שירות ה"ארץ" מעלה לאויר תוצאות של מחקר אמריקאי המגלה כי זוגות חד מיניים מגדלים ילדים סובלניים יותר. במחקר שערכה הפסיכולוגית אבי גודלברג, נמצא כי קיימים הבדלים מההותיים בתפיסת המודלים של מערכות יחסים בין ילדים להורים חד מיניים לילדים להורים הטרוסקסואליים.

למאמא המלא

חזקי עזרא באתר INN מעלה את הדיון סביב החלטת שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן לאמץ את המלצות ועדת שניט ולבטל את "חזקת הגיל הרך". עד כה חזקת הגיל הרך הבטיחה כי ילדים מתחת לגיל 6 יהיו במשמורת האם, והאב ישלם מזונות . העלאת הנושא לדיון מעלה שוב את השאלה האם ביטול "חזקת הגיל הרך" הוא טוב או רע לילדים .

למאמר המלא

כך אמרה דפנה קלנברג מארגון ב"טרם" בישיבת הועדה לזכויות הילד בכנסת . על פי נתוני הארגון בשנת 2011 נהרגו 106 ילדים בתאונות , מהנתונים עולה כי מספר הילדים שנספו מאשכולות סוציו -דמוגרפיים נמוכים כפול ממספרם באשכולות המבוססים יותר.

המאמר המלא באתר1 NEWS

מאת: ד"ר רבקה ליפשיץ – מומחית להתפתחות הילד, מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון ובמכללת הרצוג וושינגטון.

תקציר

הציור מהווה ערוץ ייצוג וביטוי מרכזי של מחשבותיו ורגשותיו של הילד בגיל הגן (Arnheim, 1974; Gardner, 1982; Golomb, 2004; Vygotsky, 1978). עם כניסת הילד לבית הספר, חלה ירידה משמעותית במספר הציורים ובמשך הזמן שהילד מקדיש לציור ספונטאני. הילד לומד מיומנויות ייצוג חדשות בתחום האורייני של קריאה וכתיבה. מאחר והציור מהווה ערוץ ביטוי מרכזי של הילד, בנוסף לערוץ הביטוי המילולי, קיימת חשיבות לבחינת הקשר בין הירידה המשוערת בהיקף הציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א', לבין שינויים במדדי האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות שלו.

מטרות המחקר הנוכחי היו לבדוק האם חלים שינויים במדדי הציור (איכות, שטף הפריטים, מספר הציורים ומשך הזמן שהילד מקדיש לציור) של ילדי גן במעבר מהגן לכיתה א', והאם שינויים אלה קשורים באיכות האינטראקציה אם-ילד. כמו כן, נבדק הקשר בין מדדי הציור לבין מדדי האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות של הילד.

על פי השערות המחקר, היה צפוי שתחול ירידה ברמת הציור של ילדי גן, במעבר מהגן לכיתה א', וכי ירידה זו תהיה קשורה באיכות אינטראקציית אם-ילד בציור ובמשחק, הן בגן והן בכיתה א'. בנוסף, שוער כי יימצאו קשרים חיוביים בין מדדי הציור לבין מדדי האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות, וכן בין איכות ההתנהגויות ההוראתיות באינטראקציית ציור של אמהות וילדיהן בעת ציור לבין מדדי הציור, האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות.

במחקר הנוכחי השתתפו 88 ילדי גן חובה, בעלי התפתחות תקינה, מאזור מגורים במרכז הארץ, המזוהה עם מיצב סוציו אקונומי בינוני. במסגרת המחקר נערך מעקב אחר הילדים בתקופה של שנה, בעת המעבר של הילד מהגן לבית הספר, מאחר ותקופה זו נחשבת כקריטית בנוגע לירידה בשכיחות הציור. כל ילד השתתף במערך של בדיקות ותצפיות פעמיים, פעם בהיותו בגן ולאחר כשנה בהיותו תלמיד בכיתה א'. בדיקות אלו כללו את הערכת מדדי הציור, האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות של הילד. אמהות הילדים השתתפו בתצפיות של אינטראקציה עם ילדיהן סביב ציור ומשחק. כמו כן, האמהות התבקשו לדווח על אמונותיהן לגבי חשיבות הציור ואודות היקף הציור; משך הזמן אותו מקדיש הילד לציור ומספר הציורים של הילד בביתו.

במחקר זה, כמו במחקרים קודמים (Davis & Gardner, 1993; Gardner, 1982), נמצאה ירידה מובהקת במספר הציורים שהילד מצייר ובמשך הזמן שהילד מקדיש לציור ספונטאני בביתו, בכיתה א' בהשוואה לגן. בד בבד, נמצאה עלייה מובהקת במדדי איכות הציור ושטף הפריטים בציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א'. כלומר, נמצא כי ילדים מציירים פחות ציורים ומקדישים פחות זמן לציור ספונטאני בכתה א' בהשוואה לגן. יחד עם זאת, איכות הציור שלהם בכיתה א' טובה יותר ושטף הפריטים בכל ציור רב יותר מאשר בגן. יש לציין כי העלייה שנמצאה בחלק ממדדי הציור של הילד, במעבר מהגן לכיתה א', מהווה חידוש מחקרי, העומד בניגוד לממצאי מחקרים קודמים.

ניתן להסביר את הירידה שנתקבלה במספר הציורים ובמשך הזמן המוקדש לציור בהקשר לקיומו של קשר קוליניארי, בצורת עקומת U, בהתפתחות הייצוג הגראפי בציור, במקביל לעלייה בגילו של הילד (Davis & Gardner, 1993; Gardner, 1982). לטענת גרדנר ועמיתיו, הרמה האומנותית הגבוהה של ילדי גן יורדת כאשר הם נכנסים לבית הספר, תקופה בה רוב הילדים ממעטים לעסוק באומנות וציוריהם של הילדים מתחלפים בייצוגים גראפיים קונבנציונאליים הקשורים בכתיבה.

העלייה שנצפתה באיכות הציור ובשטף הפריטים בציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א', מחזקת את הסברה בדבר התפתחות מרכיבים גראפיים בציור, עם העלייה בגילו של הילד (Barrett & Eames, 1996; Goodenough, 1926; Harris, 1963). קשר זה נובע, כנראה, ממספר גורמים הקשורים בגיל. לדוגמא, שיפור ביכולתו המוטורית ובתפקודו הקוגניטיבי של הילד; עלייה ביכולת ההפשטה ואפשרות ביטוי של יחסים נכונים בין מרכיבי הציור; סימטריה, תלת-ממדיות וארגון האובייקטים בציור (Cox, 1997; Flannery & Watson, 1995; Kellogg, 1975; Lowenfeld, 1970; Sitton & Light, 1992 ).

למחקר הנוכחי תרומה ניכרת ביישוב הסתירה בין התיאוריה בדבר קיום עקומת U בהתפתחות הייצוג הגראפי בציור לבין התיאוריה בדבר התפתחות ליניארית של הציור במקביל לעלייה בגיל הילד.

לשם בדיקת השתנות מדדי הציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א', נבדקו ההבדלים בין ציור שמצייר הילד באופן עצמאי בהשוואה לציור בעת אינטראקציה משותפת של אמהות וילדיהן. מתוצאות המחקר עולה כי הציור שצייר הילד בעת אינטראקציה עם אמו היה איכותי יותר מאשר הציור שצייר הילד באופן עצמאי. ניתן להניח, כי להתנהגות ההוראתית של האם באינטראקציה משותפת עם הילד בזמן הציור, יכולה להיות תרומה משמעותית לפיתוח איכות הציור של הילד. ממצא זה חשוב במיוחד לאור העובדה שהורים חוששים להתערב בתהליך הציור של הילד, בכדי לא לפגום בתהליך היצירה הספונטאנית והחופשית של הציור (שפיר, 2003; Lowenfeld, 1970). כלומר, על סמך ממצאי המחקר הנוכחי ניתן להסיק כי למרות חוסר הבהירות הקיימת באשר להתנהגות רצויה של מבוגר בזמן שהילד מצייר, נמצא כי ציור בעת אינטראקציה אם-ילד איכותי יותר מאשר ציור שהילד מצייר באופן עצמאי.

יתרה מזו, השתנות מדדי הציור של הילד, במעבר מהגן לכיתה א', נבדקה בהתייחס למשתנה המגדר, מאחר ומגדר הילד נמצא במתאם מובהק עם מרבית משתני איכות הציור. נמצא כי בנות מציירות ציור איכותי יותר בהשוואה לבנים. ממצא זה עולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרים קודמים, לפיהם בנות מגיעות להישגים גראפיים מוקדם מבנים (Goodenough, 1926, Tuman, 1999). בנוסף, ציורי בנות נחשבים לאיכותיים ולמסוגננים יותר מציורי בנים. ממצאים אלה הוסברו על ידי מספר חוקרים בהקשר לכך שבנות נוטות לתכנן את הציור, צובעות בעדינות ומקפידות יותר על דיוק(בן נון, 1993; ווימר, 2005Tuman, 1999 ;).          

בהתייחס לקשר בין מדדי הציור לבין מדדי אוריינות הקריאה והכתיבה של הילד, נמצא כי קיים קשר חיובי ביניהם, בקרב ילדי גן. לעומת זאת, אצל ילדי כיתה א', נמצא כי עלייה במספר הציורים שהילד מצייר באופן ספונטאני בביתו קשורה לקריאה איטית יותר ולמספר שגיאות רב יותר בכתיבה.

הסבר אחד אפשרי לממצאים אלו, קשור לתחרות בין שני ערוצי הייצוג המוחיים של הכתיבה ושל הציור, המתרחשת עם העלייה בגיל הילד. אבחנה בין המערכות המוחיות לציור ולכתיבה, חיונית בכדי שהילד יצליח להפיק תוצרים איכותיים בכל אחת משתי המערכות. בגיל הגן, הילד לא פיתח עדיין אבחנה בין שתי המערכות המוחיות של כתיבה וציור. לכן, תפקוד יעיל של המערכת המשותפת מתבטא ברמת תפקוד טובה בציור ובכתיבה. אולם, עם כניסת הילד לבית הספר, ועם האימון המתמשך בכתיבה, מתחילה האבחנה בין המערכות המוחיות הנפרדות לכתיבה ולציור. כלומר, בכיתה א' אין חפיפה בין המערכות המוחיות של כתיבה וציור, ומתחילה תחרות בין ייצוג גראפי באמצעות הכתיבה לעומת ייצוג גראפי באמצעות הציור. כתוצאה מתחרות זו, הילד מתקשה להגיע לייצוג איכותי בשתי המערכות של ציור וכתיבה. כלומר, הילד מסוגל להתמחות במערכת ייצוג אחת בלבד. רק בגיל תשע שנים לערך, נמצאה הפרדה ברורה בין מערכות מוחיות לייצוג גראפי באמצעות ציור וכתיבה, דבר המאפשר פחות "הפרעה" בין שתי מערכות מוחיות אלה (Adi-Japha & Freeman, 2001).

על סמך הקשר החיובי שנמצא בין מדדי הציור לבין מדדי האוריינות בגן, נבדקה תרומתם של מדדי הציור בגן לניבוי הקריאה של ילדי כיתה א'. נמצא כי ניתן לשפר את ניבוי יכולת הקריאה בכיתה א', באמצעות התייחסות למדדי הציור של משך זמן הציור העצמאי של הילד, שטף הפריטים ורמת הציור (לפי הסולם של קלוג). ממצא זה נתקבל אף לאחר שליטה על משתני רקע כמו השכלת האם והאינטליגנציה הלא מילולית של הילד בגיל הגן.

בבדיקת הקשר בין איכות התיווך של האם בעת אינטראקציה של ציור לבין מדדי הציור, נמצא כי בגיל הגן קיים קשר חיובי בין מדדי התיווך לציור לבין מספר הציורים ומשך הזמן שהילד מקדיש לציור בביתו. אולם, בכיתה א' לא נמצא קשר דומה בין איכות התיווך לציור לבין מדדי הציור. כלומר, עבור ילדי גן נמצא כי ככל שהאם מעניקה תיווך איכותי יותר, כך איכות הציור של הילד, מספר הציורים ומשך הזמן שהילד מקדיש לציור עולה. לעומת זאת, בכיתה א', לא נמצאו קשרים מובהקים בין התנהגות הוראתית של האם בזמן שהילד מצייר לבין מדדי הציור.

אחד ההסברים לממצא זה עשוי להיות קשור בירידה בחשיבות הציור בעיניה של האם, עם מעבר הילד מהגן לכיתה א'. האם מעניקה חשיבות גדולה יותר לציור של הילד בגן, מאשר בכיתה א'. נמצא כי אמהות לילדי גן, מאמינות שהציור של הילד חשוב ואולי אף מהווה אמצעי של אימון גראפי לקראת כתיבה הנחוצה בבית הספר. מכאן, שהעיסוק של הילד בציור, אינו פוגם או מעכב את האפשרות שלו לפתח את יכולותיו האורייניות, אלא אף עשוי לקדם אותן (Cox, 1993). לעומת זאת, עם המעבר של הילד לכתה א', נמצא כי האם רואה חשיבות רבה יותר בתיווך ישיר לפעילות לימודית ואוריינית (Aram, 2002). מאחר והאם אינה רואה את הציור כפעילות לימודית, היא אינה מעודדת את הילד לצייר ואינה מספקת תיווך דומה לציור בכיתה א', כפי שסיפקה לילד בגן.

בבדיקת הקשר בין איכות התיווך של האם בעת אינטראקציה של ציור לבין מדדי האוריינות, הקוגניציה והיצירתיות של ילדים, נמצאו קשרים מעטים בלבד. ניתן להניח כי תיווך איכותי לציור אינו קשור באופן ישיר לעלייה ביכולותיו הקוגניטיביות של הילד. זאת בניגוד לממצאי מחקרים קודמים, בהם נתקבלו קשרים חיוביים בין איכות התיווך של אמהות באינטראקציה עם ילדיהן במצבים שונים לבין שיפור ביכולתם הקוגניטיבית של הילדים (קליין, 2000, 2001, 2008; Klein, 1996, 2006; Klein & Alony, 1993; Tzuriel, 1999).

בהתייחס להבדל במידת התיווך של האם בעת האינטראקציה אם-ילד בזמן ציור ומשחק, נמצא כי קיימים הבדלים מובהקים בכל קטגוריות ההתנהגויות ההוראתיות בתיווך של אינטראקציית הציור בהשוואה למשחק. בשני סוגי האינטראקציות קיימת עלייה של קטגוריות ההתנהגות ההוראתית של האם. אולם, העלייה באיכות התיווך של האם לילד, הייתה גדולה באופן מובהק באינטראקציית המשחק בהשוואה לאינטראקציית הציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א'.

ניתן להסביר ממצאים אלו לאור ההנחה כי אינטראקציה משותפת של משחק נתפסת על ידי האם כפעילות חינוכית חווייתית המזמינה התנהגות הוראתית איכותית (Noll & Harding, 2003). מכאן, אמהות ראו במשחק הזדמנות נאותה ללמד את ילדיהן. בניגוד לכך, על פי רוב, אמהות אינן נוהגות לצייר במשותף עם ילדיהן, אלא הילד מצייר לבד (Thompson, 1999). בהתאם, מרבית האמהות ביטאו מבוכה וחוסר בהירות בכל הקשור למה צריך לומר או לעשות כדי לקדם את האינטראקציה בזמן הציור של הילד. על פי רוב, חסרה לאמהות מודעות לגבי השלבים ההתפתחותיים בציור, האם וכיצד צריך לקדמם. יתרה מזאת, יתכן והאם אינה בטוחה אם רצוי לתווך בפעילות של ציור, בכדי לא לפגוע בהליך היצירה הספונטאני של הילד (שפיר, 2003).

אחד המאפיינים הייחודיים של המחקר הנוכחי הוא השימוש בפרדיגמת מחקר אורך, שנערך במטרה לבדוק את השתנות הציור של אותם ילדים במעבר מהגן לכיתה א', בתקופה הנחשבת כקריטית מבחינת התפתחות הציור ומיומנויות הקריאה והכתיבה. זאת, בניגוד למחקרים קודמים שנערכו בנושא הציור, בהם נבדקה התפתחות הציור באמצעות פרדיגמת מחקר רוחב. כלומר, נערכה השוואה בין ציורי ילדים בגילאים שונים.

במטרה לבחון את הירידה המשוערת ברמת הציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א', נערכה במחקר הנוכחי אבחנה בין מדדים של איכות הציור ומדדים כמותיים של מספר הציורים ומשך זמן הציור הספונטאני בביתו של הילד. בהתאם לממצאי מחקרים קודמים, נמצאה ירידה מובהקת במדדים הכמותיים של הציור, במעבר של הילד מהגן לכיתה א'. אולם, במחקר הנוכחי, נמצאה עלייה בהתייחס למדדי איכות הציור. העלייה באיכות הציור מרמזת כי קיים פוטנציאל של שיפור אפיק הייצוג הגראפי. אחת מתרומות המחקר היא עצם האבחנה בין מדדים איכותיים ומדדים כמותיים של הציור, אשר מסייעים בהבנת תהליך התפתחות הציור של הילד, במעבר מהגן לכיתה א'.

מאת: ד"ר חנה דויד

ד"ר חנה דויד מעלה את המורכבות שבפניית ההורים לטיפול דרך שלוש דוגמאות טיפוליות. הדוגמאות מצביעות  על כך שלעיתים לאו דווקא הילד שבגינו פנו ההורים לטיפול הוא הילד הזקוק לו ביותר לסיטואציה כזו יש השלכות טיפוליות ואתיות עליהן מדברת המחברת במאמרה זה.

למאמר המלא לחץ כאן

 17 אפריל, 2009

 כ"ג‏, ניסן,תשס"ט

לכבוד:

 מר ראובן ריבלין

 יו"ר כנסת ישראל

 ירושלים

 כבוד יו"ר הכנסת,

                                                הנדון: ועדת הכנסת לזכויות הילד

  אנו, חברות וחברי "האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך", אגודה שהיא הסניף הישראלי של OMEP  העולמי המוכר ע"י האו"ם ופועלת בישראל מזה עשרות שנים, מבקשים להביע בפניך את דאגתנו בעקבות ידיעה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" בתאריך 1.4.2009.

הכתבה מדברת על-כך שעקב עיסוקם של רבים מחברי הכנסת בממשלה, ייתכן ויאלצו לצמצם בועדות הכנסת כי לא יהיה מי שישתתף בדיונים. מאחר וידוע לנו שהועדה לזכויות הילד אינה ועדה קבועה בכנסת, עולה אצלנו הדאגה שמא קיומה ופעילותה של ועדה חשובה וחיונית זו נמצאים בסכנה.

  הדאגה שלנו גדולה מאוד מאחר ומראשית דרכה שמה לעצמה האגודה כמטרה לשפר את איכות חייהם של כל הילדים והילדות בגיל הרך בישראל. זאת על ידי קידום החקיקה והמדיניות הלאומית הנהוגה, העלאת מודעות ההורים, אנשי המקצוע והצבור לצרכיהם של הילדים וכן קידום פרויקטים בתחום.

  במושבי הכנסות היוצאות נציגי האגודה השתתפו באופן קבוע בישיבות הועדה לזכויות הילד בדיונים אשר התייחסו לחקיקה ולסוגיות הנוגעות לגיל הרך, והאגודה היתה פעילה ושותפה לקידומם וליישומם של חוקים כדוגמת "חוק פעוטות בסיכון" (הזכות למעון יום), וכן פעלה נמרצות לקידומו של "חוק רישוי מסגרות לגיל הרך", אשר לצערנו לא עבר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת היוצאת. כל זאת בפעילות שהיא על טהרת ההתנדבות ומתוך ידיעה ואמונה עמוקה בחשיבותן של השנים הראשונות לחיים והשפעתן המכרעת על עיצוב חיי הפרט – כילד וכאדם בוגר.

  בשם מאות חברות וחברים – הורים, אנשי מקצוע ואזרחים מהחברה היהודית והערבית כאחד התומכים בפעילות האגודה – אנו מבקשים להבטיח את המשך פעילותה הסדירה של הועדה לזכויות הילד, שהינה חיונית ביותר להבטחת שלומם, התפתחותם המרבית, ואיכות חייהם של הילדים והילדות בישראל.

  כי זה בנפשנו כיחידים, כהורים וכאזרחי המדינה. כולנו מאמינים שהשגת המטרות תתרום לרווחתם של הילדים והילדות בישראל ותהווה השקעה כלכלית עתידית הנושאת תשואות לחברה ולמדינה כולה.

  אנו מקווים למעורבותך הפעילה בנדון ומודים לך מראש על ההתייחסות לפנייתנו.

  נודה ונשמח מאוד אם תוכל להיפגש עם נציגי האגודה.

 בכבוד רב,

טוקה ילין מור                                                                                                   רחל מן

 יו"ר האגודה                                                                                                     חברת ההנהלה

 בשם הנהלת האגודה, חבריה ותומכיה

מאת: אסתר עדי -יפה, ג'ני ברבריך- ארצי, אפף ליבנאוי

. Child Development © Sep 2010 .

תקציר

מאז 1990 חל שינוי בחשיבה על התפתחות קוגניטיבית בכלל ועל התפתחותו ציורי ילדים בפרט. הגישה היום טוענת כי על מנת שיווצר שינוי יש צורך בזניחת המנהגים הישנים דרך תהליך של עכבה (אינהביציה) וגמישות קוגניטבית.

גמישות קוגניטבית מתאפשרת כששני מנגנונים אלה פועלים יחד, מנגנון העכבה שמאפשר לנו לפעול באופן לא אוטומטי, או מקובל וזיכרון העבודה- כלומר היכולת לעבד פריטי מידע שונים בו זמנית, יכולת שמאפשרת לילד להתייחס למשהו מנקודת מבט שונה, במילים אחרות לחשוב" מחוץ לקופסא".

ציור ופיתוח אומנותי של ילדים תורמים לפיתוח הגמישות הקוגניטיבית שלהם.מכאן גם שהתפתחות קוגניטיבית ניתנת לצפייה ולהערכה באמצעות ציורי ילדים. קיים קשר חיובי חזק בין מורכבות של ציורי ילדים ובין התפתחותה של הגמישות הקוגניטיבית אצלם.

מחקרים קודמים הצביעו על כך שלילדים דו לשוניים יש יתרון בביצוע מטלות לא לשוניות שדרשו גמישות קוגניטיבית. וניתן לזהות יתרון זה כבר בגיל ארבע. השימוש בציורי ילדים כמדד להתפתחות קוגניטיבית אף הוא נמצא בספרות המקצועית כבר כמחצית המאה, כאשר ציור של משהו שלא קיים (כמו ציור של קיץ) נחשב למדד לגמישות קוגניטיבית ( קרמינוף סמית 1990 )

מטרת מחקר זה הייתה לבדוק האם הגמישות הקוגניטיבית אצל ילדים דו לשוניים כוללת גם הפקה (production). קבוצת הדו לשוניים נבחרה כיון שילדים דו לשוניים (שנולדו לבית דובר שתי שפות ולא למדו שפה שנייה מאוחר יותר) מאופיינים ביכולת לפתרון קונפליקטים הנובעים מגירויים מתנגשים (ילדים דו לשוניים צריכים להשתמש בשתי שפות בו זמנית(. בעת המעבר בין שפות פועלים אזורי מוח הקשורים בהסדרת גירויים מתנגשים) יש אצלם גמישות בייצוג השפתי (כלומר לימוד גמיש של מבנים שפתיים , שתי מילים בעלות אותה משמעות , ערבוב מילים בין שפות וכו'). כמו כן יש להם יתרון במשימות שאינן שפתיות המערבות גירויים מתנגשים.

 בכדי לבחון האם קיים יתרון בגמישות הקוגניטיבית אצל הילדים הדו לשוניים  בחרו החוקרים קבוצות של ילדים בגילאי 4-5 שנים ( השלב הסכמטי- שלבי התפתחות הציור ), חלקם היו דו- לשוניים (דוברי אנגלית- עברית) חלקם (דוברי ערבית- עברית)  וקבוצת ביקורת של ילדים חד לשוניים שדברו רק עברית.

 שיטת המחקר

 הילדים נבחנו בארבעה תחומים , אוצר מילים (השתמשו ב3 מבחנים שונים שבחנו אוצר מילים מכמה אספקטים , מבחן של דון ודון (בדק תפיסה מהירה של אוצר מילים, המבחן שפותח ב אוניברסיטת בר אילן  והתבסס על המבחן של  בייליסטוק  ) .מבחן ההבנה החזותית (התבסס על מקרטי וקירק 1968) ומדד את היכולת של הילדים להוציא משמעות מתמונה, מציגים בפני הילד תמונה למשך 3 שניות ואחר כך מראים לו דף תמונות והוא צריך לזהות תמונה דומה לזו שראה קודם. מבחן מורכבות הציור , הילדים נתבקשו לצייר את הקיץ (ציור מופשט), ולצייר פרח שלא קיים , הציורים דורגו על פי הסולם של קלוג (1970, וקולמב 1992).

 ממצאים ומסקנות

  ממצאי המחקר מצביעים על כך שהיתרון של הדו לשוניים הוא ספציפי ולא כללי. הילדים החד- והדו-לשוניים דומים ביכולת, הויזואלית, בזיכרון העבודה, וכן במורכבות הגרפית של ציוריהם. אצל הילדים הדו-לשוניים, רמת האנגלית/ערבית הייתה דומה לרמת העברית. אצל הילדים דוברי אנגלית-עברית, רמת העברית הייתה כשל קבוצת הביקורת. אצל הילדים דוברי ערבית-עברית רמת העברית הייתה נמוכה משל קבוצת הביקורת.

  הילדים נמצאו דומים במבחני שפה (שליטה טובה בשתי השפות אצל הדו לשוניים), בהבנה חזותית ובזיכרון עבודה. אצל הילדים  הדו לשוניים נמצאה גמישות לשונית ספציפית שלא נמצאה אצל החד לשוניים. יכולת זו קשורה לאימון שפתי וזו אינה יכולת מולדת. דו לשוניות קשורה לאימון סביבתי שגורם לתוצאות קוגניטיביות מדידות.

  מדידת גמישות באמצעות ציור של אובייקט "לא קיים" התגבשה לאחר חזרות מרובות על אותה מטלה.

 הגמישות אותה הראו ילדים דו לשוניים הייתה ספציפית. בתחום מסוים (שילוב בין קטגוריות באותו ציור-פתרון גירויים מתנגשים), כנראה משום שקטגוריות גבוהות אחרות (הוספת אלמנט מאותה קטגוריה ושינוי מקום) מערבות response suppression. לדעת החוקרות הגמישות כנראה קשורה לאימון השפתי השונה של ילדים אלו, ואינה מולדת.

  קריאה נוספת :

 המצאתיות בציורי ילדים דו לשוניים (מצגת של ד"ר )

מאת: ענת שלו

ארגוני הנשים חוששות מהחלטת שר המשפטים לבטל את חזקת הגיל הרך. ד"ר דפנה הקר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, הייתה חלק מהוועדה ופרשה על רקע חילוקי דעות טוענת שההחלטה אומללה. לטענתה כתוצאה מההחלטה הזו יותר נשים וילדים יהיו עניים. למרות שבפועל הנשים תמשכנה לטפל בילדים , רק עם פחות משאבים.

למאמר המלא לחץ כאן

מאת: ד"ר סרג' גרדשטיין

במאמרו באתר הכללית טוען ד"ר גרדשטיין כי ניתן למנוע מוות בעריסה. מהנתונים שהצטברו מסתבר שחלק מהתינוקות האלה סבלו מפגיעה מוחית מזערית שלא נצפת בבדיקות הדמיה, ופוגעת בעיקר במנגנון בקרת הנשימה והיקיצה של התינוק.מכאן הגיעו החוקרים למסקנה שהשכבה על הגב מורידה ב- 40% את שכיחות המקרים .  המחבר נותן כמה עצות להורים לקטנטנים .

למאמר המלא לחץ כאן