"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

מבוא למודל אינטראקציה הורים-ילד לתכנית של התערבות מוקדמת

Bromwich, R. (1981). Working With Parents and Infants : An interactional approach. University
Park Press: Baltimore, MD.

 

פרק ראשון: עמ' 1-13.

מספרן של תוכניות להתערבות מוקדמת, במיוחד אלו המיועדות לילדים החל מלידה ועד גיל 3, הולך וגדל. קיימת שונות רבה בין תוכניות אלה במיקוד ובגישה שלהן, אולם מטרותיהן דומות. כולן מכוונות לספק לילד את ההזדמנות הטובה יותר להתפתחות אופטימלית. לפני תיאור המודל של אינטראקציה הורים-ילד יתוארו שלושה סוגי תוכניות שמבחינה היסטורית קדמו למודל זה ושהמודל שלנו מתייחס לאספקטים שקיימים בשלושתם.

מודל הקוריקולום של הילד
מודל זה מתרכז בילד ובמיומנויות המסוימות שהילד זקוק להן כדי להתקדם בעזרתן מלידה לילדות (עד גיל 3). הקוריקולום מורכב מפעילויות שמטרתן פיתוח מיומנויות. המיומנויות הנלמדות הן התנהגויות הילד בתחומים שונים של ההתפתחות.
בשנים האחרונות נערכו שינויים במרבית התוכניות-מכוונות הקוריקולום כתוצאה מעדויות ממחקרים שהתייחסו להשפעה של הורים על התפתחות ילדיהם. מחקרי הערכה של תכניות התערבות עם ילדים מוגבלים וקהילות עניות הראו שתוכניות בהן ההורים מעורבים בתהליך החינוכי יותר יעילות. המודל הזה נשאר כשהיה, כלומר מרכז התכנית הוא הקורירולום (תכנית הלימודים). הצוות מדריך את ההורים – בעיקר את האם- במה ובאיך ללמד את הילד.

המודל של ההורה כמורה הוא השכיח ביותר בתכניות עבור תינוקות מוגבלים ומשפחות עם הכנסה נמוכה. תפקיד האם מוסב לתפקיד מורת-בית המלמדת את ילדה מיומנויות התפתחותיות סדורות ברצף. הקוריקולום של הילד נשאר מרכזי בין שהילד לומד באמצעות אמו או באמצעות חבר צוות בתוכנית.

הצוות מעריך את התפתחות הילד על ידי רשימת התנהגויות שמופקת ממבחני התפתחות סטנדרטיים. כל התנהגות המופיעה ברשימה מקבילה להצעת מערכת פעילויות וחומרים שנחשבים למעודדים את ההתנהגות הספציפית. הקוריקולום מסודר ברצף בתוך תחומי ההתנהגות : קוגניטיבי, מוטורי, שפה, עזרה עצמית, חיברות. הרציונל שהרצף ההתנהגותי שברשימה מתחבר להתקדמות ההתפתחותית הטבעית של כל התינוקות.

מתעוררות מספר שאלות: האם זה תקף להניח שההתקדמות התנהגותית בילדות היא אחידה? האם המודל לוקח בחשבון הבדלים אינדיבידואליים? האם תפקיד האם כמורה מהווה יתרון? האם זה מוביל לאינטראקציה בעלת איכות בין האם והילד שמהווה יסוד להתפתחות אופטימלית וכו' . האם מודל זה של הוראה תואם את מה שאנו יודעים על התפתחות בשנתיים הראשונות לחיים? האם הפעוט אינו לומד באופן ספונטני בהפעילו את הסביבה שלו? בנוסף לכך, האם על מבוגרים לבסס את האינטראקציות שלהם עם הילד על רשימת מצאי מסודרת ומובנית או האם המעורבות של המבוגר צריכה להיות מנווטת על ידי ידע כללי על רצפים התפתחותיים והאם לא עדיף שהמבוגר ילמד להענות לסימניו של הפעוט. האם המבוגר אכן יהיה קשוב לסימניו של הפעוט בזמן שהוא עסוק במילוי המשימות הרשומות לפניו. האם גישה כזו אינה משפיעה על הרגישות של האם לילדה?

