"אבא מגלה ארצות"

מאת: שירלי שגב

שלום לכם, שמי שירלי שגב ואני מאד אוהבת ספרים. במיוחד ספרי ילדים. הסיפור שכתבתי מבוסס על הסיפור המשפחתי שלנו, וכן על שיקולים איכותיים – כפי שניתן לקרוא בהמשך.

בנוסף למקצועי כמנהלת הדרכה בארגון טלקום, אני מתארחת בבתי-ספר ובגני-ילדים, בספריות ובחנויות ספרים ומקריאה את הסיפור, תוך שיתוף הילדים בגורמים שהובילו לכתיבה, לבחירת הדמויות, שיקולים באיור, ומה קדם למה. הילדים מתחברים מאד לגל, להתמודדות שלה עם הגעגוע לאבא, לשמחה כשהוא חוזר, ולהנאה המרובה מסיפוריו על העולם, ועל הילדים שפגש שם. המפגש מרתק, השיחה בינינו קולחת, והם מאד נהנים לזהות מקומות בהם ביקרו. וכן, יש גם סיום פטריוטי על ישראל!

אני מזמינה אתכם ליצור קשר, ולחשוב יחד כיצד ניתן לשלב את "אבא מגלה-ארצות" בפעילות שלכם.
"אבא מגלה ארצות" מוצע למכירה בסטימצקי, צומת ספרים ובחנויות הספרים המובחרות.
מחירו המומלץ לצרכן – 62 ₪ והוא נמכר במבצעים בשתי הרשתות הוצאת רימונים.

אשמח לשמוע מכם: שירלי שגב 052-4006394shirley.segev@gmail.com www.shirleysegev.com

הסיפור האישי
במשפחות רבות אחד ההורים נדרש להיעדרויות בגין עבודתו: איש הי-טק, רופא במשמרות לילה וסופי שבוע, פועל בקו יצור שעובד מסביב לשעון ועוד. עבור הילד היעדרות ההורה היא הפרעה לשגרה הבטוחה והמוכרת. גם להורה עצמו קשה עם הניתוק והמרחק מהילדים ומהמשפחה. בדרך כלל בן הזוג השני נושא במרב הנטל.

שירלי שגב: "כשבעלי סיים את שירות הקבע שלו, היה זה אך טבעי שיצטרף לאחת מחברות ההי-טק הפורחות. באותה תקופה כל סטרט-אפ היה מכרה זהב. מיד עם תחילת עבודתו ילדתי את בתנו הבכורה, ועופר החל לטוס כמעט כל שבוע לארצות אסיה-פסיפיק. נסיעות בנות כשבוע ויותר. באחת הפעמים סחבתי את הקטנה בסלקל כדי לאסוף את עופר משדה התעופה אחרי נסיעה ארוכה במיוחד (עם הזמן הנחתי לו לקחת מונית). כשראה את התינוקת העולזת, נמלא עצב באומרו "לא הייתי מזהה אותה אילולא היתה יחד איתך". אט אט חשנו שהמחיר עבור התנאים הטובים והפינוקים שאפיינו את ארגוני ההי-טק כבד מאד: שעות עבודה ארוכות, נסיעות ארוכות והפרת האיזון המשפחתי….

בנוסף, היה עלי לקבל החלטה באשר להתפתחות הקריירה שלי: משרה תובענית כל כך מצד בעלי, חייבה אותי לעבודה בשעות נוחות יותר, ומשמעות הדבר – האטת קצב ההתקדמות שלי. וכאן התחיל מחול אין קץ של תיאומים, ביטולים, ומציאת פתרונות אד-הוק (סבים וסבתות).

מעבר לעזרה הרבה שהגישו, עשו כל שביכולתם כדי שלילדים תהיה מנה גדושה של כיף, בתקווה שזה ישכיח את חסרונו של בעלי – הספר מתאר איך אמא מתרוצצת, הסבים והסבתות שותפים בטיפול, ואפילו ארוחת ערב שגרתית הופכת לאירוע מהנה בעזרת 'פרצוף -אוכל' מחייך. כשנויה, בתי הבכורה, גדלה והחלה להבין שאבא לא בבית, היתה מפגינה כלפיו כעס כשהיה שב מנסיעה, אפילו עוד בטרם מלאה לה שנה! הייתי צריכה להתמודד עם הקושי והגעגוע שלה. במיוחד קשים הימים בהם אחד הילדים חולה ועופר בחו"ל. אז פוקדת אותי מן תחושת אחריות עצומה, לצד בדידות – כל האחריות לבריאות הילד מוטלת עלי! אני מחליטה אם ללכת לרופא, אם לתת אנטיביוטיקה או לא, וישנם ילדים נוספים בבית…זה לא קל.

עם הזמן למדנו להתמודד עם הלוגיסטיקות, עם השפעות, מצאנו פתרונות להמתנה לאבא, לגעגוע, ואף נהנינו מהמתנות, מהסיפורים, ואפילו מה"שקט" בבית בערב כשטקס ה'ארוחה-מקלחת-סיפור-שינה' מתחיל יותר מוקדם, והבית לא מתעורר מחדש לחיים בשבע וחצי כשאבא חוזר מהעבודה. באותם ימים הדור השלישי בטלפון הסלולרי צבר תאוצה, והיינו עורכים שיחות וידאו טרנס-אטלנטיות שהעלו הרבה מאד חיוכים והקלו על הגעגוע, היום זה מתבצע בסקייפ. אין ספק שגם ההבטחה למתנות, הציפייה להן, וקבלתן עם חזרתו של עופר עזרו מאד.

