מיכל וימר עוסקת במאמרה בדרך בה ניתן לבחון את המקובלות החבתרית של הילד באמצעות ציורי ילדים ודרך דוגמאות, ועצות להורים על כמה דרכים בהן ניתן לעזור לילד לפעול בדרכים מוצלחות יותר להשגת מקובלות ושייכות חברתית.
הורים רבים שצופים בילדם מצייר שצבע שחור מוטרדים מכך , מיכל וימר , מרגיע ואומרת שיש לבחון הבטים נוספים , כמו הרמה הכללית של ציור, כמה לחץ מופעל על הדף במהלך הציור .היא נותנת כמה עיצות להורים על מה להסתכל , ומה צריך לעורר דאגה.
תחום ציורי הילדים הוא תחום רחב ומגוון אף יותר מכתבי היד אומרת מיכל וימר. כאן, ההתבטאות היא חופשית יותר , ונטולת הגבלות וכללים. כל בחירה שהילד מבצע בציור, מושפעת בדרך כלל ממצבו הפיזי, המנטלי והנפשי ובאה לידי ביטוי בציוריו.
"ציורים מדברים" ספרה של מיכל וימר מספק כלים ושיטות חדשות להבנת ציורי ילדים, כולל סקירה בנושא: עולמו הרגשי והחברתי של הילד והשתקפותו בציורים.
לצבעים משמעויות שונות בתרבויות שונות טוענת מיכל וימר. בשונה מכך, השימוש בצבעים בגילאים הרכים אינו תלוי תרבות. בציורי ילדים השימוש בצבע הוא חופשי ואינטואיטיבי. ובפענוח ציוריהם אני מייחסת משקל רב לבחירת הצבעים ולשילובים ביניהם.
שרבוט הוא הצעד הראשון של תהליך ההבעה הגרפית, אומרת מיכל וימר , ממנו יעבור הילד לצייר צורות גיאומטריות מוכרות ובהמשך יחקה אובייקטים מהמציאות. כבר בשלב השרבוט ניתן ללמוד ממנו על תהליכים רגשיים שעוברים על הילד.
מיכל וימר טוענת כי תופעת הציור על הקירות מופיעה בדרך כלל בין גיל 3-1 . בגילאים הללו תהליך הפנמת החוקים ומושג הגבולות נמצאים בראשית הדרך, עדיין הילד לא מבין מדוע כאן מותר ושם אסור?