על ההבדל בין מבוגרים ומבוגרות לילדים וילדות

מאת: יעל דיין

 הקטנים מבינים יותר את הצחוק, המבוגרים לא מבינים את הצחוק

ההתייחסות של מבוגרים אל ילדים וילדות, מעוגנת בדרך כלל בתפיסה דיכוטומית הרואה שתי קבוצות נפרדות של מבוגרים מצד אחד וילדים וילדות מצד שני. הספרות המקצועית העוסקת בגיל הרך שמה דגש רב על ההתפתחות. השפה המקצועית עשירה במושגים כמו תחומי התפתחות, צרכים התפתחותיים, הישגים התפתחותיים, חסך התפתחותי ועוד. מתוך תפיסה זו עולה המסר הדיכוטומי שילדים וילדות עדיין לא מפותחים, הם צריכים להתפתח לעומת המבוגרים שהגיעו לשלמות, הם כבר מפותחים.

אם נוותר על התפיסה ההתפתחותית ונערוך רשימה שונה של מאפיינים, למשל: בעלות חוש הומור, עצמאיים, יצירתיות, תלותיים, סקרניות, חרוצות, בעלי רגישות חברתית, בעלות אינטואיציה, בעלי יכולת התמדה, בעלות כישורי מנהיגות, בעלי מוטיבציה ללמידה ועוד ועוד. האם נוכל למיין לאיזו קבוצה לשבץ מאפיינים אלו? איזה מאפיין מתאים לקבוצת המבוגרים ואיזה לקבוצת הילדים והילדות?

כיצד תופסים הילדים והילדות את ההבדלים בינם לבין מבוגרים?

קיים כמובן ההבדל הפיסי, שלא ניתן להתעלם ממנו: "מבוגר זה ביטוי כזה למישהו שהוא גדול. וילד קטן". מאחר והמבוגרים גדולים נמנעת מהם הגמישות הפיסית שיש לילדים וילדות אבל הם יכולים להגיע למקומות גבוהים: "מבוגרים לא יכולים להתכופף וילדים לא יכולים לקחת משהו גבוה מהארון". "הילדה יכולה לרוץ מהר והאישה לא יכולה". "ילדה יכולה לקפוץ על גג ענקי ואמא לא". ילדים יכולים "לעשות סלטה…לקפוץ באוויר עם טרמפולינה…שאיש יכול לעשות…הוא גם יכול לשחק כדורגל. אבל של גדולים, של אמיתי". "ילדה יכולה לטפס ואמא לא" ויש גם דעה הפוכה "איש יכול לטפס על עץ והילד לא".

למבוגרים יש יתרונות על פני הילדים והילדות. למשל, יש להם כסף שבאמצעותו ניתן לרכוש דברים שונים. לשאלה מה עושים עם כסף עונה ילדה: "קונים שרשרת, מכנסיים, עגילים

מי קונה עם זה?

בוגרים.

כמה בוגרים?

אהה…גדול כמו אמא, אבא, כמו דוד כמו דודה".

כשאחד הילדים מפליג על כנפי הדמיון ומספר כי הוא חוסך כסף כדי "לקנות בית וגם לקנות לי מכונית ולקנות לי בריכה", ילד אחר מתערב ואומר: "אבל זה לא כיף מכונית כי לא יתנו לך רישיון כי אתה קטן" וילדה אחרת מספרת שהיא חוסכת כסף "כי אחרי זה שאני אהיה גדולה אני אוכל לקנות הרבה מתנות לחברות. לא רק לעצמי ..גם לחברות…לאמא ואבא…לאח שלי הגדול ולאחות שלי הקטנה", כשהמראיינת שואלת את אחת הילדות אם היא קונה דברים? הילדה עונה: "לא יודעת לשלם לבד".

יתרון נוסף של מבוגרים הוא צפייה בסרטים שלילדים אסור לצפות: "יש סרטים שאסור לראות רק גדולים צריכים לראות את זה. זה אהבה שאסור לי לראות  אני צריכה לגדול".

אחת הילדות מצביעה על הנחיתות של ילדה בהשוואה לאישה: "היא יודעת להכין אוכל והיא לא…היא יודעת לנהוג והיא לא יודעת…היא יודעת להרים תינוק והיא לא יודעת" וילד אחר מספר על הנחיתות של ילדים ביכולת לקבל החלטות בגן. בהתייחסו לגננות הוא אומר: "בגלל שכל הגן הזה הוא שלהן. הגננות מחליטות על כל הגן, יכולים להחליט על המשחקים, יכולים להחליט על הארגזים, על משקולות וגם יכולים להחליט על כסאות בחצר…את יודעת למה הילדים לא מחליטים? הם רק קטנים והם לא יכולים".

הממצא המעניין ביותר בעיני הוא התפיסה שהמבוגרים הם רציניים, לא צוחקים, חסרי חוש הומור ולא משחקים. היתרון של הילדים והילדות על פני המבוגרים הוא היכולת לצחוק ולשחק. אחת הילדות מסבירה: "הקטנים מבינים יותר את הצחוק, המבוגרים לא מבינים את הצחוק". ובראיון אחר אומר ניר "זה מצחיק אותי" ומור משיבה לו: " אותי זה לא מצחיק". עדו מצטרף ומגיב: "את אף פעם לא צוחקת, את רצינית, את חושבת שאת אמא".

ילדים וילדות משחקים ומבוגרים לא. במחקר על משפחה כשהמראיינת מבקשת מילדה לצייר משפחה מספרת הילדה: "את יודעת שכל האחים שלי בנים ואני בת ולפעמים אין לי עם מי לשחק בבובות שלי. ואמא אומרת שאין לה זמן לשחק אתי. אפילו שהיא בת אבל היא בת גדולה ולא בת שמשחקת בבובות". המראיינת מבררת איתה: את אבא ואמא לא ציירת. "אוי, שכחתי אותם. אני עכשיו אצייר אותם. הם גדולים גדולים אז צריך דף חדש הם לא יכולים להיות עם האחים שלי כי הם גדולים והם לא משחקים בדברים שלי ואפילו שאבא הוא בן הוא לא משחק עם האחים שלי כי הוא גם בן גדול ולא בן שמשחק".

בראיון נוסף בתשובה לשאלה "מה עוד ילדים עושים שמבוגרים לא עושים?", עונה ילד: "משחקים" והמראיינת מבררת: "מבוגרים לא משחקים?"  "לא".

לצייר זו פעולה נוספת שלא מתאימה למבוגרים רציניים: "אולי מבוגרים לא יודעים לצייר פרפר וילדים יודעים…אולי מבוגרים לא יודעים לצייר פטיש ..וגם הם לא יכולים לצייר וילון גם לא מחשב גם לא פרח ולא דף". ובראיון אחר לשאלה אם יש משהו שילדים עושים ומבוגרים לא? עונה הילד: "הם לא מציירים".

קיימת דיכוטומיה ברורה בין מבוגר שהולך לעבודה לבין הילד או הילדה שמשחקים: "למבוגר יש דברים חשובים שלילד אין…ללכת לעבודה. ילד לא הולך לעבודה". או בראיון אחר: יש משהו שאשה עושה וילדה לא? "ילדה לא עובדת". העבודה היא עיסוק רציני המונע כנראה ממבוגרים לשחק ולצחוק.

מה ניתן ללמוד מדברי הילדים והילדות?

כפי שמקובל גם בספרות המקצועית לגיל הרך, קיימות שתי קבוצות חברתיות נפרדות. קבוצה אחת – המבוגרים, להם יתרון של גודל, של בעלות על כסף, הם רציניים, לא משחקים, לא צוחקים והולכים לעבודה. קבוצה שנייה – הילדים והילדות, הם קטנים בגודלם אך גמישים יותר, מרגישים מוחלשים מכיוון שאין להם כסף לקנות דברים ובתחומים שונים תלויים במבוגרים. הם עסוקים במשחק, יצירה ויודעים לצחוק.

מתוך הדברים עולה התפיסה הדיכוטומית של המושגים עבודה ומשחק הקיימת גם באופן מסורתי בספרות כשמושג המשחק מוצג כהיפוכו של מושג העבודה (Rogers, 2011). התפיסה היא כי משחק אינו עבודה ועבודה אינה משחק. לעיתים קרובות המשחק נחשב נחות על פני עבודה. Brehony (2013), טוען כי הדומיננטיות של עבודה על משחק קשורה גם לניגוד שבין ילדות לבגרות כאשר הבגרות מוערכת יותר ומחזקת את תחושת הנחיתות של הילדים והילדות מפני המבוגרים. מתוך הראיונות ניתן ללמוד כי למבוגרים חסך במשחקיוּת ((playfulness. משחקיוּת טומנת בחובה חוש הומור (McGhee, 2010), מכאן ניתן להסיק כי החסך במשחק של מבוגרים מונע מהם גם לצחוק. McGhee (2010), טוען כי כשהילדים והילדות גדלים והופכים למבוגרים הם הופכים רציניים באופן קיצוני ועם ליקוי בחוש ההומור, כפי שציינו גם הילדים והילדות.

מקובל לכתוב על חשיבות המשחק להתפתחות ולמידה של ילדים וילדות וקיימת השקעה רבה בחשיבה ומשאבים כדי להעשיר את הסביבה הפדגוגית במשחקים. חשיבה דיכוטומית הרואה  ילדים לעומת מבוגרים, משחק לעומת עבודה או רצינות לעומת צחוק מעוורת את המשמעות של חשיבות המשחק להתפתחות ולאיכות החיים של המבוגרים והמבוגרות.

אם מבוגרים לא ישחקו הם לא יוכלו לצחוק, חשוב שהילדים ילמדו אותם לשחק ולצחוק.

מחקרים שבדקו את מידת המשחקיוּת אצל מבוגרים מצאו קשר בינה לבין איכות חיים, הנאה מקשרים והתמודדות ראויה עם מצבי לחץ (Proyer, 2018). למשחקיוּת חשיבות באינטראקציות חברתיות ומכאן גם לאינטראקציות בין ילדים וילדות לבין מבוגרים. שימוש במשחקיוּת במצבי לחץ תורמת להתמודדות עם קשיים ולהפגת מתחים ומאפשרת לשפר  את האינטראקציות שלהם עם ילדים וילדות (Proyer, 2018).

לכן כה חשוב לטפח ולעודד משחק אצל מבוגרים ומבוגרות.

ביטול הדיכוטומיה בין משחק לעבודה ניתן למצוא אצל גדעון לוין המציע את מושג הפעילות. הפעילות כוללת ארבעה מרכיבים: משחק, עבודה, יצירה ולמידה. בכל הפעילויות נמצאים כל המרכיבים בעוצמות שונות. המשחק מאופיין בחופש להחליט לגבי מהלך המשחק וחוקיו. חשיבות המשחק בעצם התרחשותו ולא בתוצאותיו, בעבודה התוצר והתוצאה חשובים יותר. מושג הפעילות יכול לשנות את התפיסה שילדים וילדות משחקים לעומת מבוגרים שעובדים ולראות גם במבוגרים וגם בילדים וילדות בני אנוש פעילים היכולים גם לעבוד וגם לשחק ללא קשר לקבוצה החברתית שלהם. גם המבוגרים וגם הילדים והילדות ישלבו בפעילותם צחוק וחוש הומור ובכך ישפרו את איכות החיים שלהם ושל הסובבים אותם.

מקורות:

Brehony, K. J. (2013). Play, Work and Education: Situating a Froebelian Debate (Juego, trabajo y educación: situando un debate froebeliano). Online Submission, 65(1), 59-77.

 

McGhee, P. (2010). Humor as survival training for a stressed-out world: The 7 humor habits program. Author House.

 

Proyer, R. T. (2018). Playfulness and humor in psychology: An overview and update. Humor, 31(2), 259-271.

 

Rogers, S. (Ed.). (2010). Rethinking play and pedagogy in early childhood education: Concepts, contexts and cultures. Routledge.