חלומות (לא) נעימים של ילדים -סיוטי לילה

מאת: אלינה קולטון

הורים וילדים ספטמבר 2008

אני מטפסת בכבדות במדרגות התיכון בו למדתי. לא ברור לי מה אני עושה שם, אבל גם כל מי שלמד איתי באותה שכבה, כבר נמצא במסדרון. אני פונה בתמימות לברך אותם לשלום, וזה השלב בו אני קולטת שהם כולם נועצים בי מבטים רוויי לעג ומצביעים לעברי בגיחוך. כששוטף אותם פרץ של צחוק מרושע, תמונת פניהם מתעוותת והחוויה עוברת להילוך איטי -זה מכה בי.

שוב אני חולמת ששכחתי ללבוש מכנסיים. זה הסיוט האימתני שרודף אותי מימי נעוריי. לא מפלצות ודרקונים, לא מרדפי שוטרים וגנבים. רק אני במסדרונות התיכון בו למדתי, מול 500 חבריי לשכבה, בתחתונים ובחולצת בית-ספר.

חלק מההתפתחות או נורת אזהרה

רוב הסיוטים שחווים מבוגרים הופכים, לכל היותר, לאנקדוטה בבית-קפה עם חברים. אבל הסיפור נעשה הרבה פחות פשוט כשהסיוטים מתחילים לבקר את שנתם של גוזלינו הרכים. איפשהו בסביבות גיל שלוש, האורחים הבלתי קרואים הללו מתחילים להטריד את מנוחתם של הורים ושל ילדים רבים. אך למרות החוויה המצערת שמלווה את הסיוט, מתברר שבשלב זה של חיי הפעוט, סיוטי לילה הם דווקא שלב התפתחותי תקין ולא באמת סיבה לדאגה.

כדי להימנע מהטעיה, חשוב להציג שתי קטגוריות של סיוטים – אלו שהם חלק אינטגרלי מהתפתחות הילד ומבטאים תהליכים שחשוב לילד לעבור, ולעומתם סיוטים שהם חלק ממערך של נורות אדומות, הנדלקות כדי להעיד על קיומה של בעיה.

איך מבחינים בסוג הסיוט בו מדובר? מה עושים כשהילד חווה סיוט בשנתו? וכיצד ניתן להקטין את השלכותיה השלילות של התופעה? שני פסיכולוגים יגלו לנו סודות מחדר השינה ויעזרו לנו לעבור את הלילה בשלום.

על חלומות וסיוטים
כהקדמה לניתוח הופעתו של הסיוט, ננסה קודם לברר מהו בכלל חלום:

עדנה מן, פסיכולוגית קלינית, התפתחותית וחינוכית, העוסקת בעיקר בטיפול בילדים, מסבירה את מהות החלום: "החלום הוא בעצם אסופה של חוויות שאותן אנו חווים במהלך השינה, בין אם אנו זוכרים אותן ובין אם לאו. המייחד את אוגדן החוויות האלה הוא האשליה שהן חלק מן המציאות ולא סתם מחשבות או הרהורים". מן מסבירה כי מעבר למוטיב הבידורי שבחלום, הם משמשים כלי לעיבוד החוויות שהצטברו במהלך היום ובכך נושאים בחשיבות רבה בזכות עצמם.

באיזה שלב התפתחותי ילדים או תינוקות מתחילים לחלום?
"מלידה, ולמעשה – כנראה שכבר בשלבי ההתפתחות המתקדמים של העובר", משיבה מן. "בדיקות נוירולוגיות ומעקב אחר תנועת העיניים המתקיימת במהלך חלימה מעידים על הופעתה בשלבים מוקדמים ביותר". אם תהינו על מה בדיוק יכול כבר עובר או תינוק בן יומו לחלום, מן מסבירה כי בשלבים כאלה החלימה היא עדיין על בסיס חוויות תחושתיות, כמו: מגע, ריח או טעם, ולא על בסיס חוויות מודעות נצברות.

ובאיזה שלב מופיעים הסיוטים?
"בין הגילאים שנתיים לארבע, קיים גל ברור של הופעת סיוטים המאפיין שלב התפתחותי בריא", אומרת מן. "ייתכן שלקראת סוף השנה הראשונה, מגיע הגל הראשון של סיוטי לילה אצל תינוקות, סביב תקופת ההופעה של חרדת זרים".

