עידוד מיומנויות משחק דמיוני אצל ילדים

מאת: איריס פינק קרוננברג

משחק הוא התנהגות מגוונת ומורכבת, שנתפסת כמרכזית להתפתחות תקינה של ילדים. קשה להגדיר בדיוק מהו משחק. בדרך כלל מדברים על פעילות אשר כוללת בתוכה הנאה, ללא מטרה מבחוץ, ספונטנית ומתוך בחירה וכוללת מעורבות פעילה של הילד המשחק.

התפתחות המשחק עוברת דרך מספר שלבים:

• משחק חושי מוטורי
• משחק חקירה ומניפולציה
• משחק פיזי כולל השתוללות
• משחק חברתי
• משחק דמיון (כאילו)

אפשר לחלק את המשחק הדמיוני לשני סוגים. האחד פונקציונלי, למשל להסיע מכונית ולומר "אנ אנ", והשני משחק סימבולי, למשל להעמיד פנים שבננה היא טלפון.

חשיבותו של המשחק

משחק מאפשר לילדים ללמוד, להתאמן ולתרגל מיומנויות חדשות בסביבה תומכת ובטוחה. משחק סנסומוטורי מלמד ילדים על הגוף שלהם ועל האובייקטים בסביבה המיידית שלהם. משחק חקירה ומניפולציה מלמד את הפעוט על האובייקטים והתכונות שלהם ועל איך אפשר להשפיע על העולם. משחק פיזי מלמד פעוטות וילדים קטנים מיומנויות מוטוריקה גסה ומספק את החוויה של האינטראקציה של הגוף שלהם עם אחרים ועם הסביבה. משחק חברתי, החל מהאינטראקציות הראשוניות בין התינוק והמטפל, עד המשחק המורכב של ילדי גן וביס ברופא ואחות, מלמד על יחסים חברתיים ואיך להיות מעורב בהם, כמו גם על הנורמות התרבותיות של החברה בה הם גדלים. משחק דמיוני מפתח יכולת הסמלה, גמישות מחשבתית, עוזר לתרגול מיומנות של פתרון בעיות, הבעת ועיבוד רגשות, עיבוד סיטואציות רגשיות משמעותיות ועוד.

 

עקרונות עבודה לפיתוח המשחק הדמיוני:

עקרונות אלו מסייעים גם במצבים בהם המטרה היא לסייע לילד כיצד להתחיל ולשחק משחק דמיוני וגם במצבים בהם אנו מעוניינים לסייע לילד להעשיר ולפתח את המשחק הדמיוני לשלב ההתפתחותי הבא.

חשיבות ההבנייה של המשחק הדמיוני. יש לאפשר הבניית המשחק הדמיוני סביב נושאים רווחים ומוכרים לילד כמו מלחמה של רעים וטובים, משפחה, פעולות יומיום, הבניית המשחק סביב סיפור ילדים מוכר או עלילה של סרט.

הילד יהיה יותר מעורב ופעיל כאשר יהיה לו עניין במשחק שנוצר, לכן הפעילות המשחקית צריכה להיות משמעותית עבורו, סביב נושאים שמעניינים אותו. סביב פעילות שמעניינת את הילד ניתן להוסיף אלמנטים של "כאילו". למשל כשמשחקים בדגדוגים לדגדג ע"י "חיפושית הדגדוגים", כשמשחק עם בובה לקחת בובה נוספת ולדבר דרכה, כשמסיע מכונית על הרצפה להוסיף נהג שאומר "אני רוצה לנסוע", כשמטפס על סולם לדמיין שזה הר.

השתתפות פעילה של המטפל/ההורה או השותף למשחק: על המטפל לתת לילד להיות זה שמוביל את המשחק וללכת אחרי רעיונות הילד אך יחד עם זאת על המטפל להיות פעיל, מעורב וחיוני במשחק. למשל המטפל יכול להיות דמות במשחק ולדבר בשמה או לדבר אל הדמות של הילד, הוא מגיב רגשית למשחק והוא מציע רעיונות והרחבות. דרך חשובה שבה המטפל הפעיל יכול לעודד פיתוח המשחק הדמיוני היא דרך הכנסת אלמנטים של התנהגות "לא יפה" של הדמות שהמטפל משחק. לתת לה להתנגד, לא לרצות מה שהאחרים רוצים, להיות דמות מעצבנת, שקשה לרצות אותה. חשוב לנסות להכניס קונפליקטים ובעיות למשחק. במקום לדבר על בעיות הכניסו בעיות לסיטואציה. למשל "וואו מה נעשה עכשיו? יש לנו בעיה, אתה רוצה לנסוע בכביש הזה וגם אני רוצה ואני לא מוכן לזוז…"

העיקרון החשוב ביותר בהרחבת המשחק הדמיוני הוא שהמטפל מציע הרחבות, גיוון ורעיונות נוספים שצומחים מ… וקשורים לרעיון וליוזמה של הילד. למשל אם הילד משחק בנסיעה במכונית, להוסיף מישהו שרוצה להצטרף לנסיעה, מישהו שרוצה לנסוע הביתה, מחסום שמפריע בנסיעה, תחרות עם המכונית שלי וכו'… אנחנו מוסיפים רעיונות אבל עדיין נותנים לילד לנהל את המשחק. אם הצענו רעיון והילד לא מגיב אליו, לא נמשיך להתעקש על הכיוון הזה אלא נציע רעיון אחר.

בנוסף, המטפל מנסה להפוך פעילות סתמית למשמעותית, למשל כשהילד דופק על סירים הוא מצטרף לתזמורת, מוסיף כלים ומנגן.

כאשר אנו מוסיפים הרחבות ורעיונות למשחק של הילד המטרה שלנו היא להעשיר את המשחק של הילד וזאת על ידי:

1. עיבוי העלילה- הוספת אלמנטים נוספים בעלילה, קונפליקטים, אתגרים שיעשירו את הסיטואציות המשחקיות וכן הוספת סיטואציות שיתחברו ברצף זה לזה.
2. הוספת רעיונות רגשיים למשחק והבעת רגשות ע"י הדמויות. הדגשת הרגשות במשחק יכולה להיעשות על ידי שימוש בדרמטיזציה והבעת רגשות מופגנת, שיקוף רגשות המבוגר, הילד והדמויות שבמשחק. המבוגר מעצים ומתאים את האינטנסיביות הרגשית של תגובתו להתנהגותו של הילד, מחקה, מתמלל ומשקף את הרגש שהילד מביע במשחק.
3. כמו כן נרצה לגוון ולהעמיק את האינטרקציות בין הדמויות, להכניס קונפליקטים או חוסר הסכמות בתוך העלילה המשחקית ולהכניס עומק רגשי ובינאישי בין הדמויות. למשל, נרצה להוסיף רגשות מנוגדים של דמויות שונות, דברים שדמות אחת יודעת והאחרות לא, מזימה של דמות אחת נגד האחרת, אסטרטגיות של דמויות.

אתגר משמעותי שעומד בפני המטפל הוא הרחבת המשחק הדמיוני במצבים שבהם קיים משחק מאוד חזרתי, בו הילד חוזר שוב ושוב על תסריט מסדרה או ספר, על סיטואציה משחקית קבועה, על רעיון או תימה רגשית קבועה ותבניתית. במקרים כאלו חשוב במיוחד לנסות ולהכניס אלמנטים שונים למשחק, כאשר השינוי שנציע יהיה מאוד הדרגתי וקטן ומחובר לפעילות של הילד, ובשיטת "צעד אחר צעד" נוביל את הילד לעלילה שהיא קצת שונה מזו שהוא חוזר עליה שוב ושוב.

עקרון עבודה נוסף שמסייע ומקדם את התפתחות המשחק הדמיוני הוא עידוד הילד לקחת תפקיד של במאי המשחק, הכוונה שהוא ינהל וידריך את המטפל כיצד המשחק מתפתח או מה הוא רוצה שיקרה. על מנת לעודד את תפקיד הבמאי אפשר לדבר בקול של הדמות כשאתם בתפקיד הדמות ולשנות לקול הרגיל שלכם כשאתם פונים אליו "מחוץ למשחק" לקבלת הנחיות בימוי. למשל בקול רגיל או אפילו בלחישה שואלים אותו "הדמות שלי תפסיד או תצליח?" בכדי לדעת איך להמשיך את קו העלילה. הדבר מעודד אותו ליזום רעיונות משחקיים, לקחת אחריות, מסייע לחיזוק הביטחון העצמי והיוזמה וגם משמעותי לפיתוח ה TOM.

העיקרון החשוב ביותר לקידום משחק דמיוני הוא ההנאה של הילד מהמשחק כיוון שהיא הכרחית לפיתוח יכולת המשחק הדמיוני שלו. הנאה תביא למוטיבציה להרבות במשחק, להשתחררות מדפוסים חזרתיים וטכניים, ולמתן אמון במטפל כאשר הוא מסייע לילד להתנסות במגוון משחקי שלא התנסה בו עד כה.

 

ממה יש להימנע:

לא להשתלט על המשחק, לא להמשיך להתעקש על רעיון שהילד לא מתחבר אליו, לזכור רק להוסיף לקיים ולשנות מעט, לא להסיט לכיוון אחר אלא לאפשר לילד להמשיך את מה שהתחיל. לא להרבות בהערות מילוליות או שאלות, שיפגעו ברצף המשחק. לשים לב שלא נמצאים במצב של משחק מקביל, שבו הילד והמטפל משחקים ואין קשר בין הדמויות שלהם או בין העלילות המשחקיות.