"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

על פעולת הציור- איך אני אצייר ילד לא עצמאי?

מאת: יעל דיין

24 לספטמבר  2020

מחקרים שעוסקים בציורים של ילדים וילדות מתייחסים בדרך כלל לקשר בין ההתפתחות הקוגניטיבית לבין היכולת הגרפית המתבטאת בציור ומשתמשים בציור כמדד לבדיקת רמה אינטלקטואלית. מחקרים אחרים רואים בציור אמצעי המבטא רגשות וככזה משמש כלי הערכה למצבם הנפשי. בחקר הפרספקטיבה של ילדים וילדות משתמשים בציור כמתודה המעודדת את הילד או הילדה להציג את הפרשנות שלהם לגבי התופעה הנחקרת ולהסביר את משמעותה. הציור עצמו אינו משמש כחומר נתונים לניתוח, לא לגבי הרמה הקוגניטיבית ולא לגבי המצב הנפשי, אלא משמש אמצעי לספר ספור, להציג פרשנות. במחקרים אלו הילדים והילדות מתבקשים לצייר את הנושא הנחקר ולאחר מכן להסביר את הציור.

כיצד מתייחסים הילדים והילדות לבקשה לצייר?

רוב הילדים והילדות ניגשים לציור בשמחה. הם מציינים אלו פריטים הם יודעים לצייר לצד הפריטים שהם מתקשים לצייר כמו: חולצה וידיים במחקר העוסק בדימוי עצמי: "הנה סבא.. אני לא יודעת לעשות לזה חולצה. את יודעת… אני יודעת לעשות רק שמלה. את יכולה לצייר לי חולצה? "אני לא יודעת לצייר כל כך טוב ידיים. אבל אחותי היא ציירת. יש לי אחות גדולה". או כובע ורגליים במחקר על תפקיד השוטר: "אני יודע לצייר…ככה יצא לי…אני רק לא יודע לצייר את הכובע". "זה ידיים… רק אני לא מבין במשהו. איך עושים רגליים? כזה ארוך? אני מסמן לי קו". או מספרים על מטבעות כסף במחקר על משמעות הכסף: "אני יודעת לצייר כסף אבל אני לא יודעת איך לעשות מספרים קטנטנים".

אחת הילדות מתייחסת למגבלות הציור. במחקר על משמעות החברוּת היא מגיבה לבקשה לצייר חברוּת ומתייחסת לקושי לצייר שיניים לבנות על נייר לבן: "על חברות? זה בדיוק מה שעמדתי לצייר. אני עושה אותם הולכים…אמממ. את הבן הולך עם כיפה. טוב? הם הולכים ביחד לבית הכנסת. כי הם חברים.

את מציירת את הבן עם כיפה?

כן כי הוא חייב לשים לבית כנסת נו שיכניסו אותו. אני יעשה שיניים צהובות.

למה?

כי אני לא יכולה לעשות שיניים לבנות. לא יראו. אז אני עושה צהובות".

הילדים והילדות מציינים שלושה סוגים של קשיים בפעולת הציור. קושי טכני המתייחס לפריט מסוים שאינם יודעים כיצד לצייר, קושי רגשי המתייחס לאירוע או דמות שהם מסתייגים לצייר וסוג שלישי של קושי הוא הקושי לבטא בציור רעיון מסוים, רעיון המביע משהו לא קיים. מה שמעניין שברוב המקרים, תוך כדי פעולת הציור, הילדים והילדות יוזמים פתרון יצירתי כדי להתגבר על הקושי. למשל, בהקשר לקושי טכני, אפשר להימנע מציור פריטים מסוימים. אחד הילדים רוצה לצייר אנשים מתחבקים ואומר: "אני לא יודע לעשות אנשים מתחבקים…אני יעשה רק איש אחד". או בעקבות הבקשה לצייר על חווית הגמילה: "אני לא יכולה לצייר ילד עם טיטול…אני יכולה לצייר רק ילד". במחקר בו התבקש אחד הילדים לצייר את משפחתו, המראיינת שואלת: "יש עוד אנשים במשפחה שלך שלא ציירת?

כן. את אמא, את אחותי הקטנה. לא ציירתי אותם כי אני לא יודע לצייר בנות, אני יודע לצייר רק בנים, בנות זה קשה עם חצאית ושער

ומה איתך?

מה את רוצה שאני אצייר את עצמי? אני המצייר אז אני מצייר רק אחרים".

פתרון אחר הוא שינוי נושא הציור. במחקר בו התבקשו הילדים והילדות לצייר את תפקידם במשפחה מגיבה אחת הילדות: "אני אנסה לצייר…אני לא יודעת איך מציירים עגלה…לא משנה. אני פשוט אעשה לב".

ילדה אחרת מסבירה את הציור שלה ומספרת: "הנה הבית שלנו, יש שמש שזורחת. זה לא כמו שהיום כי קר מאד. היום אמא אמרה לי ללבוש מעיל כי יש גשם. והשמש לא מורידה גשם, רק העננים אבל אני לא יודעת לצייר עננים אז ציירתי את השמש. אני גם אוהבת שהשמש מחייכת אני יודעת לצייר ממש טוב שמש מחייכת. נכון?"

ניתן להתגבר על קושי באמצעות פרשנות נרחבת לנושא הנחקר. כשילדה מתבקשת לצייר ציור על חוויית ההרדמות היא אומרת: "אני רוצה לעשות מיטה אבל אין לי שמץ איך עושים. אני ציירתי את הבוקר והשמש ופרחים…לא יודעת לצייר את המיטה. ואני מחכה שהבוקר יגיע שלא יהיו יותר חלומות".

