"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

על הבכי

בכינו ואז התגברנו

מאת: יעל דיין

אוגוסט 2020

הבכי הוא תופעה חברתית כלל אנושית המתרחשת בנסיבות מגוונות ולעיתים קרובות בהקשר של עוררות רגשות שליליים כמו חוסר אונים, תסכול, כאב, עצב, כעס, השפלה, פחד, אכזבה ואשמה. בדרך כלל הבכי הוא תוצר של מגעים חברתיים, תוצאה של אינטראקציה עם גננת או עם הורים, או באינטראקציות עם חברים וחברות בגן או עם אחים בבית.
באלו הקשרים מתייחסים ילדים וילדות לבכי?

תופעה מוכרת וידועה של בכי מתרחשת בעקבות כאב. כאב כתוצאה מקבלת מכה או מחלה. דוד מדבר על שני המצבים, מחלה ומכה: "אני הרבה פעמים הייתי חולה ובכיתי… לפעמים כשמקבלים מכה בוכים" ונתנאל מציין: "שרון נתן לי פה מכה על האף ואז ירד לי פה דם.. ואז כמה בכיתי". או: "בשבוע שעבר קיבלתי מכה על הגב … אמא לקחה אותי לרופא הגב ובדק אותי ויצא בסדר. אבל בכיתי וכאב לי מאד". אחד הילדים מספר על מריבה עם אחיו: "אנחנו כל הילדים אנחנו מאד מרביצים…ואני מרביץ לו ואז הוא בוכה". במחקר על איסורים בגן מבקשת המראיינת: תוכלי לנסות להסביר לי את חשיבות החוק למה זה חשוב שאסור להרביץ? "כי אם ירביצו אחד לשני הם יכולים לבכות…ואם נרביץ יכאב ויבכו הרבה".

שתי ילדות בגן מספרות על הבנייה בקוביות ומתארות מצב שיכול להוביל לבכי:
גיל: אפשר לבנות מגדלים וטירות וכל מיני דברים
תמרה: גם אפשר לבנות מאד גבוה ואז זה נופל
גיל: או שאיזה ילד מפיל לנו הכול ואז הגננת כועסת עליו
תמרה: הוא בוכה ואז הוא אומר שזה לא היה בכוונה
גיל: נכון.

ניתן לפרש את דבריה של תמרה באופנים שונים. יתכן שהבכי נובע מהעלבון לכעסה של הגננת על מעשה שנעשה בטעות או מתחושת חוסר האונים שלו בהתמודדות עם הכעס של הגננת (Vingerhoets, & Bylsma, 2016), יתכן שהבכי מביע מחאה על היחס הלא הוגן כלפיו (Miceli & Castelfranchi, 2003) ויתכן גם שהבכי נובע מרגשות אשם הנובעים מכך שהרס את המגדל בטעות.

גם בספור הבא ניתן להבין את הבכי כביטוי לעלבון ואולי כעס על הפרת הבטחה ואולי הבכי במקרה זה נועד ללחוץ לקיים את ההבטחה: "אמא הלכה לעשות קניות. אבא אמר שצריך לסדר את המשחקים ואמא אמרה שהיא הולכת לקנות לי הפתעה במכולת עד שהיא תחזור אני אסדר את המשחקים ואז אני אקבל הפתעה. ואמא לא הביאה לי הפתעה כי אבא אמר שלא מסדרים להפתעה. חייבים לסדר ואמא אמרה שאני אקבל שוקולד.
וקיבלת את השוקולד?
לא. אבא אמר שלא. אז בכיתי הרבה הרבה עד שקיבלתי את השוקולד. אני מאד אוהב שוקולד אני בכיתי ואמרתי לא רוצה, לא רוצה לסדר. אז אבא כעס אבל אמא נתנה לי שוקולד".

דוגמא נוספת לבכי כתוצאה מעלבון מופיעה בהסבר לציור זה:

 

 

 

 

 

 

"הילד לא נתן לילדה לעלות למגלשה למרות שהיא חיכתה בתור. ואז היא בכתה. הוא אמר לה סליחה והיא נתנה לו יד".
פחד יכול להוביל אף הוא לבכי כפי שעולה מהספור הטראומטי של אמג'ד: "פעם כשבת דודה שלי באה לישון אצלנו ..אא..היה שהיד שמת…אמא שלי ואבא שלי עלו למעלה למרפסת להסתכל ולראות מי השהיד אחר כך התחלתי לבכות …
ויסאם: למה אתה בוכה, לא מפחיד אין כלום שמפחיד".
הבכי חוזר כשאמג'ד מתאר את החוויה הקשה.
המעבר במחסום לילדים וילדות פלשתינאים הוא חוויה מאד מפחידה: "פעם שוטר נתן לאבא שלי לעבור ביום ששמתי את החגורה נתן לו לעבור ולא נתן לו דוח אני לא יודע איך מישהו לוקח דוח ואמא שלי כעסה למה לא שמתי את החגורה אבל היא אוהבת אותי. אני בכיתי על אבא חשבתי שהם הולכים לתת לו דוח כשלא נתנו לו דוח הפסקתי לבכות".
בנוסף למקרים שציינו הילדים והילדות בהם תארו נסיבות שהובילו לבכי, רוב הסיפורים הם ספורים על הימנעות מבכי. אלו סיפורי התגברות המעידים על התבגרות. בכי נתפס כתופעה שלילית שצריך ללמוד להתגבר עליה.
סיפורי התגברות אלו מופיעים לעיתים בהשוואה לספורים על תינוקות. תינוקות בוכים ואינם מסוגלים להבליג ואלו ילדים וילדות לא בוכים, הם מתגברים. היכולת שלהם להתגבר מעידה על התבגרותם: "כשהייתי תינוקת… הייתי כזאת קטנה קטנה והייתי שותה חלב…ואז בכיתי כשאמא הלכה". או: "הייתי תינוקת ובכיתי לאמא הרבה… אני הייתי תינוקת פצפונת ואני בכיתי ואז אמא הרגיעה אותי".
"אני לא בוכה מבדיקת דם רק בהתחלה כאשר הרופאה שמה לי אני עושה כך (עוצמת עיניים) וזהו ושותקת. ואחר כך אחי התינוק כך חצי קטן אבל כשנתנו לו זריקה הוא בכה ואחי האמצעי בכה גם".
כשאחד הילדים מספר על חלום רע שחלם הוא אומר: "לפעמים יש חלומות רעים…שמפלצת הרגה את כל המשפחה של הילד ורק הוא נשאר. קרה שהתעוררתי מבכי מתוך שינה אבל כשהייתי קטן, לא עכשיו".
במחקר על מוכנות לבית ספר מסביר אחד הילדים: "מוכן לכיתה…אם הוא עושה את הדפים בחוברת יפה ומקשיב…מקשיב ..וגם לאמא ואבא שלו למה שהם אומרים לו. וגם ..וגם.. אסור לו לבכות כי אתה ילד גדול".
במחקר על חווית הפרידה בגן, עולה ההבחנה בין הבוגרים לצעירים: "הצעירים בוכים לפעמים בבוקר
והבוגרים? לא
רק אני בכיתי…כשהייתי צעיר…ועכשיו לא".
מראיינת: וכשהייתם צעירים מה עזר לכם כשנפרדתם מאמא ואבא?
נועם: כשהיינו צעירים?
רותם: קצת בכינו
נועם: אבל התגברנו. הגננת, היא עזרה לנו. היא נתנה לנו ממתק או משהו ואז הפסקנו לבכות
ומה עוד?
רותם: הבכי עזר לנו…כן. בכינו ואז התגברנו

הילדים והילדות מספרים כי הם נפרדים "יפה". כשהם נשאלים מה פרוש להיפרד יפה עונה אחת הילדות: "להיפרד יפה זה לא לבכות ודברים כאלה" או: "לא בוכים…נפרדים יפה".
המראיינת שואלת את אחת הילדות: "את נפרדת יפה…מה זה יפה?
שאני לא בוכה. ובסוף אמא הולכת ואני לא בוכה.
ולפעמים קורה שאת כן בוכה?
לא. אני מתגברת".

מה ניתן ללמוד מדברי הילדים והילדות?
הבכי מופיע בקונטקסט חברתי ונוצר בדרך כלל כתוצאה מקשר עם דמות אחרת המעוררת רגשות של עלבון, חוסר אונים או אכזבה. כמו כן, הבכי יכול להופיע בנסיבות מפחידות או כתוצאה מכאב. הבכי מתאים יותר לתינוקות. הילדים והילדות במחקרים השונים מציגים את הבכי כתופעה לא רצויה, תופעה שצריך להתגבר עליה. היכולת להתגבר מצביעה על התבגרות. בכי הנובע מכאב ומחלה מתקבל ביתר סובלנות (Miceli & Castelfranchi, 2003) ולכן בנסיבות אלו ההתגברות פחות מודגשת בדבריהם של הילדים והילדות.
ניתן להסביר את החשיבות שהילדים והילדות מייחסים להתגברות על בכי כנובעת מתחושתם שמבוגרים נלחצים מבכי Zeifman & St James-Roberts, 2017)). מאחר וילדים וילדות רגישים מאד להוריהם, כפי שמופיע גם במחקרים אחרים (דיין, 2011) הם מנסים להרגיע אותם ולא לעורר בהם חשש ומצוקה ולכן רואים חשיבות בהתגברות על בכי.
הסבר נוסף לחשיבות שהם נותנים להתאפקות והבלגה נובע מיחסי הכוח בתהליך ההבנייה החברתית הקיים בכל חברה אנושית. תהליך הבנייה בו נקבעות הנורמות החברתיות המשליטות מסגרת התנהגות של מותר/אסור, מקובל/פסול שלהן הפרט מציית על מנת להיות שייך לקולקטיב (Cliff & Millei, 2011) וכדי להימנע מסנקציות (Miceli & Castelfranchi, 2003). בתהליך זה נוצרת נורמה שהבכי אינו מקובל ומלמדים את הילדים והילדות לשלוט בבכי ולהימנע ממנו.
לבכי גם תרומה חשובה (Miceli & Castelfranchi, 2003). הוא גורם להתעוררות של אמפתיה ורצון לעזור מצד הזולת ומאפשר הקלה ושחרור ממתח מצד הבוכה. הבכי עוזר להתמודד עם פחד כפי שענה אחד הילדים כשהמראיינת שאלה אם זה בסדר לבכות: "זה בסדר…כי אז מתגברים על הפחד". לכן, כדאי לדעתי, שבתהליך ההבנייה החברתית יתייחסו לבכי כתופעה רצויה וכנורמה חיובית, לעיתים אף יעודדו בכי ויצמצמו מסרים הרואים בבכי נורמה פסולה, נורמה הקובעת כי בכי מעיד על "תינוקיות" ועל ליקוי בתהליך ההתבגרות.
מקורות
דיין, י' (2011). הפרספקטיבה של ילדים וילדות על המידע שראוי להעביר להורים על הנעשה בגן.

חוקרים@הגיל הרך, 1. נדלה מתוך:

https://kindergarten.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/13/2018/01/yael_dayan.pdf
Cliff, K. & Millei, Z. (2011). Bio-power and the "civilization" of children's bodies in a preschool bathroom: An Australian case study. International Social Science Journal, 62(205-206), 351-362.
Miceli, M., & Castelfranchi, C. (2003). Crying: Discussing its basic reasons and uses. New ideas in Psychology, 21(3), 247-273.
Vingerhoets, A. J., & Bylsma, L. M. (2016). The riddle of human emotional crying: A challenge for emotion researchers. Emotion Review, 8(3), 207-217.
Zeifman, D. M., & St James-Roberts, I. (2017). Parenting the crying infant. Current opinion in Psychology, 15, 149-154.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה