0

"כדי לצחוק צריך לראות פרח יפה" הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך

ד"ר יעל דיין

בשנים האחרונות ישנה עליה במחקרים הנעשים עם ילדים וילדות ומבקשים להציג את הפרספקטיבות שלהם על עולמם, את נקודת מבטם על תופעות שונות, על החוויות שלהם, על פרשנות המציאות שלהם ועל הרעיונות שלהם לגבי סוגיות שונות ((Clark, 2005. ילדים וילדות נתפסים כקבוצה מודרת שקולם לא נשמע ומטרת חקר הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך היא לשמוע ולהשמיע את קולם ולהבין את המשמעות שהם נותנים לתופעות שונות.
לעיתים קרובות קיימות דעות קדומות כלפי ילדים וילדות בגיל הרך. מתייחסים אליהם כצעירים מדי מכדי להבין את המורכבות של המציאות וחסרי יכולת לנתח אותה ולהביע עמדות כלפי המתרחש. Elisabeth Young Bruehl מכנה זאתchildism על משקל סקסיזם. כפי שסקסיזם מתייחס לסטריאוטיפים כלפי נשים ומניח את עליונותו "הטבעית" של הגבר על האישה ולכן אפשר להתייחס אליה כאל נחותה, חלשה, אובייקט מיני וגם להצדיק יחס מפלה ומדכא כלפיה, כך הצ'יילדיזם מביע דעה קדומה כלפי ילדים וילדות ומניח את עליונותו של "המבוגר" על "הילד". ילדים וילדות נתפסים כאובייקטים שניתן לשלוט בהם (Young (Bruehl, 2012, כנחותים, כפרטים שצריכים להתפתח, שעדיין לא מבינים ולא מסוגלים להביע את עצמם. אלו דעות קדומות שמלוות את כולנו במידה זו או אחרת. דעות אלו נותנות הצדקה להתייחס אליהם כשקופים, לדבר "מעל הראש שלהם", לא להקשיב להם ולא לשתף אותם בקבלת החלטות.

מטרת מאמר זה להשמיע את קולם של ילדים וילדות בגילאים 3-6 ובכך לצמצם דעות קדומות הגורסות שהם עדיין חסרי יכולת להבין את המציאות ולבטא את תפיסותיהן לגביה.

מספר מקורות השפעה תרמו להפצת הרעיון של הקשבה לפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך. כל מקור מאופיין בשיח ייחודי. השיח משפיע על הדרך בה ניתנת פרשנות לדברים, משלב מושגים ייחודיים המצביעים על עקרונות וערכים ומעצב למעשה את המציאות. כמו כן, שיח בתחום אחד משפיע ומושפע מהשיח בתחומים האחרים ואלו במשותף השפיעו על השיח בנושא הפרספקטיבה של ילדים וילדות. להלן עולמות השיח:

שיח זכויות הילד והילדה – הושפע בעיקר מאמנת זכויות הילד והילדה שאימצה עצרת האו"ם בשנת 1989. האמנה מגדירה את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של ילדים וילדות. נושא הפרספקטיבה של ילדים וילדות הושפע בעיקר מסעיף 12 באמנה הקובע כי "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזאת בחופשיות בכל עניין הנוגע לו תוך מתן משקל ראוי לדעותיו". וסעיף 13 הקובע כי "לילד תהא הזכות לחופש ביטוי; זכות זו תכלול את החופש לבקש, לקבל ולמסור מידע ורעיונות[…] בעל-פה, בכתב[…] או בצורת אמנות או באמצעי אחר לפי בחירת הילד". United Nations, 1989; Mayall, 2015)).

שיח הסוציולוגיה של הילדות – המציג את תקופת הילדוּת כתקופה ייחודית וחשובה בפני עצמה ולא כתקופת הכנה לחיים הבוגרים. לפי גישה זו, ילדים וילדות הם קבוצה חברתית הפועלת במרחב חברתי-תרבותי ומקיימת יחסי גומלין עם קבוצות אחרות בחברה (כמו למשל קבוצת המבוגרים). השיח מדגיש את חשיבות תקופת הילדות "כאן ועכשיו" ולא כ"הכנה לחיים" ואת היותם של ילדים וילדות "בני אנוש" ולא "בני אנוש בהתהוות" מתוך כך הם תורמים למבנה החברתי ולכן חשוב להקשיב לפרספקטיבה שלהם. שיח זה מציג דימוי של ילדים וילדות כסובייקטים בעלי דעות ורעיונות עצמאיים, בעלי יכולת לתאר ולפרש את חיי השגרה שלהם ובעלי כוח ועוצמה (agency) להשפיע על חייהם (קוורטרופ, 2002 ).

