פרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך

יעל בוחן את העיסוק בציור מנקודת מבטו של הילד, לא כאמצעי אבחוני אלא כאמצעי של הילד לספר סיפור, ולהציג את הפרשנות שלו לציור.לדוגמא ילד שצייר שיניים צהובות, והסביר שאם היו לבנות לא היו רואים.

ההתייחסות של מבוגרים אל ילדים וילדות, מעוגנת בדרך כלל בתפיסה דיכוטומית הרואה שתי קבוצות נפרדות של מבוגרים מצד אחד וילדים וילדות מצד שני. הספרות המקצועית העוסקת בגיל הרך שמה דגש רב על ההתפתחות. השפה המקצועית עשירה במושגים כמו תחומי התפתחות, צרכים התפתחותיים, הישגים התפתחותיים, חסך התפתחותי ועוד. מתוך תפיסה זו עולה המסר הדיכוטומי שילדים וילדות עדיין לא מפותחים, הם צריכים להתפתח לעומת המבוגרים שהגיעו לשלמות, הם כבר מפותחים. 
מהי תפיסתם של הילדים את ההבדלים בינם ובין המבוגרים , לא רק ברמה הפיזית,והממצא המענין ביותר הוא :הממצא המעניין ביותר בעיני הוא התפיסה שהמבוגרים הם רציניים, לא צוחקים, חסרי חוש הומור ולא משחקים

על תפקיד הגננת במריבות בין ילדים
מאת: יעל דיין
השאלה האם הגננת צריכה להתערב במריבות, מתי ואיך? כמו כן עולה הסוגיה לגבי מידת האחריות של הילדים והילדות במניעת מריבות. אלו נושאים חשובים המתאימים גם לדיון בקרב גננות וסטודנטיות לגיל הרך (את הראיונות ביצעה הגננת, ברבי שפיר).

קולות הילדים והילדות נאספו במסגרת קורס על חקר הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך, בתוכנית המוסמך לגיל הרך, בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית. הסטודנטיות ראיינו ילדים וילדות לגבי נושאים מגוונים, לעיתים גם ביקשו אותם לצייר או לצלם. בכל פעם יוצגו במדור זה ציטטות בנושא כלשהו מתוך רעיונותיהם, מחשבותיהם וחוויותיהם, בתקווה שדבריהם יעוררו מחשבה ולמידה אצל הקוראים והקוראות.

יעל דיין במאמרה זה רוצה להשמיע את קולם של ילדים וילדות בגילאים 3-6 ובכך לצמצם דעות קדומות הגורסות שהם עדיין חסרי יכולת להבין את המציאות ולבטא את תפיסותיהן לגביה. ילדים רואיינו ונעשה ניתוח של ראיונות אלה המצביע על עולמם העשיר , על תובנות שלהם לגבי תופעות שונות ועל רעיונות מקוריים שכדאי להקשיב להם.