"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

ניצני אלימות בגיל הרך ודרכים להתמודדות – אסופת מאמרים ותוכניות

עורכת: רונית אמיר

הוצאת משרד החינוך – המנהל הפדגוגי – האגף לחינוך קדם יסודי 1999

סוקרת: דיטה הוד

אסופת מאמרים זו כוללת תיאור של מספר תוכניות שפותחו באגף לחינוך קדם יסודי בשיתוף עם שח"ר ושפ"י וכן מאמרים המתארים את התופעה ודרכי ההתמודדות עימה. החוברת הוכנה בעקבות מסקנות ועדה ציבורית לצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער בראשות שר החינוך, הרואה את המשימה החינוכית כמוטלת על גני הילדים ובתי הספר ולאור ההכרה כי ילדים, כבר בגיל רך, פועלים באלימות כלפי הסובבים אותם, אם בעקבות חיקוי אחרים או למידה ישירה או עקיפה.
החוברת מיועדת למפקחות על גני ילדים, לגננות ומטפלים וכל המתעניינים בנושא ומבקשים להרחיב בו את ידיעותיהם. החוברת משלבת חומרים בעברית, אנגלית וערבית.

במאמר הפותח, של אורה גולדהירש – פסיכולוגית התפתחותית, וליזה כנעני – עובדת סוציאלית, מהמחלקה לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים באגף לחינוך קדם יסודי, מובאים מקורות אפשריים להתנהגות אלימה ותוקפנית אצל ילדים. המקור יכול להיות ביולוגי, או התפתחותי, לקויות שונות או איחור התפתחותי יכולים להוביל לקשיים רגשיים וחברתיים המובילים לתסכול ותוקפנות. סביבתו של הילד, משפחתו והסביבה החינוכית הינם בעלי השפעה גם כן. ההתקשרות להורה והיחסים הראשוניים שהילד חווה יכולים להשפיע על יכולתו לוויסות דחפים, למשל. חשיפה לאלימות במשפחה יכולה להוביל את הילד למסקנה שזוהי הדרך המקובלת לפתרון קונפליקטים ולהפגת מתחים. תחושתו של הילד כי קיימת עבורו בעולם דמות תומכת מהווה תרומה לחוסנו הנפשי של ילד המצוי בסיכון. כך, יכולה הגננת להוות עבור ילדים אלה גורם רגשי משמעותי בחייהם, שמסייע ללמוד התנהגות ראויה באינטראקציה עם אנשים שסביבם. כנגד, סביבת הגן מזמנת גירויים מעוררי תוקפנות, תסכולים וכעסים שחשוב להכירם ולפעול למניעתם.