שיח יחסי הכוח – שיח זה מתייחס ליחסי הכוח הקיימים בחברה בה קבוצה אחת שולטת ומחליטה עבור קבוצה אחרת. המבוגרים הם בעלי הכוח המחליטים על ילדים וילדות חסרי הכוח. גישת הפרספקטיבה של ילדים וילדות מציגה שיח שוויוני יותר במערכת יחסי הכוח ודורשת הקשבה לרעיונות והצעות של הילדים והילדות מתוך הבנה שגם הם יכולים להחליט עבור עצמם או עבור קבוצות אחרות. גישת הפרספקטיבה של ילדים וילדות מציעה שכדי לצמצם את יחסי הכוח, צריך לוותר על השיח המציג תפישה דיכוטומית מקובלת של מבוגר לעומת ילד, ולהציג שיח של פרטים ייחודיים שיכולים להיות יצירתיים, בעלי ידע, שופעים רעיונות או בעלי חוש הומור, ללא קשר להשתייכותם הקבוצתית – קבוצת מבוגרים ומבוגרות או קבוצת ילדות וילדים ((Oldman, 1994; Tesar, 2014.

שיח פוסטמודרני – הגישה הפוסטמודרנית תופסת את המציאות כמורכבת, מגוּונת וכזו הכוללת פרספקטיבות רבות. לפי גישה זו, אין מציאות אובייקטיבית אחת ואין ידע אבסולוטי או אמת אוניברסלית. הידע הוא תוצר של הבניה חברתית – אלה החווים את המציאות מפרשים אותה באמצעות האינטראקציות שלהם עם שותפיהם לקהילה, ולכן הידע מתקיים בהקשר ספציפי וסובייקטיבי. השיח הפוסטמודרניסטי מחפש את מגוון הקולות של קבוצות שונות ופועל למען השמעת קולן של קבוצות מודרות. בהקשר זה, ילדים וילדות הם קבוצה מודרת ולכן חשוב להשמיע את קולם ולהתייחס אליהם כתורמים משמעותיים בתהליך הבניית הידע (Canella, 2005).

שיח דמוקרטי–הומניסטי – מדגיש את השוויון, הסולידריות והכבוד בין הפרטים השונים בקהילה מסוימת ללא קשר לגיל או לשלב התפתחותי. השיח הדמוקרטי מכיר בהבדלים בין הפרטים, בדעות והשקפות שונות ומדגיש את האמון ביכולתם של ילדים וילדות לקבל החלטות ולפעול באופן אוטונומי. כדי לנהל אורח חיים דמוקרטי חשוב לשלב את הפרספקטיבה של הילדים והילדות בתהליכי קבלת החלטות, לאפשר להם להציג אלטרנטיבות ולבחון ביחד אתם את ישומן (דיין, 2010).

לסכום, שיח זכויות ילדים וילדות, שיח הסוציולוגיה של הילדות, שיח יחסי הכוח, שיח הגישה הפוסטמודרנית והשיח הדמוקרטי-הומניסטי, הביאו לגל מחקרים ומאמרים בנושא הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך ולקריאה להקשיב לקולם ולאפשר להם לתרום לחברה באמצעות הצגת דעותיהם ורעיונותיהם.