טעות בציור ניתן לתקן באמצעות שינוי המשמעות: "אם מישהו טועה במשהו, ילד, טועה, אז שהוא יהפוך את מה שהוא טעה בו למשהו ש… אם כזה הוא עשה שמיים ובטעות עשה צבע ירוק אז שיהפוך את זה לדשא".

בקשה לצייר תופעה מסוימת יכולה לעורר רגשות לא נעימים. כדי להימנע מכך אפשר להתעלם מהבקשה לצייר את התופעה ולמצוא נושא אלטרנטיבי. במחקר על חווית ההרדמות אחת הילדות מבקשת לא לצייר את הלילה וההליכה לישון אלא לצייר את הבוקר. במחקר אחר בו התבקשה ילדה לצייר את המשפחה היא נמנעת מלצייר דמויות מסוימות. כאשר המראיינת מעירה שלא ציירה את אבא והאחים שלה היא עונה: "כי אבא כל הזמן אומר מה צריך לעשות שצריך לסדר והוא כועס. ואני לא יודעת לצייר אנשים כועסים. רק את אמא שמחה אני יודעת לצייר…את רואה שציירתי אותי בסגול? אני הכי קטנה. אני הכי קטנה אבל בבית יש אח יותר קטן. הוא מעצבן אז לא רציתי לצייר אותו. רציתי שהציור יהיה יפה".

מחיקה היא דרך נוספת להתמודד עם רגשות בציור. אחד הילדים מצייר את הדמות שלו ואחר כך מקשקש עליה. "למה ציירת על עצמך? "אותי לא צריך לראות. אמרתי לך אני לא טוב במשחק. וגם אני לא אוהב איך שציירתי את עצמי".  דוגמא נוספת למחיקה היא במחקר על חווית המעבר במחסום:

"מה זה שמחקת?

היה בית אבל הוא היה קטן ולא מצא חן בעיניי. רוצה לצייר פרח

אני רואה שמחקת את הפרח

כי אין לנו פרחים".

סוג שלישי של קושי הוא לצייר "לא", משהו חסר, משהו שלא קיים. במחקר על מוכנות לבית ספר מבקשת המראיינת: "אני אשמח אם תוכל לצייר בצד אחד ילד שמוכן לכיתה א' ובצד השני ילד שלא מוכן לכיתה א'.

אני לא יודע מה לצייר פה שהוא לא מוכן

אתה רוצה לחשוב קצת? יש לנו זמן

(חושב) אני לא יודע

טוב תספר לי מה ציירת?

שהוא קורא. אבל איך אני אצייר שהוא לא יודע לקרוא?…איך אני אצייר ילד לא עצמאי?"

הפתרון נמצא בהוספת כותרת.

 

 

מה ניתן ללמוד מדברי הילדים והילדות?

הציור יכול לטמון בחובו קשיים שונים, לעיתים זהו קושי טכני של היכולת לתאר באופן גרפי פריטים מסוימים או תופעות מסוימות המיצגים מציאות, קושי אחר הוא לצייר סיטואציה לא נעימה או דמויות לא אהודות וקושי נוסף הוא הקושי להביע בציור משהו שאינו קיים, משהו חסר. בכל המקרים האלו מגלים הילדים והילדות יצירתיות רבה ומציעים ציור אלטרנטיבי כדי לעקוף את הקושי.

לעיתים קרובות משתמשים בציורי ילדים כדי להעריך את ההתפתחות הקוגניטיבית שלהם (רימרמן, 1975; (Cherney, Seiwert, Dickey and Flichtbeil, 2006.  Golomb (2004), מתייחס לציור דמות אדם כמקור המידע החשוב ביותר להערכת ההתפתחות הקוגניטיבית. רימרמן (1975) מציין כי היתרון של שימוש בציור כמבחן להערכת ההתפתחות הקוגניטיבית הוא שלא נדרש אלמנט מילולי והוא מתאים לילדים שלא שולטים בשפה. כל המחקרים האלו מתעלמים מהפרספקטיבה של הילדים והילדות לגבי הציור שציירו. התעלמות זו מחמיצה ידע רב וחשוב לגבי היצירתיות שלהם, היכולת שלהם לחשיבה מורכבת, המודעות העצמית שלהם לגבי יכולת הציור שלהם והיכולת למצוא אלטרנטיבות כדי להתמודד עם הקשיים. ההסברים המגוונים והמעניינים המתייחסים לקשיים מצביעים על כך שאין בהכרח קשר בין ההתפתחות הקוגניטיבית ליכולת הגרפית ולרמת הציור. כדאי להטיל ספק בממצאים של מחקרים על הקשר בין הציור לבין ההבנה וההתפתחות הקוגניטיבית או לגבי המצב הנפשי ומומלץ להעריך יכולת התפתחותית או מצב רגשי רק לאחר הקשבה להסבר ולפרשנות של הילדים והילדות לגבי הציור שלהם.

מקורות

רימרמן, י' (1975), הילד ניכר בציוריו. תל אביב: אוצר המורה.

 

Golomb, C. (2004). The child’s creation of a pictorial world. Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.

 

Cherney, I. D., Seiwert, C. S., Dickey, T. M., & Flichtbeil, J. D. (2006). Children’s drawings: A mirror to their minds. Educational psychology26(1), 127-142.

 

 

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה