שלום לך,
בתי (ילדה בכורה, ראשונה:) בת שנה ו7 חודשים, נמצאת עם מטפלת בבית. היא חכמה מאוד, וגם בעלת אינטיליגנציה רגשית ומפותחת לגילה כבר מדברת ומאוד חברותית - אך לא בכל מצב ורציתי להתייעץ לגבי עניין זה:
היא כל הזמן אומרת "ילדה חמודה/ילד חמוד" או קוראת לילדים בעיקר גדולים ממנה ואוהבת לשחק גם עם הנכדים של המטפלת או בן של חברים (אין לי הרבה ילדים של חברים) ומאוד אוהבת את בני הדודים שלה כשנפגשת איתם פעם בכמה שבועות,(גדולים ממנה הקטן בן.4)
יש גם ילדה בגילה שהיא מכירה טוב כי נפגשות המטפלות והיא משחקת איתה לפעמים ושמחה לראות אותה. באופן כללי היא נראה שהיא מאוד אוהבת אנשים.
יחד עם זאת
היא גם מאוד עדינה וגם המטפלת אומרת לי שבמשחקייה שאליה היא הולכת 3 פעמים בשבוע היא עברה ככה תהליך "הסתגלות" של לא לפחד מהילדים.אולי כי פתאום היו הרבה יחד.
אבל שמתי לב שבגן שעשועים אם מגיע ילד או ילדה קצת יותר גדולים (לא הפרש גדול אלא אותו גיל או שנה יותר) היא מיד זזה לצד ואומרת "מחכה" או "לזוז". הייתי איתה היום והיא לא רצתה להתגלש כשהגיעה ילדה, מיד זזה והילדה ניצלה את זה ושוב חזרה ובתי זזה לצד אז מיד הנחיתי אותה מה לעשות "עכשיו נטפס, עכשיו נתנדנד ונתגלש ב3 יחד עם אמא" ובהתחלה היא הסתכלה עליי בחשש כי פחדה להתגלש ובסוף היה כיף אבל גם לפני כן היא הסתכלה על הילדה ואמרה את השם שלה וילדה חמודה.
לפעמים היא גם אומרת "אני מתביישת" אבל זה לא מרגיש לי קשור, באופן כללי אני נותנת לה בחירה, חופש בגבול הסביר, המון אהבה ועידוד.
אני קצת מוטרדת, שהיא לא תפחד מילדים, שלא יהיה לה ביטחון לידם ולא תיצור קשרים.. למה היא מפחדת מהילדים? אני מביטה מהצד ורואה ילדים רצים ולא אכפת להם מכלום שלידם והיא עדינה ומסתכלת ורגישה וגם חוששת.. שלא תמנע מעצמה הנאה או משחק ותעדיף תמיד לחכות) ;
אני מקווה שהסברתי עצמי לעומק, סליחה על הפירוט....
אשמח לכל עצה או הרגעה או כל דבר.
תודה רבה,
ענבל