במאמר זה אציג את הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל 3-6 לגבי סוגיות ותופעות שונות. הדוגמאות המצוטטות נלקחו מתוך כשבעים עבודות סמינריוניות שנכתבו במסגרת סמינריון בנושא 'חקר הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך' שהתקיים במסגרת תוכנית המוסמך ללימודי הגיל הרך ע"ש יוסף שוורץ בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית. במסגרת המחקרים נתבקשו הילדים והילדות לספר על נושא מסוים, או להציג את עמדתם לגבי סוגיה מסוימת, או לפרש תופעה מסוימת. לעיתים נתבקשו לצייר או לצלם בהתאם לנושא ולהסביר את הציור או לספר על התמונה שבחרו לצלם. הנושאים שנחקרו היו מגוונים ביותר כמו למשל: מה פרוש מוכנות לבית ספר, מהו יופי, חופש, כסף, זמן, כעס, מהי מחלה, למידה, אהבה, דימוי הילד בהשוואה למבוגר, חווית השהות במועדונית טיפולית, חווית הפרידה בגן, מה מעייף בגן? פחדים, איסורים בגן, מריבות בגן, בחירת החבר הטוב, מהו רופא, שוטר, מהי מרפאה בעיסוק, עובדת סוציאלית, חווית לידת אח או אחות, תפקיד הילדים/ות במשפחה, ההבדל בין תפקיד האב ותפקיד האם בהיענות לצרכיהם, הגמילה מחיתולים, חווית ההרדמות והכניסה לשינה.
הסטודנטיות שהשתתפו בסמינר היו צריכות להתמודד עם הדעות הקדומות שלהן כלפי ילדים וילדות ולגייס עמדות שוויוניות ולא מתנשאות כשהן ראיינו את הילדים והילדות. פנייה ללא צ'יילדיזם מובילה להתייחסות מאד רצינית של הילדים והילדות. בגלל הציילדיזם שבנו, הנטייה הטבעית שלנו היא לצחוק כי התשובות שלהם "חמודות", אבל הם לא מתכוונים להצחיק אותנו הם מדברים בשיא הרצינות והצחוק מעליב.
הפנייה אל הילדה או הילד הייתה בדרך כלל בסגנון "תעזרי לי להבין את.." (התופעה הנחקרת או החוויה), מתוך אמונה עמוקה שאכן ניתן ללמוד מילדים וילדות בגיל הרך ולא כמניפולציה שמפעילים עליהם. פנייה כזו יצרה התגייסות רצינית של הילד או הילדה לעזור ולהסביר והובילה לספורים והסברים עשירים.
להלן דוגמא לרצינות ולכובד הראש בסיטואציית הראיון. המחקר עסק בתפיסת ילדים וילדות לגבי המושג "מוכנות לבית ספר". הפתיחה של הראיון מעידה על החשיבות שמייחסת המראיינת לדברי הילדה: "רציתי את העזרה שלך להבין משהו בקשר לכיתה א'. הגננת אמרה לאמא שהיא חושבת שהילד שלה לא מוכן לכיתה א' והאמא אמרה לגננת שהיא חושבת שהילד שלה דווקא כן מוכן לכיתה א'. השאלה היא מה זה אומר שהילד מוכן לכיתה א'? למה הן מתכוונות"?
סוף הראיון מעיד על הרצון של הילדה ללמד ולהנחות את המראיינת, מתוך עמדה שוויונית המנסה להתמודד עם הבנת המושג מוכנות לבית ספר. המראיינת מסיימת את הראיון ואומרת לילדה: "תודה רבה לך". הילדה רוצה להמשיך וכך מתנהלת השיחה:
ילדה: את צריכה שאני יעזור לך בעוד משהו?
מראיינת: תודה עזרת לי מאד
ילדה: את שואלת עוד ילדים שעולים לכיתה א'?
מראיינת: כן. אני שואלת עוד ילדים וילדות
ילדה: את צריכה לשאול הרבה את כל…הרבה עוד ילדים…כי כי…חשוב שהגננות ידעו גם שהילד מוכן מה הוא צריך שיהיה לו וללמד אותו.
מראיינת: זו בדיוק המטרה, בדיוק מהסיבה הזו רציתי לשמוע את דעתך כדי שאוכל לכתוב את זה ושגננות…
ילדה: שגננות יקראו את זה, את מורה של גננות, בהתחלה היית גננת שהייתי בגן ועכשיו את מורה של גננות ואת צריכה ללמד אותם כמו שאת המורה של המטפלות בפעוטון של הקטנים
מראיינת: נכון מקווה שאצליח
ילדה: גם אני מקווה

ניתוח הראיונות עם הילדים והילדות מצביע על עולמם העשיר, על התובנות שלהם לגבי תופעות שונות ועל רעיונות מקוריים שכדאי להקשיב להם.
להלן מספר דוגמאות שנלקחו מתוך הראיונות. דוגמאות אלו מציגות את ההבנה והרגישות של הילדים והילדות לגבי תופעות שונות בחייהם.
משפחה
במחקר שבדק כיצד תופסים ילדים וילדות את המשפחה שלהם. התבקש אחד הילדים לצייר את המשפחה שלו. הוא צייר את ההורים בצד אחד של הדף ואת עצמו בצד השני:
מראיינת: למה בחרת לצייר אותך בצד אחד ואותם בצד אחר?
ילד: אבא ואמא ביחד ואני לבד. אני אוהב להיות איתי. אני אוהב לשחק במשחקים שלי. את חושבת שאבא ואמא רוצים לשחק אתי? הם אוהבים לעשות את הדברים שלהם, הדברים של הגדולים ואני אוהב לעשות את הדברים שלי. גם אני גדול אבל אני עושה דברים מעניינים לא כמו של אבא ואמא. אז כל אחד בצד שלו. …
מראיינת: איפה האחים שלך?
ילד: האחים שלי עכשיו לומדים בתלמוד תורה והאחיות שלי עוזרות לאמא. אני לא בת אז אני לא צריך לעזור לאמא במטבח. והאחים שלי עושים מה שהם רוצים. גם אני עושה מה שאני רוצה. בבית שלנו כל ילד עושה מה שהוא רוצה.
מראיינת: ואבא ואמא?
ילד: לא יודע. הם אומרים לנו לעשות דברים, אבל אני הכי אוהב לעשות מה שמעניין אותי והגדולים אוהבים לעשות את מה שמעניין אותם.
מראיינת: ומה מעניין אותם?
ילד: להגיד לי מה לעשות.
גמילה מחיתולים
דוגמא נוספת היא מתוך ראיון בנושא גמילה מחיתולים. גם כאן מציגה הילדה תובנות מעניינות על תהליך הגמילה:
ילדה: לפי דעתי להיפרד מטיטול זה לא קשה אבל ממוצץ זה דווקא כן קשה. אני זוכרת שישבתי על הסיר וכשראיתי שאני יכולה לעשות בסיר וסיר זה כמו שירותים אז למה שאני לא אשים תחתונים בלי חיתול. וכשראו שאני יודעת לעשות בסיר אז שמו לי תחתונים.
מראיינת: מה עזר לך להיפרד מהטיטול?
ילדה: הרגשתי שכבר ראיתי ילדים שלא אוהבים וחשבתי אולי הם לא אוהבים כבר חיתולים וזה גם לא נעים שהורים עובדים קשה להחליף חיתול. החלטתי שאני רוצה להיות כמו כולם. כמו הגדולים.
מראיינת: מה היה קשה להיפרד מהטיטול?
ילדה: לי היה קשה. כי קודם כל התרגלתי לטיטול היה לי קשה כי היה לי יותר מובן עם הטיטול. לא הייתי רגילה לשים תחתונים. הייתי קודם כל רגילה עם החיתול.
תפיסת התפקיד של העובדת הסוציאלית
להלן שתי דוגמאות מראיונות עם ילדים וילדות שנמצאים בטיפול מחלקת הרווחה. בראיון הראשון מתייחס הילד להשלכות של פעילות העובדת הסוציאלית, הוצאת ילדים מהבית, ולא מספק הסבר מה זו עובדת סוציאלית. כתשובה לשאלה הראשונה הוא מביע רגישות ודאגה רבה לאמו.
מראיינת: מה זה עובדת סוציאלית?
ילד: אבל אם אמא שלי לא תראה אותי הרבה זמן היא תבכה
מראיינת: היא תתגעגע אליך?
ילד: כן
מראיינת: מה עוד אתה יכול לספר לי על עובדת סוציאלית?
ילד: אח שלי בפנימייה ואח השני בבית הילד…אני חושב שאמא תתגעגע אלי אם היא לא תראה אותי הרבה זמן. אמא אוהבת אותי.
בראיונות רבים, כמו בראיון זה, עולה הבעת הרגישות של הילדים והילדות כלפי הצרכים של ההורים, תופעה שבדרך כלל מתעלמים ממנה בספרות המקצועית. הספרות המקצועית מדברת בעיקר על החשיבות של הענות ההורים לצרכי הילדים והילדות ולא לרגישות הילדים והילדות לצרכי ההורים.

בראיון נוסף בו השתתפו שלוש בנות הן מתארות כיצד צריכה עובדת סוציאלית להתנהג במפגשיה עם הילדים והילדות:
מראיינת: מה אני צריכה לעשות בתור עובדת סוציאלית כשמישהו מגיע אלי?
ילדה: אם את עובדת סוציאלית ומישהו בא אלייך אז תגידי לו שישב על הספה ותתני לו תה אם הוא ירצה. תארחי אותו.
ילדה שנייה: אם מישהו בא אלייך אז תתני לו להיכנס .. ברור. אולי את לא מכירה אותו…אבל צריך לכבד אותו כשיכנס כמו שנכנסים הביתה.
מראיינת: ומה התפקיד?
ילדה שנייה: לדבר אתו…אם הוא ישתעמם לתת לו לשחק ולדבר אתו
מראיינת: על מה?
ילדה: על דברים שהוא רוצה לספר
מראיינת: מאיזו סיבה הוא מגיע לעובדת סוציאלית?
ילדה שנייה: כי אולי יש לו דברים לא נעימים בלב…הוא לא יכול להוציא אותם מהבטן…אז הוא רוצה לדבר
מראיינת: מה עוד הוא יכול לספר לעובדת הסוציאלית?
ילדה שנייה: דברים על המשפחה
מראיינת: כמו למשל?
ילדה שנייה: מה קורה בבית…
ילדה: אם מישהו בא אלייך אפשר לשבת על הספה ולדבר קצת …אם הוא צריך עזרה אפשר לעזור לו …
בדרך אל הגן
במחקר שנעשה על המרחב הציבורי, התבקשו הילדים והילדות לצלם דברים, שחשובים לדעתם, בדרך אל הגן. אחת הילדות צילמה רמזור והביעה את הכעס שלה שאנשים חוצים באור אדום ואת החשש שלה מההליכה במעבר החצייה:
שאני רואה…שתמיד ברמזורים יש אדום!! ואני לא אוהבת שאנשים ואדום תמיד לידי הולכים מהר. שאנשים הולכים מהר מהר ברמזור ודוחפים אותי לפעמים ואני מפחדת שאני ייפול שהם הולכים מהר.
איסורים בגן
במחקר על איסורים בגן מספרת ילדה כיצד היא מתנהגת כדי להימנע מכעסה של הגננת:
מראיינת: מה זה אומר להתנהג יפה בגן?
ילדה: להיות ילדים טובים, שמקשיבים הכי הרבה יותר מכולם וגם לא מפסיקים להתנהג יפה כל הזמן. וגם אם לימור שמה משחקים שאני לא אוהבת ומשעמם לי אני עדיין משחקת איתם כי כל המשחקים הם לא משעממים הם כיפים.
מראיינת: גם אם משעמם לך את משחקת?
ילדה: אני לא יכולה לא לשחק כי מי שלא משחק בגן ואומר אוף על המשחקים נותנים לו עונש כי זה לא אוף למשחקים כי זה כיף עם משחקים , זה לא רע עם משחקים.
מריבות
ראיון קבוצתי על מריבות מאיר את הבנתם של הילדים והילדות לגבי סוגיות שונות הקשורות ומשפיעות על מריבות:
ילד ראשון: אני אלמד אותם איך להסתדר ואז לא יריבו על המשחקים
ילד שני: כל הזמן מלמדים אותנו ואומרים לנו אבל אני כל הזמן רב
ילד שלישי: אתה ילד רע
ילד ראשון: הוא לא ילד רע אבל בבית אומרים לו להרביץ כשמציקים לו, אני שמעתי
ילד שני: אבא שלי אומר להחזיר
ילד ראשון: הגננות לא מרשות להחזיר
ילד שלישי: למי צריך להקשיב לאבא או לגננות? אבא אומר לי להחזיר והגננות אומרות לי לא
ילד ראשון: כל הגננות גם בצהרון אומרות לא להרביץ לא משנה מה אבא אומר לעשות כי בגן מקבלים את העונש

הילדים פונים אל המראיינת שהיא גננת משלימה
ילד שלישי: ביום שלך לא כועסים על הילדים ואין בעיות
מראיינת: למה?
ילד ראשון: כי אצלך החצר פתוחה בזמן הפינות ואז לא כל הילדים באותו מקום אז לא רבים הרבה כי מתחלקים בצעצועים.
ילד שלישי: כן כל ילד מחליט מה לעשות אז לא רבים כל כך הרבה
ילד שני: גננת צריכה לתת לילדים להחליט בעצמם איפה להיות ואז אין מתח

מתוך דוגמאות אלו עולה היכולת המרשימה של ילדים וילדות להבין ולפרש את המציאות בה הם חיים, להביע רגישות לזולת ואמפתיה. הם רגישים לסביבה, רואים ומקשיבים, מבינים מה קורה ובעלי יכולת ניתוח של מצבים ושל מורכבות מערכות יחסים.

להלן סיפור על יום בחיי ילדה. הסיפור מורכב מקטעי ראיונות וכל כולו ציטטות של ילדים וילדות בגיל הרך. מתוך ספור זה עולים המחשבות, הרגשות והחוויות שלהם.

יום בחיי דניאל
בבוקר אני כל כך בכיתי כי יוסי משך לי בשיער, אני הייתי על הפוף בסלון עם השמיכה שלי ואני קראתי לאמא אבל היא לא הייתה. יוסי הלך עם אמא למשפחתון שלו ואז אמא הלכה לעבודה ואני כל כך בכיתי כי יוסי משך לי בשער.
קוראים לגן שלי גן דולפין כי דולפין הוא שקט בים, ככה ידעו שזה גן שקט. אני אוהבת שהגן שקט ככה זה נותן לי להתרכז בציורים שאני עושה.
כשאני הולכת לגן אבא ואמא מתגעגעים אלי. אני לא אוהבת שאמא הולכת. אני תמיד מתגעגעת לאמא. זה קצת קשה להיפרד. אמא ואבא הולכים לעבודה אז צריך להיפרד יפה לא להרגיז אותם. להיפרד יפה זה לא לבכות. הבכי עזר לנו. כן, בכינו ואז התגברנו. לפעמים שילד אחד כבר בגן אנחנו חושבים איך הוא נפרד יפה ואז אנחנו נפרדים ככה.
מי שבוכה, לא יודעת איך אפשר לעזור לו. שייתן לאבא ואמא חיבוק ונשיקה. וגם ילדים בגן הם יכולים להזמין אותו לשחק.. וגם שיספרו לנו זה מרגיע שמספרים ספור.
אני מגיעה ראשונה לגן אז כל הילדים שמגיעים אחר כך אני אומרת להם לשים את המעיל בקולב ואת התיק במגירה ואז לשבת עם הספר או עם המשחק.
אני מאד אוהבת לשחק עם חברות. אני לא רבה כל הזמן כמו בנות אחרות. אם מרביצים לי אני ישר הולכת לרותי ואם אומרים לי סליחה אני ישר סולחת. נויה חושבת שחברוּת זה לשחק ביחד ואני חושבת שחברוּת זה לשחק ולשתף חברים.
הרצפה תמיד מלאה בדברים ולכלוכים. התורנים צריכים לדאוג שלא יהיו דברים על הרצפה כדי שיהיה לילדים נעים לשחק שם. היום הייתי תורנית בגן הכנתי לילדים אוכל ואחר כך הלכתי למפגש. בחצר מישהו התנפל עלי . הוא התנפל עלי בצעקה. לא נעים. הלכתי למקום רחוק ממנו והוא לא יעשה לי את זה שוב.
יש גם פינת רופא יש מיטה החולה שוכב ואנחנו מתחפשים לרופא אבל לא בודקים באמת את הילד החולה עושים באוויר לא באמת, כאילו בודקים את האוויר. אסור לגעת בגוף.
אני רוצה להגיד שכל החגים…שמסיבה אחת תהיה עם כל החגים. לא צריך הרבה מסיבות. לכל החגים תהיה מסיבה אחת לא יכול להיות שיהיה כל כך הרבה מסיבות יש לנו עוד הרבה דברים לעשות אז למה שיהיו הרבה מסיבות? זה לא היה הוגן שרק אבא של גלי הדליק את החנוכייה כי הוא תמיד משתתף בדברים וכשגלי הדליקה אתו נרות זה לא היה הוגן. פשוט שפעם הבאה יהיה הורה אחר. גם הורים אחרים רוצים. זאת צריכה להיות מסיבה הוגנת.
היום אמא עצבנה אותי היא רוצה שאני אסדר את החדר אבל יש לי דברים יותר חשובים לעשות. לשחק בכדור יותר חשוב אני צריכה להתאמן ואז אני אהיה טובה. אמא מתעסקת עם התינוק שנולד אמא לא יכולה עכשיו להיות אתי. התינוק אוכל רק מאמא אסור לו לאכול את האוכל שלי והוא בוכה וצריכה לתת לו אוכל והיא לא יכולה להיות אתי. זה מאד חשוב שהיא תהיה עם התינוק. וכשאבא חוזר מהעבודה הוא כן יכול להיות אתנו כי התינוק אוכל רק מאמא אבא נותן לנו לאכול אבא אומר לנו ללכת להתקלח. אני לא מתקלחת לבד. רק עם אמא או עם אבא. אמא אמרה לי שכשאני אהיה בכיתה א' אני אתקלח לבד . אבא אומר לנו "שמע ישראל" כשאנחנו הולכים לישון ואמא נותנת נשיקה במיטה.
אני הכי מפחדת אם יש הרבה חושך. החושך קצת מפחיד כי אני לא רואה כלום. מי שכבר בן 4 או 5 הוא בלי מוצץ הוא יכול לפחד לפעמים כי למשל אני פחדתי ובגלל זה הייתי עם מוצץ ועכשיו הפסקתי בגיל כזה גדול ואני לא יודעת איך זה קרה ואני לא מפחדת. פעם אחת היה לי חלום כזה שכל פעם שהייתי עוצמת עיניים ומנסה להירדם הוא עוד פעם חוזר ועוד פעם חוזר. ואז פתאום נרדמתי בלי ששמתי לב ואז כבר לא היה לי את החלום. זה חלום סתם.. שאני הולכת לאיזה חנות ויש שם שודדים שאני לא יודעת מה הם עושים, רוצים להרוג אותי, סתם חלום..
כשאני הולכת לישון אני מרגישה שהגוף שלי נרגע. אני נרגעת ברגע, כאילו הגוף נרגע ואתה לא כזה סוער. הוא נרגע, וכשאתה עוצם עיניים זה כזה נעים. לי יש שמיכת פוך כמו פרווה של כבשה, ואז הגוף לא כזה סוער. כשאני הולכת לישון השמיכה הנעימה שלי כל הזמן מחבקת אותי ומחממת אותי ואז אני נרדמת והגוף הוא נוזל כמו קרח, כי אני לאט לאט נכנסת לתוך השמיכה הזו והגוף כאילו נוזל אני חושבת על המוח שלי שהוא יוצא, ואני חושבת על הלב שלי, אני אומרת לילה טוב ללב שלי ואני אוהבת אותך. אני מרגישה שהגוף שלי מתפרק, שאני כמו מתה, אני כבר מתה ואז אני נרדמת.

