תצפיות על תינוקות ופעוטות בראי הפסיכואנליזה

NOTES ON INFANT OBSERVATION IN PSYCO-ANALYTIC
ESTHER BICK ,British Psyco-Analitical Society ,july 1963
מאמר שנקרא בפני האגודה

הקורס על תצפיות על ילדים נכלל כחלק מתוכנית הלימודים של פסיכיאטרים בשנה הראשונה מתוך מחשבה כי חשוב:
א. לחבר את המטפל לילד שבו, לילד שהיה בגיל הזה.
ב. הבנת ההתנהגות הלא מילולית , והתנהגות המשחק של הילד כמו גם התנהגות הילד שלא מדבר ולא משחק.
ג. יעזור לתלמיד בתהליך ראיון האם , כדי להבין טוב יותר את התפיסה שלה של ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד שלה.
ד. יאפשר למטפל לצפות בהתפתחות של הילד פחות או יותר מלידה, בביתו ביחסיו עם המשפחה הקרובה, וכן להבין איך יחסים אלה נוצרים ומתפתחים.
ה. הוא יוכל להשוות את תצפיותיו לתצפיות של חבריו לסמינר על בסיס שבועי.

שיטות התצפית:

* התלמיד מתצפת את הילד בביתו פעם בשבוע במשך שעה עד שהילד הוא בן שנתיים. למעשה התצפית נערכה עד שהילדים הגיעו לגיל שנה.

אימהות להפתעת החוקרים שמחו לקבל את הצופה על בסיס של ביקור שבועי קבוע ולא חסרו מתנדבות.

* ההסבר שניתן להורים, שהצופה רוצה לחוות התנסות ישירה עם תינוקות כחלק מתהליך ההכשרה המקצועית שלו. כשרישום התצפית הפריע להורים הוא הופסק ונרשם רק מאוחר יותר.

היו קשיים בהגדרת תפקידו של הצופה בסיטואציה שנבעו מ:
1. התפקיד- היות והצופה הוגדר כמתמחה שצריך להתנסות לצורך הכשרה , חשוב היה שירגיש חלק מהמשפחה, וחלק מהחוויה הרגשית שעוברת על המשפחה, אך מבלי לקחת חלק פעיל של יועץ, תומך או מבקר. אין פירוש הדבר שהוא לא יכול להחזיק את התינוק או להביא מתנה מידי פעם.
2. הגישה- בביתם של הורים לתינוק שזה עתה נולד הצופה חווה מצבים עמוסים רגשית והוא צריך לשמור על מרחק כדי שיוכל לצפות . כלומר הוא צריך למצוא לעצמו עמדה, שתפריע הכי פחות לתהליך שעובר על המשפחה.
במקום לבסס בעצמו עם אישיותו שלו את מקומו בארגון המשפחתי, עליו לאפשר למשפחה ובעיקר לאם לתת לו את המקום בתוך הבית על פי הבנתה. יחד עם זאת עליו להתנגד לקבל מקום שיש בו העברה נגדית (counter transference ) . לדוגמא: כשילד גדול יותר במשפחה מנסה לבנות איתו קואליציה כנגד הקואליציה של האם והתינוק, או אם שתרצה לבנות יחסי תלות בו, או לחילופין הוא יכול להיות מושפע מהתינוק ולנסות לשמש לו תחליף אם. מעורבות כזו תשפיע על האובייקטיביות שלו.

הנושא חייב להיות נידון באנליזה שנעשית למטפל הצופה, כדי לשקף לו חלק מהתהליכים המשפיעים עליו ועל הקונפליקטים הפנימיים שלו. דוגמא לסיטואציה כזו הוא מצב בו האם שרויה בדיכאון אחרי לידה, הדבר משפיע קשה על הצופה והוא יכול להיות ביקורתי ורגשי מאד לגבי הדרך בה האם מטפלת בתינוק. (המחברת משתמשת במושג דיכאון אחרי לידה לא כהבחנה קלינית אלה כתיאור התנהגות האם, כשנראה בבירור שהאם חווה חוסר התקשרות לתינוק, חוסר אונים, וחוסר יכולת להבין את התינוק וצרכיו.

שתי דוגמאות של תצפית להמחשת הסיטואציה:
דוגמא א':
אם קרייריסטית, זוכרת את עצמה כנערה שלא מאמינה שהיא מסוגלת לגדל ילדים, היא חווה הריון לא רצוי ולידה קשה המביאים אותה למשבר ולדיכאון שאחרי הלידה המלווה בחוסר אונים בטיפול בילד. נקודת האור שעוזרת למשפחה להמשיך היא התמיכה הבלתי מעורערת של הבעל שממשיך להתייחס לאם כסמכות בתחום גידול הילדים.
הניתוח של משתתפי הסמינר את היחסים מטפל-אם, הצביעו שבמהלך התצפיות חל שיפור ביחסים והאם הייתה מסוגלת לשתף את הצופה בחרדות גיל ההתבגרות שלה לגבי היכולת שלה לגדל ילדים ולהיות אם.

דוגמא ב':
תיאור מלא של תצפית על תינוק כפי שנרשמו מפי הצופה וניתוח התצפית והמוקדים סביבם בחר הצופה להתמקד. למשל: השריטות בפנים של התינוק, הדאיגו את הצופה אך לאחר שצפה בתינוק בזמן שינה וראה שהתינוק כל הזמן מניע את ידיו באזור הפנים שינו את נקודת המבט. או המתח בפנים של התינוק כמו מכאב כשעזב את המשפחה, שלאחר מכן כשהמשיך לצפות הבין שמדובר בגזים.

המטרה להדגיש שאפשר לצפות בדפוס של התנהגות ביחסים אם ילד בתצפית, אך להכיר בה כדפוס רק אם הדפוס חזר על עצמו בתצפיות נוספות. תצפית כזו תאפשר לצופה לא רק לזהות דפוסים אלה גם לזהות שינויים בדפוסים אלה.
ההתלהבות של משתתפי הסמינר הייתה לא רק מניתוח העבר על סמך תצפיות אלה, אלא גם מהאפשרות לצפות לעתיד.

הדוגמא שמביאה המחברת היא מאותו ילד צ'ארלס:
– שבזמן ההנקה התייחס לשד הראשון שונה מהשני, בשד הראשון ינק בעצמה ומהר, ואילו בצד השני ינק לאט ומאד חלש.
– דפוס אחר נצפה בשעת הרחצה מרגע שהורידו לו את הבגדים בכה ,אפילו כשהניחו אות על המגבת עדיין בכה, רק לאחר שהולבש בפיג'מה שלו פסק הבכי.
בבירור נוצר פה דפוס בין האם הספציפית הזו לילד הספציפי שלה וקשה מאד להצביע מי יזם דפוס זה האם או הילד. הדבר נכון גם בדוגמא הבאה: אם שלא אהבה מגע גופני עם התינוק, גם בשעת האכלה וגם באינטראקציות האחרות הוחזק רחוק מהגוף, ומרבית האינטראקציה הייתה מילולית, כשהקול הנמוך של האם המדברת הרגיע אותו . וכל עוד נשאר על ברכיו של הצופה עם הגב אליו ומביט למקום בו הייתה האם קודם, היה שקט מאד. ברגע שהצופה ניסה להזיז אותו עם הפנים אליו ולדבר אל הילד, הילד החל לבכות.

מסקנת הצופה הייתה שהילד חווה יחסים טובים עם האם דרך מבט או מלל ולא מגע, וברגע שהקול לא היה אותו קול והיה מגע פיזי התינוק נכנס למצוקה ובכה.
דוגמא אחרת, תינוק שבזמן הנקה,נצמד לשד ונגע בו וליטף אותו לאורך כל הארוחה. בתהליך הגמילה והמעבר לבקבוק התינוק מחה וסירב לאכול. אך משהחל לאכול מהבקבוק אחז את הבקבוק באותו אופן, באותן תנועות, כשהוא לא משמיע קולות למרות שהאם הייתה ורבלית כל הזמן. פה ההדגשה על צרכים שונים של האם והתינוק, התינוק היה זקוק ליותר מגע והאם הייתה זקוקה ליותר אינטראקציה ורבלית.

המסקנות שעלו בסמינר כתוצאה מהתצפיות היו:
א. הקושי לתאר תצפית בלי לפרש אותה – נובע מכך שגם למילים יש הקשרים שהם סוג של פרשנות מילים כמו, שחרר, דחף, ברח וכו'. צפייה וחשיבה הן תהליכים בלתי נפרדים מה שמחייב את הצופה במשנה זהירות בתהליך הסקת המסקנות מתצפית יחידה.
ב. התלמידים למדו לראות ולהרגיש לפני שקפצו לתיאוריות, וזה אפשר סובלנות רבה יותר לגבי טווח דפוסי הטיפול של האם בילד, ושל הפתרונות של כל אם לקשיים שעלו. במילים אחרות חשיבה יותר גמישה לגבי מהו טיפול נכון.
ג. דפוסים שנצפו בתצפית אחת, הולכים ולובשים צורה עם ריבוי התצפיות ומאפשרים ראייה מעמיקה יותר של אותו דפוס. דוגמא: צ'ארלס, שאכל באופן שונה בשד אחד לעומת השני, נצפה כפועל בתנועות שונות במגע שלו בין יד אחת לשנייה. פרשנות הצופה הייתה, שצ'ארלס התייחס לידיים כאל פה, כשינק משד אחד התייחס לשני כאל פה, וגם המגע שלו ביד של האם היה מגע של פה בשד, זה הדגיש את יחסו לשד כחלק מאובייקט שהיא היחידה הבסיסית שעליה מבוססת ההתייחסות היותר מורכבת שלו.

זה עורר שאלות רבות כמו האם היניקה החזקה והתפיסה של השד הם רצון
שלו לשמור על השד? האם המגע בין הידיים הוא חלק מתהליך של מציאת האני? וכו'

לדעת המחברת התצפית על התינוקות בתהליך זיהוי אברי הגוף והנפרדות, מרתקות גם בלי להתייחס לחלק התיאורטי. ויש לה חשיבות בתהליך ההבנה הטיפולית את ההתפתחות המוקדמת של המטופל.