שלום רב
בני בן ה-5 מרבה להתלונן,לבכות ולקטר כמעט על כל דבר.
קשה לי מאוד כאמא לגדלו בנחת ליצור איתו אינטראקציה חיובית כי מרבית הזמן נמצא רוטן...עקשן ...באי נוחות ...
בבוקר מתעקש כמעט על כל דבר ולא מרפה....לא ניתן לדבר אליו כמו בוגר על מנת שיבין ויירגע ואני מוצאת עצמי כבר חסרת סבלנות ובמצוקה אמיתית כלפי המצב.אחרי הגן כמעט כל יום מתפרץ כשעה בבכי וכעסים ללא הפסקה ורק אחרי זמן מסויים חוזר לעצמו כאילו צריך את שעת ההתפרצות הזו לרגיעה (אבל למה???.? איני יודעת)
זה גוזל ממני המון אנרגיות ומשאיר טעם רע והערכה עצמית מאוד נמוכה בתפקידי כאמא
לציין כי יש לי ילדה נוספת גדולה ממנו והכאב יותר עצום מאחר והיא צריכה לחוות כל הזמן חוויות של כעס...בכי...שלילה
היא ילדה ככ עצמאית וחכמה שנהנית לעשות דברים ולהתפתח ובגלל ההתנהגות שלו איני מוצאת זמן לפנות לה ובכלל כמעט תמיד רואה אותי מצוברחת וחסרת סבלנות כי באמת באמת איני יודעת כיצד להתנהל בבית מול הצווחות הללו
אם אני מתעלמת (שמבינה שסתם עושה סצינות הוא יכול לצרוח כשעה בלי הפסקה - אני לא יכולה לשאת את הצרחות הללו בבית
כואב לי לראותו עם עיניים אדומות כבר צרוד וחלש מרוב הלחץ שנתון בו
אני מסנה להבין האם ייתכן מצב כזה של לחץ ואי שקט בגלל היותו בגן שאולי מתמודד שם לא בקלות
אני שמה לב שבגן יש ילדים מאוד "חזקים" ושולטים ואילו בני נראה חסר בטחון לחלוטין מופנם ושקט !!!!!!!!!!!!!!!!!! (גם הגננת מתארת ילד שקט ומופנם )
האם תיתכן השפעה כזו שלילית לילד כתוצאה מחוייות היום בגן ???
יש שם ילדים שמרביצים ומקללים אך למיטב הבנתי זה קיים בכל גן עירייה והשיקול אם להוציאו בשלב זה מטרידה אותי שכן אם דברים יחזרו על עצמם ואולי יחמירו בגלל היותו ביישן וסגור ולא יסתגל בקלות למסגרת חדשה ?
איני מצליחה ללמדו כלום,איני רואה כל התקדמות ,
אני רואה ילד מתוסכל וככ חסר אונים שלא מוצא עצמו ולא שמח
אשמח לכל הכוונה מהיכן להתחיל שכן באמת ובתמים הפכתי לאמא מיואשת !