ד"ר תור גונן מתארת את מגוון התיאורים, הפרשנויות, הסגנונות, הטכניקות וההקשרים הטקסטואליים שנעשו על ידי ילדים במסגרת חינוכית רגילה ליצירותיה של לאה גולדברג. התוצאה שהתקבלה מדגישה את הצורך הדחוף לחשוף את הילדים לתחומים המאפשרים אמירה יצירתית.
"בונבי בארץ הדמיון" ספרה של עינת גז, הוא סיפורה של בונבי אשר לא רוצה ללכת לישון.
"אל ארץ האוצרות" ספרה של דפנה רוזין הינו ספר רוחני המספר על ילדה/נערה שהולכת אל ארץ האוצרות הבלתי-נודעת ואתה תרמיל, מקל, פנס, מפה, מצפן וצידה לדרך. בדרך היא משאירה את כל הפריטים האלה, בעצת אנשים שונים שהיא פוגשת, כי כולם מספרים לה שבארץ האוצרות יש תחליף לכל דבר.
"מעשה בקוב כדור" ספרה של קמי כהן, עושה הקבלה בין הגוף שלנו לבית שלנו. שניהם מכילים אותנו – גבולות הגוף והבית מפרידים בין הפנימיות לחיצוניות שלנו. כמו שאנחנו בתור ילדים מאמצים תכונות לא שלנו על מנת למצוא חן, כך גם בבית.
"נלך ונלך עד שנתעייף" ספר בחרוזים מצורפת אליו קלטת שמע, ספרו של איתי לב, על שלושה ילדים שיצאו לטיול ומה שפגשו בדרך.
סילביה נורמן בספרה "מסיבה בפה" מנסה להפוך את חווית צחצוח השיניים לפחות טראומטית עבור ילדים.
חמדה גילה בספרה "גיל הסקרן" עוסקת בנושא החקרנות והסקרנות של ילדים. גיל הוא ילד שלא חושש לשאול שאלות, להסתכל סביב ולמצוא עניין בכל דבר – שכן זה הבסיס לחשיבה עצמאית ומקורית אצל ילדים ומבוגרים.
לאה קפלן כתבה את "אפרים מוקיר ירושלים", סיפור בחרוזים שזור בהומור. אפרים נוסע במכונית אדומה בדרכו מתל-אביב לירושלים.בדרכו פוגש דמויות שונות הנוסעות ברכבים מעניינים .
"מליון שנים, כמה פעמים זה אתמול?" הוא ספר שירים דו- לשוני של המחברת ניני אטלס. שירי הספר נותנים נקודת מבט משועשעת ורעננה לשאלות של ילדים על דינוזאורים, אבולוציה, גוף האדם, שיעורי נגינה, ועוד.
"בית החיות של איתמר" ספרו של עידן הדרי עוסק בחינוך לשימור הסביבה לאהבת בעלי החיים, לדבקות במטרה ושיתוף פעולה בין מבוגרים לילדים למען מטרה חברתית חשובה.