"ספר לי איך זה להיות גדול" ו-"ספר לי משהו נחמד לפני שארדם"

מאת: ג'ויס דנבר

איורים: דבי גליורי
ספריית מעריב ושבא

סוקרת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

הספר "ספר לי איך זה להיות גדול" הוא דרך מצויינת לפתוח מדור חדש בנושא ספרות ילדים. יש שתי סיבות מרכזיות לכך: ראשית, זהו ספר מתוק להפליא, על בוקר אחד בחייהם של אח גדול ואחות קטנה (שניהם ארנבים חמודים). שנית, הספר הוא הזדמנות לשלוף מהמדף את "ספר לי משהו נחמד לפני שארדם" – הספר הקודם על אותם אח ואחות. שני הספרים תופסים רגעים קטנים, יומיומיים בחייו של כל ילד (למעשה גם של כל מבוגר) – הרגע שלפני השינה והרגע שלאחר הקימה לבוקר חדש. אני אתייחס כאן לשני הספרים יחד.
הגיבורים שובי-הלב של הספרים הם עמליה ומיכאל. עמליה מאד רוצה להיות עצמאית אבל גם להישאר תינוקת. מאד רוצה ללכת לישון אבל חוששת מחלום רע (או שאולי סתם מתחשק לה להמשיך לשוחח עם אחיה?). היא נושאת עיניים מעריצות אל אחיה הגדול מיכאל (שאף הוא לא גדול במיוחד…) ומחפשת בקירבתו תשומת-לב, אהבה והרבה סבלנות. היא אכן מוצאת את כל אלה ובנוסף, הוא גם מלמד אותה דברים מעניינים שרק אחים גדולים יכולים ללמד

כל-כך יפה: "'אני אהיה יותר גדולה ממך?' שאלה עמליה. 'לא,' ענה מיכאל. 'למה?' שאלה עמליה. 'כי אני התחלתי לגדול לפניך.' אמר מיכאל."

למעשה, הספרים עוסקים בנושאים רבים – הקשר הייחודי בין אח ואחות, תפקידו של אח בכור, התנסויות ראשוניות של עצמאות מול צורך בהתקרבות ותלות, שאלות ומצבים שמעסיקים את מרבית הילדים בגיל הרך. אך החשיבות האמיתית אינה רק בהעלאת הנושאים אלא באופן שבו הספר מתמודד עימם – זהו המבחן האמיתי של ספרות ילדים ושל ספרות בכלל.
הספרים של דנבר וגליורי מצליחים לדבר כמו ילדים מבלי להיות ילדותיים בצורה מלאכותית מדי, שכן הכותב הוא תמיד מבוגר. הגיבורים אמינים בכך שהם מזכירים לנו ילדים שאנו מכירים – מתוקים, פיקחים, סקרנים, קצת נודניקים לפעמים…
המחברת פותחת בפני ילדים אפשרויות אמיתיות לפעולה ולהתנהגות (לדוגמא: מה עושים כשקשה להירדם?), בלי להישתמש בהצהרות דידקטיות שלרוב אינן משיגות את מטרתן. אבל הספרים עושים הרבה יותר מתיאור המציאות הילדית. הם יוצרים, בעזרת האיורים העשירים, עולם צבעוני וקסום. האיור כאן הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. כך למשל, אנו למדים שמשפחת הארנבים מתגוררת בתוך גזע עץ, שלעמליה הקטנה יש דובי שהולך איתה לכל מקום (אם להשתמש במושגים וויניקוטייאנים – הדובי הוא אובייקט המעבר של עמליה), ושיש למשפחה חיבה מיוחדת לגזרים. עובדה: הגזר מופיע על הפיג'מה, על שמיכת הטלאים הנהדרת, על מפת השולחן ובמקומות נוספים (אפשר לחפש ולמצוא ירקות נוספים על-ידי התבוננות באיורים!). יותר מכל, ניכרים באיורים התמימות והחום שבין עמליה ומיכאל.

בספרים חזרתיות רבה שהופכת אותם למשעשעים ומתאימים מאד לצרכיהם של ילדים צעירים. זאת כיוון שבגיל הרך תבנית חוזרת בסיפור מעניקה תחושה של ביטחון, של משהו מוכר וצפוי (במובן הטוב של המילה). הילדים שאינם יודעים עדיין לקרוא יכולים להפוך שותפים פעילים בקריאה כאשר הם יודעים "מה יהיה עכשיו".
עיצוב הספרים בפורמט גדול יחסית והכריכות המבריקות תורמות לכיף שבקריאת שני הספרים. יתכן שלקטנים ממש יהיו הספרים ארוכים מדי, אך מגיל 3 (אפשר כמובן לנסות גם לפני) תהיה הנאה צרופה לכל השותפים בקריאה – הן הילדים והן המבוגרים.