ההתמודדות עם הדעות הקדומות, תאפשר לנו להקשיב לילדים וילדות ביתר רצינות ומתוך אמונה עמוקה בחשיבות דבריהם. לשתף אותם בהתלבטויות ובאתגרים שלנו ולשפר את החיים שלהם, שלומם ורווחתם. כך גם נוכל ללמוד מהם על עצמנו, על ההתנהגות שלנו, על המציאות בה אנו חיים וכל זאת מתוך הקשבה לפרספקטיבה של הילדים והילדות.
רשימת מקורות
דיין, י' (2010), לקראת פרופסיונאליזם בהדרכה הפדגוגית בגיל הרך: סיפור אישי. במכללה: מחקר עיון ויצירה, 22, 1-50.
קוורטרופ, י' (2002). ילדים והילדות כחלק ממבנה חברתי. ביטחון סוציאלי, מס' 63 (דצמבר), 97-114.
Cannella, G.S. (2005) Reconceptualizing the field (of early care and education): if ‘western’ child development is a problem, then what do we do? In: N. Yelland (ed). Critical issues in early childhood education. (17 – 37). Berkshire: Open University Press.

Clark, A. (2005). Listening to and involving young children: A review of research and practice. Early child development and care, 175(6), 489-505.‏

Mayall, B. (2015). The sociology of childhood and children’s rights. In Routledge International Handbook of Children's Rights Studies (pp. 93-109). Routledge.‏
Oldman, D. (1994). Adult-child relations as class relations. Childhood matters: Social theory, practice and politics, 43-58.‏

United Nations. (1989). United Nations convention on the right of the child.
New York, NY: UNICEF.

Tesar, M. (2014). Reconceptualising the child: Power and resistance within early childhood settings. Contemporary Issues in Early Childhood, 15(4), 360-367.‏

Young-Bruehl, E. (2012). Childism: Confronting prejudice against children. Yale University Press.‏

Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks
תגיות: , , , ,

כתוב / כתבי תגובה (רצוי!)




If you want a picture to show with your comment, go get a Gravatar.

  • אהבתם את מה שקראתם? הכניסו את פירטכם וקבלו מידי פעם עדכון במייל על תכנים מעניינים באתר:

    captcha