.

זה מה שקורה כשאנחנו מתופפים באצבעות על השולחן. הצליל נשמע באוזנינו ומתואם עם זיכרון המנגינה שיש לנו בראש.
למרות זאת, בלי היתרון של המנגינה המתנגנת לנו בראש, כל מה שהמאזין שומע זה את תיפוף האצבעות שאין להם
שום משמעות לגביו.

תובנות להורים:

הבעיה הגדולה בקללת הידע היא שמרגע שרכשתם את הידע הזה אתם לא יכולים לחזור אחורה לזמן שלא ידעתם.
זה מקשה מאד לתקשר אם אלה שאין להם את הידע הזה או יש להם רק חלק ממנו.

אבל זהו מצב שאנו כהורים מוצאים את עצמנו בו כל הזמן!

שעת בוקר מוקדמת, את ממהרת לעבודה, מזרזת את הילדים אבל הם עדיין ממשיכים להתנהל באיטיות של שיכורים.
את צועקת: 'אני לא רוצה לאחר לפגישה' והם בשלהם. מה זה נותן לך?

במקום להיות מתוסכלת, זיכרי שזו קללת הידע. "לאחר" אומר משהו לך, את אספת ידע וניסיון של מה המשמעות לאחר
ושהתוצאה כמעט תמיד לא טובה. אבל לילד בן 5, 4, 3 למילה "לאחר" יש משמעות מופשטת. גם לילדים גדולים יותר שמבינים
מה זה לאחר אין את הניסיון שנבנה סביב המושג עבורך.

וזוהי רק דוגמא אחת…

אז בפעמים הבאות במקום להיות מתוסכלים נסו להסביר לילדכם את משמעות המושג בדרכים יותר מובנות להם.

התוכנית בת 2 דקות להורות טובה

קחו צעד אחורנית והביטו על חייכם עכשיו.

– האם אתם נותנים לילדכם מספיק הזדמנויות לחוות דחיית סיפוקים?

– באיזו תדירות האפקט של "לעזאזל" מביא לתוצאות של התפרצויות זעם ומאבקי כוח בביתכם?

– האם פיתחתם מנגנונים לנטרול עומס יתר קוגניטיבי אצל ילדכם?

– האם אתם מודעים לדרך בא אתם תופסים את ילדכם ואיך זה משפיע על התנהגותם? האם אתם מציבים להם רף
ציפיות גבוה ועוזרים להם לממש אותם?

– האם קיימות אינטראקציות שאותן ניתן לשפר בשינוי ברירת המחדל מהתנגדות להצטרפות?

כשאתם מבקשים משהו מהילדים, באיזו תדירות אתם מנמקים את הסיבה לבקשתכם?

– חשבו על 5 הרכישות האחרונות לילדים שלא היו קשורות בצרכים בסיסיים. כמה מהן היו חומריות וכמה היו קשורות
להתנסות חווייתית?

– באיזו תדירות אתם מתוסכלים בגלל קללת הידע?

התוכנית המתמשכת של הורות טובה יותר

בשבוע הקרוב בחרו אחד או שניים מהקטגוריות שמדברות אליכם ונסו ליישם אותם בחיי היומיום. זה יכול להיות משהו
פשוט כמו להוסיף הסבר לכל בקשה, או לדאוג לפסק זמן למנוחה בין בית הספר לפעילויות של אחר הצהרים, כדי להפחית
עומס יתר קוגניטיבי. כל דבר קטן עוזר!

*אודות סומיטה בהנדרקר:

סומיטה בהנדרקר היא המייסדת של האתר "A Fine Parent".
לאחר שעשתה שגיאות רבות והרגישה כל הזמן כמו הורה גרוע, יום אחד היא הבינה שהורים טובים לא נולדים,
אלא מתפתחים. כיום,בצעדי תינוק, היא בתהליך התפתחות כדי להפוך לאדם טוב יותר והורה טוב יותר,
ומזמינה את כולנו להצטרף אליה למסע.

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , ,

תגובות (1)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. סבתא הגיב:

    נא כיתבו על גיל הרך גיל שנה שנתיים ושלוש לגבי השינה, הורים רבים מאוד מונעים שנת צהרים, מעכבים שנת לילה בגלל תרוצים מעוותים שונים, , זה פגיעה קשה בהתפתחות מכל הבחינות, כיתבו על גיל 6 שנים, על דימיון הילדים, ההורים מפרשים זאת כשקר וכועסים או צועקים וכו' תודה מראש

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • להרשמה לעדכנים במייל, מלאו את פרטיכם בטופס הבא

    captcha