המשחק התנועתי-קבוצתי בגיל הרך

משחקי התנועה כהזדמנות ללמידה רב תחומית

כתבה: ד"ר חגית שקדי,מרצה במכללת סמינר הקיבוצים. 2004

מבוא
משחק הינו אמצעי שבעזרתו בני אדם ובעלי חיים חוקרים מגוון התנסויות במצבים שונים עבור מטרות שונות (מויילס 1997). המשחק לילדים הוא יותר מאשר מלוי הזמן בפעילות כלשהי. מעבר לסיפוק הצרכים ההכרחיים של הישרדות, הילד זקוק למגוון רב של פעילות משחקית לשם התפתחות תקינה מהבחינה הפיזית, המנטלית והרגשית. המשחקים יוצרים הזדמנויות שבהן ילדים יכולים לשכלל את תנועתם, להסיק מסקנות, לפתור בעיות ולפתח כלים רגשיים להתמודדות עם הקונפליקטים שמזמן המעבר מתלות לעצמאות.

המשחק הוא מרכיב בלתי נפרד מההוויה של הילדים בגיל הרך ומלווה אותם כבר משלבי ההתפתחות הראשוניים, ממשחקי הקוקו והחיקוי, דרך המשחק הדרמטי ועד למשחקים המורכבים יותר בהם ישנם מספר חוקים המקובלים על הכלל, מהמשחק האישי או משחק בשניים ועד למשחקים קבוצתיים בהם משתתפים מספר גדול יותר של ילדים.

את התופעה האנושית חברתית הנקראת משחק אין צורך ללמד בשלביה הראשונים. זהו ביטוי המופיע בכל התרבויות האנושיות. וכפי שויניקוט כותב בספרו "משחק ומציאות": "המשחק הוא היסוד האוניברסלי…"(שם ע' 69).

היצור האנושי נולד כשהוא מכוון ליצור קשר עם בני אדם: הוא מצויד גופנית להגיב כלפי אנשים, ומגע הגומלין אתם מבטיח את התפתחותו הרגשית התקינה (כצנלסון 1998). עם התגבשות המודעות העצמית והתחזקות התדמית העצמית, עם התעצמות היכולת וביטוייה ההולכים ורבים של העצמאות- גוברים המגעים החברתיים, מתגוונים ומתעשרים. ניתן לומר שככל שהרגשת "האני" הולכת ומתעצמת, נוצרות יותר אפשרויות למגעים עם הזולת. ועם זאת מתפתחת היכולת להבחין ולזהות את הזולת, להעריך ולשתף את האחר, כלומר מתחילות להתפתח אינטראקציות חברתיות משמעותיות.

היכולת לפעול בקבוצה ולתקשר עם אחרים באה לידי ביטוי ביתר שאת עם תחילת התפתחות השפה בשנת החיים השנייה. הקשר הראשון בין ילדים סובב סביב חפץ משותף, בובה או כדור למשל, ובהמשך נוצרת אינטראקציה שיש בה שיתוף פעולה ראשוני (כצנלסון 1998).

בתחילה אין זה משחק משותף, זהו משחק מקביל, שבה פעילות של שני ילדים או יותר מתרחשת בעת ובעונה אחת, ועוסקת לעיתים באותם תחומים וחפצים. יש בפעילות זו הרבה אימון וחיקוי. הילדים בשלב זה לומדים להתנהג בחברה, לומדים חוקים וכללים ראשוניים המקובלים בחברה בה הם חיים. המטרה בגיל זה היא ליצור את הכללים המאפשרים קיום חיי חברה מתוך הכרה וקבלת השוני והמשותף שבקבוצת השווים. בשלב זה הילדים מתנסים ובודקים את המותר והאסור בכללי החברה, כלומר בוחנים את נורמות ההתנהגות המקובלות.

בשלב זה מופיעים גם ניצנים של משחק דרמטי, בו הילדים משחקים משחקי "כאילו". שיתוף הפעולה והמשחק הדרמטי משמעותיים ביותר להתפתחות ההבנה של העולם הסובב על כל מרכיביו. בהמשך מתפתחת היכולת לשחק משחקים חברתיים, הכוללים חוק או שניים שנקבעים על ידי גורם חיצוני, למשל משחקי תופסת.

משחקים חברתיים ראשוניים ופשוטים מאפשרים את התחלת התגבשותה של ההבנה והקבלה של חוקים חברתיים. לחיות ביחד זהו צורך אישי, לפעול ביחד משמע הרגשת כוח ויכולת אישית (לוין 1971). ערכו ומשמעותו של המשחק בגיל הרך הוא בעצם העיסוק בפעילות עצמה, לכן לתחרות, המאורגנת על ידי המבוגר, אין כל משמעות ואין לה מקום בגיל הרך. כפי שכבר נאמר, באמצעות המשחק הילדים לומדים; להסיק מסקנות, לפתור בעיות, לתקשר עם אחרים, לשתף פעולה עם ילדים אחרים, לראות את הזולת, להכיר בצרכים של הזולת, להכיר את עצמם בהקשר החברתי, ולתפקד במסגרת שיש בה חוקים וכללי התנהגות מוגדרים.

היכולת לפעול בקבוצה, להחליט החלטות משותפות, להגיע לתוצר משותף היא שלב התפתחותי שתחילתו בגיל ארבע והמשכו בגילאי חמש ושש. בגיל ארבע המאבקים והקונפליקטים שיוזמים הילדים נועדים לבחון, לממש ולהרחיב את הנפרדות והייחודיות, הילדים מנסים להגדיר לעצמם, מול הסובבים אותם, את המרחב שבו יוכלו להפגין את הנפרדות שלהם, החפצים והפעילויות שהם שלהם ומייצגים אך ורק אותם, ואת השליטה והכיבוש שהשיגו ע ל משאבים אלה. שלב זה של גיל ארבע, מאופיין גם בגילוי של קבוצת השווים, קבוצת החברים בני הגיל.

המפגשים החברתיים בגן מזמנים לילדים כר נרחב לפעילות ואימון בהישגים התפתחותיים חדשים; משחקי תפקיד, ביטוי לדחפים וקונפליקטים, מאבקי שליטה על רכוש ובהמשך על מעמד, כוח פיזי ושליטה במיומנויות. בשלב זה הפעילויות המשותפות יאפשרו לילדים להתנסות בפעילות משותפת אך אין לצפות שתהיה הבנה מלאה ויכולת מוחלטת של שיתוף פעולה ויצירה משותפת. בשלב ההתפתחותי של בני החמש שש ישנה עליה ביכולת של הילדים להשיג וויסות, תכנון וראייה קדימה של פעולותיהם: החל בפעולות הפשוטות ביותר, כמו התמצאות במרחב, רצף פעולות משחקיות (המהוות בסיס לתכנון חשיבה ברצף ולהבנת תהליכים סיבתיים) ועד הפעולות המורכבות יותר, כמו תכנון אסטרטגיה של פתרון בעיות, התחשבות בזולת וראיית צרכיו, השתהות והמתנה בתור ויכולת ראשונית להכללה והפשטה (מתוך הספר "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" (פלוטניק 2003 ).

מתוך הנאמר לעיל אנו יכולים ללמוד שהפעילויות הקשורות במשחקים צריכות להיות מותאמות לשלב ההתפתחותי שבו הילדים נמצאים ולהתפתח בשלבים, המשחק המכוון- המורכב יכול להתקיים רק בגיל בו הילדים מסוגלים התפתחותית להכיר ולקבל חוקים וגבולות ואת האחר. המשחקים ייעשו יותר מורכבים עם התפתחות היכולת לקלוט, להבין חוקים הנקבעים על ידי גורם חיצוני, לשתף פעולה בקבוצה במסגרת של תנאי משחק ולראות את ההתרחשות גם מנקודת מבטו של האחר.

חשיבותו של המשחק מההיבט ההתפתחותי

המשחק מלווה את הילדים משלבי ההתפתחות הראשוניים והולך ונהיה מורכב עם הגדילה וההתפתחות שלהם. התפתחות המשחק התנועתי-קבוצתי מתרחשת בשלושה צירים בכל אחד מהצירים מוזכר הממד הרגשי כיוון שכוחו של המשחק הוא בכך שנוצרת בו מציאות הדורשת מהילדים מעורבות רגשית רבה ויכולת לקבל שינויים ולהגיב אליהם.

ציר קוגניטיבי-רגשי – ממשחקים שבהם הילדים משחקים באופן חופשי וקובעים את החוקים על פי הבנתם, ועד למשחקים מורכבים וארוכים בהם ישנם מספר חוקים המקובלים על המשתתפים ודורשים תכנון מוקדם, בתהליך קבלת החלטות מובנה ובתהליכי הסקת מסקנות מורכבים.

ציר חברתי-רגשי – ממשחקים אישיים אל משחקים בשניים ועד למשחקים קבוצתיים בהם משתתפים מספר ילדים רב. מלבד הממד המספרי, קיימת התפתחות ממשחקים בהם רמת המחויבות והתאום בין הילדים שטחית למשל, צפייה, חיקוי, אחד מסתתר השני מחפש, עד למשחקים בהם נוצרת תלות רבה המתבטאת בתהליכי שיתוף פעולה הדוקים, למשל, מתן עזרה וקבלת עזרה, תאום מהלכים, הובלת משחק ויצירת משחק ביחד עם האחרים.

ציר מוטורי-רגשי – מתנועה אחת בסיסית החוזרת על עצמה למשל, ריצה ועצירה ועד למספר מיומנויות תנועתיות, הדורשות מיומנות רבה של תאום בין מספר גורמים.

יעדי המשחק בפעילות התנועתית:
ניתן לזהות ארבעה יעדים מרכזיים
1. מתן הזדמנות לפעול עם עמיתים במסגרת המוכתבת על ידי חוקי המשחק.
2. מתן הזדמנות לשיתוף פעולה עם עמיתים.
3. מתן הזדמנות לשכלל תנועה בתנאי משחק המכתיבים מורכבות תנועה.
4. מתן הזדמנות לפתרון בעיות במצבים מורכבים ובלתי צפויים המוכתבים על ידי המשחק.

