גמילה מחיתולים

[rutrut]

רקע: ביתי בת שנתיים וחצי, שנה שניה בגן פרטי- כעת הכי גדולה שם. לפני חודשיים נולד לה אח. ניסינו להתחיל גמילה מחיתולים כחודשיים לפני הלידה (לנצל את חופשת שבועות), ביתי הבינה את הרעיון וגילתה עניין, התלהבה מהסיר החדש..באותו היום התאשפזתי לשמירת הריון וירדנו לגמרי מהעניין עד שיבוא ממנה. לאחרונה ביתי נרגעה מאוד והתרגלה לתינוק החדש, היא החלה לגלות עניין שוב בסיר, כל יום אחרי הגן (היא חוזרת ב- 17:00)ישבה בו קצת, אך כעבור זמן מה ביקשה חיתול. בשבת האחרונה, לקראת ראש השנה החלטנו לאפשר לה יותר עקביות ולתת דחיפה לתהליך, הורדנו את החיתול למשך כל היום פרט לשינה, ביומיים הראשונים היא גילתה מוטיבציה גבוהה וישבה זמן רב בסיר אך הפיפי יצא לה דווקא כשקמה, כאשר הצליחה לעשות בסיר קפצה מהתלהבות וקיבלה "פיפי פרס", למחרת הלכה לגן בהתלהבות שהיא "גדולה ויש לה תחתונים". הם דווחו שכל חצי שעה הלכו איתה לשרותים והיא ישבה שם פחות מדקה ועשתה אולי "טיפה" בכל פעם, אך לא פיספסה בכלל. כשחזרה הביתה ראיתי שהיא מחזיקה באזור הפיפי, עודדתי אותה לשבת בסיר וראיתי שהיא מתפתלת ופוחדת שיצא לה, בסוף קמה ויצא לה המון על הרצפה- היא פרצה בבכי והרגעתי אותה. במשך החג התארחנו אצל סבא וסבתא והמשכנו לנסות- ראיתי שהיא מתאפקת!! מגלה רצון לשבת על הסיר (אנחנו מספרים סיפורים, משחקים וכו), אך לא עושה כלום. החיתול של שנת הצהריים מלא וכשקרה מצב שבו לא יכלה להתאפק יותר החלה להתפתל ולבכות, ישבתי איתה ביחד בסיר ועודדתי אותה עד שיצא. כך גם עכשיו- היא מתאפקת רוב היום, עושה רק בחיתול בצהריים ובערב ואתמול כשהיה לה התישבה על הסיר בעידוד שלי אך מרצונה, התפתלה ובכתה עד שיצא לה. ההנחה שלי: יכול להיות שעודדנו אותה יותר מידי ומכיון שהיא ילדה טובה ומרצה וכן מאוד מבינה ובעלת כח רצון- הצורך שלה להיות בשליטה ולא להכשל מלחיץ אותה ומקשה עליה "לשחרר" את הפיפי. כשהבנתי זאת הורדתי הילוך והפסקתי עם העידוד הרב, אני רק שואלת אותה מידי פעם אם היא צריכה וכשאני רואה שיש לה אני מציעה לה סיר או חיתול תוך עידוד דווקא לסיר. הפסקנו עם ה"פיפי פרס". אני מתלבטת מה הצעד הנכון כרגע: יכול להיות שאם תמשיך להתנסות בסוף תראה שזה לא נורא לעשות פיפי בסיר והחשש יפחת? או שאנו רק מעצימים את הפחד והרתיעה באופן הזה? האם לחזור אחורה ולשים לה חיתול בזמן שהיא כל כך מתלהבת מהיותה גדולה שעושה בסיר? האם זה לא יגרום לה לתחושת כישלון? ואם נחזור אחורה מה יהיה בהמשך? האם זה לא יצור זיכרון שלילי מהתהליך ויוריד לגמרי את המוטיבציה שלה לנסות שוב? האם ההתאפקות הרבה תיצור נזק? אגב, גם עם קקי היא מתאפקת ואנו מחכים שהיא תעשה בחיתול של הבוקר לפני שמורידים אותו וגם בערב שמים לה חיתול מוקדם לפני השינה לצורך קקי.

[rutrut]

קראתי תגובות אחרות שלך על שאלות לגבי גמילה והבנתי את הרעיון של איך צריך להתנהל לדעתך לפני שמורידים חיתול וכך בדיוק התנהלנו זמן מה עד שהחלטנו לתת פוש כי הרגשנו שאנו לא מאפשרים לילדה מספיק עקביות וזמן התנסות כדי להתקדם, יש לי שאלה על התהליך שציינת: אם יש לי כשלוש שעות עם הילדה מרגע שחוזרת מהגן ועד שהולכת לישון ובתוך הזמן הזה אני מציעה לה כפעמיים להוריד חיתול ולשבת על הסיר והיא יושבת בכיף אבל יודעת שבסוף את הפיפי תעשה בחיתול- האם עצם מתן הבחירה לא תגרום לה להתקע במקום הזה ולבחור תמיד בסוף בחיתול אחרי שישבה זמן מה בכיף על הסיר? מה יגרום לילדה שמהססת וחוששת לאזור אומץ ולצאת מיוזמתה מהמקום המוכר והבטוח של החיתול אם היא יודעת שתמיד הוא נמצא שם כאופציה? האם אחרי תקופה שבה מנסים את התהליך כפי שתארת ואין שום התקדמות לא כדאי לתת דחיפה קלה ע"י הורדת החיתול ליותר זמן ולאפשר לילד להתנסות ממש עם סיטואציה של עשיית פיפי לא בחיתול, כמו שמטפלים בחרדות ע"י עימות הדרגתי עם הגורם ה"מפחיד"? בדיעבד אני יודעת שהתוצאה אצלי לא הייתה טובה ואולי שידרנו לה ציפיות גבוהות שהלחיצו אותה,

ומה עושים אם אני שואלת את הילדה אם רוצה לעשות פיפי בחיתול או בסיר והיא אומרת בסיר ולא רוצה חיתול אך מתאפקת וכשעומד לצאת לה מתחילה להתפתל ולבכות? תודה.

[טליה פסטרנק נוימן]

שלום לך, פוסט ארוך ומעניין.
אני סבורה שיש לאפשר לילד להתיידד עם הרעיון של ישיבה על הסיר והאסלה עד שירגיש כל כך בטוח שלבסוף גם יעשה שם את צרכיו. זה קורה באופן טבעי. עלינו המבוגרים רק להציע לילד לשבת על הסיר או האסלה לבחירתו, לא לשכנע, לא להפציר, לא לשחד, לא לשאת ולתת- לא ליצור מאבק כוחות ולהיות מאוד סבלניים. יום אחד הילד יעשה בסיר או באסלה וזה יקרה רק שיחוש כל כך בטוח שיהיה מוכן להוציא את צרכיו מגופו במקום החדש הזה- הסיר או האסלה.
הילד ימשיך לעשות בטיטול כל עוד לא יחוש מספיק בטוח לעשות בסיר או באסלה או מסיבה אחרת- התפתחות מאבק כוחות סביב הנושא הזה. הילד מבין שלהורים הנושא הזה מאוד חשוב ולכן כדי לקבל הרבה תשומת לב הוא לא יעשה היכן שהם רוצים שהוא יעשה....

למקרה שלך....
1. באופן כללי בחיי היום יום, הייתי בודקת עד כמה הילדה עצמאית- עד כמה היא עושה כל מה שהיא יכולה בכוחות עצמה. אפשרו לילדה לעשות כל מה שהיא יכולה בכוחות עצמה ועודדו אותה לכך באמצעות שימוש במילים המקשרות בין היכולות שלה לעשייה שלה- "את יכולה", "את מסוגלת", "אני סומכת עליך ש....". אל תעשו עבורה פעולה שהיא מסוגלת לעשות בעצמה.
המטרה היא לחזק את האמונה של הילדה בכוחות שלה, ביכולות שלה בתקווה שזה ישליך גם למקומות אחרים....- עשיית צרכים בשירותים- כי היא יכולה...
2. בשלב זה, כיוון שהילדה חוששת ומתאפקת, הייתי מחזירה את הטיטול ומסבירה לה שתפרדו מהטיטול כשהיא תרגיש מספיק בנוח לעשות בסיר או באסלה. במקביל הייתי ממשיכה להציע לה לשבת על הסיר או האסלה בבית ובגן הילדים מבלי לשכנע, לשאת ולתת, לשחד....
רוצה- תשב, לא רוצה- תשב בפעם הבאה (שזה העתיד).
אל תשאלו אותה אם היא רוצה לעשות פיפי בסיר, אלא אם היא רוצה לשבת על הסיר, שהרי הרעיון הוא להתיידד עם הסיר. הפיפי יבוא כשהילדה תתיידד מספיק עם הסיר עד שתרגיש בטוחה לעשות בו.
שבחו אותה על עצם הישיבה על הסיר או האסלה.
3. היו עקביים וסבלניים.
4. הסימן לפרידה מהטיטול כשהילדה עושה פיפי בסיר או באסלה כפי שאנו, המבוגרים, עושים.
גם אז, נפרדים מהטיטול רק בשעות הערות.

אם לא יחול שיפור, אתם מוזמנים לפנות אלי באופן אישי.
בהצלחה.