שלום, בתי בת שלוש ושמונה חודשים, התחילה השנה גן עירייה. הכל היה תקין ואפילו מעולה. אבל בחודשיים האחרונים, מבקשת ממני בשקט כל בוקר לא ללכת לגן, היא אומרת שאין לה חברים, ואף אחד לא משחק איתה. הגננת אומרת שיש לה חברים וטוב לה, גם בצהרון. אבל אני מרגישה אחרת. כן יש לה חברים והיא הולכת לחברים אחהצ ומזמינה אליה.. אבל אני רואה שהיא ממש עצובה כל בוקר. תמיד שואלת אם כשיהיה לה יום הולדת לא יהיה גן, ואם הגן כבר סגור, ושהיא רוצה שהוא יהיה סגור. ממש כל בוקר בחודשיים האחרונים. הרבה פעמים בגינה אני רואה שהיא רצה לחברים מהגן ומציעה לשחק בצורה מאוד יפה, ולרוב נענית בשלילה. היום היא שאלה ארבעה ילדים שונים בצעדה של פורים שהייתה ברחוב, אם הם רוצים לתת לה יד ולצעוד יחד, והיא נענתה בשלילה. גם מחברים שהיא הולכת אליהם ומקבלת הזמנות הביתה. היא נפגעת מזה, אני רואה על הפנים שלה, אבל ממשיכה לשאול ילדים אחרים. בסוף היא פשוט הייתה שקטה ונרדמה מוקדם בדרך הביתה. אני גם חושבת שהיא משחקת עם ילדים, אבל אני חושבת שהיא סוג של עדיפות שנייה. לא דחויה בכלל, אבל לא הכי אטרקטיבית. הגננות אומרות לי שהיא עושה עליי מניפולציה אבל אני מרגישה שהיא מתמקדת ברגשות שליליים, ורגישה מאוד. למרות שהיא תמיד ממשיכה לשאול ילדים אם רוצים לשחק איתה. אני ל
אני לא יודעת מה לעשות. האם החוויה שלה נוראית, האם אין לה חברים טובים באמת? אני לא חושבת שהיא אומרת לי כי היא למדה ללחוץ על כפתורים... איך אדע אם טוב לה או האם להעביר אותה?