כל ארבעת היעדים באים לביטוי בצורה זו או אחרת בכל פעילות משחקית שמתקיימת. ביעדים אלה אנו מתמקדים במשחק המתקיים במסגרת קבוצתית, ומאפשרים לילדים להיחשף להיבטים חברתיים בהם מושם דגש על הקשר בין המשתתפים ברמות שונות ובאופנים שונים, כמו, שיתוף פעולה, הכרה וקבלה של האחר, מתן הזדמנות שווה לכולם לפעול, יוזמה אחריות קבוצתית וכדומה.
עם זאת הילדים נחשפים להיבטים נוספים הנובעים ממהותו של המשחק:
~ להיבט הקוגניטיבי; תכנון לפני ובזמן המשחק, זיכרון של חוקים והתרחשויות, הסקת מסקנות מתוך ההתרחשויות של המשחק ופתרון בעיות בזמן המשחק.
~ להיבט הרגשי; חשיפה למצבים רגשיים הנובעים מהמשחק, כמו, כעס, ויתור, איפוק, שליטה וכדומה.
~ להיבט המוטורי; ביטוי של יכולות מוטוריות ופיתוח מיומנויות מוטוריות.

דוגמה של פרוט תחומי ההתפתחות במשחק אחד
"תופסת גשרים"
תאור המשחק : אחד הילדים הוא התופס ושאר הילדים בורחים. הילדים רצים במרחב הפעילות, כאשר משהו מהילדים נתפס עליו לעמוד בצורת גשר כלשהו, כדי ל"הצילו", על אחד מהילדים לעבור מתחת לגשר. ילד ש"ניצל" חוזר למשחק. כל כמה דקות המורה מחליפה את התופס.
ניתוח המשחק על פי מרכיביו:
1. מרכיבי התנועה: ריצה, בריחה, התחמקות, רדיפה, שינויי כיוון במרחב, עצירה על בסיסי תמיכה שונים (יצירת הגשר), זחילה (מתחת לגשר)
2. מרכיבים קוגניטיביים: הבנת חוקי המשחק, הסקת מסקנות- תנועה במרחב ביחס ל"תופס", פתרון בעיות- התחמקות מה"תופס" והתייחסות לשאר הילדים, תכנון "ההצלה" של "הנתפסים".
3. מרכיבים רגשיים: קבלה של חוקים מוכתבים, התמודדות עם מצבים משתנים ודחיית סיפוקים (משהו אחר קבל תפקיד של "תופס" למרות שאני מאד רוצה להיות "תופס").
4. מרכיבים חברתיים: המשחק מתקיים בקבוצה, לקבוצה במשחק יש משמעות חוקי המשחק דורשים התייחסות לאחרים.

מקומו של המשחק התנועתי קבוצתי בשיעור התנועה

המשחק התנועתי-קבוצתי הוא בן לוויה קבוע בחיי הגן בכלל ובשיעורי התנועה בפרט. רב הזמן הילדים בגן עוסקים בפעילות משחקית כלשהי, משחקים דרמטיים בפינות השונות בגן, משחקי חשיבה במחשב או במשחקי שולחן או משחקים תנועתיים בחצר הגן.
בשיעורי התנועה המשחק משתלב באופנים שונים; כפתיחה לשיעור, כסיום וסיכום השיעור, משמש כמסגרת ללמוד וחזרה של מיומנויות מגוונות ומושגים מתחומים שונים, בא להפעיל ולעורר, מסייע לריכוז, מאפשר התנסות בתנאים משתנים בלמידה שיתופית ויחידנית.

כדי שיתקיים משחק תנועתי-קבוצתי המשחק צריך לכלול:
1. מרכיבים תנועתיים
2. במשחק צריכים להיות מעורבים מספר משתתפים
3. למשחק יש התחלה וסוף
4. למשחק יש מספר חוקים המוסכמים ומקובלים על המשתתפים
5. יש להשתמש בדימויים המאפשרים הזדהות ויוצרים עניין להשתתפות במשחק

חשיבות המשחק התנועתי-קבוצתי
מבחינה פסיכו-מוטורית המשחק התנועתי-קבוצתי מאפשר התנסות תנועתית במצבים מורכבים ללא תחושה של מחויבות לאיכות ביצוע מושלמת, המשחק מהווה חזרה על הנלמד מתוך עניין והנאה. המשחק יכול להיות הזדמנות להעברה מלימוד שבו מתבצעת תנועה מבודדת המותאמת להנחיה מוגדרת אל מצב שבו התנועה היא חלק מתפקוד רחב יותר ומתרחשת בתנאי מציאות משתנים הדורשים התארגנות במרחב, הסקת מסקנות ופתרון בעיות תנועתיות.

דוגמה:
בשיעור התרחשה התנסות בתנועה ועצירה תוך איזון על בסיסים שונים ( כף רגל אחת, שתי ידיים וכף רגל אחת וכדומה). בסוף השיעור מוצע לילדים המשחק "תופסת פסלים", שבו משתתף יכול להתחמק מהתופס אם יצר פסל העומד על בסיס כלשהו בלי ליפול עד שבא ילד אחר ומצילו בנגיעה בו. בזמן המשחק, העצירה מתרחשת בתוך מהירות תנועת ההתחמקות, בסיטואציה משחקית אוטנטית, בה הילד צריך להשתמש במה שלמד כדי "להציל את עצמו".

מבחינה קוגניטיבית המשחק התנועתי-קבוצתי דורש הבנה וזיכרון של חוקים וכמו כן יכולת להסיק מסקנות מהתרחשות מסוימת אחת להתרחשות אחרת בסיטואציה שונה. זהו חלק מתהליך של התפתחות היכולת של הייצוג הסימבולי וההפשטה. המשחק מחייב שילוב של חשיבה במהלך התנועה ובכך מלמד לקבל החלטות במהירות ובתוך מצב מוכתב. המשחק מאפשר גמישות בחשיבה ומציאת פתרונות למצבים מורכבים הנוצרים במהלך המשחק.

דוגמה:
במשחק תופסת בעל תפקיד "הבורח" צריך להעלות השערות ביחס להתנהגות של בעל תפקיד "התופס" בהתאם לצעדיו, לתכנן את מסלול הבריחה, כל זאת במגבלת הזמן הנקבעת על ידי המרחק של "התופס" מ"הבורח" ומהירות הריצה של "התופס".

מבחינה רגשית יש למשחק התנועתי-קבוצתי תפקיד מרכזי המלווה את כל שאר התחומים. המשחק תובע מהילדים לקבל הכתבה של חוקים ולדחות סיפוקים קצרי טווח, הילדים לומדים לחכות, לעצור, לוותר, להתאפק ועלי ידי כך לשלוט ברגשותיהם. המשחק מאפשר ביטויים של רגש ברמות שונות, כמו, שמחה, הנאה, סיפוק, פורקן וכדומה. כמו כן, המשחק בונה תנאים בהם הילדים לומדים להעריך ולקבל, זאת במקביל ליכולת להעריך ולקבל את האחרים.

לדוגמה:
במשחק תופסת, בו המורה או הילדים בוחרים מי יהיה "התופס" על הילדים שלא נבחרו לקבל את ההחלטה, לדחות סיפוק ולהתגבר על תסכול. במהלך המשחק על הילדים לקבל את חוקי המשחק שנקבעו מראש גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם רצונותיהם המיידיים.

מבחינה חברתית
המשחק מתרחש במסגרת חברתית ולכן דורש מהילדים לפתח כישורים חברתיים ותובע התאמת הפרט לאחרים. מסגרת המשחק ואופיו דורשים מהילדים: לפתח את רגישותם למרכיבים החברתיים, לקבל את הזולת, לפתח כישורי תקשורת, לוותר, לקבל כללים בהם לאחרים יש תפקיד ועוד. כמו כן המשחק התנועתי-קבוצתי משלב דרכי התנהגות בסיסיות בחברה כמו: מעורבות והדדיות, קבלת תפקיד ומילויו, החלפת תפקידים, יכולת לפעול במציאות מדומיינת משותפת תוך יצירת חוקים וכללים הנובעים מהפעילות ומתקבלים על ידי המשתתפים. המשחק התנועתי-קבוצתי הוא מהלך שבו הילדים רוכשים את מקומם החברתי ובו הילדים מתרגלים את התייחסותם לאחרים.

במהות כל המשחקים התנועתיים- קבוצתיים מתקיימים: תקשורת, קשר ותלות בין המשתתפים באמצעותם מתפתחים כישורים חברתיים. במשחקים המתקיימים במסגרת חינוכית על המחנך לנווט ולכוון את המשחק לאווירה רגועה, מגנה על המשתתפים המונעת גילויי אלימות בלתי נשלטים.

לדוגמא משחק "הגשם" (את המשחק ניתן לשחק עם כדורי ספוג קטנים, עם פקקים, עם כריות קטנות או כל חפץ אחר שניתן לאוספו לכלי קיבול כלשהו. חשוב שיהיו הרבה יותר חפצים ממספר הילדים).

מהלך המשחק:
המורה אוחזת את הסל המכיל את החפצים, הילדים עומדים סביבה ומכריזים ביחד: "רוח", "עננים" "גשם", לשמע המילה גשם המורה הופכת את הסל ומשליכה את החפצים מתוכו כעין גשם. תפקידם של הילדים לאסוף בזריזות את כל החפצים שהתפזרו אל הסל.
חוקי המשחק:
אין לאסוף הרבה חפצים בידיים ולהביאם בו זמנית לסל, לכל ילד מותר להביא רק חפץ אחד בכל פעם.
הדגש במשחק הוא על האיסוף הקבוצתי, על שיתוף הפעולה בין הילדים, על לקיחת חפץ אחד בכדי שכל ילד יזכה להביא חפץ ולא החזק והזריז יאסוף את החפצים על חשבון האיטיים יותר. במשחק פשוט זה כבר אנו מכוונים את הילדים לשיתוף פעולה, להתחשבות, לראיית האחרים.

המשחק החופשי והמשחק המכוון
את המשחק התנועתי-קבוצתי ניתן למיין למשחק חופשי ולמשחק מכוון.
המשחק החופשי נבחר באופן ספונטאני ללא התערבות של מבוגר מתוך הצרכים של הילדים. הוא כולל בעיקר משחקי תנועה הדומים למשחק הסוציו-דרמטי, שבו הילדים מקבלים על עצמם תפקידים וממלאים אותם כמו "העכביש והזבובים", "דב דובון", "החסידה והצפרדעים" וכד'.
המשחק המכוון מנוהל על ידי מבוגר הקובע את המסגרת הארגונית ואת הנורמות והכללים. כדי שהמשחק ישמור על מהותו המשחקית, המשחק המכוון מתקיים רק כאשר הילדים משתפים פעולה עם המבוגר, מקבלים את ההכוונה, מתייחסים אליה כאל סיטואצית חיים מהנה שיש לפעול בתוכה, פועלים בתוך המסגרת המוכתבת ובונים את הנורמות והחוקים מתוך בחירה אישית.
כאשר משחק מכוון עונה לצורכי הילדים הם לא רק נענים לו בשעת המשחק עצמו, אלא גם מעבירים אותו אל רפרטואר המשחקים החופשיים שלהם כאשר ילד או יותר לוקחים על עצמם את תפקידי הניהול וההשתתפות במשחק.

עקרונות בהוראת המשחק
החוקים במשחק
חוקים/כללים הם הצהרה של יחסים יציבים. כללים חברתיים שולטים באינטראקציה בין בני האדם. יחד עם זאת, חשוב לגדול ולהתפתח עם ההבנה שכללים יכולים להשתנות בהתאם לצרכים החברתיים וחשוב להבין מתי ניתן לשנות אותם ומתי אין לשנותם ויש להם תוקף של חוק. החוקים חייבים להיות מובנים מפני שהם משמשים מסגרת למשחק. חשוב להכיר דרכים לשנות את הכללים כך שהכללים החדשים יהיו מוסכמים.

כפי שנאמר, לפעילות המשחקית תפקיד התפתחותי והיא באה לספק את צרכיו של הפרט ומשמעה לעמוד באתגר האישי. ילדים ששיחקו משחקי תנועה-קבוצתיים מכינים את עצמם לקראת קבלת חוקים חיצוניים מוגדרים בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות.

מניעת תחרות המכוונת על ידי המחנך

למשחקי התחרות אין מקום בגיל הרך. משחקים תחרותיים מכילים חוקים חיצוניים ובמידה רבה מלאכותיים, שאינם נובעים מאופי המשחק ומדגשיו בגיל הרך ולכן אינם מתאימים לגיל זה. פעילות הכוללת תחרות, שיש בה מנצחים ומפסידים, אינה משמעותית לילד בגיל הרך והיא מופיעה בדרך כלל, בגלל המבוגרים שיוצרים אותה או כחיקוי של התנהגות ילדים גדולים יותר, אחים בוגרים או מתוך מה שנצפה בטלביזיה . ילדים בגיל הרך מתמקדים בעצמם ולא בהשוואת עצמם לאחרים. ההשוואה שיוצרת התחרות אינה חלק מעולם המושגים שלהם ולכן קיימת סכנה שמבוגרים המציעים לילדים משחק ומנהלים אותו יעוררו תחרות ואף יהפכו אותה למרכז המשחק במקום לאפשר לילד ליהנות מהמשחק עצמו. התחרות היא הכנסת לחץ המפר את יתרונות המשחק ומשנה את משמעותו של המשחק.
חשוב לשמר לזמן ארוך ככל האפשר את הרצון לשחק לשם הנאה ולא לשם ניצחון הנמדד בהישג חיצוני. חשוב לאפשר לילד להתפתח בהתאם לכישוריו ולנטוע בו בסיס להערכה עצמית ולתחושת מסוגלות גם במסגרת משחקית.
המורה צריך להדגיש את תהליך ההתנסות של כל ילד וילד, להימנע מהשוואות ומהאדרת הצלחות של ילד אחד וליצור הזדמנויות להצלחה לכל הילדים.

פעילות משותפת – עבודה בזוגות
המשחק התנועתי קבוצתי הוא משחק שמדגיש את הפעילות המשותפת, ולכן יש לפתח יכולת זו כתהליך שלבי.
שלבים של התפתחות הפעילות המשחקית המשותפת;
– התקדמות תוך אחיזה של חפץ ביחד , למשל, אחיזת חשוק והתקדמות במרחב ביחד.
– פעילות משחקית המתפתחת בין שני ילדים באמצעות אביזר היוצר גירוי לשיתוף פעולה ולמשחק, למשל, משחק עם כדור או כל חפץ אחר שניתן להעביר מאחד לשני.
– קביעת כלל אחד או שניים המדגישים את נושא הפעילות (לאחוז חישוק ביחד ולא לעזוב אותו תוך התקדמות בחדר בלי להתנגש בילדים אחרים).
– שימוש בדימויים היוצרים עניין לפעול ורמז למשחק תפקידים בתנועה (סוס ועגלון, הילד וצלו, מכוניות בכביש ורמזור וכדומה)
– לתת לילדים אחריות להוביל, להחליט, ליזום ולקבוע.
– לזמן חפצים שגרתיים ובלתי שגרתיים, המגרים ליצירה ולמשחק משותף (חבל וחישוק,
פקקים בגדלים שונים, קופסאות קרטון, בקבוקי פלסטיק וכדומה).

שינוי המשחק בהתאם לצרכים של ההוראה והלימוד

את המשחק ניתן לבצע במגוון אין סופי של אפשרויות הנובעות מהנושא בו עוסקים בשיעור או בגן. ניתן לשנות את נושא המשחק, את חוקיו, את מרחב הפעולה בו מתקיים המשחק, את מטרתו וכדומה. שיקולי הדעת העומדים בבסיסם של השינויים, נובעים מהצרכים של הילדים בתחומים שונים, מנושאי הלימוד וממוקדי הפעילות.

מגוון רעיונות לשינוי המשחק "1,2,3 דג מלוח":

1. בנושא "רמות גובה" או ""טבע: "דג מלוח פרח, שיח עץ" – המורה אומרת "3,2,1, דג מלוח עץ" הילדים עוצרים ברמת הגובה הגבוהה, אם נאמר "דג מלוח פרח" הילדים עוצרים ברמת הגובה הנמוכה, ואם נאמר "דג מלוח שיח" הילדים עוצרים ברמת הגובה שבין הגבוהה לנמוכה.
2. בנושא "ספירה ומניה" או "קשרים בקבוצה": "דג מלוח התחברות" – המורה אומרת "3,2,1 דג מלוח שניים או שלוש או ארבע וכן הלאה" הילדים צריכים לעצור בזוגות או בקבוצות על פי המספר שהוכרז.
3. נושא "הכרת איברי הגוף ומגע": המורה מכריזה "3,2,1 דג מלוח ברך מרפק" הילדים עוצרים כאשר המרפק נוגע בברך, ניתן גם לבצע את המשחק כאשר החוק הוא שכל אחד נוגע עם האיבר שהוכרז במשהו אחר.
4. בנושא "המרחב האישי והכללי": "3,2,1 דג מלוח חישוקים- החישוקים פזורים בשטח שבין קו ההתחלה וקו הסיום, המורה מכריזה "3,2,1, דג מלוח" הילדים צריכים לעצור בחישוק, ילד שלא נמצא בחישוק חוזר לקו ההתחלה, אפשר שיהיו מספר ילדים באותו חישוק. את אותו רעיון אפשר לבצע כאשר לכל ילד חישוק ביד עמו הוא מתקדם, בעצירה עליו להניח את החישוק הרצפה ולעמוד בו.
בהתאם לרעיונות המוצעים ניתן לחשוב על כל רעיון אחר בהקשרים שונים.
ניתן לשחק את המשחק באופן קבוע, כדרך לסיים את השיעור תוך התייחסות לנושא הפעילות של השיעור.

מרכיבים התנהגותיים תנועתיים במשחק, שחשוב להדגישם

התקדמות בטור
בהתקדמות בטור הילדים יכולים ללמוד על עצמם ועל אחרים, הטור והתור יוצרים מסגרת שבה הילדים לומדים לפעול במסגרת של חוקים ראשוניים ובמסגרת חברתית מוגדרת, הילדים לומדים: לפעול במסגרת קבוצתית, כללי סדר וארגון, התייחסות והתחשבות בזולת, קבלה של חוק, התקדמות על פי קצב המוכתב על ידי אחרים, לחכות, לעצור, להתאפק, לנוע על פי קצב המוכתב על ידי ההולכים לפנים, לזהות ולקבל את אפשרויות התנועה ואת הרעיונות של אלה שהולכים לפנים. כל אלה הם מרכיבים בסיסיים המאפשרים למידה ואינטראקציה חברתית, זיהוי ואבחנה בין העצמי לאחר והשונה.

– התקדמות בטור יכולה להתבצע ללא חפצים ועם חפצים.
התקדמות בטור ללא חפצים, כמו "רכבת" דורש למידה שיטתית, בתחילה המורה תוביל את הטור ורק לאחר שהילדים למדו את כללי ההתנהגות ונראה שהם מסוגלים לפעול בעצמאות נאפשר להם להוביל. נתחיל בטורים קצרים של שני ילדים ובהדרגה לאחר תקופה מסוימת של התנסות נגדיל את מספר הילדים בטור.פעילות עם חפצים, אנו יוצרים מסלול המכתיב מסגרת להתקדמות, כמו, טור של כסאות, חישוקים, קוביות וכדומה. המסלול יכול להיות מורכב מחפצים מסוג אחד, המונחים על הרצפה ברצף, או ממגוון של חפצים. יש להגדיר מראש שניים או שלושה חוקים בסיסיים של ההתקדמות במסלול, כמו, לא עוקפים ולא דוחפים וכמו כן את נקודת ההתחלה ואת כיוון ההתקדמות במסלול.
בנוסף לבחירת החפצים המרכיבים את המסלול יש לקבוע את המרחק בין חפץ לחפץ. המרחק בין החפצים יקבע על פי יכולתם של הילדים והתפקיד שניתן. רצוי לשנות מדי פעם את המרחק בין החפצים בהתאם למתרחש.
תנועה ועצירה
אחד מהמרכיבים הבולטים במשחקים בגיל הרך הם התנועה והעצירה. העצירה מתוך תנועה כוללת את כל ההיבטים ההתפתחותיים; נדרשת התארגנות מוטורית- עצירת התנועה , הפעלת שיקול דעת- מתי לעצור, להתארגן במרחב – לעצור בהתאם לתנאי השטח והאחרים הנעים בו, יכולת לעצור על פי הוראה מבחוץ ויכולת להקשיב ולהגיב מיידית להוראה מבחוץ.
חשוב לתרגל במגוון משחקונים את התנועה והעצירה, לתת הוראות שונות לעצירה הפונות אל החושים השונים, עצירה על פי צליל, עצירה על פי תמונה (תמרור עצור, רמזור-עיגול אדום לעצירה עיגול ירוק תנועה), עצירה למגע.

כינוס ופיזור
כינוס ופיזור הוא עוד מרכיב שחשוב לתרגלו במגוון משחקונים. כדי שמשחק יוכל להתנהל חייבת להיות מסגרת ברורה והקשבה. הכינוס הוא לשם מתן הוראה חדשה, חלוף תפקידים (למשל תופסים בתופסת), ברור אי הבנות, הרגעת הרוחות הסוערות כאשר המשחק יוצא מכלל שליטה וכדומה. הילדים יתנסו בתרגול הפזור והכינוס על פי מגוון של הוראות, צליל, תמונה וכדומה.
מוביל ומובל- הילדים ינועו במרחב בזוגות, כאשר אחד מבני הזוג מוביל והשני נע בעקבותיו. ניתן לפעול על פי דימויים שונים, כמו, סוס ועגלון, קטר וקרון, אוטו ונהג, תרנגולת ואפרוח וכדומה.
חיקוי בתנועה- בזוגות אחד הוא המבצע והשני מחקה את תנועותיו והתקדמותו. תפקיד זה ניתן לשחק כמשחק "המראה" כ"קוף ובן אדם", כ" ילד וצלו" וכדומה.
עשייה משותפת, בנייה משותפת-בנייה של מבנה כלשהו שהילדים יוצרים ביחד. את הבנייה והעשייה ניתן לעשות באופן מונחה או בעבודה חופשית של הילדים. באופן מונחה כאשר נבקש מהילדים להניח את החפץ שנטלו בסדר מוגדר מראש או שנאמר להם מראש מה עליהם לבנות. בבנייה חופשית הילדים יבחרו בעצמם את החפצים ויחליטו מה הם בונים ביחד.
מקומה של פעילות זו היא ביצירת כלים תקשורתיים במטרה לפתח את יכולת שיתוף הפעולה עם אחרים, תוך הקשבה, קבלה של רעיונות, יוזמה, ועוד. כל אלה מהווים בסיס ליכולת לשחק במשחקים מכוונים בשלב מאוחר יותר.

משחק "דג מלוח" כדוגמא לבניה הדרגתית של לימוד משחק- מהפשוט למורכב
משחק "דג מלוח" הוא לכאורה משחק פשוט, ולכן ניתן לשחק אותו מגיל צעיר מאד. אך כדי שאפשר יהיה לשחק אותו, יש לפרקו למרכיבי היסוד שלו וללמד כל מרכיב בנפרד כחלק מתהליך של למידת המשחק השלם. המרכיבים של המשחק הם; תנועה ועצירה, עצירה על פי הוראה, התקדמות בזמן הספירה "אחת, שתים, שלוש" ועצירה לשמע המילים "דג מלוח" , התקדמות בכיוון מוגדר, חזרה לקו ההתחלה מי שלא עצר בזמן (חוק זה יתבצע בשלב מאוחר של לימוד המשחק ועם ילדים מגיל חמש ומעלה), תכנון מהירות ההתקדמות כדי להספיק ולעצור בזמן.

מגוון פעילויות המכוונות ללמוד המשחק:
1. תנועה חופשית במרחב ועצירה לסימן מוסכם, כמו, מחיאת כף, צליל תוף, הפסקת מוזיקה וכדומה.
2. צעידה במרחב ועצירה על פי הוראה; "1,2,3 עצור" או "צעד, צעד, צעד עצור".
3. התקדמות ועצירה על פי צבעי הרמזור- כאשר מורם עיגול ירוק נעים וכאשר מורם עיגול אדום עוצרים.
4. התקדמות מקו לקו; סימון של קו התחלה וקו סיום, הילדים עומדים בשורה על קו המורה עומדת עם החזית לילדים במרחק לא גדול מהם, בשלב הראשון היא מתקדמת עם הילדים מבלי להפנות את גבה לילדים תוך הצעידה המורה והילדים אומרים ביחד, "צעד, תעד, צעד, עצור" וכך מתקדמים לכיוון קו הסיום. בפעם הבאה סופרים ביחד "1,2,3 דג מלוח" בספירה צועדים באמירה "דג מלוח" עוצרים. תנועה ועצירה עם מוזיקה; עם השמעת המוזיקה הילדים מתקדמים ועם עצירתה עוצרים.
5. המשחק השלם; המורה עומדת על קו הסיום, גבה אל הילדים, מכריזה "1,2,3, דג מלוח" ופונה אל הילדים. באותו זמן, הילדים נעים לכיוון קו הסיום, מתקדמים ב"1,2,3" ועוצרים ב"דג מלוח", ילד שהמשיך לנוע לאחר שהמורה פנתה אל הילדים חוזר אל קו ההתחלה. המשחק מסתיים כאשר כל הילדים הגיעו לקו ההתחלה (המשחק ישוחק עם חוק החזרה לקו ההתחלה מגיל חמש ומעלה).

המשחק בקשת הגילים

כפי שכבר נכתב, המשחק מלווה את הילדים משלבי ההתפתחות הראשוניים והולך ונהיה מורכב עם הגדילה וההתפתחות שלהם. לכן, על המחנכים להתאים את המשחק לצרכים הנובעים מהגיל וההתפתחות של הילדים.

משחק "תופסת" כדוגמא להתפתחות של משחק על פי גילים:
עם בני השלוש נתחיל את המשחק כסיפור: נספר לילדים שהחדר בו אנו פועלים הוא יער, בו ישנם בעלי חיים שונים; גדולים וקטנים, זוחלים, הולכים על ארבע או מעופפים, נבקש מהילדים לבחור בעל חיים מסוים, כל ילד מוצא לו מקום בחדר, נאמר להם שבבוקר בעלי החיים מתעוררים ויוצאים לחפש להם אוכל ביער, נשאל "מה קורה כאשר בעלי החיים פוגשים זה את זה"? הילדים ינועו בחדר על פי בחירתם ויגיבו לשאלה באופן ספונטני ניתן להמשיך את הסיפור ולומר שבצוהריים כאשר חם מאד בעלי החיים מחפשים להם מקום צל לנוח בו, בלילה בעלי החיים חוזרים למקומם לשנת הלילה. לבני הארבע חמש נמשיך את הסיפור והמשחק ונאמר להם, שישנם בעלי חיים שצריך להיזהר מהם ולהסתתר מפניהם: "תחשבו ממי אתם צריכים להיזהר ואחרי מי אתם יכולים לרדוף", נקדים ונזהיר מראש את הילדים, שאסור לפגוע בילד כי אנחנו משחקים ב"כאילו" ולא תוקפים ממש. מגיל חמש שש נפתח את הסיפור למשחק כמו, "תופסת נחשים". ילד אחד הוא הנחש הזוחל על גחונו כל שאר הילדים רצים במרחב המשחק, כאשר ה"נחש" נוגע ברגל של אחד הילדים, הילד שנגעו בו הופך להיות אף הוא נחש, כך בהדרגה ישנם יותר ויותר נחשים ומרחב התמרון לבורחים מצטמצם, נחש והמשחק מתחיל מהתחלה. על אותו עיקרון ניתן לשחק את משחק ה"צפרדעים והחסידות", אנו תוחמים מרחב שהוא שלולית מלאה בצפרדעים מקפצות, הילדים הם הצפרדעים בברכה וילד אחד הוא החסידה שמחוץ לברכה, צפרדע היוצאת מהשלולית יכולה להיתפס על ידי החסידה, צפרדע שנתפסה הופכת להיות חסידה, המשחק מסתיים כאשר אין יותר צפרדעים בברכה. יש לשים לב שבגיל הזה הילדים לעיתים נתפסים בכוונה מאחר והם רוצים להיות בתפקיד של התופס והניצחון אינו משמעותי להם, יש לאפשר לילדים לשחק כפי שהם משחקים, כמובן שנקפיד על חוק שחשוב לנו להקפיד עליו מתוך שקול דעת חינוכי.

תפקידי המחנך במשחק
בהתייחס למשחק החופשי:
– לספק תנאים וליצור מסגרת המאפשרת לילדים לבחור את הפעילות המתאימה.
בהתייחס למשחק המכוון:
– לבחור משחק משמעותי ללמידה ולילדים ולשנותו לפי הצרכים של הילדים ויכולתם ללמוד
ממנו.
– ליצור אווירה מקבלת ותומכת, שאינה מהווה סכנה של פגיעה ויצירת תסכולים.
– ליצור מצבים מגוונים ומאתגרים ולאפשר לילדים לבטא את סקרנותם.
– לתת לכל ילד הזדמנות להיות שותף מלא במשחק בהתאם לכישוריו.
– לעודד ילדים לקחת על עצמם אתגרים.
– לעודד את הילדים להשתתף בפעילות הדורשת למידה בתנאים ההולכים ונעשים מורכבים יותר.
– להשתמש בדמיון ובדימויים כחלק בלתי נפרד מהמשחק.
– להשתמש בהומור היוצר שמחה ועניין במשחק.
– לעקוב אחרי התנהגות הילדים במשחק כדי להכירם.

מעקב אחרי התנהגות הילדים במשחק
המשחק מהווה מראה ליכולת החברתית של הילדים. לכן, צפייה חופשית או מובנית במשחק התנועתי-קבוצתי, יכולה ללמד את המורה על האפשרויות המוטוריות, החברתיות הרגשיות והקוגניטיביות של הילדים.
פיתוח משחק מתוך המעקב
המשחק מתפתח מתוך הפעילות הספונטנית של הילדים, המורה עוקב אחר אופן המשחק של הילדים ולומד מתוך כך על יכולתם לשתף פעולה, לקבל מרות, את יחסי הכוחות, את החוקים הנוצרים באופן ספונטני. מתוך המידע הנצבר ניתן להתאים וליצור משחק יותר מובנה שבו ישנם חוק או שניים.
נקודות לתצפית עבור המורה הצופה במשחק התנועתי-קבוצתי
– האם כל אחד מהילדים משתתף מתוך רצון במשחק?
– האם הילדים מסוגלים לקבל שינויים הנובעים מהמשחק, כמו, חילופי תפקידים, שינוי
– מקום במרחב, עצירה לסימן חיצוני וכדומה?
– האם הילדים משתפים פעולה אלו עם אלו במשחק?
– האם הילדים מכירים/מבינים/יכולים לחזור על חוקי המשחק?
– האם הילדים יכולים לשחזר ולהסביר התרחשות שחוו במשחק?

רשימת מקורות:

ויניקוט,ד.ו (1996). משחק ומציאות. תל-אביב: הוצאת עם עובד.
כצנלסון. ע (1998) הורים וילדים ומשביניהם. רמת גן: הוצאה לאור הורים וילדים.
לוין, ג (1971) פעילות והתנהגות – פרקים בפסיכולוגיה של גיל הגן. אוצר המורה.
מויילס, ג'נט. ר (1997). רק משחק? קריית ביאליק: הוצאת ספרים "אח".
פלוטניק, ר (2003). שנינו ביחד וכל אחד לחוד. חולון: הוצאת ספרים יסוד.
שקדי,ח. (1999) מחרוזת תנועה. אבן יהודה: "רכס" הוצאת ספרים.
שקדי,ח. (2000) עוד מחרוזת תנועה. אבן יהודה: "רכס" הוצאת ספרים.
James.H.B and Nancy.R.king (1987). School Play. New York and London: Teacher College, Columbia University.