גיל 3 - לא מוריד את הקסדה מהראש

[אמא]

שלום
בני בן 3 מאד קשור לקסדה של כבאי. חובש אותה הרבה במשך היום מאז פורים. (קסדת פלסטיק אפילו מזיע איתה).
בספטמבר נכנס לראשונה לגן ומאז העניין נעשה יותר אובססיבי.
לוקח אותה לגן מוריד רק כשיוצאים לחצר ובשעת האוכל. בימים האחרונים החליף אותה בקסדת האופניים. מרגע שקם בבוקר חובש אותה על הראש. היום (שבת) היה איתה כל היום מלבד בזמן השינה.
תחילה התעלמתי מהנושא אבל זה מתחיל להפריע כי למשל אם אני אומרת שאי אפשר להיות עם הקסדה בגן שעשועים / כשרץ, מטעמי בטיחות מעדיף לשבת ולא לשחק, רק בשביל להשאירה על הראש...
איך מומלץ להתמודד עם העניין?

[טליה פסטרנק נוימן]

שלום לך, האם חל שינוי כלשהו או אירוע כלשהו בחיי הילד או בחיי דמויות משמעותיות בחייו בתקופה בה התחיל לראשונה לחבוש את כובע הכבאי?

[אמא]

שלום
לא חל שום שינוי כשהתחיל לחבוש את הקסדה
בפורים התחפש לסמי הכבאי ומאז התחיל לאהוב אביזרים של כבאי בכלל ושל סמי הכבאי בפרט. תחפושת, חולצה של סמי, מטף, גרזן ולקסדה נקשר ביותר.
תמיד היה איזה חפץ אליו נקשר ואחרי תקופה עבר לחפץ אחר. היה כדור מסויים שאהב, אח"כ שעון של סמי הכבאי שהלך איתו לכל מקום אח"כ עבר לקסדה. עם הקסדה ה"רומן" יותר ארוך.
השינוי היחיד הוא הכניסה לגן בספטמבר ומאז הוא נקשר עוד יותר לקסדה.

בכל מקרה עם אחיו התאום יש סיפור דומה עם הסדין שלו. יש לו סדין כבר שנה שאיתו ישן ואוהב כשעייף.
מאז הכניסה לגן הוא לוקח אותו כל בוקר. שם בתיק אבל במשך השהייה בגן מוציא אותו. כשחוזרים לבית מסתובב איתו וגם כשיוצאים לאיזה מקום לוקח אותו. כבסתי אותו בשבת בבוקר אחרי שמסתובב איתו חודש בכל מקום והוא בכה עד שיצא מהמכונה והתייבש. הצעתי לו לחצות את הסדין שיהייה יותר קטן ונוח וגם שיהייה אחד רזרבי אבל סרב

שניהם שמחים ומרוצים בגן הסתגלו יפה (מסגרת ראשונה) החפצים עוזרים להם אך הם בחרו חפצים לא נוחים שמפריעים. השאלה אם להתעלם לתקופה או לנסות למזער את התלות בחפצים?

[טליה פסטרנק נוימן]

שלום לך, תפקידה של הגננת בגן הוא גם להציב גבולות. כדי שהילדים יוכלו לשחק ולפעול, ידיהם צריכות להיות ריקות. אני רוצה לקוות שהגננת מחכה עד שתוכל לומר בבטחון שהילדים הסתגלו כדי שתוכל להציב את הגבול- חפץ מהבית נשאר בתוך התיק. בשלב הנוכחי הקסדה והסדין משמשים כחפץ מעבר המשרה בטחון על הילדים. לאחר שיחושו מספיק בטוחים ורגועים בגן, הגננת תצטרך להקפיד על כך שהילדים ישאירו את החפצים בתוך התיק. בהתחלה הדבר עשוי ליצור התנגדות מצד הילדים. על צוות הגן לתמוך בהם, לגלות אמפטיה כלפי הקושי ואמון ביכולתם להתגבר אך לא לוותר כי אחד הילדים בוכה. כשהילדים יגלו שהבכי לא משפיע, הבכי יפסק.

גם בבית חשוב שהילדים יסתובבו בידיים ריקות כדי שיוכלו להתנסות, לפעול, לשחק מבלי שחפץ כלשהו יחצוץ בינם לבין הפעילות. המתיני עד שתהיי בטוחה שהילדים הסתגלו לגן והתנהגותם רגילה בגן ובבית ואז הציבי גבול. כשמגיעים הביתה, הסדין חוזר לתיק. הילד יוכל לקבל את הסדין בזמן השינה. ודאי שהילד יגלה התנגדות רבה בהתחלה. הוא יכעס על השינוי ויבדוק האם הבכי והכעס עוזרים להחזיר את הסדין.... היי אמפטית (הביעי הבנה כלפי הקושי שלו), הביעי אמון ביכולתו להתגבר (אתה מסוגל להתגבר, למרות שקשה לך) ואפשרי לו לבכות עד שיתגבר. כשהוא בוכה, הוא מביע את כעסו, את תסכולו. אפשרי לו להוציא את הכעס מבלי לנסות להרגיעו בכל מחיר. אם יאפשר, חבקי אותו כך שיבכה בתוך החיבוק עד שיתגבר. כשיתגבר על הבכי, זכרי לשבח אותו על כך שהצליח להתגבר. אם הילד לא מבקש את קרבתך, אפשרי לו להרגע בחדרו (אל תאפשרי לו להסתובב ולבכות ברחבי הבית). הזכירי לו מידי פעם שאת סומכת עליו שיצליח להתגבר. כשהוא נרגע, הוא מוזמן לצאת מחדרו.
היי עקבית וסבלנית.

לעניין הקסדה, אם היא על ראשו של הילד, היא לא בהכרח מפריעה. החליטי את מהם הגבולות לעניין הקסדה ופעלי בהתאם. בהצלחה.