שלום,
יש לי ילד בן שש, בכיתה א. אהוב ביותר על חבריו, סובביו והורי חבריו.
הבעיה היא שהוא אינו מוכן ללכת לחברים לבד.
הוא מזמין אליו ואני שמחה על כך אך איני מבינה מדוע ילד חברותי כ"י ואהוב כ"כ אינו מסוגל ללכת לבדו. הוא קשור אלי מאוד ומוכן ללכת רק אם אני נשארת. מעטים הפעמים שאני מוכנה להישאר עמו אז פשוט הוא לא הולך. גם בגינה בשעות אחה"צ הוא ישמח להיפגש עם חברים אבל זה יקרה רק באם אני או אחת מאחיותיו הגדולות יקחו אותו . גם בעת המשחק אני רואה כי הוא לא מתרחק יתר על המידה ותמיד ישמור על קשר עין.
הדבר מפריע לי מאוד.
גם בעליה לכיתה א הוא הילד היחידי שבכה ואחותו נדרשה להיות לצידו כמה שרק יכלה.
מה לעשות? לעיתים בא לי ממש לכעוס עליו כי ייתכן והוא מפונק וצריך לתת לו דחיפה קדימה ולעיתים נראה לי שכעס שלי כליו תוביל לתופעה הפוכה מזו שאני רוצה. חשוב לציין גם שהוא אינו הולך לבד לבן דוד שהוא לו כמו אח. הוא ילך רק איתנו שוב לא יעלם מעינינו .
חייבת עצה.
אמא מוטרדת