קרן פרדו, פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי בחולון, מרחיבה בחוברת אודות המקורות ודרכי ההתמודדות של התנהגות תוקפנית בגן.
להלן עיקרי הדברים במאמרה –
התוקפנות בגן היא תופעה רחבה, אין לראות בה תופעה של יחידים, אלא של קבוצה. מדובר בכשל בהתפתחות של התנהגויות פרו – חברתיות, בקרב ילדים אלה.
סוגי התוקפנות –
א. מקרית – ללא כוונה להזיק.
ב. אינסטרומנטלית – לשם השגת מטרה, מאפיינת בעיקר את הילדים הצעירים.
ג. עוינת – נעשית בכוונה להזיק, מאפיינת את הילדים המבוגרים יותר וגילאי בית הספר.
ד. תגובתית – המתעוררת כפונקציה של מצב, לדוגמא צפיפות ודחיפות.
הפרו – חברתיות היא היפוכה של האלימות והתוקפנות. ניתן לראות את מקורות שתיהן בדחף ההתפתחותי המוקדם של הילד ליצור קשרים חברתיים. לכן, יש לרסן את הדרך התוקפנית ולתעלה לכיוון הפרו חברתי, אך אין לרסן את הדחף.
ניתן לראות את מקורות התוקפנות כאוסף של סיבות הנוגעות לפרט וגורמים מולדים, דרך סביבתו הקרובה ועד לסביבה הרחוקה של החברה כולה בעולם השם דגש על תחרותיות.
הסיבות הנעוצות בפרט –
מזג "קשה" כגון פעילות גבוהה, או בחוסר התאמה למטפליו של הילד.
פרה דיספוזיציה של עודף טסטוסטרון חופשי בגוף אצל זכרים.
כשל בהתפתחות האמפתיה, בעקבות יחס הורי לא חם, או חוסר ביחס מתכוונן או התקשרות לא בטוחה להורה. כמו כן הזנחה רגשית בילדות יכולה להוביל לתוקפנות ולאי הבנה של הסבל שמבטא הקורבן.
ביטוי של דחף התוקפנות הטבוע בכולנו, לפי התיאוריה הפסיכודינאמית, כאשר יש כשלון בכוחות אגו מרסנים. או "פגיעה נרקיסיסטית" בדימוי העצמי.
חוויות של תסכול, שמובילות לתוקפנות באופן טבעי, אך מפורשות כהתנהגות לא נורמלית וכך נוצר מעגל משוב שלילי בין ההורה לילד.
בעיה התפתחותית כגון איחור שפתי או ליקויים בקשב וריכוז , שלא מקבלים מענה סביבתי תומך, מובילים לתסכול ותוקפנות.
כאן באה נקודת התפר ליחס ההורים –
ילדים להורים בעלי קומפיטנטיות רגשית יזכו לתמיכה והבנה, ילמדו הרגעה עצמית ודרכים לעיבוד של חוויות ושליטה ברגשותיהם. על ההורים לפעול לעיצוב התנהגות הפרו חברתית אצל הילד.
כך לגבי הורות סמכותית, המשלבת חום וטיפוח עם הצבת גבולות ברורה ותקשורת דו כיוונית קומפיטנטית.
דרישה מודרגת ותואמת התפתחות של ההורים להתנהגות בוגרת של ילדיהם, תאפשר צמיחה בריאה של כוחות האגו, עם מינימום של תסכול ואשמה.
כמובן נדרש מההורים שיתוף פעולה ועקביות עם המסרים הפרו חברתיים ואנטי תוקפניים של הגננת. כמו כן, יש להמנע מהפגנת יחס עוין כלפי הגננת.
התוקפנות כתופעה נלמדת –
לפי תיאורית הלמידה התנהגות פרו חברתית או אלימה תתחזק ותופנם לפי מתן חיזוקים.
חיקוי מודלים או הזדהות עם מודלים של התנהגות חברתית חיובית או אלימה, לפי למידה של חיקוי המודל המחוזק.
חשיפה להתנהגות אלימה בטלויזיה, דמויות הנחשבות לחזקות מלמדות את הילד כי האלימות היא דרך לפתרון בעיות וקונפליקטים.
התערבות מבוגר – הצפייה בהתנהגות אלימה נעשית בקרב מבוגר המסביר את הקשר בין אלימות וענישה ומביע הסתייגות ממעשים תוקפניים תוכל למתן את השפעות החשיפה.
מיומנויות קוגניטיביות וחברתיות –
ילדים צעירים הם אגוצנטריים, הם מתקשים לתפוס את נקודת המבט של הזולת. לפיכך הם חושבים יותר על השגת מטרותיהם ופחות על סבלו של הקורבן. היכולת הקוגניטיבית היא הבסיס להתפתחות הפרו – חברתיות.
חשיבתו של הילד הצעיר אינה מפותחת דיה, אין לצפות ממנו כי יענה לפנייה מילולית בלבד להפסקת מעשה אלימות.
ילדים חסרי מיומנויות חברתיות הם בדר"כ כלל דחויים חברתית. הדבר עלול להוביל לתסכול ודימוי עצמי נמוך שמובילים לאלימות, וכן לניסיונות השתלבות שאינם מקובלים בחברה ובעלי אופי תוקפני.
השפעותיה של סביבת הגן –
קיומם של ילדים אסרטיביים בקבוצה שלומדים מהם כי כוחניות ותוקפנות הן דרכים יעילות לפתרון קונפליקטים והשגת מטרות, בייחוד אם הגננת מעודדת התנהגות כגון זו.
הערצת התדמית הכוחנית והרצון לחקותה יכול להתבסס כנורמה חברתית במסגרת קבוצת בני הגיל. לעיתים התפיסה של התוקפנות כנורמה אינה זוכה לתגובה מצד מבוגר.
נורמה נוספת שעלולה להיווצר בגן קשורה ליחס כלפי "הלשנה", החשש ממנה מעודד את התוקפן.
התערבות חינוכית נדרשת:
חיזוק הפרו חברתיות, מתן חיזוקים חיוביים והפחתת החיקוי של מודלים שליליים. כמו כן על הגננת להוות מודל חיובי, הן בערכים שהיא מקנה והן במעשים. הדגש הינו על נקיטת עמדה ברורה וחד משמעית כנגד תוקפנות. חשוב במקביל לקדם למידה והתפתחות פרו חברתית. רצוי לפיכך, להמנע מעידוד תחרותיות, ולחלופין לעודד שיתוף פעולה.
את הילדים שמחוסרים מיומנויות חברתיות יש להנחות באופן מובנה בדרך של למידה חברתית, כיצד עליהם להתנהג בקבוצה וכיצד לשלוט במצבים ולהגביר התמודדות.
על הסמכות החינוכית להתפס כברורה, סמכותית ועיקבית, ולא כחלשה ונמנעת מהתערבות.
יש לארגן את הסביבה החינוכית כך שתמנע צפיפות וחיכוך יתר ויהיה די ציוד משחק לכולם, כך עשויות להמנע מריבות מיותרות.

שיתוף ברשתות חברתיות:

תגובות (1)

  1. הנושא מעניין, אני מאוד מתעניינת להתעמק יותר בנושא של אלימות בגיל הרך, אודה לכם מאוד אם תדריכו אותי איך להשיג את החוברת הזו….
    בכבוד רב
    חנאן

    הגב

כתוב/כתבי תגובה