השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

בפורום זה תוכלו לשאול שאלות בנושא התפתחות הילד המטרידות אתכם כהורים וכאנשי מקצוע

השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי pookitit » 07 יולי 2015, 07:13

שלום,
1. ביתי בת 5 וחודשיים ילדה יחידה. היא פקחית ונבונה אשר משתייכת יותר לעולם המבוגרים. היא עסוקה מאוד בהשוואה לאחרים. כל דבר שיש לילד מקבל או מבקש- היא מיד אחריו מבקשת את אותו הדבר. אני מרגישה שזה שואב ממנה הרבה כוחות ובכלל הייתי רוצה ללמד אותה לאהוב את מה שיש לה ופחות להשוות את עצמה לאחרים. אשמח לדעת כיצד....
2. התנגדויות ודיבור בוטה- ביתי מצליחה לאחרונה להוציא אותי מדעתי כל שנייה וחצי! כל דבר היא מתנגדת עוד לפני שהיא שומעת עד הסוף. לדוגמא- היא מבקשת לשים מגנים לידיים לפני רכיבה על קורקינט עוד לפני צחצוח שיניים. אני מסבירה שהם יירטבו ולא יהיה לה נוח והיא מתעקשת ומתחילה לומר : את אמא דובי לאלא, כל דבר את אומרת לא. אוףף אני לא מקשיבה לך יותר. אל תעני לי, ולעיתים גם אמירות בוטות יותר- את חופרת לי, אני לא אוהבת אותך ולא רוצה שתהיי אמא שלי.
ברגעים כאלה אני מנתקת מגע כי אני ממש כועסת ופונה לעשות דברים אחרים (לרוב אני פונה לעבודות בית) כשהיא נרגעת היא מבקשת סליחה ואני מודה שאני לפעמים שואלת אותה- על מהאת מבקשת סליחה ומנסה לשקף לה את העובדות וזה קשה לי כי אני עדיין כועסת עליה.
3. היא בוחרת עם מי להתארגן, מי יסרק אותה, מי יצחצח לה שיניים, מי יקלח אותה. וכמובן שזה גורר התנגדויות קשות במידה ואנחנו מחליטים אחרת.
אני יודעת שזה נשמע ,שבצורה מסוימת, איבדתי שליטה על הבת שלי ויש בזה שמץ מן האמת...
אני לא רוצה להיות מהאמהות שצועקות כל היום וממורמרות על כך.
אשמח לתשובותיכם...
pookitit
 
הודעות: 27
הצטרף: 24 אוקטובר 2013, 13:29

Re: השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי טליה פסטרנק נוימן » 13 יולי 2015, 07:29

שלום לך, לשאלתך לגבי השאווה לאחרים- כדי ללמד את הילדה שלך התייחסות אחרת לעולם הסובב אותה, עליך לבדוק קודם את המבוגרים בסביבתה- ההורים, המשפחה המורחבת- המהווים דוגמה אישית לילדה- עד כמה המבוגרים בחייה עורכים השוואות בין מצבם למצב הסובבים אותם, כמה המבוגרים בחייה מדגישים חפצים חומריים ביחס לעצמם וגם ביחס אליה? כמה אתם קונים לה שלא בהקשר לחג או יום הולדת אלא סתם כך? האם כל בקשה שלה נענת מיד? האם בכל פעם שהיא חשה פחות ממישהו אחר, אתם מיד ממלאים את החסר?

לגבי התנגדויות, תארי בהרחבה מצבים בהם הילדה אינה משתפת פעולה ואת התגובה שלכם אליה במצבים אלו. משם נמשיך...
טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורים
יועצת בגני ילדים
טל. 050-7607252
talipnt@gmail.com
טליה פסטרנק נוימן
 
הודעות: 876
הצטרף: 13 ספטמבר 2011, 10:29

Re: השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי pookitit » 18 יולי 2015, 10:25

שוב שלום,
לגבי התייחסותך בנוגע להשוואות עם האחרים- חשבתי רבות על השאלות שהעלית ואני חייבת לציין ולומר שנושא זה בוער בקרבי ואני מטבעי אדם לא תחרותי ושמתי לי למטרה את עניין דחיית הסיפוקים אצל ילדתי. אני מנסה (עם כל השפע שסביבינו) לחנך את ביתי שאנחנו קונים מה שצריכים ואני מלמדת אותה צרכנות נבונה. אני לא יכולה לומר שאנחנו נענים לבקשותיה תיכף ומיד וממלאים אחרי רצונותיה וכמיהותיה, דווקא לא.. אני חוששת שדווקא ההיפך הוא הנכון ואולי אני ממעיטה מאוד להיענות לבקשותיה?...ואולי וזה יוצר התנגדויות?...

דוגמא להתנגדות:
1. היא מבקשת לאכול שלוק בבוקר (7:00 בבוקר) ואני מציעה לה ארוחת בוקר מזינה ושבמהלך היום היא תבקר אצל הדודה שלה ותקבל בבריכה קרטיב. תגובת הילדה:" יווווו איזה אמא זאת, כל דבר לא, את אמא דובי לאלא, אני שונאת אותך, אני רוצה אמא אחרת...". כשהיא מתחילה עם זה אני עוצרת ואומרת לה: " אני רואה שאת מאוכזבת". היא לא נותנת לי לסיים את המשפט ועונה: "ששש, אל תעני לי! לא רוצה לשמוע. אוטמת אוזניים. יווו מה קורה לך? מה יש לך? למה את אומרת על כל דבר לא..." בשלב הזה יכולות להיות שתי תגובות: 1. אני מצטרפת להתלהמות ועונה לה בטון כועס וזועף ולפעמים בצעקה: "זו התנהגות ממש לא אחראית ואת לא לוקחת אחריות על הפה שלך. לא נעים לי כל האמירות האלה. את יודעת שבבוקר אנחנו אוכלים ארוחת בוקר. אולי מספיק כבר? כשתבחרי לדבר נעשה את זה. עד אז אני לא עונה לך". כמובן שהיא מתפרצת לדברי תוך כדי וממשיכה עם האמירות הבוטות שציינתי לעיל. לפעמים אני גם מטיחה בה אשמות ישירות (את מגזימה, הבקשות שלך לא הגיוניות וכדומה). 2. במצב השני אני לא מגיבה בכעס: "את אומרת דברים חשובים שאני רוצה להקשיב ולדבר איתך עליהם. כרגע את צועקת , כשתבחרי לדבר אני פה". כשאני מגיבה ככה היא ממשיכה באותו הקו. אני מאותו רגע מתעלמת ומסדירה נשימה ומדברת עם עצמי בעיקר! כשהיא ממש בסחרור אני מציעה חיבוק או שואלת אם יש משהו שיכול לעזור לה להירגע אבל היא צועקת ומשתוללת ומדברת בצורה בוטה עוד יותר , אז אני פחות ופחות מציעה לה . כשאני מזהה שהיא מתחילה להירגע אני מבקשת לשוחח איתה ואומרת לה: את ביקשת שלוק ואמרתי לך שתאכלי מאוחר יותר בבריכה. לא נעים לי שאת צועקת עלי ואומרת לי שקט ואל תעני לי, זה גם קצת מעליב אותי. זה דיבור לא אחראי ולא מכבד. אני מנסה לשאול אותה אם יש לה פתרון אחר, לפעם הבאה. אני יודעת שיש לה פתרונות והיא יודעת, ממש טוב, איך ראוי לדבר גם כשכועסים אבל לרוב אומרת שלא. אני מנסה להציע פתרונות ולרוב היא מסכימה להם. אבל אז....מגיעה ההתנגדות הבאה והכל חוזר חלילה....
ההתנגדות הבאה יכולה לקרות 3 דקות אחרי זו הראשונה.
היום,לדוגמא, זה קרה 4 פעמים בשעה אחת כשבפעם הרביעית נזפתי בה ואפילו צעקתי.
תיארתי עניין סביב שלוק אבל זה יכול לקרות סביב כל סיטואציה (שעולה על דעתך) בה היא נענית בסירוב. גם אם אני מתארת מה כן אפשר לאכול כרגע. כמו בדוגמא עם השלוק, שעניתי- עכשיו בוקר ואוכלים ארוחת בוקר. את יכולה לבחור- קוואקר, חביתה, כוסמת, סלט פירות, יוגורט וכן הלאה... ואת הקרטיב תאכלי בבריכה. אגב, בין כל סוגי ארוחות הבוקר שהצעתי היא ביקשה פרוסה עם חמאת בוטנים ולא היה אז הסערה עברה מהשלוק לחמאת הבוטנים ומשם התגלגל לבקשות אחרות שלא יכולתי להיענות להן.
מקווה שעניתי על בקשתך.
תודה ואשמח להמשך התייחסותך.
pookitit
 
הודעות: 27
הצטרף: 24 אוקטובר 2013, 13:29

Re: השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי טליה פסטרנק נוימן » 26 יולי 2015, 17:34

שלום לך,
לגבי ההתנגדויות שהילדה מייצרת:
1. שימי לב לכל הפעמים בהם הילדה משתפת פעולה וקשרי זאת ליכולת שלה לקחת אחריות ולהיותה מסוגלת לעשות את אשר היא עושה.
כשהיא אוכלת/ שותה/ מתרחצת/ היא לוקחת אחריות על הגוף שלה, כשהיא אוספת משחקים/ מורידה את הצלחת מהשולחן היא לוקחת אחריות. יש הרבה מצבים בהם ילדה בת 5 יכולה לקחת אחריות. אז קשרי בין מעשיה ליכולת שלה ובעיקר להיותה לוקחת אחריות.
הרעיון הוא שכשהיא תפנים את היותה מסוגלת לקחת אחריות היא תנסה לקחת אחריות גם במקומות שקשים לה- כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה ברגע שהיא רוצה.
2. בכל פעם שהילדה רוצה דבר מה ולא מקבלת את אשר היא רוצה, היא מתפרצת. שקפי לה את תחושותיה בקצרה, הביעי אמפטיה כלפי המצב בו היא נמצאת, אמרי לה מתי תוכל לקבל את מבוקשה ואם כל זה לא עזר, הציבי גבול ברור ועניניי, שקט ואסרטיבי שמעביר מסר שכשהיא מתפרצת, היא מתנהגת בצורה לא נעימה ולכן, מותר לה לכעוס בחדר שלה וכשתרגע ותיקח אחריות על התנהגותה היא מוזמנת לחזור. כשהיא חוזרת, חזקו אותה על כך שהצליחה להתגבר ועדיין הגבול שהצבתם ישאר בתוקף כמובן.
3. וודאו שההתפרצויות שלה לא גורמות לכם לוותר לפעמים.....
4. שימי לב לכך שיש דימיון בין ההתנגדויות שלה להשוואות שהיא עושה לאחרים-בשני המצבים היא רוצה דברים שאינה יכולה לקבל ומתקשה לדחות את הסיפוק המיידי, לכן, יש לעבוד על דחיית סיפוקים.
שימו לב לכך שבמצבים שונים היא לא תהיה זו שתקבל תמיד ראשונה את אשר מחלקים- בארוחות, בין האחיינים במשפחה המורחבת- כשמחלקים חטיף, מתנה, ארטיק. עזרו לה להמתין (את מסוגלת, את יכולה, עוד מעט יגיע תורך). חשבו על מצבים שהיא צריכה להמתין בתור וצרו מצבים כאלו תוך עידוד מצדכם ואמון ביכולתה להמתין (גם אם קשה לה).
5. שמרו על עקביות.

אשמח לשמוע איך אתם מתקדמים.
בהצלחה.
טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורים
יועצת בגני ילדים
טל. 050-7607252
talipnt@gmail.com
טליה פסטרנק נוימן
 
הודעות: 876
הצטרף: 13 ספטמבר 2011, 10:29

Re: השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי pookitit » 28 יולי 2015, 12:32

תודה על תשובתך וכן על ההארות הנוספות. לצורך הבהרה
1.במידה והיא מתנגדת ומסרבת להירגע בחדר- מה הכי נכון לעשות?
2. ומה קורה כשאנחנו בארוחת ערב מחוץ לבית או עם חברים או בכל סיטואציה / מקום מחוץ לבית. הרי ששם לא אוכל להציע לה חדר בדי להירגע. מה היית ממליצה לעשות?
pookitit
 
הודעות: 27
הצטרף: 24 אוקטובר 2013, 13:29

Re: השוואות לקבוצת השווים ודיבור בוטה

הודעהעל ידי טליה פסטרנק נוימן » 08 אוגוסט 2015, 22:33

שלום לך, את קובעת את הכללים והחוקים ולא הילדה. כך שאם החלטת שמותר לה לכעוס, אך לא ברחבי הבית, הקפידי שתישאר בחדרה (דלת פתוחה) עד שהיא מרגישה שהיא יכולה לחזור. אם צריך הישאר איתה מבלי לנהל שיחות ולהעניק תשומת לב, אלא כדי להבהיר שאת שם כדי להקפיד שהגבול יישמר. מידי פעם העבירי מסר שאת סומכת עליה שתצליח להרגע.
כשהיא מצליחה להרגע ורוצה לצאת, העצימי אותה על כך שהצליחה להתגבר גם אם עבר זמן רב שנרגעה.

מחוץ לבית- ערכי לה הכנה לפני שיוצאים מהבית או לפני שמגיעים למקום, מה הציפיות שלך מההתנהגות שלה. נסחי את הדברים בחיוב. העבירי לה מסר שאת סומכת עליך שתתנהג בצורה חיובית. הסבירי לה מה יקרה אם לא... חוזרים הביתה.
עליה להבין שאת לא מאפשרת התנהגות לא נעימה ולכן, כשהיא בוחרת להתנהג כך, לא נעים להיות בחברתה ולא נעים להמשיך לבלות ולכן, את לוקחת אותה הבית. היי עניינית ולא כועסת או מאוכזבת. הכיני את עצמך מראש לאפשרות כזו בפעמים הראשונות.
טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורים
יועצת בגני ילדים
טל. 050-7607252
talipnt@gmail.com
טליה פסטרנק נוימן
 
הודעות: 876
הצטרף: 13 ספטמבר 2011, 10:29


חזור אל כאן המקום לשאלות הורים ואנשי מקצוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron