ההשפעות של מעונות יום: שאלות מטרידות, תשובות חמקניות

Shpancer, N., (2006). The Effects Of Daycare: Persistent Questions, Elusive Answers. Early Childhood Research Quarterly, 21, 227-237.

האם מטפלת אינה יכולה לטפל כהלכה בילדים?
שאלה זו העסיקה חוקרים רבים במהלך השנים. ניתן היה לחשוב שתימצא כבר תשובה לשאלה או שהשאלה תרד מעל הפרק. אולם, מתברר שהשאלה ממשיכה להעסיק חוקרים רבים, הרחוקים מלתת תשובה חד משמעית, שכן הממצאים ממחקרים אלה הניבו תוצאות מנוגדות.

לדוגמא, מחקרים קשרו בין שהות במעון יום לבין הפרעות התנהגות אצל ילדים (בלסקי 1999 ; ונדל ושות' 2001 ) לעומתם בלאו ושות' לא מצאו שום קשר (בלאו 1999 , ברוג ושות' 2004 ), ולעומת זאת, דנהם וברטון מצאו שהמסגרת החינוכית הפחיתה התנהגויות אלה (דנהם וברטון 1996 ; פילד 1991 ; למב ושות' 1995), או כפי שציינו פייהומברט ושות' (2002) :

"המחקרים ב- 20 השנים האחרונות בחברות המתועשות שהתייחסו להשפעת המעון על התנהגות הילד הראו תוצאות לא עקביות. בעוד המחקרים המוקדמים הצביעו על נזק , הרי שרוב המחקרים האחרונים מצביאים על תוצאות יותר מאוזנות: הם טוענים כי למסגרת החינוכית יכולות להיות השפעות טובות או רעות והדבר תלוי באיכות המסגרת החינוכית ובהבדלים אינדיבידואליים בין ילדים".

המסקנה שלהם לא פשוטה והיא פוסחת על בעיות ונושאים חשובים כמו:
1. המחקרים מראים שההשפעות השליליות לא נמוגו עם הזמן (בלסקי ושות', 2001 )
2. ההשפעה המעשית של מעון היום תלויה בחלקה הגדול בגורמים לא ידועים ובאינטראקציות מורכבות שלא מופו.

מכאן שאיננו כיצד משפיע המעון על הילד ולכן יש צורך במחקר נוסף.
זוהי אמירה בעייתית משתי סיבות:
א. הדבר מצריך בניית מערך מחקר מתאים.
ב. דברים אלה מרמזים כאילו ניתן להגיע לתשובה חד משמעית.

מדעי החברה ובעיית האמת

חוקר מדעי החברה שחוקר מסגרת חברתית עומד בפני אתגר רציני שכן לא ניתן להפריד את המסגרת החברתית מההקשר החברתי בו היא פועלת. אמת חברתית פירושה "אירועים בתוך ההקשר שלהם", וההקשר כמובן משתנה (ואצ' וספנסר , 1998).

שינוי חברתי הוא מהיר ובלתי צפוי, וככזה משנה את המסגרת בה פועלים חוקרי מעונות היום. מסקנות מחקר צריכות להבחן בזהירות כיון שתקפותן תלויה במרכיבים דינמיים רבים ובמשתנים חברתיים ותרבותיים. תוצאות שהיו מהימנות 5, 10 או 20 שנה קודם לכן אינן תקפות היום. וכפי שמציין פייר המפרט (2002 ) יתכן שהעובדה שמחקרים מוקדמים לא מצאו קשר בין העדר טיפול הורי להתקשרות קשורה לעליה באיכות המסגרות לגיל הרך ובירידה בתחושת האשמה של ההורים ששמים את ילדיהם במעונות היום.

ההבדלים בתוצאות המחקרים בולטים. לדוגמא, החוקרים טוענים כי ההשפעות השליליות של גירושין פחתו ככל שמצב הגירושין הפך לנפוץ ומקובל יותר בארה"ב (אמטו וקייט, 1991 )
מכאן, שתוך כדי הזמן הנדרש כדי לבסס מבחינה מחקרית את הידע על תופעת מעונות היום משתנה אופייה של התופעה ולפיכך הממצאים כבר אינם קבילים. מכאן, שעבודת מחקר בתחום מתסכלת מאוד כיון שברגע שהיא הסתיימה יש להתחיל אותה מחדש.

בנוסף, המחקר במדעי החברה אינו רק גילוי והארה על מציאות חברתית, אלא הוא חלק מהמציאות הזו עצמה. כשמוסד חברתי כלשהו (משפחה, מעון, בית ספר וכו') הופך להיות יותר שקוף ובולט בתודעה הציבורית, ההשלכות של ההשתייכות למוסד הזה משתנות, בדרך כלל באופן בלתי תלוי בתוכן הממשי (פייר המפרט ושות' 2002 ). תשומת הלב שמקדישה האקדמיה למחקר במעונות היום איננה רק מייצגת את הבעיה אלא גם תורמת לנראות ולמעמדו של הנושא בקרב אנשי המקצוע בתחום. נראות ומעמד מוגברים יכולים בעצמם לשמש כמשתנים מתערבים המשפיעים על הקשר בין מעון יום והתפתחות הילד בדרכים דינמיות ולעיתים לא צפויות.

לבסוף, שאלת מעונות היום קיימת ונבחנת בתוך ההקשר החברתי – פוליטי שלה שהוא תערובת של מרכיבים משתנים וסותרים, יחד עם אידיאליים הוריים, חרדות, מיתוסים וציפיות.

הדרך בה מציגים את תוצאות המחקר משקפת את הדרך בה הורים, קובעי מדיניות וילדים יושפעו ממנה. לדוגמא: מחקרים מצאו כי ילדים ששהו מעל 45 שעות שבועיות בממוצע במעון ב- 54 החודשים הראשונים לחייהם קבלו ציון הגבוה ב-3 נקודות מהממוצע למדד בעיות התנהגותיות שהוא עולה לשליש מסטיית התקן (ניצד אקרן, 1997 ). ממצא זה נתפס כשלילי ומדאיג, אך ניתן לפרש אותו גם כהוכחה ליכולת העמידות הבלתי רגילה של התינוקות במעונות.

יותר מכך, למדענים אין יתרון בדרך בה ניתן לפרש את הממצאים. למעשה הפרשנות פועלת מחוץ למסגרת המדעית כשהורים וקובעי מדיניות יוצרים את הפרשנות האישית שלהם לממצאים כדי שיוכלו להיעזר בה ב"חיים האמיתיים".

לכן השאלה :"האם מעון יום רע לילדים?" תלויה באופן בו המדענים, ההורים וקובעי המדיניות מגדירים את המושג "רע לילדים" ואין תמימות דעים בין כל השותפים לגבי הגדרה זו.

1. הימנעות מניסוים וסיבתיות
בנוסף לבעיות המשגה אלה, קיימות במחקר גם מגבלות מתודולוגיות המשפיעות על הדרך שבה אנו נותנים תשובות לשאלות בסיסיות בנושאים הקשורים למעון היום ועל הדרך בה אנו מציגים אותם בפני ההורים ובפני מקבלי ההחלטות.

אחת המגבלות במחקר במעון היום הוא שהוא אינו יכול להתבסס על ניסוי אמת, שכן השמה אקראית של ילדים במשפחות וחשיפתם לתנאי טיפול מבוקרים היא לא אתית ולא ישימה (ברוג ושות' 2004, ניצט ודנקן 2003 ).

בהעדר מחקר טהור מבססים החוקרים את מסקנותיהם בד"כ על מודלים רגרסיביים, הבוחנים קשרים בין גורמים מנבאים לבין התוצאות המתקבלות. אחת ממגבלותיה של השיטה היא שמצד אחד אינה יכולה לשלוט במשתנים שלא נמדדו ומצד שני אינה יכולה לבחון את כל המשתנים המשמעותיים האפשריים.

משתנים שהושמטו, כמו גם אלה שנכללו, יכולים להשפיע באופן שונה לאורך זמן (ניצט ודנקן, 2003 ). יתירה מזאת, ניתוח סטטיסטי יכול ליצור עיוות מלאכותי ולנטרל השפעה של משתנה שלא ניתן להסירו במציאות (נייקומב 2003 ).
מודלים רגרסיביים בודקים מתאמים ומבססים את מסקנותיהם על מתאמים אלה, דבר בעיתי כשלעצמו. לכן כאשר מחקר במעון יום טוען שקיימת "השפעה" של המסגרת על תפקודי הילד, מה שהיא בעצם אומרת הוא שיש קשר בין השניים ולא השפעה במובן המדעי הסיבתי שלה.

לדוגמא, ברוקס, האן וולפוגל (2002 ) בדקו במחקרם את השפעת עבודת האימהות על ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדיהן. הם מצאו "שרק עבודת אימהות בגיל 9 חודשים הייתה משמעותית " (עמ' 1066 ) ובעמוד לאחריו מזכירים הכותבים "שלא ניתן על סמך הערכה זו להסיק שעבודת האימהות במשרה מלאה כשילדיהם בני 9 חודשים, היא שגרמה להישגים הנמוכים אצל הילדים.(עמ' 1067).

בספרות העוסקת בנושא מעון היום המושג "השפעה" נותק מהקשרו המקורי ומהמשמעות הסיבתית שלו. לכן כאשר מתגלית "השפעה " (מתאם) זה אומר שהסיבות האמיתיות אינן ידועות למעשה.

חוקרים מחפשים במחקריהם קשר סיבתי – כזה שיש לו משמעות גם ללקוח וגם למקבלי ההחלטות. הורים ומקבלי החלטות היו רוצים לדעת כיצד השיפורים שנעשו במעון משפיעים על חיי ילדיהם. אולם המחקרים במעונות יום מחפשים קשרים סיבתיים בכלים שאינם מותאמים למטרה זו.

טיפול בילד "היא מטלה מורכבת ורב ממדית" (ונדל, 2004 ) התחום של הישגים התפתחותיים ובעיקר החשובים שבהם- תלוי במשתנים רבים שיש ביניהם יחסי גומלין. יוצא מכך שעד שהחוקר מסיים למפות את הגורמים המשפיעים, המשתנים החברתיים והדמוגרפיים כל כך רבים שיש צורך לערוך מחקר חדש.

הבעיה מורכבת גם כי המושגים אינם חד ערכיים: למשל, למושג "איכות הטיפול" חסר הדיוק שניתן למצוא במושג "אחוז תמותה". או למשל, המושג "טיפול יומיומי לא הורי" מתייחס לסוגים שונים של סידורים טיפוליים לא הוריים (גלן 1996 ) כמו מעון, משפחתון, מטפלת פרטית ועוד.

העובדה שאין מידע סיבתי על המנגנון במעון שמשפיע על התפתחותם של הילדים ,אינו מאפשר מתן עצות להורים ולמקבלי ההחלטות. ממצאים כמו זה שילדים שהשתתפו תוכנית "כפל" בגן, היו להם ציונים גבוהים במתמטיקה מאוחר יותר. ממצא זה לא אומר שניתן להסיק מכך שיש לפתח תוכניות "כפל" בגנים כדי להבטיח הצלחה במתמטיקה בעתיד. המלצה כזו זה כמו לומר שכדי להגביר את רכישת המטריות יש להגדיל את ההלוואות כי נמצא קשר בין הגדלת ההלוואות לקניית מטריות.

1. האם המובהקות חשובה
הבעייתיות בתרגום המחקר במעונות יום לכדי מסר ברור ללקוח קשורה בנושא המובהקות הסטטיסטית. שנקבעה באפן שרירותי במדעי החברה כ- 05 . > P , קביעה שאינה מבוססת על חוקים מתימטיים ,ואין לה קשר לאופי הנתונים או לתופעה אותה חוקרים.

"מובהקות" היא מושג סטטיסטי שבמחקר במעונות משתמשים בו למרות שאין אפשרות לומר באופן אחראי שיש קשר סיבתי בין הגורמים. חוקרים ניסו למצוא קשרים המספקים יותר מידע כמו למשל מקדם הניבוי – R2 ,שמודד את השפעת כל אחד מהמשתנים ביחסים בין שני משתנים ויותר. אך במחקרים במעונות לא נמצא את "המגא- מנבאים" שמייחסים להם השפעה רבה על התוצאות המתקבלות. לדוגמא, "איכות הטיפול" שהוא משתנה שמייחסים לו יכולת ניבוי טובה לגבי התפתחותם העתידית של הילדים, מצליח לנבא בעצם רק ב- 5% מהמקרים (ניכט 1999 , ונדל וולף 2000 ).
החישוב נעשה מסובך יותר כאשר צריך לקחת בחשבון משתנים רבים בעלי דרגות חשיבות שונות שיש ביניהם יחסי גומלין, בדרך בלתי ברורה ולאורך זמן.