מדוע דווקא בגילאים הללו משתלבים הסיוטים בשנתם של הפעוטות?
ירון מעוז, פסיכולוג קליני ומנהל תחום טיפול בילדים במכון "שיח" לפסיכותרפיה התייחסותית, מסביר כי מדובר פה באחד המקרים בהם סימפטומים לא רצויים כמו פחדים, חרדות או חלומות בלהה אינם מעידים על בעיה, אלא על התפתחות תקינה: "לפי התיאוריה של מאהלר (מרגרט שונברגר מאהלר – פסיכיאטרית), עד גיל שנה וחצי הילד נמצא ברומן עם העולם, הוא מרגיש את ה'כל יכולות' שלו, כמעט גרנדיוזיות. כל דבר שהוא רוצה – קורה! הוא עסוק כל הזמן ביכולות החדשות שנפתחות בפניו, כמו הקסם שמציע לו העולם".

מעוז מציין כי לכאורה, יש מקום לתהות כיצד ייתכן שבגיל בו ההתפתחות המוטורית היא דווקא פחות מפותחת הוא חווה פחות תסכולים, אך הוא מסביר זאת באופן הבא: "תינוק עד גיל שנה וחצי, מרוכז בעצם התבצעות הפעולה ופחות באופן המדויק בו היא מתבצעת. כשתינוק מחזיק בידה של אמו ופוסע בהתרגשות על גדר, הוא נסער מעצם ההליכה על גדר, שמציפה אותו בתחושה כי הוא סופרמן כל יכול. הוא פחות מבחין בכך שאמו מחזיקה את ידו.

סיוטים כחלק מההתפתחות

"במהלך התפתחותו של הילד", ממשיך ומסביר מעוז, "הוא נעשה יותר ער לסביבתו.
מתעוררת פתאום ההבנה המדאיגה והמצערת שבעצם הוא מקבל המון עזרה. הפחדים הם תוצאה של התפתחותו הקוגניטיבית. הוא מתחיל להבין שמשמעות העזרה אותה הוא מקבל, היא תלותו באחרים. אם אני כל-כך תלוי באחר, הרי שמשמעות העניין היא שאני נורא פגיע. ואז יש לי סיבה לדאוג ולהיות חרד.

בין היתר, אחת מתופעות הלוואי האופייניות להכרה זו היא מאבקי הכוח המלווים שלב התפתחותי זה. הילד מנסה לבדוק של מי הרצון המתממש בפעולה, והוא מנסה לגייס מחדש את כוחותיו. הופעת הסיוטים ההתפתחותיים תחזור על עצמה בשלבי מעבר נוספים בהמשך, כגון הכניסה לכיתה א' וכמו כן סביב גיל ההתבגרות".

מן מעבה את הגורמים להופעת הסיוטים בשלב זה, בגישתו של פרויד לעניין: "על-פי התיאוריה של פרויד, זהו השלב האדיפאלי: הבנים מפתחים קשר של אהבה עמוקה יותר לאמא, והבנות – לאב. הרבה פעמים, עם התהוות הקשר המיוחד הזה, נוצרות גם תחושות של אשמה, בעקבות הפנטזיה ליטול בלעדיות על האמא מידי האבא או מחשבות דומות. עולם הדמיון של הילד מתפתח משמעותית ועימו החרדה מפני עונש אפשרי, העולה בהתאם".

האם ילד שגדל בבית בו אין עונשים כלל, מחוסן מפני היבט זה של סיוטים או חרדות?
מן מדווחת על בדיקה נועזת של העניין שנעשתה בידי חוקרים: "בספרות הפסיכולוגית מתואר ניסיון לייצר סביבה המאפשרת לילדים לגדול באווירה פרמיסיבית (מתירה) ומאפשרת, ואחת התוצאות שנצפו בה היא רמת חרדתיות גבוהה במיוחד בקרב הילדים כתוצאה מהיעדרם של גבולות ברורים". מן מאשרת כי בתים בהם יש הקפדה קיצונית על חוקים וענישה, עלולים בהחלט לעודד חרדתיות וסיוטים אצל הילדים. ואולם, מנגד – קיצוניות הפוכה, של מתירנות חסרת גבולות, גוררת אחריה בדיוק אותה תופעת לוואי. הגישה המומלצת היא זו המאזנת בין השתיים. גישה הכוללת חוקים סבירים וברורים מחד, ומידה הגיונית של ליברליות, מאידך.

