בהמשך למאמר: "כדי לצחוק צריך פרח יפה" הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך
מאת: יעל דיין
ילדים וילדות בגיל הרך הם קבוצה חברתית משמעותית. כפי שהמבוגרים משפיעים עליהם כך גם הם משפיעים על מבוגרים. אין סוף ספרים, מאמרים, מחקרים, תוכניות טלוויזיה ורדיו נכתבו ושודרו ובהם המלצות להורים ולמחנכות כיצד לתרום להתפתחות ילדים וילדות. בגלל ההצפה הזו טחו עיננו מראות כי חסר דיון כיצד ילדים וילדות תורמים להתפתחות הורים ומחנכות. הרי ההשפעה היא הדדית, כפי שילדים וילדות זקוקים לחברה של מבוגרים כך מבוגרים נזקקים לחברה של ילדים וילדות. כפי שהורים ומחנכות מספקים את צרכי הילדים והילדות, כמו צרכים פיסיים ורגשיים, כך הילדים והילדות מספקים צרכים של הורים כמו אהבה, הענקת טיפול ותחושת מסוגלות.
מדור זה נועד להביא את קולם של הילדים והילדות, הרעיונות, המחשבות החוויות, במטרה שהורים, מחנכות ומבוגרים אחרים, יוכלו ללמוד מהם, לקבל נקודת מבט נוספת על עצמם ועל אחרים ומתוך כך להתפתח ולגדול כבני אנוש התורמים לחברה.
קולות הילדים והילדות נאספו במסגרת קורס על חקר הפרספקטיבה של ילדים וילדות בגיל הרך, בתוכנית המוסמך לגיל הרך, בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית. הסטודנטיות ראיינו ילדים וילדות לגבי נושאים מגוונים, לעיתים גם ביקשו אותם לצייר או לצלם. בכל פעם יוצגו במדור זה ציטטות בנושא כלשהו מתוך רעיונותיהם, מחשבותיהם וחוויותיהם, בתקווה שדבריהם יעוררו מחשבה ולמידה אצל הקוראים והקוראות.
היכולת לפעול ולהשפיע
הוא התחיל להרביץ להדס ואז אני פשוט הבאתי להדס כוס מים.
מהמחקרים השונים עולה כי ילדים וילדות מבינים מציאות מורכבת, מכירים ביכולתם להשפיע על הסביבה ולשנות אותה, מרגישים אחריות ואכפתיות כלפי אחרים ואחרות, כלומר, הם בעלי agency – מושג המתייחס ליכולת של ילדים וילדות לפעול, להשפיע ולשנות את סביבת חייהם.
להלן מקבץ של ציטטות מדבריהם:
בתקופה בה ניחתו טילים ונשמעו אזעקות עולה תחושת האחריות של הבת לאביה: "אבא שלי לא רץ למקלט הוא לא מפחד. אני אומרת לו בוא יש את הקול הזה האזעקה. אבל הוא יושב ולא קם. צריך לרוץ למקלט".
תחושת האחריות של ילדים וילדות עולה גם במחקר על תפיסתם את המושג "מוכנות לבית ספר". אחד הילדים נשאל: "אם בגן הגננת לא כל כך בטוחה אם ילד מוכן לכיתה א' ..איך אפשר לדעת?" והילד משיב: "אנחנו צריכים גם ללמד אותה".
אחריות כלפי האח מבטאת ילדה במחקר על גמילה מחיתולים. בעקבות השאלה: "מה יכול לעזור להיפרד מהטיטול?" היא מספרת: "אולי להוציא את הטיטול, כי הוא כבר רוצה לעשות לבד. בבוקר יום שבת הייתי לוקחת אותו לשירותים בחדר והייתי מורידה לו את התחתונים ומושיבה אותו על הסיר. ופעם גם החלפתי לו חיתול וזה קצת מגעיל".
