עצמאות והתנהגות משולחת כל רסן בגיל 4
פורסם: 21 אוגוסט 2014, 15:21החופשה מאפשרת לי לבחון ולראות דברים באופן קצת שונה בגלל האינטנסיביות שבה...
ואני מודה שאני קצת מותשת... ביתי היקרה והאהובה שלי, היא ילדה פיקחית, שמחה, נבונה וסקרנית עד מאוד! אין דבר שנעלם מעיניה והכל היא רוצה לדעת. אני שמה לב שהיא מתעניינת בעיקר במבוגרים ויש מעט מאוד חיבורים עם ילדים שבהם היא משתחררת ממני ומשחקת איתם לבד.
זה מתסכל כי אני רואה ילדים אחרים בני גילה וזה מתחיל להיראות לי חריג.
צפיה בטלויזיה- כמעט ולא קורה. אני יודעת שחלקכם ירימו גבה ויאמרו: על מה יש להתלונן? אבל כשאני מחברת את כל הקצוות אני תוהה אולי היא מצויה באי שקט מוטורי/קוגניטיבי/נוירולוגי שמונעים ממנה לחוש רוגע ולשהות במטלה? כי היא משדרת מיצוי מהיר מכל מטלה או משחק שהוא. גם משחק בפלסטלינה (שאהוב עליה) היא יוצרת דבר נורא מהר וממשיכה ליצור את הדבר הבא. כמו כן, היא מסרבת ללמוד ממני דברים חדשים.
מצטרף לכך דיבור קולני ולעיתים לא מנומס, התנגדות לכל דבר המוצע או מתבקש ממנה. מאז ששיניתי את הטרמינולוגיה, כפי שהוצע לי מטליה, (חובות-זכויות, לקיחת אחריות וכדומה) היא הפסיקה להקשיב לזה ומבקשת ממני להפסיק לדבר או שהיא ממשיכה לדבר ואומרת לי: אני לא מקשיבה לך עכשיו או צועקת ואפילו דוחפת ושולחת יד בכדי להכות. לרוב אני פועלת על פי הצעתה של טליה אבל היא "מצפצפת" על הכל וממשיכה בשלה. למה זה קורה? הרי אני עקבית ולרוב מציבה את הגבול ממקום בטוח ושליו אבל ככל שאני עושה זאת יותר ככה היא מתרחקת ממני יותר.
חשוב לי לציין שיש לה ירידה בשמיעה של 35-40 דציבלים בשתי האוזניים. אבל לא ידוע לי מה ההשלכות של זה מבחינת אי שקט פנימי ולהתנהגות הקולנית והלא מנומסת מצידה.
אבל הכי עצוב ואפילו פוגע הוא, שאם יש דמות אמהית, אחרת, בסביבה שהיא אוהבת ומתחברת אליה היא קוראת לה אמא ומבקשת ממני לא להתקרב.
אני מרגישה כמו אמא לא אהובה כי אני מנסה לחנך אותה ובאמת שאני מנסה לעשות זאת על דרך החיוב וההעצמה אך יחד עם זאת כנראה אני מפספסת משהו ואני לא נתפסת בעיניה כאמא טובה שכייף לבלות בחברתה
אשמח לתגובתכם המקצועיות והלא מקצועיות...
ואני מודה שאני קצת מותשת... ביתי היקרה והאהובה שלי, היא ילדה פיקחית, שמחה, נבונה וסקרנית עד מאוד! אין דבר שנעלם מעיניה והכל היא רוצה לדעת. אני שמה לב שהיא מתעניינת בעיקר במבוגרים ויש מעט מאוד חיבורים עם ילדים שבהם היא משתחררת ממני ומשחקת איתם לבד.
זה מתסכל כי אני רואה ילדים אחרים בני גילה וזה מתחיל להיראות לי חריג.
צפיה בטלויזיה- כמעט ולא קורה. אני יודעת שחלקכם ירימו גבה ויאמרו: על מה יש להתלונן? אבל כשאני מחברת את כל הקצוות אני תוהה אולי היא מצויה באי שקט מוטורי/קוגניטיבי/נוירולוגי שמונעים ממנה לחוש רוגע ולשהות במטלה? כי היא משדרת מיצוי מהיר מכל מטלה או משחק שהוא. גם משחק בפלסטלינה (שאהוב עליה) היא יוצרת דבר נורא מהר וממשיכה ליצור את הדבר הבא. כמו כן, היא מסרבת ללמוד ממני דברים חדשים.
מצטרף לכך דיבור קולני ולעיתים לא מנומס, התנגדות לכל דבר המוצע או מתבקש ממנה. מאז ששיניתי את הטרמינולוגיה, כפי שהוצע לי מטליה, (חובות-זכויות, לקיחת אחריות וכדומה) היא הפסיקה להקשיב לזה ומבקשת ממני להפסיק לדבר או שהיא ממשיכה לדבר ואומרת לי: אני לא מקשיבה לך עכשיו או צועקת ואפילו דוחפת ושולחת יד בכדי להכות. לרוב אני פועלת על פי הצעתה של טליה אבל היא "מצפצפת" על הכל וממשיכה בשלה. למה זה קורה? הרי אני עקבית ולרוב מציבה את הגבול ממקום בטוח ושליו אבל ככל שאני עושה זאת יותר ככה היא מתרחקת ממני יותר.
חשוב לי לציין שיש לה ירידה בשמיעה של 35-40 דציבלים בשתי האוזניים. אבל לא ידוע לי מה ההשלכות של זה מבחינת אי שקט פנימי ולהתנהגות הקולנית והלא מנומסת מצידה.
אבל הכי עצוב ואפילו פוגע הוא, שאם יש דמות אמהית, אחרת, בסביבה שהיא אוהבת ומתחברת אליה היא קוראת לה אמא ומבקשת ממני לא להתקרב.
אני מרגישה כמו אמא לא אהובה כי אני מנסה לחנך אותה ובאמת שאני מנסה לעשות זאת על דרך החיוב וההעצמה אך יחד עם זאת כנראה אני מפספסת משהו ואני לא נתפסת בעיניה כאמא טובה שכייף לבלות בחברתה
אשמח לתגובתכם המקצועיות והלא מקצועיות...