משחק ולמידה

תמר טלשיר-ליפשיץ במאמרה מבחינה בין שני הבטים של המשחק :1. רוח המשחק היא השמחה וההתרגשות המלוות כל משחק.2. מבנה המשחק הוא הריטואל – כללי הטקס הנוצרים מדפוסי קבע מובנים. ומתייחסת למשחק כמצב למידה.

ד"ר קלאודיה גלושנקוף בעבודתה זו מנסה להרחיב ולהעמיק את הבנת העקרונות הטבעיים והנלמדים המנחים את ה'מיזוק' של ילדים צעירים. וכן לחשוף את החוקיות של סגנון זה, בעיקר בהתנהגות הספונטאנית ובפעילות היזומה על-ידי הילדים ב"פינת המוזיקה" בגן.

שמעון הניג במאמרו רוצה ליצור התייחסות שונה למשחק, הוא רואה בו מרכיב חשוב ומשמעותי בעיצוב עולמו הפנימי והייחודי של הילד. וכגורם סביבתי בעל משקל חשוב ביותר כהכנה לחיים בריאים, מספקים ויצירתיים.

מיכל וימר טוענת כי ניתן לאבחן בשלות לכיתה א באמצעות ציורי הילדים. "מאחר וציורי הילדים משקפים את עולמו הפנימי של הילד על היבטיו השונים, ניתן באמצעותם לקבל מענה לגבי מידת בשלותו ותפקודו העתידי במסגרת הבית ספרית".

קטע מתוך ספרה של מיכל וימר "ציורים מדברים- כלים ושיטות להבנת ציורי ילדים", העוסק בהתפתחות הציור אצל ילדים לשלביו השונים מגיל שנה וחצי ועד ארבע.

מיכל וימר במאמרה "כי האדם עץ השדה" , מדברת על משמעות העץ בציורי מבוגרים.

לא כל מסגרת חינוכית מתאימה לצרכי הילדים , טוענת מיכל וימר, באמצעות דוגמא היא מציגה ילדה ששולבה בחטיבה הצעירה ולא הצליחה להסתגל. דרך ציורי הילדה הצליחה מיכל להמליץ להורים על העברתה לגן ושם הילדה פרחה.

נונה להבי אומרת, חג פורים עבור הילד הוא מהפך מהמוכר- ללא מוכר, מהגלוי- לנסתר, מההדרגתי- לפתאומי, מהרגוע – לרועש. זוהי חוויה שעלולה להוות מקור למצוקה וחרדה. ולכן הצגת הסמלים והתחפושת צריכה להיות מותאמת לגיל ומידת הבשלות של הילדים.