מה עושים במקרה של סיוט?

מן מסבירה כי עולמו הפנימי של הילד הוא עשיר דיו כדי לחוות דברים שלא הוצגו לו באמצעות גורמים חיצוניים. היא מציינת, למשל, כי גם בבתים שלא חשפו מעולם את ילדיהם לדמותן של מפלצות, המפלצות יופיעו בחלומותיהם של הילדים.

מעוז מציע מעט פרשנות לסמליות שבהופעת המפלצות: "יש לפחדים תכונה חמקמקה, שהיא מרגיזה ומרתקת כאחת. הם עוברים התקה (העברה מהמקור לאלמנטים אחרים). מקורו האמיתי של הפחד מוסווה מהסובל ממנו, וכיוון שעוצמתו גדולה מדי, כמנגנון הגנה, הוא מקבל ביטוי באופן סמלי. מקור הפחד המרכזי ממנו סובל הפעוט הוא חוסר יכולת לשלוט על מצבים, גבולות הנקבעים על-ידי ההורים, כעס של הגננת, תחרותיות עזה עם ילדים אחרים בגן. אלה הם, פעמים רבות, מקורות הסיוטים. חוויות יומיומיות, ולאו דווקא מאפיינים אדיפאליים סוערים ודרמטיים".

כיצד מומלץ לנהוג ביומיום על-מנת להקטין את שכיחות או עוצמתיות הסיוטים?
מן ממליצה בחום על שגרת שינה מובנית כמתכון לשינה שקטה יותר: "הגישה הטובה ביותר היא גישת רצף קבוע ומתוכנן בתהליך השינה. אם מאפשרים לילד לישון במקום קבוע ובטוח, אנו מקטינים את החרדות ובעקבות זאת מפחיתים את עוצמת הסיוטים ותדירותם.

טקס התארגנות קבוע שיכול להתחיל אף שעתיים לפני השינה עצמה, שיכלול ארוחת ערב, אמבטיה חמימה ומרגיעה וסיפור הכולל ליטוף וחיבוק, נותנים תחושה של ביטחון ורוגע. מומלץ להקדיש פינה קבועה במיטתו של הילד, בה הוא מוקף בכמה בובת אליהן הוא קשור, וסדינים אותם הוא אוהב".

כמו כן, מציינת מן, הקפדה על שעת שינה קבועה ומוקדמת, המאפשרת מספיק שעות שינה, חשובה גם היא. לדבריה, ילד הסובל מחוסר בשעות שינה ומגיע לשעות מאוחרות במצב ערני, כבר יביע את עייפותו בהתנהגות חסרת סבלנות ועצבנית שתקשה על ההורה לייצר אווירת נועם ורוגע לקראת שינה.

מה לעשות כשהילד מתעורר מסיוט או בוכה וצועק מתוך שינה?
מן ממליצה לעשות כל מאמץ לשמור על רצף השינה. אם הילד עדיין ישן, ללטף אותו או לנשקו קלות על מצחו: "רצוי להשתדל ולהימנע עד כמה שניתן מ'קלקול' השינה. לא להדליק את האור ולא לדבר בקול רם או מעורר, יש לשמר אווירת לילה מחבקת. אם השמיכה גלשה, כדאי לכסות אותו מחדש ואם הטמפרטורה בחדר אינה נעימה, כדאי לווסת אותה. להשתדל להשאיר את הילד במיטה. אם הוא רוצה חיבוק, כמובן לתת לו, ואם הוא רוצה לבכות על כתפו של ההורה – יש לאפשר לו זאת. אם הילד רוצה לשוחח אודות החלום, ניתן להקשיב לו, ואם החושך מטריד אותו מדי, ניתן להשאיר נורת לילה קטנה דולקת בחדרו".

מעוז מספק הנחיות מרכזיות להורה המנסה להגיב לילד שהתעורר מסיוט: "קודם כל, להקשיב לחלום. עצם התקשורת בין הילד המספר להורה, חשובה גם להרגעה וגם לחוויה של ביטחון. זה כאילו שמשהו מכוחותיו של הילד הער, המחובר להורה, מסייע להרגיע את הילד החולם, החשוף להתמודדות עם הפחדים בכוחות עצמו".

"הדבר השני הוא לא להגיד לילד שהפחד שלו אינו סביר או שהמפלצת אינה קיימת! אם המפלצת מייצגת פחד, חשש מפגיעות או אירועים מפחידים שהילד חווה – עבורו היא לגמרי קיימת. להגיד לו שהיא לא קיימת זה כמו לשלול את טווח הרגשות שלו, שאותם הוא מבטא באמצעות המפלצת. נכון להגיד שהוא יכול להיות מוגן מפני המפלצת או שהוריו מגנים עליו, ומומלץ לספק תשובות מתוך תכני החלום עצמו".

איך ניתן להבחין בין סיוטים התפתחותיים נורמטיביים לסיוט שאמור להדליק נורה אדומה?
מעוז נזהר ממתכונים לניתוח החלום אך בכל זאת מספק מדדים לבדיקה, הנתונים לשיקול דעתו של ההורה: "אין לשאלה זו תשובה לגמרי חד משמעית, אבל בגדול, מי שמתעקש על נוסחה לאיתור קושי, ימצא כי מכפלת שני הפרמטרים הבאים מודדת את גודל ההצדקה לערב גורם מקצועי: משך תקופת הסיוטים כפול תדירותם נותנים את הסיכוי לסיבה לדאגה".

"גם אם הילד חולם בכל לילה סיוטים שמעירים אותו ועוצמתם מדאיגה, אפשר להתייעץ עם איש מקצוע. ההחלטה לבדוק את העניין תלויה במידה רבה באופי ההורים ובסיבולת שלהם. כשהמקור לסיוטים טמון באירוע טראומטי, הסיוטים ילוו במכלול סימני מצוקה נוספים. המכלול שיש לבחון כולל: שינויי התנהגות, הרגלי משחק (משך ותכני משחק – תוכן המשחק הוא כמעט תצפית ישירה על תכני החלום), הרגלי שינה ואכילה, תקשורת עם חברים, שמחת חיים וחיוניות".
סיפורי פחדים

פחדים וסיוטי לילה אצל ילדים מופיעים רבות בספרות הילדים. חיטוט בחנות הספרים הקרובה אליי העלה שלל ספרי ילדים העוסקים בנושא התמודדות עם מפלצות בסיוטים:

* "איתמר צייד החלומות" (מאת דויד גרוסמן, בהוצאת עם עובד) – בספר זה, הילד משתף את אביו בפחדיו מן המפלצת המופיעה בחלומותיו, ואביו מציע להציב אוהל בחדר שישמש לה מלכודת. בלילה, הילד מצליח ללכוד את המפלצת באוהל, וזו מתחננת על חייה. היא מסבירה לו שאם הוא לא יאפשר לה לבקר בחלומותיו היא לא תמשיך לחיות, כי רק שם (בחלומות של איתמר) היא קיימת. יחד הם מגיעים להסכם המאפשר סיום הרמוני לסיפור וכולם מרוצים".

* מסיבה של פחדנים" (מאת רונית חכם, בהוצאת ספרית הפועלים) -בספרה מציעה רונית חכם לראות במפלצות ישויות חסרות אונים ומפוחדות בפני עצמן. הילדה שבסיפור מתעטשת ומפחידה כל=-כך את המפלצות, עד שהדרך היחידה להרגיע אותן היא להזמין אותן למסיבה על המיטה שלה. כשאור הבוקר מאיים לעלות, המפלצות אחוזות החרדה נמלטות אל מגוון מקומות המסתור שלהם.

* מגרשי הפחדים" (מאת סמדר שיר, בהוצאת ידיעות אחרונות) – בספרה מתארת סמדר שיר פגישת חירום בין קבוצת המפלצות שלא מבינות מה קרה לילדים שלהן, שפתאום הפסיקו לפחד. האחד קיבל תרסיס נגד מפלצות שהוא בכלל הבושם של אמא שלו, השני קיבל רשת שהוא מחזיק מתחת למיטה, השלישי למד לנשום נשימות עמוקות, ובקיצור – מועצת המפלצות ניצבת אובדת עצות אל מול דמיונם הפורה של הורי הילדים.