תחושת אחריות כלפי הסבא המאושפז בבית חולים מתארת הנכדה. היא מכירה ביכולת שלה לתת לסבא כוח כדי שיחלים ממחלתו: "כל יום אני לפעמים מתקשרת אליו ואני נותנת לו הרבה דברים שהוא לא יהיה חולה…לפעמים אני מדברת אתו וזה נותן לו הרבה כוח".
הכוח ליזום ולפעול מתבטא בסיפורי ילדים פלשתינאיים מירושלים המזרחית המתארים את השגרה הקשה של המעבר במחסום של הצבא בדרכם יום יום אל הגן. אחד הילדים מספר על החוויה של המעבר במחסום בעוד הוא מצליח לעבור ואמו זקוקה לעזרה: "אמא התחילה לצעוק עלינו ולא יכלה לרדת, ודודה שלי עזרה לה, אבל אני ובן דוד שלי ירדנו מהר, אמא לא יכלה לרדת מהקוביות (בטונאדות) ולא יכולה לרדת כשהם חוסמים את הכביש".
ילד אחר מספר על החוויה הקשה במעבר והדרך שלו לעקוף את המחסום: "החיילים כולאים אותנו ומרביצים לנו, זה המחסום, ויש בית כלא, והצבא נמצא ויורה עלינו, יש אקדח, וזה חייל, עוד חייל שעומד, החייל הזה כשהוא מחזיק בילד וכאשר דוחפים חייל, כולם מתנפלים עלינו ומכים אותנו והורגים אותנו, ושמים את המחסום בכדי שיסגרו את הדרך ולא נעבור, ואנחנו עוברים מהדרך השנייה, מסתובבים משם".
הפגנת כוח ונחישות מתבטאת גם בשלוש הדוגמאות הבאות. ילדים וילדות התבקשו לצייר משפחה. למרות ההנחייה הברורה, הם מביעים עמדה נחרצת אלו מבני המשפחה הם יציירו ואלו ישמיטו. פרשנות הציור שלהם מעידה על יחסם לבני המשפחה, ועל ההבנה שלהם לגבי מקומם במשפחה.
הילד: "ציירתי אותי ואת האחים שלי הגדולים, את רואה שיש לידנו כדור? כי כולנו ממש אוהבים לשחק בכדור. אני שחקן טוב. בעצם ככה ככה. אחים שלי שחקנים ממש טובים.
המראיינת: איפה אתה בציור?
הילד: הנה אני והנה האחים שלי (כותב על כל אחת מהדמויות את השם ואז מקשקש על הדמות שלו).
מראיינת: למה ציירת על עצמך?
הילד: אותי לא צריך לראות. אמרתי לך אני לא טוב במשחק. וגם אני לא אוהב איך שציירתי את עצמי.
מראיינת: איפה אבא ואמא?
הילד: אבא ואמא לא משחקים בכדור אז לא ציירתי אותם גם את האחים הקטנים שלי לא ציירתי כי זה לא מעניין, רק מי שטוב במשחק. אנחנו הבנים הגדולים זה חשוב לצייר. את רוצה שאני אצייר גם את אבא ואמא?
מראיינת: לא. אתה יכול לצייר רק מה שאתה רוצה.
הילד: אז אני לא מצייר אותם".
בראיון עם אחת הילדות אומרת המראיינת: "את אבא והאחים שלך לא ציירת".
הילדה: "כי אבא כל הזמן אומר מה צריך לעשות שצריך לסדר והוא כועס ואני לא יודעת לצייר אנשים כועסים רק את אמא שמחה אני יודעת לצייר".
בציור נוסף שואלת המראיינת: "את אמא לא ציירת?
הילדה: לא.
המראיינת: למה?
הילדה: אמא מתעסקת עם התינוק שנולד. אמא לא יכולה עכשיו להיות אתי".
ההבנה של מצבים ותחושת היכולת של הילדים והילדות לפעול ולהשפיע עולה משתי השיחות להלן העוסקות במריבות בגן. בשיחה הבאה מתייחסים הילדים והילדות לשאלה: "מה צריך לעשות כשילדים רבים":
ע': לפי דעתי צריך כמו בבית שההורים אומרים "תסתדרו לבד"
א': אצלנו לא מסתדרים לבד כל האחים מכסחים אחד את השני
ע': אני חושבת שילדים פעם יהיו גדולים והם צריכים להסתדר לבד ולוותר אחד לשני
מ': אני חושבת שכדאי להישאר ילדים ולא לגדול כי זה מעייף
ז': אבא ואמא שלי כל הזמן עייפים בגלל עבודה, בגלל זה הם אומרים לנו תסתדרו לבד
א': גם הגננות עייפות מהילדים ואומרים להם תסתדרו לבד
בשיחה נוספת מציעה אחת הילדות, מה על הגננת לעשות כדי למנוע מריבות:
י': אני חושבת שהגננת צריכה לעזור לילדים ולא שיסתדרו לבד. גננת היא כמו האמא בבית שעוזרת.
מ': רק אם ממש הילדים לא יודעים מה לעשות וממשיכים לריב אז כדאי שהגננת תעזור
א: אם אני הייתי הגננת בתחילת שנה הייתי מסבירה לילדים איך להסתדר
נ: מה היית אומרת?
א: כל פעם שילדים היו רבים הייתי רצה ומסבירה להם איך לפתור את הבעיה. הייתי עושה את זה הרבה עד שילמדו את המילים שלי ויוכלו להסתדר לבד.
במחקר שעסק בפחדים ניתן לראות כיצד הילדה היא בעלת הכוח והסמכות המנסה להרגיע את המראיינת. לאחר שהילדה מספרת כי היא מפחדת מהחושך היא שואלת את המראיינת: תגידי את יודעת ממה את מפחדת?
מראיינת: ממה אני מפחדת? מממ…אני גם קצת מפחדת מחושך
ילדה: למה?
מראיינת: כי אולי תבוא מפלצת, אני מפחדת.
ילדה: את לא תאמיני, את לא יודעת שבארץ ישראל אין בכלל, אין בכלל מפלצות?!
מראיינת: אין מפלצות בארץ ישראל?
ילדה: המפלצות הן רק בספרים והם לא יכולים לצאת משם. תראי (קמה והולכת לכיוון מדף ספרים ומוציאה ספר אגדות. מדפדפת ומצביעה על מפלצות) זה יכול לצאת? לא…מאף דף לא יכול לצאת את רואה…בסיפורים ואגדות רק יש מפלצת". בהמשך היא אומרת: "צריכים ללמוד קצת להתגבר ולא לפחד…אם משהו מפחיד אותך את צריכה פשוט להירגע וללמוד מה זה".
מה ניתן ללמוד מדברי הילדים והילדות?
יש להם רצון וכוח לשנות דברים, הם תופסים עצמם כמסוגלים לפעול ולהשפיע. לכן צריך לאפשר להם לממש את היכולת הזו ואת הכוח שלהם לשנות את המציאות ולהשפיע עליה. לעיתים נדמה לנו שהם לא יודעים ולא מבינים, אבל מסתבר שהם מבינים הרבה יותר ממה שנדמה לנו ולכן חשוב לשתף אותם, להתייעץ איתם ולבקש את עזרתם.
"אהבה זה לתת פרח לחבר"
לכבוד בוא האביב והפריחה החלטתי לפתוח בפרח הנוכח בעולמם של הילדים והילדות. מהי משמעות הפרח עבורם, באיזה הזדמנויות הם מתייחסים לפרח כמטפורה, כאובייקט אסתטי, להבעת רגשות, או כפרח הגדל בטבע. להלן מקבץ של ציטטות ממחקרים בנושאים שונים.
במחקר שבדק את המשמעות של "אם טובה", ציירה ילדה את האם הטובה לתפישתה
ואמרה: אני ציירתי אמא עם משקפיים שמביאה פרחים לילדים.
במחקר על מהות הצחוק שואלת המראיינת: "מתי את צוחקת?" והילדה עונה: כשאני מציירת את הפרחים שלי, תראי נכון הם יפים. כדי לצחוק צריך לראות פרח יפה.
באחד הגנים עזבה ילדה את הגן כי משפחתה עברה לניו-יורק. הילדים והילדות ארגנו לה מסיבת פרידה. כשנשאלו מה הכינו לה לפרידה הופיע הפרח בחלק ניכר מהתשובות: עשיתי לה פרח ועשיתי לה המון דברים. המראיינת שואלת: מה יזכיר לה אותנו? והילדים עונים: שלטים עם פרחים, נכין לה שלט נוצץ ונכתוב את כל השמות בגן; שאני אקטוף לה פרחים שהיא תהיה שמחה; שאני אביא לה פרח ואדביק לה את הפרח על החולצה. כשהם מספרים על מסיבת הפרידה הם מציינים: הייתה עוגה ענקית שהיו לה שושנים; היה פרח על העוגה.
מחקר שבדק כיצד תופסים הילדים והילדות את יכולת ההשפעה שלהם שאלה המראיינת: במה את יכולה להשפיע על אמא שלך? והילדה עונה: שתיקח אותי ליום כיף. שתקנה פרחים, שאני ישתול איתה פרחים.
גם לגבי איסורים בגן הילדים נוכח הפרח. הילדים והילדות מתבקשים לצלם משהו אסור:
אחד הילדים מסביר: צילמתי פרחים. איזה איסור צילמת? שאסור לקטוף פרחים. ואתה חושב שזה איסור חשוב? כן, כי אז לא יהיו לנו פרחים. ומה יקרה אם לא יהיו פרחים? לא תהיה גינה יפה …לא תהיה לנו גינה. את יודעת שהעלים והעצים מכינים לנו אויר לנשום?…ואם יקטפו פרחים קוטפים גם עלים ואז אי אפשר לנשום".
הפרח מופיע בהקשרים של אהבה. למשל, אהבה לחברה
אני אוהבת אותה…את רואה ציירתי לה פרח בצורת לב
ובמחקר על חברוּת:
הילד מספר על הציור: עשיתי איש ופרחים ושמש ובית. המראיינת שואלת אותו איך זה קשור לחברוּת והילד משיב: שהוא עוזר לפרחים שלו לא לנבול כדי שיהיה לו גינה יפה. הוא חבר שלהם.
גם במחקר על משמעות האהבה נוכח הפרח: ורד זה אהבה. אהבה זה שאנחנו מביאים פרח עם בקבוק של מים ומשקים והוא הופך להיות גדול יותר. וילדה נוספת מסבירה את הציור שלה: ציירתי ילדה שמחה כי יש פרחים והיא אוהבת פרחים ומריחה אותם. היא אוהבת לבבות כי היא מביאה לאמא שלה לב ופרחים כי היא אוהבת אותה.
במחקר הבוחן את תפיסת הילדים והילדות לגבי יופי ציינו רבים את הפרח. המראיינת שואלת: כשאומרים למשל "איזה יופי" למה מתכוונים? לפרחים שרואים, נורא יפים
וילדות נוספות משיבות לשאלה: מה יפה בעייניך? עצים ופרחים. שזה פורח ויש לזה צבעים;
אני אוהבת את הפרחים שיש לנו בגינה! תראי יש לנו בכתום או צהוב זה חרצית ויש לנו בוורוד. מה יפה בפרחים, הצבע שלהם? כן הצבע וגם שיש להם ריח נעים ואני אוהבת אותם שהם מקשטים לנו את הבית.
הפרח נתפש כאמצעי להבעת אהבה, מעורר שמחה וצחוק כמו אצל המבוגרים שאצלם מקובל להביא פרח לאירוע חגיגי, להבעת אהבה או תודה.
מה ניתן ללמוד מדברי הילדים והילדות?
גם הם ישמחו לקבל פרח או זר פרחים
ואולי עדיף לפעמים לתת להם פרח במקום ממתק או צעצוע.
Facebook
Twitter