ובלא מעט חוכמה, הוא בחר תמיד מתנות שסיפרו משהו על הארץ בה ביקר: בובה מסורתית מאינדונזיה, צלחת פלסטיק מעוטרת במגדל אייפל, מגבת בהדפסה של חצאית סקוטית, בבושקה מרוסיה, תיק מצמר עיזים מאסטוניה ועוד ועוד… וכל מתנה כזו לוותה בתיאורים ובסיפורים מהביקור. דרך אגב, מדף המזכרות הזה מופיע באיור הראשון בספר, ובזכותו נולד הרעיון לסיפור".

משנורתה יריית הפתיחה, והסיפור נכתב, עמדו לנגד עיני מספר אלמנטים ערכיים ואיכותיים:

להעניק רגעים של קסם – כשהורה וילד יושבים יחד מדי ערב וקוראים בספר, נוצר בינהם איחוד. הספר הוא פלטפורמה מחברת. הסיפור פותח צוהר לעולם, לדמויות שניתן להזדהות איתם, להתרחשות שרוצים לקחת בה חלק שוב ושוב (קריאה חוזרת). נוצרת אחווה סביב הספר: ההורה קורא משפט והילד משלים, צוחקים יחד, אכפת להם מהדמויות, הם ממשיכים בדמיונם את הסיפור – אלה רגעים של קסם!

עברית שפה יפה – בעיני, ספר טוב הוא ספר שמעבר לעניין שהוא מעורר ולהתחבבותו על הילד ועל ההורה, מהווה פלטפורמה להעשרת השפה. המינון צריך להיות נכון – מחד לא להיות מנותק ומנוכר לשפת היומיום, ומאידך להציע מילה או שתיים שההורה יפרש ויבאר. כך נעשיר את שפת הדור החדש ונשמור על השפה היפה מלהיעלם.

חיבור לילדים – ישנם הרבה ספרי ילדים שבעיניי הם מופלאים. לתמיהתי הרבה, ילדיי לא אוהבים אותם. איני יודעת בדיוק מהן הסיבות לכך שספרים אלה פחות אהובים על ידם, אך בתהליך הכתיבה הקפדתי להיוועץ בהם, חזרתי ובדקתי שכל התקדמות בסיפור רלוונטית עבורם. שאיפתי שהילד עצמו יבקש לשמוע את הסיפור הזה, שהוא עצמו יוציא את הספר מהמדף, ירצה לישון איתו במיטה, ירצה לספר להורה בעצמו (גם אם הילד רק בן 3). ילדיי אומרים עלי שאני מספרת סיפורים באופן מאד מוחשי, מסקרן, מעניין, הם יכולים לדמיין את ההתרחשות, ואני מקווה שאת אותו אפקט אצליח ליצור גם בקרב ילדים נוספים.

שותפה להורים – תפקידנו כהורים להבטיח את הצרכים הבסיסיים של ילדינו וכן לפתח את אישיותם ולעשיר את עולמם המנטלי. עלינו ללמדם ערכים, להציג נורמות התנהגות רצויות ולשאוף אליהן יחד. מדף ספרים עשיר המכיל ספרים איכותיים הוא כלי ראשון במעלה להשגת מטרה זו. וכאן אני רואה את עצמי שותפת-סוד להורים, כשאני מעניקה להם ספר שכזה. לספרים יש את היכולת לאפשר להורה לספר סיפור באינטונציה המסוימת, גם כשמחשבותיו מפליגות למחוזות רחוקים, ומבחינת הילד – הוא לגמרי איתו. כשההורה "יחזור לקרקע" תוך כדי הקראה, סביר להניח שהקטן אפילו לא ירגיש. הביטחון של ההורה הוא שברגע שהוא יודע שזהו ספר איכותי, אזי יש בידו "תעודת אחריות" לשעת איכות.

הרחבת אופקים – ערך מוסף חשוב ביותר הוא הרחבת עולם התוכן של הילדים, לחשוף אותם לכמה שיותר דברים חדשים. אני אוהבת ללמד, ואני סבורה שמסרים צריכים להיות מוצגים בעקיפין, ובתחכום. כך למשל "אבא מגלה-ארצות" אינו אומר במפורש "איזה עולם נפלא" או "יש לנו ארץ נהדרת" אלא חושף את הילדים (וההורים) למקומות מרהיבים, למיוחד בכל מקום, והיופי הוא שלצד השוני בין ארץ לארץ, אנו מתוודעים אל הדומה והמשותף.

לעורר דחף ללמידה נוספת – הרחבת עולמו של הילד בהקשר הסיפורי מתקיימת כשהילד מביט באיורים שבספר ורואה בהם התרחשות כלשהי. בשלב הראשון הילד מתוודע לתוכן הויזואלי, ולאחר מכן לטקסט, ואז האיורים מקבלים משמעות נוספת. על האיורים להציג רעיונות שעולים מהטקסט, ואף להוסיף עליהם, ובכך להעשיר עוד יותר את הסיפור. בנוסף, אני שואפת לעורר דחף ללמידה נוספת: הילד יבקש ללמוד עוד, ההורה יוכל לספר את חוויותיו שלו מביקורים בעולם, וגם למידה ממקורות נוספים. זוהי למידה פרואקטיבית, אמיתית, ומשמעותית.