בן 4.5 -בעיות רגשיות/חברתיות

[ילד שלי]

שלום רב,

יש לי ילד בן 4.5 מקסים נבון ופעיל וילד בן שנתיים וחצי מתוק פגוע מלידה עקב רשלנות.
לקראת אמצע שנה שעברה בגן טרום טרום חובה התחלתי לשים לב שהגדול דועך מבחינה חברתית, ובסוף השנה הבנתי שהרבה ילדים הציקו לו בצהרון, אציין שמציקים לו הוא מתחיל לבכות ולא עושה דבר(צוות הצהרון כבר התעייף ולא בדיוק עשה דבר בעניין)ואז הוא כבר ממש לא רצה ללכת לגן, ומילד אהוב ומקובל הוא הפך להיות מבודד.
בנוסף יש לו קצת קשיי שפה (חוסר שטף) והוא רגיש בצורה בלתי רגילה.
אין פעם שלא נרד לגינה ולא ישמעו אותו בוכה כי ההוא לקח, כי זה לא שיתף או כי העירו לו. בימי הולדת של הגן אחה"צ הוא לא משתתף בהפעלות הוא נצמד אליי. ניסינו חוגים הוא לא מוכן לקחת חלק על אף שהוא מאוד רוצה, גם לא פעם הוא אמר לי שהוא מתבייש. אני מרגישה שהוא נחסם בקרבת ילדים של הגן. שנה שעברה הגננת אמרה לי שאין שום בעיה חברתית בגן ז"א שהוא לא מוביל אבל תמיד הוא מוצא את עצמו עם חברים, והשנה על אף הזמן הקצר אני מרגישה שמשהו לא בסדר , אגב בחופש הגדול אף אחד לא הזמין אותו, השבוע ירדנו לגינה והוא לא ממש שיחק עם אף אחד ופעם נוספת שהוא שמע שהחברים מהגן בגינה בכלל לא רצה לרדת.
עוד עניין שכנראה גם הוביל למצב הזה מהתינוקיה ועד הגן של היום הוא נמצא עם ילד שהוא מאוד אוהב, לאחר מס' חודשים מתחילת שנה שעברה הילד הכיר חברים חדשים בגן והעדיף לשחק איתם ולא עם בני, לא פעם שמעתי גם שהוא מציק לו (הילד כנראה מנצל את המצב שבני שומר לו אמונים ומתי שמתחשק לו הוא משחק איתו ). אני מרגישה שלבני מאוד קשה עם זה. שאני שואלת את בני עם מי שיחקת היום הוא אומר שהוא משחק רק עם החבר הזה והוא אוהב רק אותו בגן.
ביום שישי האחרון בדרך הביתה הוא סיפר שבמפגש כל הילדים קיבלו חלה והוא לא קיבל , כנראה ששכחו אותו והוא התבייש לבקש.
יתכן שמצב האח הקטן מאוד משפיע עליו, בנוסף גם גרה איתנו מטפלת שנמצאת איתנו 24/7 מחודש אפריל האחרון המצב לא פשוט, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי שהגדול ירגיש שהוא נמצא בבית הכי נורמלי שאפשר.
אני מודאגת מאוד מהנושא. אנחנו מחזקים כל הזמן את הביטחון העצמי שלו, משתדלים להזמין חברים הביתה (לא קל) יורדים הרבה לגינה אפילו החלטנו לאמץ כלב אבל שום דבר לא עוזר.
איך אני מחזקת את הביטחון העצמי שלו ? איך אני גורמת לו לחזור להיות ילד אהוב ומקובל בגן? איך אני גורמת לו להפסיק להתבייש?
אשמח לקבל עצות,דעות.
תודה רבה
אמא מודאגת

[טליה פסטרנק נוימן]

שלום לך, את מתארת מצב לא פשוט שדורש התייחסות מעבר לתגובה במייל. יש להכיר לעומק את הנפשות הפועלות, את מערכים הקשרים ביניהם, את דרך התנהגותן והתנהלותן. רק לאחר מכן, ניתן יהיה להתייחס בצורה רצינית לקשיים שהעלת.
אני מציעה לפנות באופן אישי ליועץ הורי.
את מוזמנת לפנות אלי ולתאם פגישה או לכל יועץ הורי אחר.
בהצלחה.