לדוגמא השפעת החיים בבית על ההתנהגות במעון (ניכט 2001). וכמובן שיש הבדלים בין חוקרים שמתייחסים להשפעות המידיות של המעון לבין אלה שמתייחסים להשפעות לטווח הרחוק.

לדוגמא, האם ילדים האלה שהראו עליה ברמת הקורטיזול במעון (ווטימינר ושות', 2003 ) ייהנו בעתיד מעליה ברמת החיים של הוריהם ויתקנו תוצאות? ומהי רמת אי הנוחות שהחברה מוכנה לסבול כדי לאפשר לאם להיות שותפה מלאה בחברה?

בעיה זו אינה מאפיינת רק את המחקר במעונות יום, אלא נמצא אותה גם בתחומי מחקר אחרים. לדוגמא, מחקר שנערך לאחרונה (וליסר ושות' 2004 ) מצא קשר בין שימוש באנטיביוטיקה אצל נשים לבין גילוי סרטן. במכניזם של הסיבתיות הזו אנו יכולים למצוא גורמים מתערבים רבים: האם השימוש באנטיביוטיקה הוא הסיבה או הסימפטום לעליה בסיכון לחלות? לצד היתרונות בשימוש באנטיביוטיקה הידועים.

במחקר במעונות יום, אי ידיעת המנגנון הסיבתי וה"השפעה" האמיתית של המשתנים יוצרת סיבוך, שכן בחיים האמיתיים, קבלת ההחלטה להשתמש בשירותי המעון, הוא נושא טעון חברתית ופוליטית.

לאור זאת ההמלצה על זהירות בפרשנות שנותנים החוקרים חשובה ביותר, חשוב לזכור שהמחקר אינו יכול לתת תשובות חד משמעיות להורים ולמקבלי ההחלטות.

2. בעיית ה- 80 – 20
האמירה השגורה בפי עובדי המעון לפיה 20% מהילדים צורכים 80% מהמשאבים, נכונה גם לתחומים אחרים בחברה שבהם החלוקה של המשאבים אינה שוויונית. ידוע כי פרטים חלשים יסבלו יותר כאשר בעלי האמצעים יקבלו חלק גדול יותר מהמשאבים. בדומה לכך, המערכת המעצבת את מדיניות המעון ומשפיעה על התפתחות הילדים תהייה שונה במרכז לעומת ה"פריפריה" או אוכלוסיות מיעוטים.

כמה דוגמאות :
א. מחקר אחד מצא שיש קשר בין שהות במעון לבין עליה בבעיות התנהגות (ניכט 2003 ) לעומת זאת בכרך ושות' (2003) לא מצאו קשר כזה.
ב. עליה ברמת הקורטיזול מאפיינת ילדים בעלי מאפייני טמפרמנט ביישניים וחרדתים (קורגברג 2003 ).
ג. עליה בשכרן של אימהות יכול לעצור את ההשפעות השליליות של עבודת האם אצל משפחות עניות אך לא אצל משפחות עשירות (ברוק-גן 2002 ).
ד. בורג ושות (2004 ) לא מצאו הבדלים ברמת התוקפנות בין ילדים שגדלו במעון לכאלה שגדלו בבית ב- 84% מהמקרים. לעומת זאת הבדלים גדולים נצפו במדגם המצומצם של משפחות בסיכון שנבדקו, שם נתגלתה תוקפנות רבה בקרב הילדים.

הבעיה של 80 – 20 מסבכת את המחקר במעונות, כיון שמצד אחד המחקר מערב קבוצות מרכז עם קבוצות "פריפריה" והתמונה שמתקבלת מטעה. ומצד שני התייחסות רק לקבוצה מסוימת בעיתית אף היא, כי כפי שמציינים לאב ושות' (2003) לא ניתן להרחיב את הממצאים ולהסיק מהם על האוכלוסייה כולה.

3. הבעיה של עירוב בין מדע לבין מדיניות

העובדה שהמחקר במעונות לא יכול לתת תשובות בנושאים חשובים לא מנעה מהחוקרים לחפש דרכים להשפיע על קובעי המדיניות. בראיון מוקדם טענו בלסקי וסטיינבר (1978 ) "שאופי ואיכות ההמלצות שהמחקר יכול לתת לקובעי מדיניות והורים מוגבל בגלל הראיה הצרה של המחקר במעונות" (עמ' 930 ).

לדוגמא, כשהממוצע במחקר מצביע על השפעה שלילית של המעון, מיד מנסים לתת הסברים ממתנים של הממצא כדי לא לפגוע בהורים. כמו במאמר ב- child development מאוגוסט 2003 שהציג עמדה מאוזנת. לעומת זאת כשהממצאים חיוביים, אין הצגה מאוזנת ואין התייחסות לסבל של ההורים שמגדלים את ילדיהם בבית.

למרות מאמצי החוקרים ניתן להגדיר את ההשפעה של המחקר במעונות במקרה הטוב כקשה להערכה, ובכל מקרה כמועטה ביותר.

ניתן ללמוד זאת מההצהרה של האקדמיה לפדיאטריה (רפואת ילדים):
"האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים תומכת בהמשך הרחבת התוכניות לפתיחת מעונות יום איכותיים עבור ילדים. כל הילדים זכאים להזדמנות שווה למצות את היכולות שלהם באופן מיטבי, ברמה הפיזית השכלית והחברתית. הטיפול וההדרכה שהם מקבלים בגיל הצעיר הם קריטיים להתפתחותם. עבור רוב הילדים, טיפול והדרכה זו ניתנים בבית ע"י משפחתם אך גם הם זקוקים לתמיכה באמצעות שירותי מעון פרטיים או ממשלתיים. אמהות עובדות רבות אינן יכולות למלא את תפקידן האימהי בטיפול והדרכה, ויש ילדים לגביהם הבית אינו המקום הטוב ביותר שכן המצב החברתי והעוני מעכבים את התפתחותם ולכן מסגרת חלופית נדרשת כעת יותר מכל זמן אחר בהיסטוריה.

המעון צריך להיות שירות משלים ולא במקום הבית והמשפחה- בטיפול בילד.
כדי למלא את צרכי הילד המעון צריך לספק את השירותים הבאים:

1. אמצעי להעשיר את ההתנסויות של הילדים כשהם רחוקים מהוריהם ולשתף את ההורים בחוויה זו.
2. לספק לילדים הזדמנות לחקור וללמוד בקצב שלהם ובסביבה בטוחה, ולהורים להבין את הצרכים ההתפתחותיים של ילדיהם.
3. כלי שיעזור למשפחה להבטיח שירותי בריאות, בריאות השן, ובריאות נפשית כולל איתור מוקדם, אבחון מוקדם וטיפול.
4. תמיכה חברתית וכשנדרש גם רגשית למשפחות, עם תשומת לב מיוחדת לילדים עם צרכים מיוחדים, כמו ילדים מבתים הרוסים או ילדים מבודדים .

מעון שאינו ממלא אחר צרכים אלה לא יענה לצרכים ההתפתחותיים של הילדים ולא ייתן מענה לצרכים הרגשיים והכלכליים של משפחותיהם.
במסגרת איכותית לגיל הרך יש מעורבות הורים שיחד עם אנשי המקצוע יפעלו לקביעת סדרי העדיפויות במעון שיבטיחו מענים לצרכיהם ההתפתחותיים של הילדים.
מסגרת יום איכותית תענה ליותר מהסטנדרטים הבסיסיים. התוכניות בה יופעלו אחרי הערכה זהירה והיא תלווה בייעוץ מקצועי ובתקציבים שיאפשרו את הפעלת התוכנית."

למרות שעמדה זו נכתבה לפני 30 שנה היא עדיין תקפה. מה שאומר שהמחקר בתחום הזה לא תרם להבנות רבות יותר בתחום. מה גם שהאינטרסים של החוקרים והפוליטיקאים שונים. החוקרים מחפשים את ה"אמת" כדי לקבוע מדיניות בתחום ואילו הפוליטיקאים מכוונים להשגת קולות בבחירות ולכן מעוניינים בתוכניות פופוליסטיות. ומכיוון שהממצאים לא חד משמעים ניתן לפרשם לפי הצרכים הספציפיים באותה עת.

כשמדובר בשאלות הקשורות למעון שני נושאים מסבכים את התמונה. אחד, הנושא של טיפול לא הורי בארה"ב הוא שנוי במחלוקת שכן התרבות האמריקאית מצדדת בטיפול הורי כטיפול הטוב יותר עבור הילדים. מה שאומר שבבניית המחקר ובפרשנות שלו צריך לקחת בחשבון גורמים סוציו-פוליטיים.

לדוגמא: העובדה שהחברה מאמינה שהורים צריכים לגדל את ילדיהם, מעמידה לעיתים את הילדים בסיכון. גם להורים לא ראויים יש זכויות לקבל החלטות לגבי ילדיהם יותר מאשר למטפלת (סקר ושות' 1990). כאשר הילדים במעון לא מתפתחים כראוי יצביעו על המעון כגורם סיכון למרות שהממצאים מראים שיש סיכוי גדול יותר שילדים יחוו התעללות דווקא בבית ולא במעון (שומכר ושות' 1999 ).

שנית , כשמדובר במדיניות, החוקרים אינם מחוסנים מחשיבה לא מדעית ויש להם עמדות בויכוח הזה סביב מעון היום. הם עצמם הורים ולכן הפרשנות שלהם אינה נקייה מבחינה מדעית.

לדוגמא, הדרישה לשיפור איכות הטיפול במעון כמוה כדרישה לשיפור השירות בבתי חולים ובבתי אבות, מעין אמת כללית. אמירה כללית כזו מתעלמת מכמה עובדות, ראשית אין לנו מידע איך מיצרים איכות במעון, ושנית המושג "איכות הטיפול" לא הוגדר מעולם במונחים אמפיריים שמאפשרים בדיקה מדעית. לפוליטיקאים יש את החופש לפרש את הממצאים באופן המתאים להם.

לדוגמא: ברוק ושות' (2002 ) במחקרם על השפעת עבודת האם על התפתחות הילדים המליצו לא לדחוק באם לצאת מוקדם מידי לעבודה. ואילו קובעי המדיניות התנו את מתן הסיוע של המדינה למשפחות ביציאת האם לעבודה. אך את ההשלכות של יציאת האם לעבודה באוכלוסייה זו לא בדקו ברוק ושות', ויתכן שההשלכות יהיה שונות מאלה שמצאו במחקרם.

סיכום

המלך ביקש מבכירי מדעניו לסכם את חכמתם בכתב, ישבו כתבו ספר אב כרס והניחו אותו בפני המלך. אמר המלך "זה ארוך מידי". ישבו וחשבו ושבו אליו עם משפט בודד: "גם זה יעבור" . חזר ואמר המלך: "ארוך מידי". ישבו המדענים וחשבו וסכמו על דף נייר אחד במילה אחת: "אולי".

מאמר זה מסכם מחקרים רבים שתעדו תוצאות קטנות ולעתים סותרות של גורמים משפיעים במעון, אך לא הצליחו להגיע ל"מסר" מדעי מוסכם. אך חוסר היכולת להגיע לתוצאות חד משמעיות אינם כישלון במציאת תשובה הסמויה מן העין אלא הם התשובה.

המחקר על השפעת מעונות היום הדגיש את המורכבות שביחסים שבין ניסיון לבין התפתחות. ושלא ניתן להתייחס לשאלה אחת "גדולה" אלה יש להתייחס לשאלות רבות וקטנות. המורכבות הזו משמעותה שאנחנו לא יכולים לומר בוודאות "שמסגרת טיפולית לא הורית היא רעה לילדים" כמו שאנחנו יכולים לומר ש"העדר אהבה ומגע רע לילדים".

המחקר במעונות סיפק מידע, תובנות ורמזים ולמרות זאת לא הצליח לתת תשובה האם המעון טוב או רע לילדים וההחלטה נשארת בידי ההורים .