מודל התרפיה של ההורים
המודל המוצע בזה מציג גישה שונה לחלוטין וניתן לקרוא לה תוכנית שבה ההורה הוא המטרה. והשיטות העיקריות הן ייעוץ באופן פרטני או קבוצתי ופסיכותרפיה. הרציונל הוא שהורה שעלול להיות בעל רגשות אמביוולנטיים או שליליים כלפי הילד עצמו ואחרים במשפחה, יכול עם הדרכה מתאימה להעזר במודל כדי להתמודד עם רגשותיו בצורה יותר אפקטיבית וכך להיות הורה יותר מתאים.
הגישה הטפולית הזו מקובלת יותר במרכזי בריאות הנפש ובמרכזים המספקים שרותים להורים שי להם בעיות פסיכיאטריות למיניהן. לגבי הורים בסיכון להתעללות בילדים – המרכזים הללו לוקחים חלק מנטל האחריות. בחלק מהסוכנויות הקהילתיות יש גם "קו פתוח". מודל זה יכול להיות המתאים ביותר להורה שאינו יכול להתמודד עם קונפליקטים פנימיים שיש לפותרם, אך לא ברור שכל האמהות שזקוקות לעזרה בהתמודדות צריכות סוג מודל כזה. הרגשה של בטחון עצמי ומסוגלות אמיתית כהורה אינם מובטחים בהיעדר בעיות אישיות ומצבי לחץ. ייעוץ קבוצתי או אינדיבידואלי נחוץ כצעד ראשון להרבה הורים. יחד עם זה לעיתים יש להוסיף עליו סוג עזרה שעוסק באופן יותר ישיר במה שמתרחש בין האם והילד,
מודל חינוך ההורים
בדרד כלל סוג זה נהנה מחסות של סוכנויות כמו בתי ספר אזוריים לחנוך מבוגרים, קולג'ים
קהילתיים, גני ילדים פרטיים ומוסדות חינוך צבוריים בקהילה. המטרה לקדם רמת יכולת טובה יותר של הורים ולתת להורים תחושת התאמה במילוי תפקידם כהורים. הקבוצות הבורגניות הללו החלו כתגובה לדרישה של אמהות מהמעמד הבינוני שהרגישו מבודדות מאמותיהן והיו מופרדות מבחינת מרחק ממשפחותיהן.
ניתן למצוא מגוון גישות בתוך מודל החינוך להורים. הכי שכיחות היא הגישה הדידקטית למודית בה המנחה מלמד את ההורים על התפתחות הילד והטכניקות של הטפול והגישה של קבוצת דיון להורים בה ההורים מתחלקים בדאגותיהם ובשאלותיהם. בשני סוגי הקבוצות ההורים מבלים זמן בצפיה ובאינטראקציה עם ילדם ועם ילדים אחרים. הדגש הוא על תמיכה ברגשות ההורים שהם יכולים לבטוח בעצמם ולחזק את ההתנהגויות ההוריות החיוביות שנצפו. קבוצות הורים כאלה חסרות בשכונות של מעמד הפועלים או שכונות עוני. מטרת המודל היא על ידי עזרה להורים להעשות יותר בטוחים בעצמם ובעלי יכולת. נשאלת השאלה אם המנחים של קבוצות אלה בעלי ידע ונסיון מספיקים בהתפתחות הילד כדי לעלות על בעיות כשההורים ו/או הילדים זקוקים לעזרה נוספת.

מודל האינטראקציה הורים-ילד
האינטראקציות בין ההורים והילד הן בעלות השפעה מכריעה על התפתחות הילד. יש סיבות מעשיות לכך שמינימום תשומת לב נתנת לסוג זה : מודל זה מורכב יותר מאלה שמתמקדים
באלמנט אחד של המערכת: ההורה או הילד. התכנון האינדיבידואלי לכל משפחה מחייב התאמה לגיל ההתפתחותי של הילד ולצרכים הפסיכולוגיים של ההורים. תכנון צריך לקחת בחשבון את צרכי ההורים, הדינמיקה של הורים-ילד בהקשר המשפחתי והמשאבים החברתיים והפיזיים והנסיבתיים בבית. תוכנית כזו אינה יכולה להתמקד בקוריקולום של הילד שקשור בהערכה של סטטוס התפתחותי, היא אינה יכולה גם להיות מכוונת לרגשות ההורים בלבד. בגלל שהיא כוללת מחויבות לתהליך ההתפתחות של הילד. הגישה האינטראקטיבית והמעברית אינה יכולה להיחשב כחינוך ההורים. ההתערבות המכוונת קשורה גם לילד וגם להורים. היא אינה צומחת מדיסציפלינה אחת או מיישום של מודל מסוים כלשהו, מאלו שהועלו קודם, למרות שקשורה בכולם. העוסקים במגע עם ההורים והילד צריכים להיות בעלי ידע בהתפתחות הילד, להיות בעלי רמת רגישות גבוהה לאינטראקציה האנושית, להיות בעלי מיומנויות לעבודה עם הורים, לעיתים דרושה התמחות נוספת ברמות שונות בהתאם לאוכלוסייה המסוימת של התוכנית.

הבסיס התיאורטי למאל האינטראקציה הורים-ילד

אינטראקציות בין הורים וילדים מתחילות בלידה ונושא זה במחקר מקבל תנופה לאחרונה מחוקרי התפתחות הילד. הפאזה הראשונה של התהליך נקראת BONDING. האינטראקציות המוקדמות שהן הכלים להתפתחות (הקשר) הבונד או הקשר הרגשי הורה ילד נעשות שונות ומורכבות כשהילד מתפתח מבחינה קוגניטיבית וחברתית. בחודשים 6-8 רב הילדים תופסים חפצים ואנשים כממשיכים להתקיים בזמן. כשילדים רוכשים אבן דרך זו של קביעות אובייקט וקביעות אדם, הם מתחילים להראות הוכחות להתקשרות – מושג אתולוגי – על ידי בטוי מצוקה בפרידה מהוריהם. מידת המצוקה, כמו גם אופן ביטויה, תלויים בנסיבות, באפיוני המזג של התינוק, באיכות ההתקשרות להורים. תינוקות מתחילים להבחין בין דמויות מוכרות ובלתי מוכרות, הם מראים העדפה לדמות מוכרת בדרך כלל הורה.

בונדינג והתקשרות הם מבנים תיאורטיים שמסמנים שלבים בתהליך האינטראקציה המתמשך בין ילדים ומטפליהם הראשונים. התהליך מתחיל מזה שהילד עושה סימנים או נותן רמזים התנהגותיים להורה שקורא אותם ומגיב להם וההורה בתמורה עושה סימנים שהילד לומד בהדרגה לקרוא. הקריאה ההדדית והתגובה זה לזה יוצרים את הגרעין של מערכת אינטראקציה מורכבת. בתוך מערכת זו הילד מפתח אמון באדם ובסביבה הפיזית. האמון משחרר אותו לגלות את הסביבה. הילד גם נעשה מונע לפתח שפה כשהתקשורת בין הורה והילד גדלה בקביעות למורכבות וסופיסטיקציה.

כאשר הבונדינג והתקשרות אינם נוצרים בצורה משביעת רצון האינטראקציות העוקבות עלולות שלא להוביל למערכת קשרים ותקשורת שיקדמו את התפתחות הילד. תפקיד ההתערבות במקרה זה לבחון או להעריך את אופי התהליך האינטראקטיבי בין ההורה והילד ולהתערב כדי לעזור להפוך את התנהגויותיהם ליותר הדדיות ואת יחסיהם ליותר מהנים.

השימוש במושגים אינטראקציה וטרנסאקציה מטרתם היא להצביע על תקשורת בין הורה לפעוט. אינטראקציה היא מונח המתאר התנהגות ולכן נעשה בו שימוש בספר זה כדי לזהות את המודל ולהתייחס למה שמתרחש בין הורה לפעוט או בין שני בני אדם. המושג טרנסאקציה מתייחס למורכבות של מערכת האינטראקציה בין הורה לפעוט ומדגיש את ההשפעות רבות הפנים שיש להורה ולפעוט אחד על רעהו כמו גם להשפעות של התנהגות כל אחד מהם על התנהגותו שלו. למשל, הדרך בה אם מחזיקה את תינוקה בעת האכלתו משפיעה לא רק על תגובתו של התינוק אלא גם על הדרך בה היא תופסת את הסיטואציה ובהמשך גם על הדרך בה תגיב כלפי התינוק.

ההשפעה החזקה שיש לילד על התנהגות ההורה ודרכה על התפתחותו שלו נתמכת שוב ושוב על ידי ממצאי מחקרים מהשנים האחרונות. התנהגות הילד משחקת חלק חיוני ומושפעת הן מהקונסטיטוציה של הילד ומאפיוני המזג שלו. שוני בקונסטיטוציה משפיע מאד על סגנון הטפול של ההורה בילד.

"הילד בעל היכולת" הוא הילד שמפיק תגובות חיוביות מההורה. הילד שאינו בעל יכולת שקשה לקרוא אותו, שאינו צפוי ואינו מגיב, גורם להורים רגשות חוסר התאמה והם עלולים, כתוצאה מכך, להיות בלתי נענים ושהתנהגותם לא תהיה לטובת התפתחות הילד. ההורה עלול להסתגר רגשית או אפילו להזניח או להתעלל בילד כזה.

ההתערבות שמתמקדת כשהילד אינו מפיק תגובות חיוביות מהמבוגר באופן טבעי יכולה להשפיע על האינטראקציה על ידי עיצוב תפיסותיו של ההורה להתנהגות הילד והתנהגויותיו שלו ועל ידי כך למנוע התדרדרות ספירלית ביחסיהם.

תפקיד הילד בעיצוב האינטראקציה קיבל מקום חשוב רק בעשור האחרון. התנהגויות אמהיות מסוימות נחשבו לגילויים חיצוניים של אישיות ההורה, או תוצאות מהתנסויות הילד עם הוריו או שנלמדו מהיחשפות ההורה לסביבתו. מעט מחשבה ניתנה להשפעת הילד על התנהגות האם.העובדה שההשפעה ההדדית נעשתה מקובלת באופן כללי אינה גורעת מההכרה של ההשפעה החזקה של רגשות ההורים, עמדותיהם, התנהגויותיהם תרגול ההתנהגות והתפתחות הילד. היות וההורה כמבוגר הוא בעל פוטנציאל בחירה מודעת ושליטה בהתנהגותו כלפי הילד, בעוד שהילד,בשל האי בשלות אינו מסוגל לאותה מידת שליטה, זהו תפקידה של ההתערבות לעזור להורה לעשות את הבחירות בפעולותיו כלפי הילד שיהיו לטובת איכות והדדיות של האינטראקציות ועל ידי כד לטובת ההתפתחות האופטימלית של הילד.

קלרק-סטיוארט, במחקר האורך הקלסי שלה שבו בדקה אינטראקציה אם-ילד במשפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך, מצאה גורם שהיא הגדירה כ"טיפול אימהי אופטימלי" ושהיא מתארת אותו כך: "טפול אמהי שלא היה רק חם, אוהב ולא דוחה, אלא שהיה גם מגרה ומעשיר חזותית, וורבלית ועם חומרים מתאימים, ושהיה מגיב בחיוב באופן מיידי ועקבי גם לסימני המצוקה של הילד וגם להתנהגויותיו החברתיות"

חשיבות האינטראקציות של הורה-ילד סביב משחק בחפצים ותפקיד המשחק בהתפתחות הילד מודגשים בדרכים רבות בספר זה. התפקיד הכפול של האם כגירוי חברתי ישיר לילד וכמתווכת בין הילד והאובייקטים הדוממים". התערבות המדגישה את אינטראקציית אם ילד סביב פעילות משותפת יכול להפיק את ההשפעה הטובה ביותר. חשיבות של משחק משותף הורה ילד נתמך במספר מחקרים.

"היחסים שנוצרו בתקופת גיל זו (6-36 חודשים), בין הילד ואמו או דמות ראשונית אחרת, הוא מרכזי וחיוני להתפתחות החברתית של הילד. התקשרות הדדית עולה מהמשחק התכוף שלהם, אינטראקציה הדדית חיובית… אינטראקציה אינה רק הדדיות מידית, אלא גם כוון ההשפעה הוא הדדי כעבור זמן; קודם הראשון ואחר כך האדם האחר משפיעים על ההתנהגות של שותפו/ה".

אינטראקציה חברתית משביעת רצון מניעה את הילד לחקור את סביבתו ולערוך נסוי על חפצים. משחק זה מגרה את ההורה לספק סביבה מעניינת לידל. ההורה נעשה מעורב ומתפקד כמתווך בין הילד והסביבה. אותו תהליך קורה ביחס להתפתחות השפה. כאשר הילד מונע ליחסי גומלין פיזית, חברתית, ומלולית עם סביבתו הוא מסוגל להנות מיתרון כל ההזדמנויות של התפתחות אופטימלית.

סכום: ממצאי מחקרים מצביעים על קשר בין איכות האינטראקציה הורה-ילד לבין התפתחות הילד. ממצאים אלה תומכים בבנית מודל של התערבות שבו האינטראקציה הורה-ילד היא המוקד, כיון שאינטראקציות מתגמלות הדדית וחיוביות בין הורה ילד מובילות למטרה האולטימטיבית של התפתחות אופטימלית של הילד. אולם, הכללתו של ההורה בתהליך החינוכי אינה מספקת. על ההתערבות להיות מכוונת למערכת הורה-ילד ולקראת תמיכה ועדוד בטרנסקציות מורכבות בתוך מערכת זו.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה