שלום,
נפרדנו לפני שלושה חודשים ואנחנו בקשרים טובים מאוד. שומרים על הימים הקבועים אבל מארחים האחד את השני ובטח אם הילדה מבקשת את ההורה השני. לדוגמא- אם היא אצלי וזקוקה למשהו מהבית של אבא, אז הוא מגיע ואפילו נשאר ומקלח ומשכיב לישון אצלי וההפך.
לאורך השנים האב התמודד עם התמכרויות שונות (כדורי שינה וכדומה) וניסה טיפולים שונים אולם כיום, יותר מתמיד, ברור לו שהוא זקוק לאשפוז במקום סגור לתחלואה כפולה והוא מחפש שיענה לצרכיו (אנחנו מתכננים לארגן מגבית מכל מכרינו לצורך זה). בשבועות האחרונים הוא הפסיק ליטול כדורים ומיני ממכרים ומממסחים למיניהם ובימים שהילדה אצלו הוא אוסף אותה ומבלה איתה כשעה ואז אני מגיעה ומבלה איתם את שארית הערב עד שינה והוא מארגן אותה בבוקר לגן. ובסופש שלו היא ישנה שם אבל אני מבלה איתם או לוקחת אותה איתי למשפחה.
במהלך חודשי הפרידה הוא אכזב את הילדה מספר פעמים בכך שלא ענה לה למספר טלפונים ובשבת שלו אחותו ואני אספנו אותה וזו הייתה שבת קשה עבודה כי היא אמרה שהיא לא סולחת לנו על שהתחלפנו שבת. זה קרה פעם אחת ומאז זה לא חזר על עצמו אבל אני תוהה איך היא תגיב לפרידה ממושכת ממנו כשיתאשפז במקום סגור. כי בהרגשה שלי היא מנסה להבנות לעצמה את המציאות החדשה אבל היא כל הזמן משתנה לה ובקרוב היא יכולה להשתנות בענק (לפגוש את אבא במקום אחר פעם בשבוע)
אין לי כסף לטיפול ואני מנסה למצוא את דרכי הכלכלית אחרי הפרידה. יש מזונות ויש מחוייבות מצידו אבל זה לא מספיק כרגע לטיפול לילדה.
המחשבה שהוא יתאשפז והילדה תהיה רק אצלי לתקופה והפרידה שלה ממנו, מדירה שינה מעיני.
מה אומרים לה במצב כזה? אני אשמח לכיוון לפחות...